חמישי 27 ביוני 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    בן דרור ימיני
    המוסף לשבת • 16.03.2017
    הנה בא עוד גל (או שלא)
    בן־דרור ימיני

    האנטישמיות בארצות־הברית, כך מספרים הדיווחים, נמצאת בעלייה. מערכת הבחירות בארצות־הברית הובילה לגל חדש של התבטאויות ואיומים על עיתונאים יהודים שלא היו מתומכי טראמפ. ככל שמדובר בעיתונאים, זה בול פגיעה. איום על עיתונאי אחד שווה כמו אלף איומים על לא־עיתונאים. הכיסוי מובטח מראש. ואם יש חמישה עיתונאים יהודים שזכו לאימיילים מאיימים, התוצאה המובטחת מראש היא כותרות בנוסח "גל אנטישמיות עובר על ארצות־הברית".

    האומנם עלייה באנטישמיות? גם אני חשבתי, וכתבתי, שאכן כך. ייתכן שטעיתי. הדברים נכתבים בזהירות, משום שעל דבר אחד אין ויכוח: יש עלייה בדיווחים על אנטישמיות. נכון לעכשיו אין שום בדיקת עומק שמגלה עלייה אמיתית במפלס האנטישמיות. להפך. מכון המחקר PEW, שנחשב לרציני, פירסם לאחרונה סקר שנערך בינואר, לאחר בחירתו של טראמפ, והממצא המרכזי בו הוא שיש עלייה באהדה ליהודים, מ־64 אחוז ב־2014 ל־67 אחוז בינואר 2017. וכדי להבהיר את התמונה, צריך להוסיף שהיהודים היו ונותרו במקום הראשון. הקתולים נמצאים במקום השני, עם אחוז אחד פחות מהיהודים, והמוסלמים במקום האחרון, עם 48 אחוז אהדה. ובמילים פשוטות יותר, בארצות־הברית כדאי להיות יהודי.

    איך נתייחס לניפוץ מצבות בבתי קברות ולאיומים על מוסדות יהודיים? ובכן, כל דיווח על אירוע אנטישמי ראוי לבדיקה. בתחילת השבוע שעבר היו דיווחים על חילול בית הקברות וושינגטון בברוקלין. הנה, כך היה נדמה, ואפילו הכנתי מאמר בעניין, האנטישמיות מגיעה למרכז היהודי הגדול ביותר בארצות־הברית – ניו־יורק. אלא שעברו יומיים, והתברר שמדובר בדיווחים מטעים. זה לא אומר שלא היו אירועים אחרים. במיזורי היה ניפוץ מצבות. זה אמיתי. סגן הנשיא, מייק פנס, הגיע לבית הקברות כדי לתמוך ביהודים ולגנות את האנטישמיות.

    העניין הוא שאירועים אנטישמיים היו לאורך כל העשורים האחרונים. אין עדיין נתונים על 2016, שבה התנהל קמפיין הבחירות של טראמפ, אבל יש דיווחים על השנים הקודמות. הליגה נגד השמצה (ADL) עוסקת במעקב ובדיווח על תקריות אנטישמיות מ־1979. השיא היה ב־2006, עם 1,554 תקריות אנטישמיות. ב־2015 היו 941 תקריות, לעומת 912 ב־2014. העלייה הגדולה הייתה דווקא בתקריות אלימות – 56 ב־2015 לעומת 36 ב־2014. התקריות האנטישמיות הללו כוללות הטרדות ואיומים טלפוניים בנוסח שמתרחש בשבועות האחרונים. ההבדל הוא שהשנה יש עלייה בדיווחים. עדיין לא ברור שיש עלייה באירועים. התקריות הללו לא כוללות את מה שמתרחש ברשתות החברתיות. שם האנטישמיות חוגגת.

    גם המעקב של ADL עלול להטעות, משום שכדי ליצור גל אנטישמיות אין צורך ביותר ממטורף אנטישמי אחד, עם כרטיס סים בלתי ניתן לזיהוי. הוא יכול לבצע אינספור שיחות מטרידות והודעות על פצצות לעשרות מוסדות יהודיים. הנה לנו גל אנטישמיות, שאדם אחד יכול לחולל, למרות שהסקר של PEW מצביע על עלייה בפילושמיות. מאיים סדרתי אחד, חואן תומפסון, כבר נתפס. מתברר שמדובר במתאסלם, שהביע את שנאתו לטראמפ ואת תמיכתו בברני סנדרס, המועמד לנשיאות מטעם השמאל הקיצוני של המפלגה הדמוקרטית. למען הזהירות צריך להוסיף שלא ברור שהמניע של תומפסון היה אידיאולוגי. מה שברור, שלא מדובר באנטישמי מהימין.

