שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 16.03.2017
    שעשוע של סיפור
    כסף זה הדבר האחרון שמעניין את אמנון שעשוע הפרופסור מהאוניברסיטה העברית, שלמד מחשבים כשמעטים ידעו מה זה והקים עם זיו אבירם את חברת מובילאיי, כבר חושב על ההמצאה הבאה שתשנה את העולם.סיפורו של המוח המבריק שמאחורי ההגה של הרכב האוטונומי
    נחמה דואק

    לפני כשלוש שנים, במהלך טיול אופנועים בנמיביה, התהפך פרופ' אמנון שעשוע ופרק את הכתף. בערב ישב עם החברים סביב המדורה. הם שרים והוא נושך את שפתיו מהכאבים הנוראיים ומחכה שיגיע רכב החילוץ. רק למחרת בבוקר הגיע הליקופטר שחילץ אותו מעומק השטח שבו טיילו, העביר אותו לשדה התעופה ומשם היישר לחדר הניתוח בתל השומר. שבועיים־שלושה לאחר מכן כבר השתתף בכנסים בינלאומיים ברחבי העולם. חודשים ספורים לאחר מכן כבר קפץ בחזרה על אופנוע השטח שלו וחזר לספורט האתגרי שאהוב עליו. לצד אופנועי שטח הוא אוהב רכיבה על אופניים וסקי שלג במסלולים הכי מסוכנים, אלה שמכונים "מסלולים שחורים". חיים על הקצה.  

    במאי הקרוב יחגוג יום הולדת 57, ויש לו בהחלט הרבה סיבות לחגוג, לאחר המכירה המוצלחת של החברה שייסד לפני 18 שנה עם שותפו זיו אבירם, ושנמכרה השבוע לאינטל העולמית תמורת 15.3 מיליארד דולר. שעשוע, שכיכב עוד קודם לכן ברשימת עשירי ישראל שפירסם המגזין "פורבס", עם הון משוער של 1.9 מיליארד שקל, הוסיף לחשבון הבנק שלו עוד כארבעה מיליארד שקל. מתנה חביבה ליום ההולדת. גם הפעם יחגוג בחיק המשפחה עם אשתו ענת עם שתי הבנות, ואולי גם הבן יקבל חופשה מהצבא. כל הילדים עשו כמובן שנת שירות. הבנות לומדות באוניברסיטה.

    שעשוע, בן להורים ממוצא עיראקי, נולד ברמת־גן, ולמד במגמת המחשבים בתיכון אורט טכניקום בגבעתיים. הוא סיים את לימודיו במחזור כ"ו, בשנת הלימודים 1977־1978. המנהל אז היה ישראל הוכשטיין. תמונת המחזור שבו למד תלויה בכניסה לבית הספר לצד צילומי המחזורים האחרים, ועם פרסום דבר המכירה והעובדה שלמד אצלם הם מיהרו לחפש ולאתר את תמונתו בין שאר תמונות הבוגרים. בבית הספר גאים בבוגר שלהם, שלמד במגמה הכי יוקרתית שהייתה אז. "היום בית הספר הוא הייטקי לחלוטין, אבל אז היו מגמות לבניין, למכניקה, לאלקטרוניקה, לאדריכלות ולקירור, וגולת הכותרת הייתה מחשבים", מספר סגן מנהל התיכון כיום, שלומי גולנזר.

    לאחר סיום לימודיו והשירות הצבאי החל פרופ' שעשוע בקריירה אקדמית מבריקה, שהניבה שורה ארוכה של מאמרים ומחקרים פורצי דרך בתחום הראייה הממוחשבת והלמידה החישובית. אחרי תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת תל־אביב ותואר שני במתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן המשיך שעשוע לדוקטורט ופוסט־דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT, במסגרת המעבדה לאינטליגנציה מלאכותית, והפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים. את זמנו הוא מחלק בין משרדיו בחוג למדעי המחשב לאלו שבחברת מובילאיי שבירושלים. בחדרו שבחברה לוח ועליו נוסחאות שאמורות להוביל לפיצוח האלגוריתם הבא של העולם, בדיוק כמו שעשה עם מובילאיי ועם ההמצאה המהפכנית הנוספת שלו - המשקפיים המדברים של חברת "אורקום", גם היא בבעלות משותפת שלו ושל אבירם, שתונפק בקרוב בבורסה האמריקאית ושכבר עתה נאמד שווייה ב־600 מיליון דולר.

