ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    סיבות לשיעול ממושך | צילום: שאטרסטוק
    זמנים בריאים • 25.03.2017
    אין לי אוויר
    משתעלים ללא הפסקה? יכולות להיות לכך סיבות רבות. מתי זו סתם התקררות ומתי מחלה תורשתית, האם זו אלרגיה או פשוט תרופה לא מתאימה? כל התשובות שיעזרו לכם להפסיק להשתעל | ד"ר איתי גל
    ד"ר איתי גל

    דלקת ריאות

     

     

    אחת הסיבות השכיחות לשיעול ממושך היא דלקת ריאות. הגורמים השכיחים לדלקת ריאות הם נגיפים (וירוסים), אולם גם חיידקים כמו פנאומוקוק, מיקופלזמה ואחרים. גם אחרי הטיפול האנטיביוטי (הניתן במקרה של דלקת חיידקית בלבד) עלול השיעול להימשך שבועות ארוכים בשל מרכיבי הדלקת הנותרים ברקמת הריאה ובדרכי הנשימה. במקרים נדירים יותר עלולים חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה או נגיפים שונים לגרום לדלקת ריאות קשה וממושכת, שבה יהיו חום גבוה ותגובה איטית או חלקית לטיפול השגרתי.

     

    מה הטיפול? דלקת ריאות חיידקית דורשת טיפול אנטיביוטי. אם מדובר בדלקת ריאות ויראלית, אנטיביוטיקה לא תשפיע על הווירוסים, והטיפול הוא לרוב תומך – בתרופות להקלה על השיעול, באינהלציות ובמקרים מסוימים גם בסטרואידים.

     

    אסתמה: הגורם האלרגי

     

    אסתמה היא מחלה דלקתית של דרכי הנשימה הנגרמת מתגובת־יתר של הסימפונות לגירויים שונים. תגובה זו מתבטאת בהיצרות חסימתית של דרכי הנשימה ובהפרשות ריר מרובות.

     

    התקף אסתמה גורם לקוצר נשימה המתבטא במאמץ נשימתי, בשיעול, בצפצופים ובנשימה מהירה. אין הסבר אחד ברור למקור האסתמה, אולם גנטיקה (נטייה משפחתית) ורקע אלרגי אישי/משפחתי בהחלט ידועים כמעלים את הסיכוי לסבול מאסתמה. טריגרים להתקף אסתמה הם בעיקר וירוסים, וגם אלרגנים שונים (כגון קרדית אבק הבית, פטריות/עובשים, תיקנים, חתולים, חולדות ואבקני דשא).

     

    מה הטיפול? באסתמה מטפלים באמצעות משאפים או אינהלציות ממשפחת ה"בטא אגוניסטים" המיועדים להרפות את השריר החלק העוטף את הסימפונות ועל ידי כך לפתוח את כיווץ דרכי הנשימה. בנוסף, לעיתים נהוג לתת טיפול עם סטרואידים כדי להפחית את התהליך הדלקתי בסימפונות. טיפול זה עשוי להיות קצר־טווח או טיפול מונע ארוך־טווח. יש עוד תרופות אחרות שנועדו להפחית את תדירות ההתקפים ואת חומרתם. במקרי אסתמה קשים ומורכבים יש גם טיפולים מיוחדים עם תרופות ביולוגיות ותיקות וגם חדשניות.

     

    ברונכיטיס: דלקת של הסימפונות

     

    אופיינית בעיקר בחורף, ולרוב נגרמת על ידי וירוסים. שיעול ליחתי לאחר "התקררות" הוא אחד הסימפטומים השכיחים של ברונכיטיס, מצב שבו הסימפונות (דרכי הנשימה המחברות את קנה הנשימה עם רקמת הריאות) הופכות מודלקות. התוצאה היא שיעול (לרוב ליחתי), צפצופים, קוצר נשימה ולעיתים גם חום, צמרמורות, כאבי גרון ותסמינים אחרים דמויי שפעת. התסמינים האלה לרוב נעלמים בתוך כמה ימים, אבל השיעול יכול להישאר במשך שבועות ארוכים. אם הוא אינו נעלם לאחר חודשיים, או אם לקיתם בברונכיטיס באופן תדיר, ייתכן שזהו מצב חמור יותר של ברונכיטיס כרונית, כשהריאות מייצרות כמויות גדולות של ליחה בשל גירוי יתר. מצב זה שכיח מאוד אצל מעשנים והוא חלק ממחלת הריאות החסימתית הכרונית COPD.

