המנדט שקיבל ג'ייסון גרינבלט

המנדט שקיבל ג'ייסון גרינבלט מהנשיא טראמפ הוא להגיע לנוסחת הסדר במזרח התיכון תוך שנה. גרינבלט הגיע לישראל בחודש שעבר לכאורה על תקן תלמיד, אבל מתברר שהאיש לא רק לומד מהר אלא כבר מתחיל לסגור קצוות. והמזרח התיכון – החל במלך הסעודי וכלה בראש ממשלת ישראל – מתהלך סביבו על קצות האצבעות.

מאחורי גרינבלט לא עומד נשיא עם אידיאולוגיה שרואה בסיום הסכסוך הישראלי־פלסטיני חזון ומשאת נפש לקראת קבלת פרס נובל לשלום. טראמפ אימץ את השקפתם של שלושת האנשים המרכזיים בתחום הביטחון המקיפים אותו: מזכיר ההגנה הגנרל ג'יימס מאטיס, ראש המועצה לביטחון לאומי גנרל ג'ון קלי, וראש המשרד לביטחון המולדת גנרל ה.ר. מקמסטר. שלושת הגנרלים הללו פיקדו על כוחות בעיראק ובאפגניסטן ונחשפו לאורך שנים לדו"חות מודיעיניים שהצביעו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני כגורם המקשה על הכוחות המזוינים האמריקאיים להגיע להישגים הנדרשים בסכסוכים הללו. לתפיסתם, הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא מכשול שחייבים להסיר מהדרך כדי לקדם את האינטרסים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים של הממשל האמריקאי בעולם הערבי. סיום הסכסוך, לפי תפיסה זו, גם יסייע לממשל לסיים את פרשת דאעש כאיום אזורי ועולמי.

כך שהגישה של טראמפ להתנחלויות, לשטחי C, להעברת השגרירות לירושלים וכו' לא נגועה ברומנטיזציה אלא מונעת מאינטרס אסטרטגי אמריקאי צרוף. הנחישות של גרינבלט, בשליחותו של נשיא שעלול להגיב באופן בלתי צפוי אם העסקה המזרח־תיכונית שהוא מבשל תיכשל – גורמת לפיק ברכיים בירושלים. ואכן, הדיון בקבינט ביום חמישי האחרון שעסק בהקפאה מדורגת של ההתנחלויות ומחוות נרחבות בשטחי C – לפי הדרישה האמריקאית – התנהל בדממה תקשורתית לא אופיינית. בירושלים מתחילים להתגעגע לאובמה מוקדם מהצפוי.

בשבוע שעבר, בטקס הפרידה ממ"מ ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב נגל, שיבח אותו ראש הממשלה ואמר שהוא הביא את הסכם הסיוע הביטחוני הגדול ביותר שקיבלה ישראל אי פעם. השר שטייניץ נשמע מעיר שם בשקט: "מזל שסגרנו את העסקה עם הממשל הקודם". מתחילים לתפוס אצלנו שעם כל העוינות למדיניות הישראלית בשטחים, אובמה תרם לביטחון ישראל יותר מכל נשיא אמריקאי אחר. בתקופת כהונתו קיבלה ישראל, נוסף לסיוע הביטחוני השנתי הקבוע בסך שלושה מיליארד דולר, תוספת של 200 מיליון דולר בממוצע שנתי לפרויקטים מיוחדים. ואם לא די בכך, אובמה סידר למערכת הביטחון תקציב קבוע לעשור הבא, שיאפשר לה להתנהל ללא חרדות תקציביות.

טראמפ עלול להיות הרבה פחות נחמד אם סמוטריץ' ואריאל יחבלו בעסקה שלו. כשאבו־מאזן מודיע שהוא נוסע לפגישה עם טראמפ כשהוא מאוד אופטימי, צריכה להידלק נורה אדומה בלשכת ראש הממשלה. אובמה היה "פראייר": הוא קבע לישראל "קווים אדומים" בהתנחלויות, אבל לא גבה ממנה מחיר כשחצתה אותם. איך ינהג טראמפ אם ישראל תכשיל אותו במשא ומתן האזורי? אין לדעת. אבל כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה – הוא מעניש.

טראמפ לא היסס לדרוש מבעלות בריתו הקרובות – יפן, דרום־קוריאה, גרמניה – להגדיל משמעותית את היקף תקציבי הביטחון שלהן, מאחר שהוא לא מוכן לשאת יותר בעיקר נטל ההגנה על ביטחונן. ואלה מדינות עשירות. איזו סיבה יש לו לא לדרוש זאת גם מישראל, אם זו לא תגלה את הגמישות המדינית הנדרשת ממנה?

לא נותר לראשי מערכת הביטחון אלא לבקש ליד שולחן הסדר: אם טראמפ לא יוסיף אגורה לתקציב הביטחון – דיינו. אם יעזוב אותנו לנפשנו ולא ייגע בתקציב הסיוע הביטחוני שנתן לנו אובמה – דיינו. ¿