     

    הלב נשאר בירושלים

    הוא גר בבית צנוע במבשרת ציון שליד ירושלים, לא הרחק משותפו אבירם. רק לאחרונה רכש דירת יוקרה, גם היא בשכנות לאבירם, במגדל מאייר בשדרות רוטשילד בתל־אביב, אך טרם עבר לשם. לחבריו אמר שגם אם יעבור לתל־אביב, הלב תמיד יישאר בירושלים, היכן שהחברות שלו ממוקמות והיכן שנמצאים החברים הכי טובים שלו.

    כן, הוא יכול היה לחיות ולהצליח בכל מקום בעולם, כי מוח כמו שלו נדיר למצוא, אבל הוא מעדיף להיות כאן, בישראל. מכריו מספרים שכאשר החלו המגעים עם אינטל לרכישת מובילאיי, לפני כמה חודשים, התנאי הראשון והמרכזי היה שהחברה נשארת בישראל. "לחיות בישראל זו ברירה ולא הכרח", אמר לפני כשנתיים בראיון ל"כלכליסט". "חייתי חמש שנים בבוסטון ושנה בפאלו־אלטו. ראיתי את הטוב ביותר שהאימפריה האמריקאית יכולה להציע ומאוד נהניתי. אבל ישראל זה הדבר הכי טוב שיש. אתה מחובר למקום שנולדת בו. כאן יש לך את החברים האמיתיים. יש היסטוריה משותפת. זה משהו שיש לאדם רק בארץ המוצא שלו". הוא גם הדגיש שבישראל יש את המוחות הטובים ביותר, טובים מאשר בארצות־הברית, ואין דומה לפרץ היצירתיות שיש כאן.

    ועם החברים, חלקם כאלו שלמדו איתו באוניברסיטה ואחרים שאסף בדרך, חבורה של כ־20 זוגות, הוא מסתובב בעולם בטיולים אתגריים. הגברים על אופנועי שטח וטרקטורונים והנשים בג'יפים. טיולים שבהם הכוכבים היחידים הם אלו שרואים כאשר מתכרבלים בשקי שינה מתחת לכיפת השמיים. בלי פאר ובלי הדר. באפריקה, בסין, במונגוליה, בנפאל, בגיאורגיה, בהודו ובקירגיזסטן. וכמובן, רכיבת שטח, בכל שבוע, גם בישראל. לכל מקום הוא לוקח את המצלמה, שהיא התחביב הנוסף שלו.

    מכריו מדברים על איש צנוע. גם בהתנהגותו וגם בהליכותיו. הגינונים ממנו והלאה. "הוא ממש נחבא אל הכלים", מספר אחד מהם. "לא מחפש חשיפה. החבר הכי קרוב שלו זה זיו אבירם. הכל הם עושים ביחד, מעסקים ועד טיולים".

    הקשר בין השניים התחיל דרך נשותיהם, ששירתו יחד בצבא והיו החברות הכי טובות. בהלוויית אשתו של זיו, עדית, שנפטרה לפני קצת יותר משנה, ספדה לה ענת, אשתו של שעשוע, וסיפרה איך יום אחד עשו שתיהן ספורט יחד, ותוך כדי שיחה חשבו שזה יהיה רעיון מצוין להפגיש בין הבעלים, כדי שיעשו עסקים יחד. שעשוע יביא את הרעיונות ואבירם, שהיה עד אז מנכ"ל "כתר פלסטיק", יביא את יכולות הניהול והשיווק. כך החלה שותפות וחברות שנמשכת כבר כמעט 20 שנה, והפכה את השניים לעשירים מופלגים. "זוהי חברות ושותפות בין גאון טכנולוגי לבין איש עסקים ממולח עם חזון עסקי מרחיק לכת", אומר אחד המשקיעים במובילאיי, "וזו לא הברקה חד־פעמית, כי יש כעת גם את המשקפיים החדשים שישנו את העולם, ולא רק לכבדי ראייה".

