מערכת בריחות
אחד כמעט נהרג על הסט מפגיעת כדור ברזל ומדבר בכנות מרעננת על הקלות הבלתי נסבלת של מיחזור הצלחות בהוליווד. השני מביא לדמות את הניצחון האישי שלו על דיכאון חמור והרס עצמי. ונטוורת' מילר ודומיניק פרסל חוזרים לבית החם של 'נמלטים' כדי לנסות לברוח פעם אחת אחרונה
דומיניק פרסל כמעט הגשים את חלומו של כל שחקן למות על הבמה, למרות שהוא רק בן 45 וזו לא ממש הייתה במה אלא מדבריות מרוקו תחת שמש מסייטת. עדיין, פרסל לגמרי כמעט נפל בעת מילוי תפקידו כלינקולן בורוז, האח הממוצע של מייקל סקופילד הגאון, שביחד מעבירים את חייהם בבריחה מבתי כלא במקומות אקזוטיים וסרוחים. באמצע צילום סצנה בעונת הקאמבק של 'נמלטים' (שעולה ב־5 באפריל ב־yes), נפל על הראש של פרסל כדור ברזל מאחד ממתקני ההפקה העצומה.
"זה היה מצחיק", הוא נזכר עכשיו בחוויה שאיש לא היה מגדיר כמצחיקה, "הרגשתי כאילו משהו התפוצץ לי בתוך הראש. לא הבנתי מה קרה, אבל גם לא התמוטטתי או משהו, פשוט כרעתי על הברך. איש הפעלולים הקבוע שלי ניגש אליי בפנים חיוורות, ושאלתי אותו מה קרה לי. הוא אמר, 'הראש שלך פתוח לגמרי, אני רואה את הגולגולת, ו… אה... האף שלך בצד השני של הראש'. באופן לא ברור הייתי צלול לגמרי ואמרתי לעצמי, 'אם הוא יכול לראות את הגולגולת שלי, זה אומר שעוד מעט הדם יחלחל לתוכה ואני אמות'. נכנסתי למצב כזה של הלם, הייתי מאוד רגוע, כל מה שחשבתי היה, 'באמת? ככה זה ייגמר? אני הולך למות בפאקינג מרוקו?'"
מישהו אחר על הסט כן היה בפאניקה, אחרת לא היית יושב כאן.
"לא. קמתי ואמרתי להם, 'קחו אותי לבית חולים'. הגענו לבית החולים הכי קרוב, נכנסתי פנימה ואני רואה חתולים הולכים במסדרונות. הסתובבתי חזרה, עם הראש פתוח ומי יודע איפה האף, ואמרתי שאני לא נשאר שם. בסוף הגיע מסוק שהטיס אותי לקזבלנקה, ורופא אדיר הציל אותי. אחרי הניתוח לקחתי אותו לארוחת ערב והוא אמר לי שהוא לא מכיר אנשים שהיו נשארים בחיים מפגיעה כזו, ושאני צריך להודות לאל על כך שאני בנוי כמו טנק. נשארו לי צלקות והאף שלי עדיין מחפש את עצמו, אבל סך הכל יצאתי מזה די נקי".
פרסל הושבת לשבוע וחצי, וגם זה היה בערך חודש פחות ממה שהרופאים ציוו. "יש סצנות שבהן האף שלי נראה נורמלי, אבל בסצנה הבאה הוא נפוח, ובכל פעם שאני רואה את זה אני אומר לעצמי, 'שיט, אני נראה מכוער'".
הגעת לתובנות על החיים מההתנסות הזו?
"לא. קיוויתי, ציפיתי לאיזה מסר על איך לחיות את הרגע, חופשי ומשוחרר, ולא קרה כלום. המסר היחידי היה כזה שהכרתי: לך להשתכר".
ואם זה לא הספיק, פרסל גם חטף הרעלת קיבה קשה במדבר. "היו 50 מעלות צלזיוס", הוא אומר, "אני אוסטרלי, ואפילו לי זה היה יותר מדי. בסוף הצילומים אמרתי למפיקים, ‘חיכינו שבע שנים לעשות עונה חדשה ואין מאושר ממני בעולם, אבל אם אתם רוצים עוד עונה, אז בפעם הבאה אנחנו בורחים מכלא בפאקינג הוואי".
* * *
ב־15 במאי 2009 הלך לעולמו המקועקע מייקל סקופילד - האסיר הנמלט הכי יפה, הכי חכם והכי מלנכולי בהיסטוריה - אחרי שסבל מגידול במוח. ראינו במו עינינו את הקבר בסוף העונה הרביעית. אבל זהו, שלא. מסתבר שכמו שביים את המאסר שלו, מייקל סקופילד גם ביים את מותו. למה? כדי ששבע שנים מאוחר יותר אפשר יהיה להחזיר את אחת הסדרות המצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה לעוד עונה של תשעה פרקים. 'סדרה מוגבלת' קוראים להמצאה הצעירה יחסית של עונות קצרות־מועד, או במילים פשוטות יותר, "בואו ניקח משהו שמאוד הצליח לפני כמה שנים ונחלץ ממנו עוד כמה טיפות".
