כשהנכדים של יצחק מאיר שומעים את המילה "שואה", הם ישר חושבים על גלידה. ככה זה כשסבא שלך ניצל מאימת הנאצים בזכות זה שהתחבא בתוך גלידרייה. פרופסור יצחק מאיר, לשעבר ראש החוג לכימיה באוניברסיטה העברית, ניצל מתאי הגזים בזכות העובדה שהסתתר בתוך חנות גלידה. את הישרדותו הוא חייב לבעלים של החנות, איטלקי בשם פרנצ'סקו טירלי, שהציל עוד עשרות יהודים במהלך השואה והוכרז כחסיד אומות העולם.

במשך שנים גולל יצחק, יליד בודפשט, את סיפורו בפני הילדים והנכדים במשפחתו. כעת, המעשייה יוצאת הדופן הופכת לספר ילדים, פרי עטה של כלתו, הרבנית ד"ר תמר מאיר. הספר, "חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי" (הוצאת כתר, איירה: יעל אלברט), מצליח להתמודד בתבונה עם אחת הסוגיות שהכי מורכב להציג בפני ילדים — השואה.

"אני תמיד אומרת שאין לי מספיק דמיון להמציא כזה סיפור, וגם אם היה לי, לא היה לי את האומץ", אומרת מאיר. "אבל החיבור בין השואה לגלידה, הוא הזדמנות נדירה לתווך נושא כה מורכב לילדים. הרי עבור הילדים שלי, העובדה שסבא היה בזמן השואה בחנות גלידה היא אטרקציה, זה קצת כמו האגדה על עמי ותמי. אלא שממש כמו אצל עמי ותמי, יש גם מכשפה בסיפור".

הספר יצא לחנויות וכבר עורר תגובות. בנו של אחד הניצולים שהסתתר אף הוא בגלידריה יצר קשר עם מאיר. בעקבות כך היא החליטה לנסות להגיע לצאצאיהם של כל מי שהסתתר בגלידרייה, והעלתה פוסט מרגש לפייסבוק בבקשה לקצה חוט בנוגע לניצולים נוספים מהחנות. "כמו שהספר משמעותי לי ולילדים שלי, אולי גם להם זו תהיה מתנה נהדרת", היא מסבירה. "חלק מהניצולים הלכו לעולמם, ולא כולם סיפרו מה עבר עליהם בשואה. אולי אני אוכל לספק את המידע הזה באמצעות הספר".

יצחק מאיר ורעייתו שרה ליד הגלידריה בה ניצלו חייו

"לא חשבנו על גלידה"

הפגישה עם יצחק ותמר מאיר נערכת בדירתו של יצחק בשכונת רחביה בירושלים. בגיל 90 גופו אמנם כפוף, אבל את סיפורו הוא מספר בבהירות, בתיבול קל של מבטא הונגרי. פעם אחת במהלך הראיון עימו, נשבר ופרץ בבכי. זה קרה כשהצביע על התמונה המשפחתית הניצבת בסלון, בה מופיעים נכדיו וניניו. "כל האנשים בתמונה, זה בזכותו של פרנצ'סקו טירלי", אמר בקול סדוק. "מגיע לו את כל הקרדיט על כך שיצאנו מהתופת".

לקראת סוף המלחמה, במארס 1944, הנאצים נכנסו להונגריה ויצחק והוריו היו בסכנה איומה. כשהמשפחה חיפשה היכן להסתתר, שמע יצחק לראשונה את השם פרנצ'סקו טירלי. טירלי נולד באיטליה ב־1898, אך עבר לבודפשט והקים שם גלידרייה. כבר עם פרוץ המלחמה סייע ליהודים שנמלטו להונגריה, ונודע בקרב אנשי הקהילה המקומית כאיש סוד.

טירלי הסתיר יהודים בגלידרייה שלו, שהייתה סגורה בשל החורף. במשך כארבעה חודשים הסתתרו יצחק והוריו, ביחד עם עוד כעשרה יהודים, בחלק האחורי של החנות. "אוכל כמעט שלא היה לנו", מספר יצחק. "ועל גלידה ממש לא חשבנו. הייאוש הגדול ביותר היה, שלא ידענו כמה זמן זה יימשך".

צילום : ידיעות אחרונות

יום אחד נשמעו מחוץ לחנות קולות נפץ. הקרבות בין הגרמנים וההונגרים לרוסים התנהלו ברחוב שמחוץ לחנות, ואחד הרימונים שהושלך סדק את התריסים המוגפים. דרכם, יכול היה יצחק להציץ ולראות את הלחימה במו עיניו. כמה ימים מאוחר יותר, בשעת ערב, פרץ לפתע מישהו לתוך החנות כשהוא אוחז בידיו נר. באור הקלוש שהפיץ, ראו יצחק והוריו שמדובר בחייל רוסי. זה היה סימן שעבורם, המלחמה הסתיימה.

משפחת מאיר שמרה על קשר עם טירלי. "אבל מעולם", אומר יצחק, "לא שאלנו אותו מדוע הציל אותנו. אני חושב ששאלה כזו הייתה פוגעת בו. מבחינתו, היה לו ברור מאליו שהוא צריך לעשות הכל כדי לעזור לנו". טירלי הלך לעולמו ב־1956, בשווייץ. ב־2008, בזכות מאמציו של יצחק, הוכר כחסיד אומות העולם.

סיפור הצלתו של יצחק הפך כאמור לאגדה בקרב ילדי משפחת מאיר. לפני כמה חודשים, צץ במוחה של כלתו תמר הרעיון להפוך אותו לספר. "הבנתי שיש הרבה הורים שלא שולחים את הילדים שלהם לגן ולבית הספר ביום השואה, כי הרבה גננות ומורות לא יודעות איך להתמודד עם הנושא", היא אומרת. "חשבתי על זה שבמקרה של הילדים שלי, ממש אין את החשש הזה. ואז הבנתי שהסיפור של סבא הוא סוג של חיסון בשבילם. זה לא סבא במחנה ריכוז, אלא סבא בחנות גלידה, ובניגוד לזוועות הגדולות של השואה, זה משהו שילד יכול לדמיין. וגם, הם מכירים את הסוף הטוב, והוא מוחשי — סבא פה. הוא איתנו".

זהו ספרה הראשון של חוקרת הספרות תמר מאיר, דמות יוצאת דופן בעולם הדתי האורתודוקסי, שמגדירה עצמה כ"פעילה בפמיניזם הדתי". מעבר לתפקידה כראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון, היא עוסקת בלימוד תורה. "בשנים האחרונות אני מתעסקת המון בקידום המקום של נשים בתוך עולם ההלכה", היא אומרת. "לא נוכל להיות שותפות בשיח בלי שיהיה לנו ידע".

נתקלת בהתנגדות לגישה שלך?

"ודאי שכן. בכל סיטואציה שבה אתה מנסה לשנות משהו, תהיה התנגדות".

ההתנגדות הזו באה לידי ביטוי בנאומו של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, שבנאום בפני תלמידים טען, כי שירותן של בנות בצבא גורם לכך ש"כל מערכת הערכים שלהן תשתבש". "אפשר וצריך לדבר על השאלה של בנות בקרבי, זו לא שאלה פשוטה ואני אומרת את זה כפמיניסטית", אומרת מאיר. "אבל צריך לדבר על זה מתוך מקום שמכבד. הוא עשה את הדברים בצורה בוטה, לא מכבדת ולא מאפשרת, שהיא גם לא רבנית בעיניי. אני מצפה מרב שידבר מתוך כבוד". •