לסתיו סטרשקו נמאס ממדיניות העמימות. הדוגמנית המצליחה, שמתגוררת בימים אלה בניו־יורק, החליטה לפזר את מסך הערפל והעלתה לפני כמה שבועות פוסט מדובר בפייסבוק ובו ביקשה שמהיום והלאה יפנו אליה רק בלשון נקבה. לא מדובר בעניין סמנטי בלבד. לתהליך שעברה בשנה האחרונה היא קוראת "היציאה השנייה שלי מהארון", ומסבירה שהיא רואה את עצמה כאישה לכל דבר ומניפה בגאון את דגל הטרנס.
"אני רוצה להילחם למען הזכויות שלי ושל טרנסים וטרנסיות אחרות", היא אומרת בראיון, שמתקיים במהלך צילומי הסרט "נשף", שבו היא מככבת, בארץ. "אחת הסיבות העיקריות שאנחנו, הטרנסיות, לא מקבלות את עצמנו, היא שהחברה עדיין לא מקבלת אותנו, וזה חייב להשתנות".
גם בקריירת הדוגמנות הבינלאומית המשגשגת שלה בשנה האחרונה היא רואה סוג של שליחות. "העובדה שהפנים שלי נמצאות על מגזין זה כבר שלב קדימה בתהליך הארוך של ההתקבלות שלנו בחברה, אבל זה לא מספיק. לכן אני גם מתכננת ללמוד מגדר. יש עוד הרבה עבודה".
לקרוא לילדה בשמה
"תמיד הרגשתי אישה", מספרת סטרשקו (24). "אני מניחה שניסיתי לברוח מהגדרות. במקום זה פשוט התלבשתי כמו אישה, התנהגתי כמו אישה ועשיתי הכל כמו אישה — רק לא קראתי לזה בשם".
למה?
"כדי שלא אצטרך להסביר את עצמי לאנשים ולהתמודד עם התגובות. ככה היה לי יותר נוח".
לסטרשקו, כפי שגם היא מודה היום, היה באמת נוח וקל יותר. להבדיל מטרנסיות אחרות שנאלצות להילחם בפער בין הזהות המגדרית שלהן כאישה למראה החיצוני, הגברי — היא ניחנה במראה ייחודי ועדין, שמקובל להגדיר כ"נשי", מה שהפך את תהליך הפיכתה לאישה לפשוט הרבה יותר.
"לא כולם נולדים עם נתונים שמאפשרים להם רק להחליט יום אחד: אני אישה", היא מספרת. "רוב הטרנסיות צריכות לעבור תהליך מאוד ארוך וקשה כדי להגיע למצב שבו הן איכשהו מרגישות שלמות עם עצמן. למזלי נולדתי עם הנתונים האלה, זה איפשר לי לעבור את התהליך בצורה יותר קלה וטבעית. אני למשל לא לוקחת הורמונים. אני לא אגיד לך שאני לא מסתכלת במראה לפעמים ומפריעים לי כל מיני דברים קטנים שהייתי רוצה שיהיו יותר נשיים, פרטים שרק אני יכולה לשים לב אליהם. אבל בסך הכל אני מרוצה מהתמונה הכוללת".
עד כה נתפסת כבעלת זהות מגדרית מעורפלת.
"התלבשתי תמיד כמו אישה, אבל אנשים פנו אליי בגוף זכר. תכלס, בכל שאר הדברים הייתי אישה. טרנסג'נדר הוא אדם שמזדהה עם המין שלא נולד בו. לשאלה אם עשיתי ניתוח או לא — אין שום משמעות להגדרה שלי כטרנסג'נדרית. יש טרנסג'נדריות שלא רוצות לעשות ניתוח, יש כאלו שאין להן כסף לניתוח. מי שעבר את הניתוח מוגדר טרנסקסואל. כך שלמעשה, טרנסקסואל הוא טרנסג'נדר, אבל טרנסג'נדר הוא לא בהכרח טרנסקסואל".
ואיפה את נמצאת על הרצף הטרנסג'נדרי?
"רק השנה החלטתי לצאת מהארון, אני עדיין מגלה על עצמי דברים. לא יודעת הכל. אני מאמינה שאני לא הולכת לעשות ניתוח לשינוי מין בזמן הקרוב".
אם זה היה תלוי בה, היא הייתה מוותרת בכלל על ההגדרות. "טרנס, לא טרנס — תקראו לזה איך שאתם רוצים — אני אישה. הלוואי שיכולנו לחיות בעולם בלי הגדרות. למה צריך לקטלג הכל? מה שאמור לעניין בן אדם שעומד מולי זו רק הנפש שלי ולא מה שיש לי בין הרגליים. בכלל, מגדר נמצא בין האוזניים ולא בין הרגליים".
