תיק פתוח, שאלות מטרידות

קרוב לוודאי שהערר שהגישה השבוע האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה בעניינו של אל"מ ישראל שומר, מי שהיה מח"ט בנימין, לא נפל על הפרקליטות הצבאית בהפתעה. מאידך, אם לצטט מקור לא רשמי, "זה הדבר האחרון שאפק (תא"ל שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי) צריך עכשיו על הראש".

הפרשה החלה ביולי 2015. אל"מ שומר היה בדרכו למחסום קלנדיה כשצעיר פלסטיני, מוחמד כוסבא בן ה־17, יידה אבן כבדה לג'יפ שבו נסע, ששברה את החלון הקדמי. שומר יצא מהרכב, רדף אחר הצעיר ובתוך כך ירה בו, פגע בגבו והרג אותו. על פי הערר, למרות שראה שפגע בצעיר, חזר שומר לג'יפ ונסע משם בלי להגיש לו סיוע או להזעיק עזרה.

במצ"ח פתחו בחקירה. מלבד שומר עצמו והחיילים שהיו עימו בג'יפ נחקרו גם עדים שנכחו במקום בשעת האירוע, והממצאים הוגשו לתא"ל אפק שרק נכנס לתפקידו. באפריל 2016, שמונה חודשים אחרי האירוע, הודיע הפרקליט הצבאי הראשי שהחליט לסגור את התיק, ושבועיים אחר כך הניחה האגודה לזכויות האזרח בקשה על שולחנו, בשמה של משפחת ההרוג, לקבל לידיה את חומר החקירה. לקח שנה בקרוב עד שהחומר כולו, להוציא פרטים חסויים, הגיע לאגודה.

עיון בחומר החקירה חיזק את החשש הראשוני שמשהו כאן לא כשורה, במיוחדכשהתברר כי שומר עצמו סיפק גרסאות סותרות לאירוע. תחילה טען שירה כיוון שכוסבא עמד עם פניו אליו והחזיק חפץ בידו, ורק אחרי שצפה בסרט שנקלט במצלמות האבטחה הסמוכות - שמראה בבירור שהצעיר בורח - הודה שאכן ירה בו בגבו, שהירי נעשה תוך כדי תנועה ובניגוד להוראות הפתיחה באש, ללא שימוש בכוונות.

אל"מ שומר טען שזה קרה במסגרת נוהל עצירת חשוד, ושזו הייתה שגיאה מקצועית ולא עבירה פלילית. תא"ל אפק קיבל את הטיעון, והאגודה לזכויות האזרח הגישה את הערר שבו טענה כי החלטת הפרקליט הצבאי הראשי אינה סבירה ושהיא משדרת מסר חמור של זלזול בחיי אדם וזלזול בחשיבות ההקפדה על הוראות הפתיחה באש. "גם אם כוסבא יידה אבן גדולה לעבר החיילים, מה שהיה עלול לגרום לפגיעה בחיי אדם, ירי המכוון לפגוע באדם בשעה שאינו מהווה סכנה הוא עבירה פלילית", כתבה עו"ד רוני פלי שהגישה את הערר. ”אנו דורשים מהיועץ המשפטי לממשלה שיורה לתביעה הצבאית להעמיד לדין את אל"מ שומר באשמת הריגה או לכל הפחות באשמת גרימת מוות ברשלנות".

במילים אחרות, הערר של האגודה פותח תיבת פנדורה שלכאורה נסגרה עם החלטת הפצ"ר. תיבה מהסוג שעלול להציף מחדש, שלא לטובת המערכת, שאלות מטרידות במיוחד, והראשונה שבהן, איך התקבלה החלטה לסגור תיק שנגמר במוות תחת הטיעון שמדובר בשגיאה מבצעית. איך התקבל טיעון כזה נוכח העובדה שמדובר בקצין בכיר, רב־ניסיון, מי ששימש מפקד בסיס האימונים של טירוני הנח"ל, זה שאמור היה, בין שאר תפקידיו, להגדיר ולסמן באופן שאינו משתמע לשני פנים איפה עובר הגבול בין דבקות במטרה וחתירה למגע לירי מיותר וחסר תוחלת. מה שאוהבים להגדיר במקומותינו כ"פגיעה בטוהר הנשק".

מצלמות האבטחה, אם לסכם, שהציב הצבא ברחבי הגדה, כמו המצלמות שבידי פעילי "בצלם" או בידי אזרחים פלסטינים הנקלעים לעימותים יומיומיים בשטחים, מתעדות אלפי אירועים בשנה שרובם הגדול נסתר מעיני הציבור. אבל די בחלק קטן הצולח את האדישות, האטימות, הנינוחות שבאי־הידיעה, כדי לעשות צדק במקום שבו הוא מתבקש, ובתוך כך לחזור ולהעלות, פעם אחר פעם, את הוויכוח הגדול סביב ישיבתנו בשטחים. להבעיר ולהתסיס את התסכול נוכח הדברים שאנחנו עושים שם, להבעיר ולהתסיס את הייאוש הגדול נוכח משימות השיטור הבלתי אפשריות שמפילות ממשלות ישראל לדורותיהן על החיילים התקועים בסחי ובמיאוס שמייצרת שהותנו במקומות האלה. √