    שניהם לא הגיעו מבתים עשירים ולשניהם ההצלחה לא עלתה לראש. "הם לא מפונקים, שמרו על הפשטות, על נועם ההליכות, אין להם חברים מפורסמים, ושעשוע שונא מותגים", מספר חבר לטיולים שגם השקיע בחברה. "הדברים היחידים שהוא מפנק בהם את עצמו זה יין טוב, טלפונים חכמים ושעונים מתוחכמים שיודעים לסייע לו בטיולי השטח. כאלה שמודדים קילומטרים, אומרים מה מזג האוויר בתחילת המסלול ובסופו, כמה קלוריות שרפו וכאלה מיני־גאדג'טים. כשלאחרים לוקח שעה להבין איך הם עובדים, לו זה לוקח חמש דקות. לא מעניין אותו מותגים ולא דברים מנקרי עיניים. הוא ואשתו רק נותנים ומסייעים בסתר להמון אנשים". שעשוע, כמו שותפו אבירם, נוסע במכונית אאודי A6 של החברה, עם יכולות אוטונומיות.

    אחד המכרים מספר שהופתע מהתגובה המאופקת של שעשוע ואבירם לעסקת הענק: "חשבתי שייצאו לחגוג. אבל זה לא עניין אותם. ליוויתי בחיי אקזיטים מוצלחים וראיתי את החגיגות ואת שיכרון הכוח. כאן, כלום. אפילו הבחנתי בעצב מסוים מהידיעה שכעת הדברים יתנהלו קצת אחרת. ביום הפרסום הם הסתובבו כל היום בג'ינס וטישירט, ורק כאשר נסעו לפגוש את ראש הממשלה, ורק בגלל שאמרו להם, הם החליפו לחליפה ועניבה, שאיתן נשארו גם במהלך הפגישה עם מנכ"ל אינטל העולמית, בריאן קרזניץ', שנחת בארץ כדי לחתום על העסקה". לאחר החתימה והפגישה עם נתניהו הם לקחו את המנכ"ל למסעדה ירושלמית ואחר כך הלך כל אחד מהם לביתו, למשפחתו, ואילו קרזניץ' 'עלה למטוסו והמריא חזרה לארצות־הברית. "אמנון היה מפוקס על מה שצריך לעשות וכבר הסתכל קדימה לדבר הבא", אומר חבר קרוב. "ואכן, למחרת כבר טס לאירופה לפגישות בנוגע להמצאה נוספת שלו, שעוד מוקדם לדבר עליה".

    אגב, מתברר שאינטל היא זו שחיזרה אחרי מובילאיי. ראשי אינטל העולמית הכירו את אמנון מכנסים בינלאומיים שבהם הציג את הטכנולוגיה שלו, ועקבו אחרי החברה. אחר כך החלו בעבודה משותפת עם ב־מ־וו לבניית המכונית האוטונומית, וההיכרות העמיקה עד להגשת הצעת הרכש המדהימה. "לא היה שוק ולא העלו את המחיר", אומר מקורב לעסקה. "הרכיבו נוסחה ששיקללה את המכפיל של החברה, הסכום נקבע ואיש לא התווכח, גם לא על התנאי של אמנון וזיו, ובעיקר של אמנון, שהחברה לא זזה מהארץ".

     

    שולחנות הוקי ופינבול

    בקומת הכניסה למשרדי מובילאיי בהר חוצבים יש שולחנות הוקי ופינבול. כיאה לחברת היי־טק עם כיסים עמוקים, העובדים יכולים להתרווח ולחלץ עצמות במתקנים השונים ולחזור למחשבים. פרופ' שעשוע, שעמד בראש בית הספר למדעי המחשב ולהנדסה של האוניברסיטה העברית, אמר בעבר שהרצון שלו הוא לקדם בישראל את לימודי מדעי המחשב. "אנשים לא מבינים את זה, הם לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל מהפכת המחשוב היא המהפכה הגדולה ביותר ב־40 השנים האחרונות", אמר בראיון לכלכליסט ב־2015. "מהמחשב האישי, דרך האינטרנט, הרשתות החברתיות, ועכשיו כל מכשיר בבית מחובר לרשת. עוד עשור האינטליגנציה המלאכותית תשנה את המציאות. אני מעסיק עובדים כבר יותר מ־20 שנים, משכורות זה דבר חשוב, אבל זה לא מה שמניע אנשים. נכון, כל אחד רוצה שתהיה לו משכורת שתציב אותו בסטטוס מסוים ביחס לסביבה, אבל אחרי שיש קורת גג, או רכב חברה, אנשים בעיקר רוצים הזדמנות לשנות, לפתח דברים, לא להיות בורג במערכת. ומדעי המחשב הם מנוע רציני לשינוי". וזה נכון גם לגביו. הכסף לא מעניין אותו, כי כמו שאמר לחבריו, אחרי שיש לך איקס מיליונים, או מיליארדים, זה כבר לא ממש משנה. מה שמשנה זה האתגר הבא. הדבר הבא שישנה את העולם.

