שלישי 24 באפריל 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 03.04.2017
אין אידיאולוגיה, יש פריימריז
יועז הנדל

בערב ט' באב 1929 התקיפו הערבים בארץ ישראל את היהודים אחרי שקבוצה של חברי בית"ר עלתה לכותל עם דגל ושלטים להפגין למען זכותם של היהודים להתפלל במקום. מאורעות תרפ"ט היו תוצר של טענות המופתי אל־חוסייני שהיהודים רוצים להשתלט על הר הבית. 133 יהודים נרצחו במהלכם, אבל היישוב העברי, חילוני־סוציאליסטי ועירוני ברובו, לא השמיע ביקורת על המתפללים.

 

בעשור שלאחר מכן, אבא אחימאיר ואורי צבי גרינברג, מייסדי "ברית הבריונים", החלו במסורת מסודרת של תקיעות שופר ליד הכותל במוצאי יום כיפור. גרינברג עלה בעצמו להר הבית, ויצא נפעם. את המנהג המשיכו אנשי האצ"ל והלח"י – מקורות האידיאולוגיה של תנועת החרות שהקים מנחם בגין והפכה מאוחר יותר עם החיבור לליברלים העצמאיים למפלגת הליכוד.

 

שנת 2017. יו"ר הקואליציה מטעם הליכוד עולה לשידור בתחנה הצבאית ותוקף את חברו לסיעה יהודה גליק על סדר עדיפויות קלוקל: "כל מה שמעניין אותו זה לעלות להר הבית, לא להיבחר בליכוד". הוא משיחי והזוי, טען. וכל זה כי גליק העז להגיד שמשהו מריח לא טוב באובססיה של העיסוק בחטיבת החדשות והתחקירים של תאגיד השידור הציבורי. האם מישהו מהאבות האידיאולוגיים של הליכוד ראה בתקשורת את היעד ל"קיר הברזל" (ז'בוטינסקי היה עיתונאי, גרינברג משורר מחונן, וכולם עסקו בכתיבת מאמרים פובליציסטיים)? האם מישהו מהם ראה בבחירות יעד אידיאולוגי, או שאולי ראו בהר הבית, שבו דוד ביטן מזלזל, ביטוי לציונות?

 

לציונות תמיד היו שני צדדים. האחד משיחי שראשו בשמיים ועניינו הצבת חזון שקשה לממש. מדינה יהודית, ממלכה, עצמאות, פריחה כלכלית אדירה, פעמי משיח נוסח הרב קוק. הצד השני היה הציונות המעשית: שתדלנות דיפלומטית נוסח הרצל, פשרות טריטוריאליות על תוכנית החלוקה נוסח בן־גוריון, תמרון מדיני נוסח בגין.

 

גליק הוא ללא ספק חלק מהציונות המשיחית. הוא רואה בהר הבית מטרה דתית. "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". אני, לעומת זאת, רואה את עצמי כשייך לציונות המעשית, ולכן מה שמתרחש בהר הבית נתפס אצלי כמסר מדיני וביטחוני בעייתי מאוד. אין מעשיות בלי משיחיות. אם גליק משיחי כי הוא רוצה להתפלל בהר הבית בהתאם לחופש הפולחן הנהוג במדינות דמוקרטיות, אני משיחי כי אני רוצה שנפסיק למכור ריבונות מזויפת.

 

מדינת ישראל מפקירה במו ידיה את הר הבית. הוואקף שולט על כל מה שמתרחש שם, והתוצאה היא שאחד האתרים הדתיים והארכיאולוגיים הכי חשובים בעולם מתנהל כמו במדינת עולם שלישי. הוואקף מבצע חפירות ללא פיקוח, ומה שנותר לאוהבי ירושלים וארכיאולוגיה הוא לקוות שפרויקט "עמק צורים" של סינון ובדיקת שפכי העפר היוצאים מההר – ימצא ממצאים שלא נהרסו בעבודות. בימים אלה מתנהל גיוס כסף מהמונים, כי אין תקציב ממשלתי לאותן חפירות הצלה.

 

דו"ח מבקר המדינה שנכתב בתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו לא פורסם עד היום, כי הוא מביך את ממשלת ישראל. אני מניח שגם משה דיין שאמר על הר הבית "בשביל מה אנחנו צריכים את הוותיקן הזה?" היה מזדעק לוּ היה יודע מה עושים עם הממצאים הארכיאולוגיים הכי חשובים בעולם ללימוד תולדות הדתות המונותיאיסטיות.

 

מלבד חוק וסדר, הרס עתיקות ומשילות, גם שאלת זכויות האדם צצה מול המלמול הממשלתי. מי שהוא, כמוני, בעד חופש הפולחן לנשות הכותל וברחבה הישראלית בחלקו הדרומי, לא יכול להתעלם מרצונם של יהודים להתפלל בהר הבית. אם מונעים זאת מטעמים ביטחוניים, שיקום ראש הממשלה ויגיד בקול. אגב, המשטרה אישרה עלייה של חברי כנסת להר כבר בתחילת השנה אבל נתניהו מנע. היחיד שמעלה את הנושא מפעם לפעם הוא גליק.

 

מירי רגב, שניהלה דיונים לוהטים על הר הבית, התהפכה. במקום לשאול מה שווה הר הבית אם אנחנו לא שולטים בו, היא מתמקדת בתאגיד. אנשי בית"ר והדר שותקים (כמו בכל עניין). וביטן? שמאלני שכמותו. משיחי. מה אפשר לומר על אדם שכל האידיאולוגיה שלו מתנקזת ליום הפריימריז. ומה היה אומר על כך אורי צבי גרינברג? ¿

 

 


פרסום ראשון: 03.04.17 , 23:47