     

    מה הטיפול? היות שרוב אירועי הברונכיטיס החריפה הם ויראליים, אין הצדקה לתת טיפול אנטיביוטי, למעט במקרים מיוחדים החשודים כחיידקיים. מחקרים רבים בדקו את ההשפעה של מתן אינהלציות או משאפים בזמן ברונכיטיס חריפה ומצאו יעילות חלקית בלבד ברוב המקרים. יחד עם זאת, בהחלט נהוג לבצע ניסיון טיפולי עם אינהלציות או משאפים, ולהמשיך איתם אם יש רושם של הטבה. ומה באשר לסירופים מכייחים, ויטמינים או מכשירי אדים? מחקרים רבים לא מצאו תועלת משמעותית בתכשירים אלה. חשוב להדגיש שאם אין הטבה בשיעול לאחר כ־10 ימים, כדאי להיבדק אצל הרופא המטפל או מומחה ריאות, שינסה לאבחן את מקור הבעיה וימליץ על טיפול מתאים.

     

    מחלת ריאות חסימתית כרונית: בגלל הסיגריות

     

    מחלת ריאות חסימתית כרונית, ובשמה הרפואי COPD, היא הסיבה המרכזית והשכיחה ביותר למותם של מעשנים, יותר מאשר סרטן הריאות. המחלה גורמת להרס הסימפונות ורקמת הריאה. החולים מאבדים את תפקוד הריאה בקצב מהיר פי שניים ויותר בהשוואה לאנשים בריאים. המחלה מתבטאת בשיעול, בפליטת כיח ובקוצר נשימה במאמץ. הבעיה העיקרית אצל החולים היא בנשיפת אוויר החוצה. במצב החמור של המחלה מתקשים החולים אפילו לכבות נר.

     

    5% מהישראלים המבוגרים חולים ב־COPD, ובעולם כ־3 מיליון חולים מתים ממנה מדי שנה. בתוך כעשור צופים מומחים כי המחלה תהפוך לגורם התמותה השלישי בעולם. מרגע שהמעשן חלה בה, עתידו צופן הידרדרות ממושכת, כאשר במקרים קיצוניים גלגל ההצלה היחיד הוא השתלת ריאות.

     

    לגילוי מוקדם של המחלה יש חשיבות גדולה, כיוון שהפסקת עישון, יחד עם הטיפול התרופתי ופעילות רפואית נוספת, יכולים לעצור את התפתחותה. לכל אדם מעל גיל 40, שעישן במשך יותר מ־20 שנה חפיסת סיגריות ביום לפחות, מומלץ להיבדק אם מופיעים אצלו סימנים של הצטננויות תכופות, שיעול וליחה ממושכים וקוצר נשימה במאמץ.

     

    מה הטיפול? התרופה העיקרית למחלה, שאינה בת ריפוי, היא הפסקת עישון. בנוסף ניתנים טיפולים באינהלציות, סטרואידים וחמצן.

     

    רפלוקס ושטי־קיבתי: עושה צרבת

     

    חזרה של תוכן קיבה אל הוושט, הקרויה בשפה הרפואית ריפלוקס גסטרו־אזופגיאלי או GERD, היא על פי רוב הגורם לצרבת. צרבת עלולה לגרום לדלקת בוושט, לצרידות ואפילו להתכווצות דרכי הנשימה ולקשיי נשימה, וכן לפגיעה בריאות בשל חדירת חומצה לקנה הנשימה.

     

    אבחון הצרבת מתבסס תחילה על סמך תלונות החולה. הרופא עשוי לשלוח את המטופל לצילום רנטגן מיוחד המדגים את תנועת המזון דרך הוושט. אולם דרך האבחון הטובה ביותר היא באמצעות גסטרוסקופיה. המדובר בצינור דק וגמיש שבקצהו מצלמת וידיאו המצלמת את הוושט באיכות גבוהה. הבדיקה מיועדת בעיקר לאבחון סיבוכי הצרבת ובהן דלקות, היצרות וגידולים ממאירים או שפירים. במהלך הבדיקה יכול הרופא גם ליטול דגימות לבדיקה מעבדתית (ביופסיה).

     

    מה הטיפול? תרופות המפחיתות את הפרשת החומציות בקיבה (כדוגמת לוסק או אומפראזול) או תרופות הסותרות את החומציות הן הטיפול העיקרי ברפלוקס. בתינוקות הסובלים מפליטות מטפלים גם בהסמכת הכלכלה באמצעות קורנפלור או בפורמולות מסוג AR, ההופכות למרקם ג'לי בקיבה וכך אינן מגיעות בחזרה אל הוושט.