אבל סטרשקו גם יודעת שבעולם שעדיין מכור להגדרות, היא יוצרת לא מעט בלבול. "כן, יש גברים, גם הכי סטרייטים בעולם, שנמשכים אליי, ואז שואלים הרבה שאלות על עצמם. מה זה אומר עליהם, אם הם גייז. זה לא מביך אותי או מערער אותי, אבל אני אוהבת גבר שבטוח במיניות שלו".
הנערה יפת התואר, ששמה היה נפוץ בעיקר בעולם האופנה הישראלי, נחשפה לראשונה לציבור הרחב כשהצטרפה ל"האח הגדול "VIP. ההופעה שלה — כצעיר אניגמטי, לבוש כאישה, בעל שיער בלונדיני ארוך ופנים רכות ובהירות, שניהל זוגיות עם בחור אחר — הפכה אותה למוכרת כמעט בכל בית.
ההכרה הציבורית הנרחבת, היא מספרת, דחפה אותה לעשות עוד צעד קדימה ביציאה מהארון. "אמרתי לעצמי: די, בוא נקרא לילד — או לילדה — בשמה. התחלתי להרגיש לא נוח עם ההכחשה הזו. גם אנשים פנו אליי כל הזמן בלשון זכר וזה הטריף אותי. אבל הסיבה השנייה, העקרונית, הייתה כי הרגשתי שכדמות ציבורית, זה הדבר הנכון לעשות למען בני נוער טרנסיות וטרנסים אחרים. הרי אם אני, כדוגמנית עם קריירה, מתביישת לצאת מהארון ‑ אז מה ילד או ילדה שמתמודדים עכשיו עם הדילמות הללו יחשבו לעצמם?"
איך התכוננת ליציאה הרשמית?
"האנשים והסביבה הקרובה שלי כבר ידעו, אבל בגלל שבחרתי לא להציג את עצמי ב'האח הגדול' כאישה, אצל כולם זוהיתי כגבר עם לוק של אישה. בעיקר הטריד אותי איך המשפחה תקבל את זה ומה יאמרו לשתי האחיות הקטנות שלי בבית הספר".
אחת הסיבות להחלטה להגדיר את עצמה אישה הייתה העובדה שבטקס פרסי האופנה האחרון היא קיבלה מועמדות לפרס דוגמן השנה. "אמרתי לסוכנת שלי, אלינור שחר: אני דוגמנית, לא דוגמן. אני מקווה שבשנה הבאה כבר אהיה מועמדת לפרס דוגמנית השנה".
מה אמרו במשפחה הקרובה?
"זה היה בהחלט מאתגר. אמא שלי גידלה ילד כל החיים, אז ברור שלא פשוט לעשות את השינוי בתפיסה. מצד שני, אולי קצת קשה לה להתרגל, אבל היא מקבלת אותי כמו שאני. אמא שלי היא המלאך שלי, אני מעריכה את כל מה שהיא עושה בחיים למעני. היא גידלה אותי לבד, היא המקלט שלי. היום אנחנו מדברות על הכל".
שאבת השראה מטרנסיות מפורסמות נוספות, כמו הזמרת דנה אינטרנשיונל?
"ברור. למרבה הצער אין עדיין מספיק דמויות מוכרות ואהודות שיחוללו את המפנה שעוד נדרש. את דנה פגשתי פעם אחת והיא הייתה מקסימה״.
זאת גם הייתה אחת הסיבות, היא מספרת, שהחליטה להשתתף ב"האח הגדול VIP". "פונים אליי הרבה מאוד אנשים צעירים ואני משתדלת לעזור כמה שאני יכולה. בינתיים, המקסימום שאני יכולה לעשות הוא לחזק אותם. מעבר לזה אני מוגבלת, קשה לשנות ביום אחד את החברה הדפוקה שלנו".
את מקבלת גם תגובות לא נעימות?
"בעיקר בטוקבקים. ברחוב היו רק מקרים בודדים שקיללו אותי. קיבלתי פעם הודעה באינסטגרם: 'חכה שאני אראה אותך, אני אדפוק לך מכות', או הודעות כמו: 'אמן שהאנשים הקרובים אליך ימותו. שיישרפו בגיהינום'".
ומה את עושה?
"מתעלמת וחוסמת. מה, אני אלך למשטרה ואתלונן: הוא איחל לי למות ולכל המשפחה שלי להישרף בגיהינום? מה כבר המשטרה תעשה?"