    זה באמת מה שמריץ אותו. ואולי בגלל זה הוא אמר רק לפני שנה וחצי בראיון לכלכליסט שאין לו שום כוונה למכור את מובילאיי: "פרישה זה דבר משעמם. זיו ואני לא בנינו את מובילאיי כדי למכור. זה לא מעניין. הצד הפיננסי הוא תוצר לוואי. אנחנו רוצים לעשות משהו בעל משמעות, וזה דורש זמן. לא מיצינו את מה שאנחנו רוצים לעשות בחברה ולכן אנחנו נשארים כדי לשלוט על הסטנדרט. הגענו לזה שמובילאיי היא הסטנדרט במערכות הבטיחות, ועכשיו אנחנו נשארים עד שהחברה תהיה הסטנדרט של הדבר הבא - הרכב האוטונומי ללא נהג". כנראה, שתג המחיר שהוצג להם לצד ההבטחה שהם ימשיכו להוביל את הפרויקט ויהיו שם כשיוצג הרכב האוטונומי עם המערכות של מובילאיי, שינו את דעתם. ¿

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    דילמת הזקנה במעבר החצייה | אודי עציון

    בסוף הכל יסתכם בזקנה במעבר החצייה. היא תהיה הזקנה מהמסדרון של עידן הרכב האוטונומי, ואם הוא יפשל, היא תחזור למסדרון בית החולים. במקרה הטוב.

    יום אחד תיסעו במכונית האוטונומית שלכם, ובזמן שתסמסו ותגלשו בסלולרי, המחשב ישלוט ברכב. ואז הוא יגלה מולו, מולכם, קשישה חוצה במעבר חצייה, או ילד שקפץ לכביש. ובדיוק באותו רגע תדהר מאחוריכם משאית כבדה. בלימת חירום עשויה להציל את הקשישה, אבל להרוג אתכם מפגיעת המשאית. מה אתם הייתם עושים? ויותר מזה, מה תחליט המכונית האוטונומית?

    פרופ' אמנון שעשוע נתן את הדילמה הזו לא מזמן כדוגמה לאחת ההחלטות שעוד צריכות להתקבל כדי לאפשר את המהפכה התחבורתית השנייה. המכונית הפרטית שינתה את הצורה שבה נראות הערים, את האופן שבו אנחנו בוחרים היכן לגור והיכן לעבוד. המכונית האוטונומית תשנה שוב הכל. אבל כדי שהיא תהפוך מחזון טכנולוגי למשהו שמזמינים באפליקציית המוניות המועדפת עליכם, נצטרך לקבוע מי בכלל יקבע מה תחליט המכונית בסיטואציה כזו ובעוד אלפי מצבים של חיים ומוות: יצרן הרכב, יצרן התוכנה, או הממשלה?

    חברת מרצדס למשל, שעושה הכל כדי להוביל את מהפכת התחבורה הבאה בשורת דגמים אוטונומיים שהציגה, כבר הבהירה כי המכוניות שלה יתוכנתו להגן קודם כל על יושביהן. זה נשמע מחריד, אבל האם זה לא מה שיעשה כמעט כל נהג אנושי?

    וגם החוק יהיה חייב להשתנות. החוק מחייב כיום נוכחות של נהג אנושי ברכב ונהיגה עם ידיים על ההגה. מכוניות הניסוי האוטונומיות שנעות בכבישים עושות זאת באישורים מיוחדים ותחת מגבלות, כמו נוכחות של אדם ברכב שיכול לקבל שליטה אם משהו משתבש.

    וכדי שהמחוקקים ייתנו את האישור הזה לנסיעות בקנה מידה נרחב, גם סוגיית הביטוח והאחריות הפלילית יחייבו פתרון. מי אחראי לתאונה עם רכב אוטונומי: היצרן? בעל הרכב? נהג הרי אין.

