קח אותי שרון
אם אתם במצב רוח של פשטות, נינוחות ונוסטלגיה ארצישראלית – יש לנו שביל בשבילכם, קרוב לבית, דרך יישובים, שדות, פרדסים, אירוסים, מבנים עתיקים וטבע כמו פעם • כמה מסלולים ב"שביל השרון" שנחנך לא מזמן
הבוקר, שוב, מצאתי עצמי תקועה בפקק מטורף בתוך העיר. מימיני צפרה משאית, משמאלי נתיב פקוק, ומעליי ציפור אחת שצחקה על כולנו בדרכה ליעד יותר אטרקטיבי. לאורך המדרכה הבחנתי בעצי התפוז ששתלה העירייה לנוי, ונזכרתי שכשהייתי ילדה עוד היו פרדסים של ממש בתוך כפר־סבא – וכדי להגיע לבית של סבתא שלי הייתי צריכה להיכנס לפרדס, וגם לצאת ממנו. זה אמנם היה באלף הקודם, אבל השרון היה אז באמת המקום הכי טרנדי להיות בו אם אתה עץ הדר, ותפוזים כיכבו פה על העצים ולא רק בשמות של מיזמי נדל"ן.
היום הפרדסים הולכים ומתמעטים, תושבי השרון תקועים בפקקים, ונדמה שהטבע הולך ומתרחק מכולנו. לכן שמחתי כששמעתי על פרויקט "שביל השרון" שיצא לדרך ממש לא מזמן ומספק מסלול טיול ארוך ומעניין דרך רבים מהיישובים והשטחים הפתוחים באזור. נכון, אין פה פיורדים מרהיבים וגם לא אגמים פסטורליים, אבל אל תזלזלו באזור חיוג 09 – יש בו נוף וטבע וחקלאות ופינות היסטוריות וריח של אדמה. ממש פה, מתחת לאף, יש שדות חרושים, פרדסים מלאים בפרי הדר, בריכות חורף, נוף משגע, גשרים, ואפילו מצפור ונחל, וכל זה בלי להיכנס לאוטו ולנסוע שעה וחצי לכל כיוון, לא כולל פיפי ושתייה – שזה, תסכימו איתי, אחלה בונוס.
יוצאים לדרך
שביל השרון הוא שביל מסומן המשתרע לאורך 58 ק"מ, והוא מיועד להליכה ולרכיבת אופני שטח. כיאה לשביל מכובד, גם לשביל השרון יש סימון שבילים משלו, בצבעי לבן־כתום־לבן – הכתום כמחווה לתפוזי האזור. במקור הוא תוכנן כחלק אינטגרלי משביל ישראל, בקטע שבין נחל אלכסנדר לשפך הירקון, אבל האינתיפאדה השנייה, שפרצה בתקופת הקמת השביל, והעבודות בכביש 6 גרמו לשינוי בתוכניות והוא הוסט מערבה. כך, שביל ישראל התחבר לחוף באזור ג'סר־א־זרקא, והתוואי במזרח השרון נותר זנוח מאחור.
עכשיו, באיחור אופנתי של 20 שנה, שביל השרון עושה קאמבק – הוא סומן, השבילים לאורכו נוקו והוסדרו, ובחלק מהמקומות סומנו שבילים העוברים דרך שטחים חקלאיים (באישור ובברכת החקלאים, שטוענים שאיפה שמטיילים עוברים גונבים פחות פרי מהעצים) עד שנוצר רצף אחיד. התוואי מתחיל בשפך נחל אלכסנדר לים ומסתיים ב"בית לאה" מדרום למועצה האזורית דרום השרון, והוא קל ונוח להליכה. רובו עובר בשדות ובשטחים חקלאיים או פתוחים, אבל חלק ממנו עובר גם בערים וביישובים, ככה שאפשר גם ליהנות מאוויר צח ובוץ בנעליים וגם להשלים קניות לשבת באותה הזדמנות.