לרקוד כמו בריטני
היא נולדה כתינוק זכר באוקראינה ועלתה לישראל בגיל שנתיים עם אביה ואמה. המשפחה התיישבה ברמת־גן. הוריה התגרשו כשהייתה בת חמש, ואביה, שהיה במצב מורכב, ניתק מגע לכמה שנים. אמה התחתנה בשנית, ומהנישואים הללו יש לה שתי אחיות למחצה.
מוקדם מאוד, היא מספרת, הרגישה משיכה לעולם הנשי. "בגיל ארבע־חמש הייתי משחקת עם האיפור, הבגדים ונעלי העקב של אמא שלי. הערצתי דמויות נשיות. דמיינתי שאני בריטני ספירס ורקדתי על השולחן, אבל הכל היה בסתר. כשההורים נכנסו הביתה, חזרתי לדמות של הבן. בגן ובבית ספר, כשהיו משחקי תפקידים, הייתי תמיד האמא".
ההורים לא שמו לב?
"תמיד רציתי שיער ארוך, ואמא הייתה משכנעת אותי להסתפר, ואז הייתי מתחרטת ומגדלת שוב. כשהתחלתי להרגיש משהו בתוכי בגיל ההתבגרות, בגיל 13־12 כזה, פחדתי לספר להורים שלי. לא דיברתי איתם על המשיכה שלי לבנים ולא על הרצון להיות נשית".
מה עשית?
"נכנסתי לאינטרנט ולאט־לאט גיליתי את עולם הפורומים וחשפתי את עצמי לאנשים שיותר קרובים למה שאני רוצה להיות. התחלתי להגיע לתל־אביב ולפגוש אותם".
באופן לא מפתיע, היא הרגישה בבית בקהילה הגותית־פאנקיסטית, שהתרכזה אז בכיכר דיזנגוף בתל־אביב. "היו שם עוד הרבה בנים עם שיער ארוך ואיפור — סטרייטים, גייז, בנים שלא מגדירים את עצמם בנים, כאלו שדומים לבנות. כולם היו הרבה יותר סבלנים לאנשים כמוני".
הקהילה, היא מספרת, סיפקה לה את החום ותחושת השייכות שלא חשה אז בבית. "הייתי צריכה את המקום המקבל", היא מספרת. "לאט־לאט הפכתי מהבן הביישן והמופנם למישהו שמתחיל להרגיש טוב עם מה שהוא. התחלתי לברוח מבית הספר, מהמשפחה. הפכתי ממש לילדת רחוב. הייתי חוזרת הביתה רק בכל כמה ימים, ואז שוב בורחת ומסננת את ההורים. הם נורא כעסו עליי. מתישהו זה נהפך לכדור שלג, כי כשהם הגיבו לא טוב להיעלמויות שלי, נעלמתי עוד יותר".
איך היו החיים כילדת רחוב?
"זו הייתה תקופה לא טובה. נחשפתי לסמים, לאלכוהול. מצד שני, הכרתי גם את קהילת הלהט"ב בתל־אביב".
איך התלמידים בבית הספר התייחסו אלייך?
"הייתי מגיעה לתיכון ללמוד כמה ימים ומיד בורחת לתל־אביב. לא היו לי חברים מהכיתה בכלל. הייתי נער מופנם שבהפסקה נשאר בכיתה ומצייר במקום לשחק כדורגל במגרש".
סיפרת להורים שלך מה באמת עובר עלייך?
"באותה תקופה אפילו לא דמיינתי את עצמי באה להורים שלי ויוצאת מהארון. זה היה עבורי לא ריאלי. אני בטוחה שהם התחילו לראות את השינויים. התחלתי לחורר את עצמי בכל הגוף ולהסתובב עם איפור שחור ושרשראות ורשתות. הפכתי לפריקית אמיתית. זה אולי הפך אותי ליותר מקובלת בבית הספר, כי נהייתי מגניבה כזאת. פתאום הייתי חוזרת עם עגיל חדש בגבה, מה שהיה אסור בתיכון בליך".
בגיל 16 התהפכו חייה. בשיטוט מקרי ליד דיזנגוף סנטר ראה אותה הסטייליסט אלעד בר און. "הוא הפיל את השקיות מהיד, רדף אחריי ברחוב ושאל אם יש לי סוכנות. מה סוכנות? הסתכלתי עליו ושאלתי אותו, מה אתה רוצה ממני? הוא נתן לי כרטיס ביקור, ואחרי שחיפשתי את השם שלו בגוגל פתאום נדלקתי. רצתי הביתה ואמרתי לאמא שלי: חייבים לפגוש אותו".
