השאלה היומית: בעקבות הסערה סביב הסדרה "מגידו", האם הביקורת של מירי רגב על קרנות הקולנוע מוצדקת?
קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
די לקמפיין האנטי־ציוני | בן-דרור ימיני
נתחיל בגילוי נאות. לפני יותר מעשר שנים הייתי חבר הנהלה באחת מקרנות הקולנוע. לא הייתה לנו, כחברי הנהלה, שום השפעה על החלטות המימון. ההחלטה הייתה פררוגטיבה בלעדית של הלקטורים. מכיוון שכבר הייתי שם, התעניינתי בזהות הלקטורים, גם בקרן שבה הייתי וגם בקרנות אחרות. לא זכור לי, לפחות לא באותם ימים, שהיה לקטור אחד שהיה מזוהה עם הימין.
גם בשנים האחרונות, פה ושם, ניסיתי להתעניין בזהות הלקטורים. זה חשאי, אמרו לי, כדי שלא תהיה השפעה חיצונית על מקבלי ההחלטות החשובות — איזה תסריט יקבל מימון ואיזה תסריט יידחה. נימוק צודק. אבל הנימוק הזה לא אמור להחזיק מעמד רגע לאחר שהתקבלו ההחלטות. זה חשוב, משום שללא שקיפות וללא ביקורת ציבורית ההחלטות מתקבלות בתוך חממה קטנה. הנוגעים בדבר מכירים אחד את השני. הם בתעשייה. לפעמים אחד מהם לקטור בקרן אחת, וקולנוען שמגיש בקשה בקרן שנייה. באחד המקרים, זכור לי, שלושת הלקטורים בקרן מסוימת נעו במרחב הפוליטי שבין רק"ח לבל"ד. בעבר פורסמו שמותיהן של, למשל, אסנת טרבלסי וענת אבן. יכול להיות שהן קולנועניות מעולות, אבל כאשר הן שייכות לשמאל הרדיקלי, האנטי־ציוני, והייתה להן השפעה מכרעת על מימון — זה מריח רע. וכאשר אייל סיון, קולנוען יהודי, תומך בי־די־אס, שלפחות לאחד הסרטים שלו יש ניחוח אנטישמי, זכה למימון מקרן ציבורית, זה מסריח. חופש הביטוי חשוב. הוא מחייב גיוון. גם סרטים מרגיזים וביקורתיים ראויים למימון. אבל לא כל פמפלט תעמולה של הקמפיין לחיסול ישראל מחייב מימון ישראלי.
זה לא אומר שצריך לפסול אוטומטית סדרה כמו "מגידו". הטענה היא שיש צורך בשקיפות ובגיוון בכל הנוגע למינוי לקטורים בקרנות הציבוריות. משום שללא שקיפות זה לא חופש הביטוי. זה בולשביזם. זה יד לוחצת יד במחשכים. זו שחיתות ציבורית.
צריך לתמוך בשקיפות לא כדי לפגוע בחופש הביטוי. להפך. יש צורך בשקיפות כדי למנוע את הפגיעה בחופש הביטוי.
קטע מתוך: "מגידו"
משטרת הצנזורה של רגב | מרב בטיטו
מירי רגב מנסה להיכנס לתוך הראש שלי, אבל אין מצב שהיא תקבל ממני אישור גם אם תביא איתה קונגו עטוף בדגל ישראל ותקדח עד סוף הקדנציה. מאז חודש ספטמבר, עת יצאה בהכרזת המלחמה השבועית והורתה לבדוק בין השאר את "אופן פעולת הלקטורים" בקרנות הקולנוע, אני ממתינה שייבדק אופן פעולתי. בקיץ האחרון שימשתי כלקטורית בקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, ולכן הנחתי שסוכני החרש של המשרד לענייני תרבות צפויים להקיש על דלתי באישון לילה ואולי אפילו יבקשו שאתלווה אליהם לתשאול קצר. הכנסתי סדר במסמכים וחיפשתי את התיקייה של חוות הדעת שכתבתי על כל אחת מעשרות ההצעות בהן צפיתי, ידעתי שחשוב לרענן את הזיכרון לפני חקירה, אני לא רוצה ליפול על אמינות.
אבל הם לא הגיעו. אולי עשו תחקיר מאחורי גבי. זאת הדרך הכי טובה לקבל מידע על אנשים, לעשות עליהם תשאול מקיף וככה גם לקבל זוויות נוספות על הבן אדם, אולי ליפול בטעות על דברים עסיסיים שיוכלו לשמש נגדם יותר מאוחר. אולי הם פשוט עסוקים בצפייה מרתונית של כל פרקי הסדרה המעולה והחד־פעמית "מגידו". השרה אמנם טרם הספיקה, אבל הם כבר יעבירו לה סיכום כללי של רוח הדברים: "סדרה שמציגה סבל אנושי מאחורי הסורגים ומסכנת את הסטטוס־קוו לפיו מוסכם כי לערבים אין רגשות".
אולי בשבת, אם לא תהיה התייעצות דחופה לדיון על חיסול התאגיד, תתפנה השרה לצפות באחד הפרקים כדי שלמחרת, בתום ישיבת שרי הממשלה, היא תוכל להעלות פוסט בפייסבוק בו תודיע על הסרת התמיכה מסדרות טלוויזיה שמתחילות באות מ'.
יום ראשון יוקדש לראיונות בתקשורת, שם תספר בהרחבה על אפליה של מזרחים ועל מצב התרבות בפריפריה. נדמה לי שבשנה שעברה הצטלמה עם אבא שלי באירוע ניחום אבלים. אחוש למצוא את התצלום, אין לדעת מתי אזדקק לו.