'נמלטים' - בשמה המקורי הסקסי הרבה יותר Prison Break - הייתה להיט גדול ומפתיע מאוד כשעלתה לראשונה ברשת פוקס ב־2005. היא הציגה את מייקל סקופילד, בגילומו של ונטוורת' מילר היפה להפליא ועצוב להחריד, גאון מתמטי שממלא את גופו בקעקועים שהם למעשה מפת בריחה מהכלא שאליו שלח את עצמו כדי לחלץ ממנו את אחיו, לינקולן בורוז. הוא פוגש שם את הרופאה היפה שרה טנקרדי (שרה וויין קאליס), וכמובן שעוד שורה של אסירים וסוהרים צבעוניים. אחד מהם, האסיר חסר המצפון תיאודור בגוול, שעונה לכינוי "טי־באג", הפך בידיו של רוברט קנפר המצוין לדמות הטובה ביותר בסדרה. קצת 'חומות של תקווה', קצת 'אושן 11', קצת 'סיפור אהבה' וקצת 'הוא לא כבד, הוא אחי', הפכו את 'נמלטים' להצלחה בינלאומית מדהימה ממש, למרות שאף אחד לא הבין מה היה האפיל הגלובלי הכל כך מיוחד שלה.
"כשקראתי את התסריט של הפיילוט ידעתי שזה יהיה להיט", אומר פרסל, "אבל לא חלמתי שזו תהיה כזו הצלחה ברחבי העולם. אני מתענג על זה. לא לעיתים קרובות שחקן זוכה להיות שייך למשהו כל כך מיוחד. אפשר להעביר ביקורת על חלק מהכתיבה או על פרקים מסוימים, בוודאי, אבל הדבר השלם הזה היה נדיר. אני באמת לא יודע אם יש עוד סדרה שהצליחה ככה. אני מפרסם משהו בפייסבוק עם המילים 'פריזון ברייק', ומקבל 70 אלף לייקים בשתי דקות".
הבעיה של 'נמלטים' - בדיוק כמו '24', שכנתה לעשור הקודם שקמה אף היא לתחייה - היא שהקונספט שלה מראש מוגבל בזמן. מה עושים אחרי שהאחים מצליחים לברוח? הם ממשיכים לברוח, שוב הולכים לכלא ושוב בורחים? העונה הרביעית של 'נמלטים' כבר לגמרי צלעה לעבר קו הסיום, אחר כך הגיע סרט טלוויזיה מיותר ומותו של סקופילד נראה כמו דרך קורעת לב ואמיצה לסיים את התופעה החביבה. אבל אז מצאו עצמם מילר ופרסל שוב יחד על סט של סדרה, 'פלאש' ברשת CW, שוב מגלמים אחים, ובהפסקות בין הטייקים שאלו את עצמם אם לא מדובר בגורל.
"דומיניק הפך לאחי באמת", אומר מילר, "אנחנו יכולים לעשות סצנות במהירות כפולה כי הכל בינינו עובד על קצרנות. זה קשר אישי ומקצועי נדיר שהוא מקודש בעיניי. על הסט של 'פלאש' התחלנו לדבר על האפשרות לחזור לראות מה קרה למייקל ולינקולן. דפקנו על הדלת של פוקס והתברר שהם חשבו על אותו דבר".
פרסל: "פוקס כל כך התרגשו מזה שאנחנו רוצים לעשות את זה שוב. אני חושב שהם הניחו שוונטוורת' נמצא בחצי מצב של פרישה ושזה לא יעניין אותו, אבל הוא מאוד התלהב ולא הייתה שום בעיה להרים הפקה יקרה, כולם יודעים שיש קהל מאוד גדול שמחכה לנו".
אתם לא היחידים שחוזרים. יש מבול של נוסטלגיה בטלוויזיה.
פרסל: "זה קשור לתקופה שאנחנו חיים בה, שהיא לא איזה תור זהב תרבותי. למשל המוזיקה בשנות ה־60 וה־70 הייתה מדהימה, והיום הרוב בולשיט, אז מתגעגעים. אותו דבר עם סרטים. איפה יש היום משהו כמו 'הקשר הצרפתי', איפה הסרטים הנהדרים שעשו פעם?
"היום בתי הקולנוע הם פארק שעשועים. לא מקרי שהסיפורים הכי טובים מתרחשים בטלוויזיה. אבל האמת היא שבמקרה שלנו לא היה לי ספק שנחזור מתישהו, אם לא בפוקס, אז בנטפליקס. זה כמעט קל מדי".
העונה החמישית של 'נמלטים' נוגעת באקטואליה. דאעש משתוללים במזרח התיכון ומייקל סקופילד נמצא בכלא בתימן במקום להיות עמוק באדמה. טי־באג, שיודע הכל ותמיד ניהל יחסי שנאה־אהבה־תועלת עם האחים, מגלה ללינקולן שמייקל לגמרי בחיים.