ההתלהבות הייתה מיידית והיא נשלחה להפקות ולצילומים. "הפכתי מנער רחוב לדוגמן מבוקש, מה שעזר לי לקבל את עצמי יותר, להחזיר את החיים שלי בחזרה למסלול, לגור שוב בבית. תפסתי את עצמי והבנתי שאם אמשיך עם השוטטות הזו, אבזבז את הזמן שלי. חזרתי ללימודים והשתתפתי בהפקות אופנה. הכל היה לי חדש ומהכל התלהבתי. התחלתי לעבוד פתאום עם אנשים שהייתי רואה בטלוויזיה, כשרק לפני כמה שבועות ישנתי על ספסל בגן. הבנתי שאני מתחילה להגשים את חלום הילדות שלי — לעמוד מול כולם ולרקוד, לדאוג שיראו אותי".
החשיפה הביאה להבנה חדשה עם ההורים. "אמא שלי פתחה פתאום מגזין וראתה אותי מצטלמת כבת. כמו רוב ההורים היא חשבה שזה זמני, תקופת מעבר שבה את נמצאת בבלבול. אבל כשדיברנו, הווייב היה 'אתה הבן שלי, ומה שיהיה — אני מקבלת'".
איך הקהילה קיבלה אותך?
"מעולה. רקדתי קצת במסיבות של שירזי על הבמה. תקופה מצחיקה, כיפית, המון שיגעונות".
בגיל 22 הוזמנה להשתתף בעונת ה־VIP של "האח הגדול". "כבר התחלתי לפתח קריירת דוגמנות במילאנו, ואמרתי לעצמי שזה יכול גם למנף אותי וגם לקדם ולהעלות את הנושא המגדרי בפריים טיים".
איך הייתה החוויה?
"יצאתי הרכלנית של הבית, אבל בסדר. זה חרטא, כי כולם ריכלו שם. מה כבר יש לעשות חודש שלם בבית, אם לא לדבר על אנשים אחרים. בדיעבד, לא הייתי עושה את זה שוב, אבל זה לא היה מיותר. זה החדיר אותי למיינסטרים, לפחות בישראל. במילאנו, כמובן, זה לא עניין אף אחד".
הפכת גם לכוכבת במדורי הרכילות. בין היתר קשרו לך רומן עם גילי מוסינזון.
"עשו פיל מעכבר, כאילו אנחנו הזוג החדש של הביצה. זה היה מאוד לא יפה, כי גילי בכלל בזוגיות. אבל אני לא הולכת להכחיש או לאשר שהיה ביני לבין גילי משהו מיני או רומנטי. כך או כך, זו לא הייתה זוגיות. גילי בחור מדליק. האם זה הפריע לי? כן ולא. בדיוק יצאתי מזוגיות ארוכה והציק לי בעיקר שחודרים לי לחיים הפרטיים".
גילי דווקא שיתף פעולה עם התקשורת.
"גילי אוהב דחקות ולתעתע בכולם, אז הוא עשה טיזינג. אני לא הגבתי. בכלל, אני מאוד גאה בו. יש כל כך הרבה ספורטאים, כדורגלנים וכדורסלנים שנמצאים היום בארון. הם בחיים לא יוכלו לדמיין לעצמם שהם ייצאו משם, וזה עצוב".
עירום מיינסטרים
בחודשים האחרונים היא מתגוררת בניו־יורק, שם קריירת הדוגמנות שלה פורחת. לפני כן כאמור גרה במילאנו ארבע שנים, עם בן זוגה לשעבר, ליאון דוידסון, סטודנט לרפואה שלומד בעיר. "איטליה נורא שמרנית. בשנתיים האחרונות הייתה לי פחות עבודה שם, ודווקא מלונדון ומארצות־הברית הגיעו הזדמנויות. הדבר היחיד שהחזיק אותי שם היה הזוגיות עם ליאון".
למה נפרדתם?
"זו הייתה פרידה קשה ואנחנו נורא אוהבים אחד את השני. היינו ביחד ארבע שנים וחצי ולא חתכנו את זה לגמרי, אנחנו עדיין בקשר".
בניו־יורק היא לא מרגישה בודדה. "הסוכנות שלי שם, וגם ניקולה פורמיקטי, המנהל האמנותי של דיזל, הבן אדם שאני חייבת לו את הקריירה שלי — הוא ליהק אותי בשנה הראשונה שלי במילאנו לתצוגה של דיזל בונציה, שהייתה עבורי פריצת דרך, ולפני שנה ליהק אותי שוב לקמפיין. אני גם טיפוס מאוד חברותי. בניו־יורק כולם מאוד רעבים לחדש, גם מבחינת עבודה וגם בחיי הלילה. כשיוצאים לבלות, תמיד אפשר למצוא מישהו שקשור לתחום. בבית אני אוהבת לשחק משחקי מחשב, אני גיימרית לא קטנה".