     

    תרופות ממשפחת ACE: בגלל לחץ הדם

     

    התרופות החוסמות את האנזים אנגיוטנסין, המכונות בשפה הרפואית ACE Inhibitors, הן דור חדש יחסית של תרופות לטיפול ביתר לחץ דם. לתרופות האלה יש תופעת לוואי שכיחה: שיעול יבש. אצל חלק מהמטופלים השיעול יכול להימשך שבועות ארוכים גם לאחר הפסקת הטיפול בתרופה. השיעול שכיח יותר בנשים ובמטופלים ממוצא אפריקאי ואסייתי.

     

    מה הטיפול? במקרה של שיעול טורדני ממושך יש להיוועץ ברופא ולעבור לתרופות ממשפחה אחרת. לעולם אין להפסיק בבת אחת את הטיפול בתרופה ללחץ דם, אלא רק בהדרגה.

     

    זיהום אוויר: זהירות, חלקיקים קטנים ועובש

     

    אפילו חשיפה קצרה לאדים רעילים כמו דלקים שונים יכולה לגרום לשיעול, לגירוי בקנה הנשימה, לליחה ולצפצופים. עשן עלול להחמיר גם תסמינים של אלרגיה או אסתמה. גם נבגי עובש שנשאפו לריאות עלולים לגרום לצפצופים ולשיעול. לדוגמה, אחרי סופת ההוריקן קתרינה בניו־אורלינס חלה עלייה בתלונות על שיעול כרוני בקרב תושבים שנמלטו מהאזור. השיעול, שכונה "שיעול קתרינה", נבע ככל הנראה מהעובש שנגרם במהלך ההצפות, כמו גם מהאוויר היבש והאבק הרב שאפפו את העיר. בארצות שונות בעולם, כגון הודו וסין, ידוע על זיהום אוויר קשה עם חלקיקים קטנים הנישאים באוויר ונשאפים לריאות. חלקיקים אלה נוצרים, למשל, על ידי שריפת פחם וגורמים לגירוי ריאתי ולשיעול טורדני ממושך.

     

    מה הטיפול? יש להתרחק, ככל הניתן, משהייה באזורים שבהם ידוע על זיהום אוויר, ובכל מקרה, מומלץ לחבוש מסכה מיוחדת לכיסוי האף והפה.

     

    שעלת: מידבקת וקטלנית

     

    מחלת השעלת מוגדרת על פי ארגון הבריאות העולמי אחת מעשר המחלות הקטלניות בעולם (לצד איידס, שחפת וצהבת). היא עלולה לגרום לסיבוכים קשים כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח, בעיקר אצל תינוקות – עד כדי סכנת חיים. ב־2004 חלה התפרצות קשה של המחלה בישראל, ואלפים נדבקו בחיידק. אז הוחלט להוסיף מנת דחף נגד המחלה לילדי בית הספר.

     

    שעלת היא מחלה מידבקת ביותר, התוקפת בעיקר פעוטות וילדים עד גיל 4, אולם גם ילדים גדולים יותר, בני נוער ומבוגרים. השעלת מכונה גם "מחלת מאה הימים" בשל המהלך הממושך שלה. הסימפטומים של המחלה מופיעים כשבוע עד עשרה ימים לאחר ההדבקה. בשלב הראשון החולה סובל ממחלה דמויית הצטננות, עם נזלת ותחילת התקפי שיעול. בהמשך מחמירים התקפי השיעול כשכל התקף כזה נמשך כמה שניות עד דקות ומלווה בהאדמת הפנים והעיניים. בתום השיעול עלול החולה גם להקיא. בשלב השלישי מתחילה תקופת החלמה הדרגתית.

     

    מה הטיפול? חולי שעלת מטופלים בתרופות אנטיביוטיות מקבוצת המאקרולידים (כגון אזניל). תרופות אלה לא ניתנות רק כדי לרפא את השעלת, אלא בעיקר כדי למנוע הפצה והדבקה של האנשים בסביבתו של החולה.

     

    גידול: נדיר אבל קיים

     

    אין לנו כוונה ליצור פאניקה, אולם אי־אפשר להסתיר את העובדה שאחת הסיבות, אף שהיא נדירה יחסית, לשיעול כרוני עשויה להיות גידול בדרכי הנשימה. במרבית הפעמים גידול לא יופיע כסימן בודד אלא יתלווה לסימנים נוספים כמו שיעול דמי, הזעות לילה, ירידה במשקל, חוסר תיאבון, גירודים, חיוורון, צהבת ובלוטות לימפה מוגדלות.