היוזמה להפוך את השביל מפוטנציאל למעשה היתה של יעקב שרייבמן מכפר סבא שעם עוד כמה משוגעים לדבר הצליח לרתום את ראשי המועצות האזוריות והערים לאורך השביל, ויחד הם חיברו בין הנקודות עד ליצירת שביל שלם וראוי להליכה - ניקו שבילים, הכשירו מעברים וחיפשו את הנקודות הראויות לאורכו. משם עבר השביל לידי הועדה לסימון שבילים, שאותה מרכזת (יחד עם גורמים נוספים) החברה להגנת הטבע.
ניתן להיכנס לשביל בנקודות רבות, בהן כביש בורגתה־עולש, הכניסה לצורן, שדה ורבורג, חורשת קפלן בכפר־סבא, ועוד. מומלץ לטייל בו ממש עכשיו וליהנות מהפרדסים, מהפריחה, מהציפורים ומהצבים ומשלוליות החורף, ועד לתחילת הקיץ, אז רצוי לבלות בבית עם מזגן ולהסתכל בתמונות היפות שצילמנו בטיול בחורף.
כאמור, השביל ארוך ולא ניתן לעשות אותו רגלית ביום אחד. אפשר לחלק אותו למקטעים או לבחור קטע לאורכו. כל המסלול מסומן בסימון הלבן־כתום־לבן, וקל מאוד להתמצא בו. אפשר לראות את כולו ב־google earth. הנה כמה המלצות לימי טיול משפחתיים, או לרכיבה באופני שטח.
טיולי משפחות
מיער קדימה עד בית הלורד בתל מונד:
המסלול מתחיל ביער קדימה, שניטע בשנות ה־40 כדי לייצב את החולות באזור. חוץ מאקליפטוסים ועצים האופייניים לסביבה ניתן למצוא בו צמחי בר רבים וגם שועלים וצבים.
משם ממשיכים לשמורת אלוני קדימה. בשמורה, המשתרעת על פני 9 דונמים, אפשר לראות איך נראו הטבע והנוף בשרון עד סוף המאה ה־19: יש בה יער אלוני תבור, ריכוז גדול של אירוסים (בחלק המערבי של השמורה, בעונה) ועוד מיני פרחים נדירים.
מפה השביל ממשיך לרחוב חנקין בקדימה, לאורך שדרת הגרווילאות שפורחת באדום וורוד בוהקים.
משם צועדים למגדל שמירה היסטורי מבטון שהוקם בתקופת המרד הערבי במטרה להגן על היישוב. התחנה הבאה היא בריכת החורף בעין שריד, שמתמלאת ממש בימים אלו. בהמשך השביל מגיעים לריאה ירוקה שבה יער, ובו מקבצי צבעונים ופרחי חורף.
התחנה הבאה בדרך היא עץ אלון מפואר שהצליח לשרוד את שלטון הטורקים, והוא שוכן בין פרדסי עין ורד, שם אפשר ומומלץ לעשות הפסקת חטיפים ונמנומים.
אחרי המנוחה ממשיכים לבית הלורד שבתל מונד. הבית הוא אחד משבעת הבתים הראשונים ביישוב, שנבנה ב־1931 עבור הלורד אלפרד מונד וכיום משמש כמרכז התיעוד של תל מונד והסביבה. יש בו סלון משוחזר משנות ה־30, חצר עם תערוכת כלים חקלאיים וצריף מקורי מראשית ההתיישבות.
אורך המסלול: 6.7 ק"מ.
מחרות עד שדה ורבורג:
החלק הזה של השביל עובר לאורך שטחים חקלאיים בלב השרון, ומומלץ בעיקר עכשיו, שנייה לפני שנגמרים פירות ההדר על העצים והשלוליות שאפשר לקפוץ בתוכן. מתחילים במושב חרות, ממנו יוצאים דרומה לכיוון משמרת ולתצפית מהרכס על מרכז השרון.