לינקולן מבשר זאת לשרה, אהובתו של מייקל ואם בנו שאותו מעולם לא ראה. שרה, שהמשיכה בחיים, עוזבת כמובן הכל ומצטרפת למאמצים לחלץ את אהבת חייה. איכשהו, טיפוסים שישבו עם האחים בכלא לאורך השנים, מוצאים את עצמם חזרה בתוך הסיפור וכולם עולים על מרבד קסמים לתימן.
הבסיס שעליו יושבת 'נמלטים' מורכב מהיחסים בין שני האחים, ומהקעקועים על השרירים של מייקל. מילר ופרסל הפכו חברים גם בחיים, אבל את הקעקועים היה צריך לשחזר. "הפעם זה היה קשה יותר", אומר מילר, "40 דקות בכל יום רק כדי לצייר אותם. האמת היא שכל ההרפתקה הזו הייתה מאוד קשה. זה תפקיד כל כך תובעני, פיזית ונפשית. מייקל תמיד זוחל דרך צינורות ניקוז ותמיד חוטף מכות ותמיד יש עליו לחץ נורא. היה לנו חלון זמן זעיר לצילומים כי כולם עסוקים בדברים אחרים. אז היינו שבועיים במרוקו וצילמנו סצנות שהתפזרו על פני שישה פרקים שונים עם ארבעה־חמישה במאים. זה היה אינטנסיבי ומטורף ואתה צריך לדחוף את עצמך כל יום לקצה, גם כשאתה כבר לא יכול לנשום יותר".
היה קשה לחזור להיות מייקל?
"לא. לא ראיתי שום דבר מהסדרה המקורית, לא היה לי זמן וגם החלטתי שמייקל בטוח נמצא שם איפשהו בתוכי, והוא אכן היה, מצאתי אותו בקלות. הוא כמובן מבוגר יותר, וגם אני כבר בן 44, לא 33. הוא עובר גיהינום אמיתי בעונה הזו, אבל האפשרות לראות את הילד שטרם פגש היא כוכב הצפון שלו".
* * *
מילר ופרסל, בדיוק כמו מייקל ולינקולן, באמת לא יכולים להיות שונים יותר זה מזה. פרסל, שנולד באנגליה אבל גדל באוסטרליה והפך לאמריקאי אחרי שזכה בהגרלת הגרין קארד בשנת 2000, הוא טיפוס קליל ונטול דרמות כיאה למי שצמח בחופים של סידני. מילר, לעומת זאת, הוא סרט קשה בפני עצמו. הוא בריטי־קנדי שנולד לשני הורים אקדמאים, למד בפרינסטון וסבל כל חייו מדיכאונות קשים שנבעו בעיקר מהחיים עמוק־עמוק בארון.
ב־2010, זמן קצר אחרי ש'נמלטים' ירדה מהמסך, צולם מילר בידי פפראצי הולך ברחובות לוס־אנג'לס כשעל גופו הרבה יותר קילוגרמים מכפי שהיו על מייקל סקופילד. פרסום הצילומים ההם, בזמן שהוא נמצא במצב של שבר נפשי, שלח את מילר לספירלה שרק בנס הצליח לשרוד. שש שנים לאחר מכן החליט מישהו לקחת את התמונה הזו, לשים לצידה תמונה מושלמת של מילר בימי הזוהר, ולייצר מים אידיוטי: "כשאתה בורח מהכלא ומגלה שלמקדונלד'ס יש מונופול".
מילר, שכמעט לא מתראיין ואיש לא באמת יודע מה קורה בחיים שלו, הלך לפייסבוק לא רק כדי להסביר את הצילום, אלא גם כדי לבייש את כל בריוני הרשת. הוא סיפר כי בגיל צעיר ניסה להתאבד כמה פעמים וכי הוא נאבק בדיכאונות כל חייו. "הייתי מלא בושה וכאב", כתב, "ראיתי את עצמי סחורה פגומה והקולות בראשי דחפו אותי להרס עצמי. המאבק בדיכאון עלה לי בזמן, הזדמנויות, מערכות יחסים ואלף לילות ללא שינה. בשנת 2010, בנקודה הנמוכה ביותר בחיי הבוגרים, חיפשתי בכל מקום הקלה והסחת דעת. זה יכול היה להיות כל דבר. סמים. אלכוהול. סקס. אצלי זה היה אוכל. היו תקופות שגולת הכותרת בשבוע שלי הייתה ארוחה טובה. אז עליתי במשקל, ביג פאקינג דיל".
מילר ניצל את הפוסט לספר כי עכשיו, הוא בריא ומרגיש טוב, מן הסתם הרבה בזכות העובדה ששלוש שנים קודם יצא סוף־סוף באופן רשמי מהארון. גם היום מילר לא מדבר על זה, אבל לעונה הזו של 'נמלטים' הוא מביא הרבה ניסיון אישי. "הסדרה הזו כל כך הצליחה כי היא מדברת על נושאים אוניברסליים כמו משפחה ונאמנות והקרבה, אבל הפרקים החדשים מציגים משהו אחר לגמרי, הם מספרים על אדם שעובר ייסורים עצומים ומצליח לצאת בחיים מהצד השני".
לפנייה לכתב/ת 