     

    סיסטיק פיברוזיס: הרס של הריאות

     

    זוהי המחלה התורשתית השכיחה ביותר בעולם המערבי, וביטויה המרכזי הוא שיעול. סיסטיק פיברוזיס מתבטאת במערכות רבות בגוף, אך בעיקר פוגעת בדרכי הנשימה. הפגם הבסיסי במחלה הוא חוסר תפקוד של חלבון ה־CFTR אשר מווסת את ריכוז המלחים והמים בנוזל המרפד את הדפנות הפנימיות של דרכי הנשימה. כאשר החלבון הזה פגוע, הליחה הופכת יבשה, סמיכה ודביקה. זה חוסם את מעברי הנשימה וגורם ללכידתם של חיידקים הגורמים לזיהומים חוזרים ולמצב דלקתי מתמשך בדרכי הנשימה. נוסף על הזיהום מתפתחת גם תגובה דלקתית סוערת הגורמת נזק נוסף לריאה, וזה מוביל בסופו של דבר להרס בלתי הפיך שלה ולאי־ספיקה נשימתית. חולי סיסטיק פיברוזיס נולדים עם המחלה, ולרוב מאובחנים בגיל הינקות, אבל לעיתים מאובחנים רק בגילים מאוחרים יותר.

     

    מה הטיפול? חולי סיסטיק פיברוזיס מטופלים בפיזיותרפיה וגם בתרופות רבות, הכוללות בין היתר אינהלציות, אנטיביוטיקות ותחליפי אנזימים, וכשהם חווים החמרה הם נזקקים לאשפוזים חוזרים. כיום יש גם תרופות "גנטיות" חדשות המצליחות במידה מסוימת לתקן את פעילות החלבון הפגום. אולם הטיפול היחיד שמביא לריפוי מלא של מערכת הנשימה הוא השתלת ריאות.

     

    שיעול נוירוגני

     

    כאשר סובל המטופל משיעול כרוני הנמשך מעל 8 שבועות, ולא נמצאה סיבה רפואית ברורה לשיעול, לעיתים נקבעת אבחנה הנקראת "שיעול נוירוגני". המומחים עדיין ספקנים באשר לקיומה של מחלה זו, אולם על פי חלק מההשערות מצבים שונים עלולים להביא לגירוי־יתר של מסלולים עצביים המקשרים בין המוח לסימפונות ולשרירים העוטפים אותן, וכך לגרום להתקפי שיעול. לעיתים הגירוי מתרחש בעקבות שינויי טמפרטורה או חשיפה לכימיקלים שונים, אבל ברוב המקרים אין סיבה ברורה הגורמת לגירוי היתר של מערכת העצבים.

     

    מה הטיפול? מאחר שאין עדיין הסכמה מוחלטת בקרב רופאים באשר לקיומו של שיעול נוירוגני, אבחנתו המשוערת מתבצעת רק לאחר שלילת מחלות ריאתיות ברורות אחרות. במקרים של חשד לשיעול נוירוגני, עשוי רופא הריאות להמליץ על ניסיון טיפולי בתרופות המשפיעות על סיבי העצב וכך לעכב את גירוי־היתר המוביל לשיעול.•

     

     

    ynetmail@gmail.com

     

    הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet

     

    ייעוץ רפואי: ד"ר אופיר בר־און, מומחה לרפואת ריאות ילדים, בית החולים שניידר ושרותי בריאות כללית

    חשבתם שזו סתם התקררות אבל השיעול נמשך כבר מעל חודש? נכנסתם להגדרה של שיעול כרוני, שעלול להיות סימן לבעיה חמורה יותר. מתברר שזה אינו מצב כה נדיר. על פי הספרות הרפואית, שיעול כרוני תוקף כ־40% מאיתנו בנקודה כלשהי בחיים, ולמעשה הוא אחת מחמש הסיבות השכיחות ביותר לביקורים אצל הרופא. מיליוני דולרים מושקעים בכל שנה בקניית תרופות לטיפול בשיעול.
    שיעול כרוני יכול להיגרם ממגוון רחב של סיבות, אבל לעיתים גם בדיקות ממושכות ומעמיקות בבית חולים לא מצליחות לעלות על הבעיה המרכזית. כדי לעשות סדר בדברים הבאנו בפניכם 11 סיבות שכיחות לשיעול טורדני כרוני.

     


    פרסום ראשון: 25.03.17 , 20:56