התקן החדש: למה פוגעים לנו בשקיפות?

נניח שיבטלו את הקצפת במילקי, מטעמי בריאות, האם אשמח או אתעצב? התשובה מורכבת. ברור שבריא יותר בלי קצפת, אבל אם הגדרתי את מילקי כפינוק היומי שלי, אז אל תגעו לי בקצפת. התחושה דומה לגבי הגלידה: מצד אחד, אכן המדבקה האדומה של שר הבריאות ליצמן, שמטרתה סימון מזון לא בריא, עושה את העבודה, ולראיה, היצרנים חוששים מהאפקט המרתיע שלה, שימנע מחלק מהצרכנים להושיט יד לגלידה. מצד שני, בניגוד לקצפת של מילקי, מדובר כיום "רק" ב־8% שומן למאכל "מנחם". בהנחה שאתם לא מקרה לב שבור שיושב ומטביע את יגונו בדליי גלידה, אלא ילד שמקבל ארטיק ליום או בוגר שמרשה לעצמו מנה מבוקרת, הרי שהפחתה של 4% – אם תפגע בטעם הקטיפתי המנחם של הגלידה, ובהשוואה לכל התפריט היומי – היא מועילה אבל לא כה דרמטית.

בואו לא נשלה את עצמנו. כמויות הסוכר שבגלידה, שהן לא מבוטלות, למרות שהן מתחת לרף הלא נמוך 22.5 גרם שקבע בינתיים ליצמן, מזיקות יותר. השאלה שמציקה לי יותר היא מה עושות יצרניות המזון כדי לפצות על הפחתת השומן, שהוא מרכיב חשוב בטעם ובמרקם הגלידה. האם ייאלצו להוסיף למשל עוד חומרים מסמיכים תחליבים למוצר כדי לשמור על טעמו, והאם זה בריא יותר מ־4% השומן שיופחתו? כי כזכור, מהפיכת הסימון של ליצמן מכילה 3 קריטריונים: שומן סוכר ומלח, ובינתיים ללא כל שאר התוספים ברשימת המרכיבים בגב אריזת המוצר, כגון חומרים משמרים, מיצבים ומסמיכים.

ועוד הערה ליצרניות הגלידה: בעידן שבו השקיפות לצרכן מקודשת, יש טעם לפגם בכך שהיצרניות בחרו במסגרת התקן החדש להשמיט לנוחיותן את החובה לכתוב "גלידה משומן צמחי" ולכתוב "גלידה" בלבד. אז לשם התזכורת, מרגרינה היא שומן צמחי ושמן דקלים הוא צמחי ולא מומלץ.