ואכן, המעבר לניו־יורק הוכיח את עצמו. החודשים האחרונים של סטרשקו, המיוצגת בסוכנות אלינור שחר ייצוג אישי, היו עמוסים בעבודה: קמפיין של דיזל, תצוגת אופנה של מארק ג'ייקובס לצד דוגמנית־העל קנדל ג'נר (שהיא גם אחותה של קים קרדשיאן), קמפיין של מותג הטיפוח מילק מייק־אפ, אורבן אאוטפיטרס ועוד. החודש החלה גם להצטלם לאחד התפקידים הראשיים בסרט ישראלי חדש בשם "נשף", שבו היא מגלמת תיכוניסטית הנאבקת להשיג דייט לנשף הסיום של בית הספר. לצידה תשחק אחותה הקטנה, אולגה. סטרשקו גם הצטלמה כמה פעמים ל"טין ווג" ול"בריטיש ווג" וזכתה לעבוד עם צלמים נחשבים כמו טרי ריצ'רדסון הפרובוקטיבי, שאף תיעד אותה בעירום.
"קייט מוס לא הצטלמה בעירום אמנותי?" היא לא מתרגשת. "העירום המיינסטרימי הוא בעיקר מרומז".
סטרשקו לא מתביישת להודות שתשמח מאוד להפוך לחלק מהמיינסטרים. "אני עובדת בשביל כסף", היא מסבירה. "אני צריכה להתפרנס ממשהו, לא למות למען האמנות. זו גם הסיבה שהתחלתי להתאמן בשנה האחרונה — כדי שיהיו לי קצת טוסיק, קצת בטן. אני רוצה להיראות יותר סקסית, יותר אישה. פחות כמו דוגמנית רזה וכחושה".
אבל סטרשקו כאמור מקווה שההצלחה שלה תשמש גם מקפצה להשגת יעדים גדולים יותר. "מה שמעניין אותי בקריירה שלי כרגע הוא לעשות כסף, אבל המטרה הכי גדולה שלי היא לעזור חברתית. בגלל זה גם החלטתי לצאת מהארון בפעם השנייה".
לפעמים שתי המטרות מצטלבות. לפני כחודש רשמה סטרשקו עוד הישג: דוגמנית הטרנס הראשונה שמובילה קמפיין בושם נשי. אנשי קרולינה הררה הם שבחרו בה להוביל את המותג 212 בארבע השנים הבאות. "הקמפיין הבינלאומי ייצא בעוד כמה חודשים", היא מספרת בהתרגשות, "והוא יהיה בכל מקום, כולל נמלי תעופה בכל העולם. זה צעד גדול לקהילה וגם לי".
אבל ההצלחה בחו"ל בשנה האחרונה חידדה את הפער בין היחס שהיא זוכה לו בנכר לזה שהיא מקבלת מתעשיית האופנה המקומית. "לא עשיתי הרבה בארץ, מלבד קמפיין לטופ טן, אייטמים שלא מעניינים אותי במדורי הרכילות והזמנה לאירועים ולהשקות", היא אומרת. "אנחנו חיים במדינה שעדיין לא מקבלת במאה אחוז אנשים כמוני. בוא נגיד שקסטרו לא ייקחו אותי להיות הפנים שלהם".
את רוצה?
"ברור. מעבר לכסף, זו אומר שקיבלתי אהבה מהבית, פרגון. אני אמנם יודעת שמהפכות לא מתרחשות ביום אחד, אבל אני בטוחה שגם זה יקרה. אני לא רואה גבולות. את כל המטרות שרציתי עד היום — השגתי".
ומה עם משפחה? ילדים?
"אני רק מחכה שיגיע הנסיך על הסוס הלבן. כן, אני רוצה בעל ורוצה ילדים. אמהות זו עוד תחנה של מימוש נשי. ואולי עד שאגיע לשם המדע יתפתח ואוכל ללדת ילד. אבל ככל שאני חושבת יותר על הנושא, אני מתקרבת להחלטה לא להביא ילדים משלי, אלא לאמץ. יש כל כך הרבה ילדים שאין להם בית וצריכים חום ואהבה. בעולם יש פיצוץ אוכלוסין והתחממות גלובלית ואלוהים יודע מה יהיה עוד 20 שנה — אז למה שאני אביא ילד לעולם? מעדיפה לקחת ילד שכבר נולד ולתת לו אהבה״. •