     

     האירועים האנטישמיים שהתרחשו בארצות־הברית בעשורים האחרונים לא הובילו לגל של דיווחים, ובוודאי לא לכותרות בנוסח "גל אנטישמיות", למרות שלא היה מדובר באימיילים או בציוצים בטוויטר, אלא בתקריות של ממש. גל האירועים המשמעותי ביותר היה בקמפוסים. כאשר מדובר בציור צלבי קרס, או בקריאות גנאי לסטודנט חובש כיפה, אפשר לומר שמדובר באירועים בודדים, אבל כשמדובר באירוע מאורגן ומתוכנן, הוא אמור להדליק נורות אזהרה. אירוע כזה, לדוגמה, היה בהאנטר קולג' במנהטן שבניו־יורק, בלב ליבה של אוכלוסייה יהודית אמידה, שם אורגנה הפגנה המונית נגד "ההנהלה הציונית". איש מאנשי ההנהלה לא ידע שהוא כזה, אבל המארגנים היו בעיקר ממחנה ה־BDS, ולדידם, המילה "ציונים" היא התחליף המכובס למילה "יהודים". ה"ציונים" הואשמו בשכר הלימוד הגבוה, והצווחות היו בנוסח "תחי האינתיפאדה".

    בין הצועדים בהפגנות מהסוג האנטי־ציוני, בהאנטר קולג' כמו במקומות אחרים, היו גם יהודים. הרי תמיד יש להם את נועם חומסקי, ג'ודית באטלר, נורמן פינקלשטיין ואחרים, שמשמשים כדמויות מופת. הם סימנו את הכיוון שלפיו גם ליהודים מותר להיות אנטישמים. חומסקי עלה לרגל לנסראללה והיה אורח כבוד של ארגון חיזבאללה האנטישמי, באטלר הפכה את חמאס ואת חיזבאללה לגופים פרוגרסיביים, ופינקלשטיין מהלל את חיזבאללה. יהודים בשירות תעמולת הזוועה. בגללם הפכה האנטי־ציונות לאנטישמיות פוליטיקלי קורקט.

    הטענה הקלאסית היא שזו לא באמת אנטישמיות. זו ישראל. אלה המעשים האיומים והנוראים שלה, שמעלים את מפלס האנטישמיות. זו חצי אמת שגרועה משקר. משום שהדיווחים על פשעיה האיומים של ישראל, כפי שהם נשמעים על ידי תועמלנים כמו באטלר, פינקלשטיין, חומסקי, גדעון לוי ואחרים – אכן מעלים את מפלס האנטישמיות. אבל זה לא משום שישראל מבצעת פשעים נגד האנושות ללא הפסקה, אלא משום שאלה העלילות שמופצות על ישראל. זה בערך כמו לומר שהאנטישמיות הנאצית לא הייתה בגלל שהיהודים הם יהודים, אלא בגלל מה שהם עושים: שולטים בעולם באמצעות קונספירציות, מחרחרים ריב ומדון, פוגעים בכלכלת גרמניה והעולם, חיים כמו טפילים וכן הלאה. כך שיש קשר. ודאי שיש. אבל אלה לא המעשים של ישראל. אלה השקרים נגד ישראל.

    כשיהודים מזדהים עם ישראל, הם הופכים למשתפי פעולה. כאשר הם לא מזדהים עם ישראל – זה לא עוזר להם. וכאשר פינקלשטיין ודומיו מטפחים את האגדה ש"ישראל היא מדינה שטנית" – הם לא רק שקרנים. הם עומדים בראש המחנה האנטישמי. כן, יש יהודים אנטישמים.

    דיוויד דיוק, גזען אמריקאי, לשעבר איש הקו־קלוקס־קלאן, תמך בבחירות האחרונות בטראמפ. הנה לנו עוד הוכחה לכך שטראמפ קשור לאנטישמיות הימנית. אלא שאת ההצדקות שלו לשנאת ישראל לוקח דיוק מפרסומים של שונאי ישראל מובהקים, כמו פינקלשטיין או פרופ' ג'ון מירשהיימר. וכשסטודנט יהודי בקמפוס אמריקאי סובל מאנטישמיות, זו אותה אנטישמיות, בין אם צלב הקרס מופיע עם מגן דוד ובין אם בלעדיו, כך שהניסיון להפריד בין תעמולה אנטי־ציונית לבין אנטישמיות ימנית הוא הבל גמור. אז כן, כדאי להיות יהודי. הפילושמיות בעלייה. אבל במעוזי הרדיקלים, בעיקר משמאל, האנטישמיות בעלייה, ואין שום נחמה בעובדה שמדובר באנטישמיות החדשה.

     

    bdyemini@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 16.03.17 , 19:02