מתאגדים
היא כמעט פגשה את המוות עם דלקת ריאות וחשש לחיידק טורף בצילומים באוקראינה. הוא התמודד עם מחלה קשה ומשתקת ורופאים שניסו לסמם אותו. ועל הסט של 'תאג"ד' הם מצאו אחד את השני. עכשיו, קצת אחרי הסדרה, אור אדרי ואינה בקלמן כבר לא שומרים על הזוגיות בסוד. הכל כלול, גם האהבה
ככה זה כנראה כשאתם כוכבים בסדרה על חובשים צה"ליים כמו 'תאג"ד': הכי הגיוני שהמציאות תארגן שהרומן שלכם יתחיל בתור לאורתופד. אינה בקלמן הייתה משוחררת טרייה מהסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. אור אדרי, אז כבר בוגר הסטודיו במיל', הגיע לרופא בגלל מחלת פרקים קשה שמלווה אותו, ונשאר בזכות החברה. "ולא סתם, גם הייתי עם מדבקת מורפיום", צוחק אדרי. "הייתי צריך להסביר לה מה זה. והיא ישר ידעה עליי יותר ממה שהיה צריך".
בקלמן: "יושבים ומתחילים לדבר. ואני הרגשתי שהוא חבר שלי מהרגע הראשון ויש צחוקים והכל קל וכיף. ומה אילן, האורתופד, ממליץ לך, ומה אילן המליץ לי".
אדרי: "ואני מספר לה שיש לי קומבינות אצל המנהלת מרפאה. עכשיו זו לא הפעם הראשונה שחשבתי עליה. כשהיא הגיעה לסטודיו ראיתי אותה מנצנצת שם ואמרתי וואו, וחשבתי אוקיי, נברר. אה, היא מתחילה שנה א'? סבבה. אני יודע מה היא הולכת לעבור. ביי, נדבר עוד שלוש שנים, כי מה שהיא הולכת לעבור אני ממש לא הולך לספוג. אז נתתי לה ככה לעבור את זה".
בקלמן: "תודה מאמי. איזה תומך אתה!"
אדרי: "אבל שמרתי אותה על אש קטנה".
בקלמן (מתרגזת): "מה אמרת? אתה שמרת אותי על אש קטנה?"
אדרי: "את לא יודעת אבל כן".
בקלמן: "והייתה שם בתור קוראת בקלפים אחת שהתחילה להגיד לו, 'יקרו לך בקרוב דברים טובים שישנו לך את החיים'".
אדרי: "עכשיו המתקשרת לא זיהתה שיהיה בינינו משהו, אבל האורתופד ידע ממבט ראשון. איך שנכנסתי אליו הוא ישר אמר לי, 'טיפ ממני? אל תראה לה התלהבות'".
בקלמן: "הוא גאון".
אור, אז מה עשית?
אדרי: "שיחקתי אותה לא מתלהב. עד שהתלהבתי".
כבר חמישה חודשים שהם מתלהבים יחד. בהתחלה עוד ניסו להכחיש ולהסתיר את הרומן ביניהם, שיצא לדרך כשהסתיימו צילומי 'תאג"ד'. מי שצפה בלהיט ההוא של yes, שמגולל את קורותיהם של חבורת חובשים בגדוד הכי פעיל מינית בצה"ל מאז ומעולם, היה מסיק שהם מתאימים אחד לשני כמו פד סניטרי וקביים: בקלמן גילמה בסדרה את רונה, הפקידה הנחשקת והחשקנית של המג"ד, היפה של הגדוד ובחורה שלא אומרים לה 'לא'. אדרי היה בן לולו, נהג אמבולנס וסטריאוטיפ שמח של החייל המזרח־תיכוני, כולל כבש כחיית מחמד ולהיט ויראלי בשם 'הכל כלול'. מספר הדיאלוגים שלהם בסדרה שאף לאפס. כל זה מסביר את ההפתעה כשהשניים נשלפו מהארון על ידי מדורי הרכילות.
