האגרול האחרון
עוף חמוץ־מתוק, רוטב אדום צמיגי ומרק תירס שכולם התמכרו אליו — "הסינית האדומה", אחת המסעדות הכי מיתולוגיות בישראל, סוגרת שערים אחרי 40 שנות פעילות. תפסנו את הבעלים, ישראל בויקו, לראיון פרידה עצוב־שמח מתובל בסיפורים על המפורסמים שישבו אצלו
דור הסבנטיז והאייטיז כבר מתרפק בנוסטלגיה מהולה בדוק של דמעות חמוצות־מתוקות. בסוף השבוע תסגור "הסינית האדומה" בדיזנגוף תל־אביב את שעריה אחרי 40 שנה, זמן נצח במושגי תעשיית המסעדנות בישראל. מרק התירס המתוק, האגרולים השמנמנים ועוגיות המזל המיתולוגיות כבר לא.
תכלס, מי לא אכל כאן? כולם באו לטבול את האגרול ברוטב האדום, שיעשה השבוע את הסיבוב האחרון שלו. הסינית האדומה יצאה לדרך ללא השקות, מוזמנים או פפראצי. פשוט נפתחה לה יום אחד בקיץ 1977. "בזכות העבודה עם פשנל התחילו להגיע אמנים ושחקנים, הגששים, דודו טופז, אריק איינשטיין, מוני מושונוב, שלום חנוך, רבקה מיכאלי, מאיר שלו, טוביה צפיר, מני פאר ודודו דותן, שסגר את המקום פעם למסיבה. הגיעו גם דוגמניות כמו תמי בן־עמי יחד עם אולסי פרי למרות שהוא היה צהוב. בהמשך הגיעו גם פוליטיקאים, אנשי צבא, אנשי תקשורת והרבה מאוד ספורטאים, במיוחד משה סיני, רפעת טורק, יעקב אקהויז ושחקני הפועל לדורותיהם", נזכר הבעלים, ישראל בויקו, שהיה בן 27 כאשר הוא ושותפו משה ביטר פגשו בדיזנגוף את משה עסיס, כדורגלנה לשעבר של מכבי ת"א והנבחרת והבעלים של "דרבי בר" האקסקלוסיבית בסוף הרחוב. "עסיס אמר שהוא מעוניין למסור את המקום ולהשכיר אותו", נזכר בויקו. "זה לא הלך כמו שרצו, וכולם הכירו את דרבי בר בכיכר דיזנגוף שרצה חזק. היו לי בעבר שלוש מסעדות סיניות שנסגרו, ואמרתי לו שאני אשכור את המקום שלו כדי לפתוח מסעדה סינית חדשה".
המסעדה הפכה במהירות למקום שבו יכולת לפגוש את כל הסלבס של האייטיז. "גם כשבאו כוכבים זרים, לקחו אותם לפה. ליברפול עשו פה את ארוחת הערב שלהם כשביקרו בישראל. הקאסט של הסדרה FAME הגיע לפה, וגם לשמעון פרס, לאריק שרון וליצחק נבון ז"ל היה מקום של כבוד במסעדה. "הנשיא לשעבר יצחק נבון היה מגיע עד לא מזמן, פעם בשבועיים, קבוע. פרס היה בתחילת האייטיז בעיצומה של תקופת בחירות קשה. הוא היה מגיע לבד עם מאבטח, מתיישב ואוכל בעיקר מרקים ועוף, בכמויות מאוד קטנות. אריק ולילי נכנסו יום אחד בלי הודעה מוקדמת, בלי גינונים, בלי שום דבר. ישבו, אכלו ומאז חזרו. כולם שילמו הכל, כמובן, איש לא ביקש הנחות".
למשה דיין ז"ל היה כאן שולחן קבוע: "בכל יום שישי בצהריים הוא היה מגיע. הנהג היה אומר לי: 'אני בא לבקר אותך', וזה היה הקוד שלנו שדיין מגיע כי היה אסור לומר שהוא בדרך. הייתי שומר לו שולחן פינתי. הנהג, שהיה גם מאבטח, היה מתיישב מחוץ למסעדה. וסביב דיין הייתי סוגר את הפינה עם הווילונות, שאף אחד לא יראה. מוריס בנין, שהקים בארץ את מצעד אבירי הגריל, היה אוכל איתו קבוע, ומדי פעם היו מצטרפים אחרים".
המלצר הראשון הוא כבר סבא
בהתחלה קרא לה בויקו "המסעדה הסינית", ושעריה וחלונותיה האדומים בלטו מבחוץ. "כולם חשבו שזה בגלל שאני אוהד הפועל ת"א, אבל מי שהחליט על האדום היה אריק סמית, המעצב והמפעיל של תיאטרון הבובות. עם הזמן אנשים שאלו, 'אתה בא למסעדה האדומה בסוף דיזנגוף?', ולא הייתה לי ברירה אלא לשנות את השם לסינית האדומה".