השביל ממשיך הלאה אל תל אשר, שהייתה אחת משבע חוות חקלאיות שהוקמו בראשית ההתיישבות בשרון במטרה לטעת פרדסים ולייצר מקומות עבודה לפועלים עבריים.
משם ממשיכים ללכת בשטחים החקלאיים ובנוף הפתוח אל פרדסי מושב שדה ורבורג, ומשם אל חוות קלמנייה, שהייתה אף היא אחת משבע החוות. החווה עברה גלגולים רבים והיום משמשת כמדרשה לאמנות בית ברל. המקום שמר על צביונו המקורי ונראה כחווה שמורה ונוסטלגית, ואם מצליחים להיכנס אל המדרשה אפשר גם לראות יצירות אמנות על הדרך.
משם השביל ממשיך אל מגדל השמירה הישן שממנו צפו על שדות האזור ועד ליער קפלן שנמצא בפאתי כפר־סבא. ביער תצפית יפה, מתקני שעשועים והצצה קטנה לטבע.
אורך המסלול: 10 ק"מ.
מנבי ימין עד בית לאה לאורך הירקון:
מתחילים בקבר בנימין, שעל פי המסורת היהודית והערבית קבור בו בנימין, בנו של יעקב אבינו. האתר עצמו נבנה בתקופה הרומית ושימש כתחנת דרכים על הנתיב שבין אנטיפטרוס לאפולוניה. בתקופות מאוחרות יותר היה במקום יישוב קטן, ואפשר לראות בו שרידים מהתקופה הממלוכית והעות'מאנית.
משם ממשיכים לגשר הרכבת ליד מסילת הרכבת המזרחית, שהייתה חלק מהרכבת המנדטורית הגדולה.
בתחנה הבאה נפגוש את נחל קנה שיורד מהשומרון אל שפך הירקון. נעבור בגשר ארבע הקשתות, גשר בריטי שמור ויפה, ומשם אל התחנה האחרונה במסלול – בית לאה.
הבית, שניצב בצמוד לגדת הירקון לא הרחק מהמושב נווה ירק, הוקם במאה ה־19, בלב הפרדסים. הוא בן שתי קומות. בקומה הראשונה שכן מתקן שאיבה שבאמצעותו שאבו מים מהירקון להשקיית הפרדס הסמוך, ובקומה העליונה היה ככל הנראה בית נופש של בעלי הפרדס. מי הייתה אותה לאה שעל שמה קרוי הבית? - לא יודעים. אבל האגדה מספרת שעל הקיר נכתב הגרפיטי "לאה המקומטת", ומשם השם, שמופיע בכל המסמכים הרשמיים ובשילוט. מומלץ לסיים את המסלול בפיקניק על גדות הירקון.
אורך המסלול: 6.8 ק"מ.
טיול אופני שטח
משפך אלכסנדר למצפור ויקר:
מתחילים בנקודה הצפונית של השביל – שפך אלכסנדר, אליו נכנסים מכביש הכניסה למכמורת. משם רוכבים לחרבת סמארה – מבנה עות'מאני ששימש כבית מכס. במקום גם מערות שנחפרו בכורכר ופריחה באביב. משם רוכבים לגשר הצבים, כשבדרך חולפים על פני שדה נרקיסים מרהיב.
הנקודה הבאה היא פארק איטליה – פרויקט הדגל של שיקום נחל אלכסנדר, וממנו לאגמון חפר – אתר צפרות שהוקם על חורבות בריכות הדגים של קיבוץ עין החורש. הנקודה האחרונה היא מצפור ויקר, שהוא למעשה מרפסת גדולה ומרשימה התלויה מעל מאגר משמר השרון. מעבר למרפסת הצופה אל המאגר והנוף (וציפורים בעונה המתאימה) יש במקום גם גשר, פינת משחקים, דשא ופינת פיקניקים מעוצבת ונעימה. זה מקום נהדר לקשור את האופניים ולפגוש את מי שהגיע ברכב עם ארוחת בוקר ומחצלת.
אורך המסלול: 14.6 ק"מ.