נכון לעכשיו הם ממנפים את הפרסום שלהם מהסדרה לאפיקים שונים: אדרי קטף תפקיד בסדרת נוער חדשה ומלמד ילדים משחק. בקלמן מדגמנת ומובילה את הקמפיין של בגדי הים בלנקיני ורשת Bגוד. בערב של אמצע שבוע בדירה השכורה של אדרי השניים דביקים יותר מאגד מדבק: הוא מלטף לה את הירך. היא מעבירה יד בשערו. הכלב סלמתאק לא יודע את מי ללקק קודם, אבל מחליט בסוף ללכת על בקלמן. "ואיך אני אגיד את זה", היא מתמצתת את הרגע שבו הבינה שהיא ואדרי זה באמת קורה, "אבא שלי הוא לא צופה אדוק של סדרות ישראליות. כשהגעתי למצב שאני יושבת מולו והוא שר לי 'הכל כלול' במבטא רוסי כבד מאוד ובטוח שאור תימני - פשוט בטוח! - אמרתי שזהו, הצליח לי".
מה? למה תימני?
אדרי: "את יודעת, רזה, שחור, מסלסל. מה זה יכול להיות חוץ מתימני?! ואני בכלל מרוקאי"
"כבר בצילומים הוא היה האיש הכי קרוב אליי. זה שאני מחפשת בהפסקות. ופשוט התקרבנו יותר ויותר". מתארת בקלמן את תחילת הקשר. "וממש שמרנו על זה בסוד", מוסיף אדרי. "מתרחקים בהגזמה שזה בטעות לא יתגלה".
למה הסתרתם את זה שאתם יחד?
בקלמן: "כשדלף האייטם עלינו - ומישהו פשוט הלשין, אנחנו לא יודעים מי עד היום - לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כשאת מתחילה לצאת עם בן אדם אין לך מושג אם זה ילך. לא רצינו שיחליטו בשבילנו".
אדרי: "וואלה, איך שלא תסתכלי על זה, זה משפיע על היחסים. אמרו שאנחנו ביחד עוד לפני שאנחנו אמרנו לעצמנו שאנחנו יחד. והריקושטים שזה יצר הכניסו אותנו לסרט".
בקלמן: "ואבא שלי מצלצל אליי ואומר לי, 'איזה כתבה יפה יש לך בעיתון'. ככה ההורים שלי גילו על הזוגיות החדשה שלי. כל הלחץ הזה גרם לי לחלות. היה לי מאוד קשה עם זה. בהתחלה אחרי הפרסום לא יצאנו מהבית".
אגב, יש לכם שמות חיבה?
"לא. אצלנו זה רק בייבי ובייבי. עברו רק חמישה חודשים. מקסימום? בייב".
* * *
אדרי הוא גם בחיים סוג של בן לולו: קורע מצחוק. מדבר עם הידיים. רגיש מאוד. מאובזר בתועפות של הומור עצמי ואפס תעופה עצמית. בעבר ניסו להדביק לו טענה על זה שמזמינים אותו לתפקידי מזרחי בלבד. "אבל למה עוד יכולים לקרוא לי? הגיוני, אני מזרחי. למה יזמינו אותי, לשוודי?" הוא נוחר בביטול. "חייב להגיד שאני גם די מתענג על הטייפ־קאסט הזה. למשל בן לולו זה תפקיד שנהניתי ממנו: לא כי הוא מזרחי, אלא מכל המהלך שהוא עובר. על הלב שלו. על הצחוקים. אנחנו דומים. גם אני אומר אבאל'ה. אני מביא את עצמי לדמות. לא את המזרחי. לא את הערס. את הלב".
