"פנימה", תנועה ציבורית שהקימו שני הרמטכ"לים לשעבר גבי אשכנזי ובני גנץ, שר החינוך לשעבר שי פירון, אנשי עסקים ופעילים חברתיים, פירסמה תוצאות של סקר חדש על החברה הישראלית. את ממצאיו אפשר לסכם במשפט שאמר אחד המרואיינים במחקר – "השנאה לאחר היא מדורת השבט הישראלית".
הממצאים מאששים את דברי הנשיא ריבלין על "הסדר הישראלי החדש" הכולל ארבעה שבטים – חילונים, דתיים, חרדים וערבים – שהעוינות ביניהם הולכת וגוברת. אלא שהסקר מתאר מציאות מפוצלת ושבטית עוד יותר, שנוספה לה חלוקה גם לאשכנזים ומזרחים, שמאלנים וימנים, מדינת תל־אביב והפריפריה, עולי ברה"מ לשעבר ועולי אתיופיה. בעוד ריבלין השתמש בביטוי הרך יחסית "עוינות" לתיאור היחסים בין השבטים השונים, המרואיינים בסקר מבטאים דעות קדומות ורגשות שליליים עזים, כמו פחד, כעס ושנאה כלפי האחר. הגורם המרכזי המלכד את חברי הקבוצות הנציות הוא האיום מבחוץ, וההגדרה שלהם כקבוצה נסמכת על הניגוד בין הזהות של הקבוצה שלהם לזהות של הקבוצות האחרות.
לפי הסקר, הגורם המרכזי המלבה את אש השנאה הוא הפוליטיקאים, המשסים את הקבוצות הישראליות זו בזו ומתפרנסים מהריסוק החברתי. החל מראש ממשלה שזרע בתקופת הבחירות פחד ושנאה כלפי האזרחים הערבים וכלפי השמאל למען רווח פוליטי, דרך פוליטיקאים חילוניים המגייסים בוחרים על בסיס שנאה או מאבק בחרדים, ועד פוליטיקאים דתיים המשווים להט"בים לבהמות ושר חינוך שנאבק נגד "הכרת האחר".
ראשי תנועת "פנימה" מזועזעים מהקיצוניות והאלימות של החברה בישראל ומבקשים לגייס מיליון ישראלים שיסכימו להיפגש, להקשיב ולדבר – לגבש סדר יום חדש ולבנות זהות משותפת, שבה אמון וסולידריות בין השבטים יחליפו את השנאה והפירוד. הם מאמינים כי "המפגש הבין־אישי מגמיש את 'שריר השיח' ומייצר סוכני שינוי".
נדמה שאנשי "פנימה" ניסו להימנע ככל האפשר ממחלוקות פוליטיות, ולכן הסתפקו בקריאה למפגשים. אולי, לכן, אין בסקר זכר לביטויים כגון "כיבוש" או "יהודה ושומרון", שמייצגים את אחד ממוקדי המחלוקת והעוינות בין "שבט הימין" ל"שבט השמאל" ובין "יהודים" ל"ערבים".
קשה להתנגד ליוזמה המעודדת שיח שמטרתו לשחרר אנשים מדעות קדומות ולגרום להם להתייחס לאחרים ולחברה באופן סולידרי יותר. אולם כפי שמצא הפסיכולוג גורדון אולפורט במחקרו "על טבעה של דעה קדומה", לא די במפגשים מזדמנים בין אנשים כדי לגבור על סטריאוטיפים. התגברות על דעות קדומות מצריכה מפגש המבוסס על קיום סטטוס שווה של אנשים, שוויון בין אזרחים שנתמך על ידי מוסדות החוק, המנהגים והתרבות המקומית. ללא התנאים הללו מפגשים כאלה אף עלולים להגביר את הדעות השליליות של חברי הקבוצות השונות אלה כלפי אלה.
חשוב לציין שמלבד הפוליטיקאים הנושאים בחלק מהאחריות לריסוק החברה הישראלית, מה שגורם לקיומן של שנאה, בורות ודעות קדומות היא המציאות החברתית, הפוליטית, הכלכלית והתרבותית. מציאות של אי־שוויון כלכלי וחברתי בין יהודים וערבים, גברים ונשים, אשכנזים ומזרחים, מרכז ופריפריה; מציאות של הפרדה בחינוך, שבה מטופחות הבורות והגזענות בזרמים החינוכיים השונים ובבתי הספר הייחודיים, התורניים והחילוניים; מציאות של הפרדה ואפליה בין פריפריה למרכז, בין עיירות הפיתוח לערים, המושבים והקיבוצים ובין שכונות מצוקה לשכונות יוקרה; מציאות של הפרדה ובידול בשוק העבודה וקיומן של אליטות הומוגניות אתניות במערכות המשפט והאקדמיה. זו המציאות שיש להתמודד איתה כדי להתגבר על שנאה, גזענות, כעס וניכור, אחרת למפגשים התרפויטיים בין אנשי השבטים השונים לא יהיה ערך רב. ¿
