מדווחים מהשטח: והפעם: כרמל סינטר, בת 22, מקריית־אונו. איפה: הודו
כרמל, איפה קמת הבוקר?
בגסטהאוס בפושקאר, עיירה עם המון ישראלים במדינת רג'סטאן המדברית. היה פה עכשיו פסטיבל בשם "הולי", ההודים מאמינים שזה יום שבו האל שיווה לא מסתכל ואז אפשר בעצם להשתגע. זה הגיע בדיוק בפורים אז גם עבור הישראלים הייתה סיבה להשתגע פה.
איך זה נראה?
יש את השוק המרכזי, מתקדמים בו ורואים המון־המון הודים. בנים קורעים את החולצה כשהם נכנסים לשוק, ובנות פשוט מלאות שפריצים של צבעים - ירוק זוהר ואדום ו־ורוד וצהוב, כולם מלאי צבע. יש מוזיקה ממש חזקה ברחבה המרכזית וזו סוג של מסיבה חווייתית עם מגע וצבע ואנשים. לפעמים המגע נעים ולפעמים לא, לפעמים ההרגשה נעימה ולפעמים זה אגרסיבי ואלים. זה יום של השתטות אז הם עושים הכל. אין אלכוהול למכירה בחוץ, אבל ההודים שותים והישראלים גם כמובן.
איך ישראלים מתייחסים להודים?
בארץ יש לנו תחושה של 'חייבים לי ומגיע לי' ואנחנו המנהלים, ובהודו זה קיים במיוחד כי הכל פה נורא זול. הודים מוכנים לעשות פה סוג של כל דבר, כל עבודה - אם אפשר אחרי זה לאכול עם הפרנסה שלה - ואז לישראלים יש כלפיהם הרבה פעמים את הדיבור האגרסיבי, דיבור של בעל הבית. לי זה קשה לראות.
מה הדבר הכי מעניין שקרה לך בטיול בינתיים?
נסעתי למקום שקוראים לו אורוויל, שזה מקום שמגיעים אליו מכל העולם לחיות בצורות חיים אלטרנטיביות. טוענים שהשטח הוא לא ממש של הודו אלא משותף לכולם. קצת כמו קיבוץ. מגיעים להתנדב לתקופה ארוכה, הייתי שם שבועיים עם הודים בחווה מקומית וגרתי איתם. קמתי בבוקר בתוך בקתת דקלים גבוהה בין העצים. ירדתי למטה והבעלים של החווה מכין תה מצמחי הגינה. אחרי ארוחת בוקר הולכים לעבוד קצת בצורה מאוד איטית, רגועה, שותלים קצת עגבניות, עורמים חול. אחרי זה הוא היה אומר לי, 'אני חושב שאת צריכה ללכת לאכול'. הולכים לאכול, והוא אומר לי, 'נראה לי שעכשיו את צריכה קצת לנוח אחרי האוכל'. ואחרי שנחים עובדים עוד קצת, כל יום שלוש שעות במצטבר. ככה הם חיים.
מה את מחפשת בהודו?
לא באתי למצוא תשובות גדולות, אבל באתי לתת לעצמי לשאול שאלות ולהתבלבל וללכת לאיבוד. יוצא לי לחשוב הרבה על צורת החיים שלנו, ולהיות מסוגלת להשוות אותה לאחרות ולהבין את איך שאני הייתי רוצה לחיות. משהו בפשטות ובאמת ובכנות שלהם נורא קוסם לי, זה משהו שקיים בי והייתי רוצה לתת לו יותר מקום. והייתי גם רוצה להבין את השקשוק ראש של ההודים, שלא ברור אם זה אומר 'כן' או 'לא' אבל זה אומר משהו מאוד מסוים שמתאים לסיטואציה. באיזה שלב פה פשוט מבינים את זה.
מכירים מישהו רחוק?
לפנייה לכתב/ת 