גדל בחדרה. כשהיה בסוף י"ב חלה. בדיעבד הסתבר שמדובר באנקילוזינג ספונדיליטיס (דלקת חוליות מקשחת בעברית), מחלת מפרקים קשה שמטילה צל כבד על החיים של מי שחולה בה. "למדתי למבחן עם חבר. ואז קמתי ואני מרגיש כאבים נוראים במפשעה, כאלה שאי־אפשר לזוז. זה מרגיש כאילו נתפס שריר אבל הכי חזק שאפשר לדמיין. לא חשבתי שזה משהו רציני. הבעיה היא שמאז זה לא הפסיק. וזה מקרין לכל מיני מקומות. וזו פגיעה מטורפת באיכות החיים. התנועה מוגבלת. מה זה מוגבלת, כשכואב אי־אפשר לזוז, אי־אפשר לחשוב, אי־אפשר לנשום. אתה הולך לאותורפד. ולא יודעים מה יש לי. את התיכון סיימתי עם קביים. אתה לא ישן בלילה, ולא קם בבוקר. לא מצליח לחיות.
"הגיוס מתקרב ואני על משככי כאבים, קביים, הכל. לא יודע מה לעשות. ואז התגייסתי. ככה. ובצבא חשבו שאני עושה הצגות. איזה חודש לא בדקו אותי כמו שצריך. היו אומרים ללכת לראות רופא, אבל לא יכולתי לזוז. אז בא איזה רופא שלא ממש בודק אותך ואומר שהכל בסדר. תקופה מוזרה. אני חושב שרק אחרי זה כעסתי. באותו זמן אני עם כאבים ולבד, ואף אחד לא מאמין לי, שזה הכי גרוע. מהרגע שראו את המסמכים כבר לא חזרתי לצבא. הם לא רצו אותי אחרי זה".
אדרי החליף את המדים בטיפול ושיקום. "ואני רק בבית. חווה רגעים קשים מאוד. זה קיצוני. אני לא יכול לקום מהמיטה ואין אף אחד בבית איתי. כאב לי בטירוף. אתה רוצה ללכת לשירותים ואתה לא יכול לקום מהמיטה ותביני מזה מה שאת רוצה. זה גם מרחיק אותך מאנשים כי אתה לא רוצה להיות ליד אנשים כשכואב לך. אתה נשאר בבית עד שזה עובר. עד שזה נרגע".
מתישהו החליט שהוא לא נותן למחלה להפריע לו, והתחיל ללמוד בסטודיו של יורם לוינשטיין. אבל בסוף התברר שהוא הפריע לה. "זו מחלה מאוד מבלבלת כי יכולה להיות תקופה שאת חושבת שהכל בסדר ועושה מלא דברים שאסור לך לעשות - לרוץ, להרים דברים ואז פתאום בום! חוזרים הכאבים. והם קשים יותר. ואז כשסיימתי את הלימודים הייתה נפילה קיצונית".
ואז מה קורה?
"פשוט הפסקתי לעבוד כי המוטיבציה ירדה. כי כאב לי. באמצע הלילה השותפים שלי היו מרימים אותי מהמיטה או שומעים אותי נאבק עם עצמי. ואני עושה הכל כדי שלא יידעו. ואין מה לעשות: שומעים אותך מיילל וצריכים לעזור לך. אתה נאבק לעמוד על הרגליים, ואז אתה מרגיש יותר חרא עם עצמך כי אתה תלוי באחרים, וכל הזמן אתה אומר, 'רק שלא אצטרך לחזור להורים כדי שיטפלו בי' זה היה הפחד הכי גדול שלי".
עם תהליך הלגלזציה של קאנביס שיש עכשיו, והמודעות לגבי העזרה של הצמח לחולים, איפה אתה בדיון הזה?