    בשנתיים האחרונות שעשוע ואבירם כמעט המציאו את החברה שלהם מחדש. הם והצוות שבנו, כמעט שליש ממנו דוקטורים, רבים ממנו הגיעו מהאוניברסיטה העברית שבה עדיין מלמד שעשוע ובמעבדות שלה הגה את הפטנטים שנמכרו השבוע לאינטל, הבינו ששבב ניתוח התמונה שפיתחו הוא רק ההתחלה. כדי שהמכונית האוטונומית באמת תוכל לנסוע, היא צריכה לדעת לקבל החלטות על סמך מה שיראו המצלמה והמכ"ם שלה, בדיוק כמו שנהג אנושי מתבסס על העיניים והאוזניים שלו. היא צריכה לדעת מתי לעקוף ומתי לנסוע לאט, אבל גם מתי לנסוע בדיוק לפי החוקים ומתי קצת אחרת, בג'ונגל התחבורתי שמסביבה. ובשביל לקבל את ההחלטה הנכונה, היא צריכה גם לדעת בדיוק איפה היא נמצאת על המפה בדיוק של סנטימטרים.

    רוב הנהגים מכירים את מובילאיי מהמערכת הבסיסית שלה, המותקנת בארץ במכוניות קיימות, חדשות או משומשות. מערכת כזאת יודעת רק לספק התרעות על קרבה מסוכנת לרכב מלפנים, סטייה מנתיב, או נוכחות הולך רגל או רוכב אופניים בכביש.

    חלק משמעותי מההחלטה של אינטל לרכוש את החברה הירושלמית נבעה מהכניסה שלה לשני תחומים חדשים: פיתוח אלגוריתמי הנהיגה לרכב שינהג בעצמו, ופיתוח מפה עשירה בשכבות של מידע שיאספו כל המכוניות שיצוידו במערכת של החברה, ישלחו אל ענן המחשוב, ויקבלו בחזרה את העדכונים שיאספו מכוניות אחרות. אנחנו מתמצאים בכביש בזכות הניסיון המצטבר שלנו. המכונית האוטונומית תעשה זאת בזכות הניסיון של מכוניות אוטונומיות אחרות.

    דווקא מפני שלא באו מתעשיית הרכב, הייתה למדען ולאיש העסקים מירושלים החוצפה לבוא אליה ולהסביר לה שאפשר לבנות מצלמה פשוטה וזולה ממה שחשבו כולם. בשלב הראשון כדי לזהות מצבי חירום כמו התקרבות מסוכנת לרכב שלפנים או סטייה מנתיב, ובהמשך גם כדי לאפשר למכונית להפעיל אוטומטית את הבלמים או להסיט את ההגה אם הנהג לא מגיב לצפצוף האזהרה. מכאן כבר אפשר היה לדבר על המכונית שתנהג לגמרי בעצמה.

    לא כל הנהגים אוהבים את "המערכת המצפצפת" הזאת, כי בכל פעם שעוברים נתיב בלי איתות, היא מתייחסת לכך כאל סטייה לא מתוכננת. אף פעם לא מאוחר להתרגל לאותת, אפילו שהמשטרה כבר לא נותנת דוחות על העבירה, ואפשר להתנחם בכך שגם טייסי קרב מקבלים כל הזמן אזהרות קוליות מהמטוס – על טיסה בג'י גבוה מדי, בגובה נמוך מדי, עם כמות דלק נמוכה מדי ועוד.

    רוב העובדים שגייסו שעשוע ואבירם לחברה בתחילת הדרך המשיכו בה עד היום, עניין לא שכיח בהיי־טק הישראלי. הם לא נשארו רק בגלל האופציות, כי מישהו ידע לנחש את המספר הזה, 3.51 מיליארד דולר, או בגלל הטיסות התכופות והמתישות לפגישות אצל יצרני רכב ומערכות ברחבי העולם, שהפכו כמעט כולם ללקוחות, אלא בגלל המוטיבציה שהצליחו שני היזמים להפיח באנשיהם, והתחושה שהם מובילים מהפכה.

    אינטל רכשה את מובילאיי, אבל העניקה לה את הובלת תחום הרכב האוטונומי בחברה, שינוהל מירושלים. מדובר בתחום שנחשב קריטי לחברה האמריקאית, ומבטא את ההערכה שרוחשים שם כלפי שעשוע, אבירם ו־007 העובדים שלהם, מספר שיגדל מאוד בשנים הבאות. אולי זה הזמן להפסיק לספר כאן בדיחות סוסיתא. בזכות שעשוע ואבירם, היום מתייחסים לישראל בעולם כדבר הבא בתחום התחבורה.

     

     


    פרסום ראשון: 16.03.17 , 19:43