ומה עם שחקני מכבי ת"א? הם לא אכלו כאן?
"כשהם לקחו גביע פעם, הם באו לחגוג כאן, והתנאי שלהם היה שאני אהיה המלצר. אז זרמתי".
את העובדים הראשונים למסעדה הוא מצא בהונג־קונג ובתאילנד. "סין הייתה סגורה אז לחלוטין, לא הייתה אופציה כזו בכלל. הבאנו גם מלצרים מהמזרח. כל הצוות היה זר, חוץ מהמנהלים ומהשליחים. יחד עם הטבחים בנינו את המנות".
התפריט הורכב מהבסיס הסיני בישראל, אגרולים שמנמנים נוטפי שמן, מרק תירס צהוב חזק עם קורנפלור, כדורי עוף חמוץ־מתוק שלהטו באייטיז, וכמובן בננה מטוגנת בלהבה שמודלקת לעיניהם המשתאות של סועדי הסבנטיז. "את ארוחת הטעימות הראשונה עשינו בווילה בצהלה והזמנתי חברים, בהם האמרגן של הגשש פשנל, שעבדתי אצלו בימים של הגשש החיוור בתור מנהל הצגה. פשה אמר לי דבר אחד: 'הטבחים שלך הם תאילנדים והאוכל נהדר, אבל בשום אופן אל תגיד שהמסעדה תאילנדית כי מי יבין, לך 100 אחוז על הסיני, זה מותג חזק".
ב־1991 החלה מלחמת המפרץ, ובויקו החליט לראשונה לסגור את המסעדה לשבוע. "הורדתי את כל הצוות לאילת ואחרי שבוע חזרנו ופתחנו רק בצהריים לשעתיים־שלוש כי בערב אנשים פחדו לצאת מהבית. זו הייתה תקופה מאוד קשה מבחינת פרנסה, ותל־אביב הייתה ריקה לגמרי. מזל שהיו עיתונאים זרים שהגיעו לאכול".
המלצר הוותיק בסינית האדומה הוא טוני, "אף אחד לא יודע את שם המשפחה שלו", שהגיע מתאילנד לפני 35 שנה ונולדה לו בת מבת זוג ישראלית. היום הוא כבר סבא לשני נכדים. עכשיו הוא יחזור למולדתו. "הוא כבר התעייף ורצה לחזור לפני חצי שנה", אומר בויקו, "הבנאדם כבר מעל 60 וכבר מותש מהתיזוז בין השולחנות. החזקתי אותו כי ידעתי שסוגרים".
בניגוד לרוב המסעדות בת"א, הסינית האדומה הצליחה לשרוד את כל מהפכות הקולינריה, המסעדות הסיניות המתוחכמות שנפתחו, וכמובן את הגל האסייתי. עם השנים הוסיפה סושי ותפריט תאילנדי. אז למה סוגרים אם הכל טוב? תמ"א 38. "ועד הבית החליט ללכת על זה, וצריכים לחפור בתוך המסעדה ארבעה בורות של 12 מטר עומק כדי לחזק את כל הבניין. אני כבר במלחמה איתם בערך שנתיים והגענו לבתי משפט, אבל הוחלט שאני עוזב ב־31 במארס".
ואיזה מסכנים האוהדים
כרגע בויקו חושב על מקום חלופי. "לא יודע אם יש לי כוח. לפתוח מסעדה כזו מחדש זה לפחות 1.5 מיליון שקל ולא יודע אם יש לי את האנרגיות שהיו לי לפני 40 שנה. זה די מפחיד להשקיע שוב כסף גדול ככה".
ומה עובר במחשבות?
"הסגירה הזו קשה לי מאוד נפשית. הלב ממש נשבר, ואני צריך לעבור תקופת החלמה של ממש. הסינית האדומה היא הרבה יותר ממסעדה כבר 40 שנה. זה הבית, מקום לחברים שלי, מקום פרנסה, מקום שבו הגשמתי את כל החלומות. אבל איך אומרים בווייז - הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש".
ופרידה חגיגית?
"לא תהיה, כמו שלא הייתה פתיחה חגיגית. חברים באים מדי יום להיפרד. עצוב".
סופה של הסינית האדומה מגיע במקביל לפירוק של הפועל ת"א.
"זה די מדהים העניין הזה, והרבה אוהדי הפועל אמרו לי שהשנה המכה היא כפולה. אבל נקווה שהפועל יישארו בליגה. בניגוד לסינית האדומה, הם עוד יכולים לשרוד".
לפנייה לכתב/ת 