"עברתי תהליך מוזר מאוד כדי לקבל אישור לגראס רפואי: אחרי שבע־שמונה שנים שאני חי על משככי כאבים הכי קשים ורק לא לתת מרשם. ואז התחלתי להתלונן על תופעות לוואי שהכדורים עושים לי, אבל בשביל לקבל את האישור לקנאביס צריך לעבור כל מיני תרופות מזעזעות כמו אוקסיקונטין. זו הדרך. ואלה תרופות שאתה לא יכול לחיות איתן. אתה עייף כל היום. אתה מוזר. כואב לך הראש. אי־אפשר לישון. אתה נהיה ג'אנקי. מתמכר לכדורים האלה בלי לשים לב, למשל למדבקות מורפיום. ואני אפילו לא ידעתי שאני מכור! לקחתי את זה בתום לב ובשלב מסוים הגוף שלך מתחיל לדרוש את זה. בדיעבד הרגשתי שלא הייתי אני בכל התקופה הזאת. זה לקח אותי למטה. זה גם ריסק אותי וגם הכאבים לא באמת עברו. כלומר, זה לא באמת שווה את זה.
"הרופאים כמעט עשו אותי ג'אנקי, כי כמות התרופות שנתנו לי לא נגמרה. ומדהים שאם הייתי מקשיב להם ולוקח את כל הכדורים האלה אני לא יודע מה היה קורה איתי. פשוט הפסקתי. כשהורדתי את המינונים של הסמים הקשים שדחפו לי הרגשתי יותר טוב ונהיה לי קצת אוויר. ופתאום יש חשק. וזה מה שהייתי צריך לעבור בשביל לקבל את מה שהרופא חשב שמלכתחילה אני צריך. נורא מכעיס. זה ביזיון שמעבירים אנשים את כל זה רק בשביל להתחמק מלתת אישור לקנאביס שיכלו לתת לי מזמן. זה דבר שהוכיח את עצמו, עוזר ולא משנה לי את היומיום".
עכשיו המצב לא מושלם אבל אדרי לא מדחיק יותר. "אני כבר לא מפחד מהמחלה. אני מקבל זריקות של תרופה ביולוגית. פיזיותרפיה. פילאטיס. זה מחזיק אותי. (צוחק) זה ואינה".
* * *
קשה להפחיד את בקלמן עם כאבים. לפני כמה שנים, בצילומים לסרט באוקראינה היא כמעט אמרה שלום למוות בעצמה. "לפני שנסעתי הייתי קצת חולה, הלכתי לרופא והוא צייד אותי באנטיביוטיקה. עכשיו, אוקראינה בינואר זה פחות כיף", היא נזכרת בחוויה על הסט שעברה הרחק מהחובשים של תאג"ד. "אחרי כמה ימי צילום אני קמה בבוקר עם פריחה על כל הגוף. כולו נקודות אדומות. מסתבר שהייתה לי אלרגיה חמורה מאוד לאנטיביוטיקה. אפשר למות מזה. את יודעת כמה סטרואידים קיבלתי בשבוע הזה? ארבע זריקות ביום, שלוש אינפוזיות ביום ומיליון כדורים. מיליון. במקביל, נהייתה לי דלקת ריאות קשה.
"הביאו אותי לבית חולים, ומבדיקה לבדיקה התחלתי להתעלף. בסוף כבר לא יכולתי ללכת. אישפזו אותי לשבוע. פתאום גם הבמאי חלה. והסאונדמן חלה. ובאותו זמן הסתובב באוקראינה חיידק טורף שאנשים מתו ממנו. הייתי ממש בסכנה. חיכו שהחום שלי יירד וזה לא קרה. חזרתי לארץ עדיין עם דלקת ריאות".
היא נולדה בסנט־פטרבורג ועלתה עם משפחתה לארץ כשהייתה בת שנה וחצי. הם נחתו היישר בגן יבנה, שם בקלמן לוהקה לתפקיד אופי קלאסי של יישוב קטן: הרוסייה. "אני זוכרת את עצמי בכיתה י' עם שרשרת של מגן דוד ומישהי בבית ספר שאלה, 'למה את עם מגן דוד? למה את לא עם סמל של רוסים?' והרי אין סמל של רוסים. אבל זה הראה שיש רוסים. ויש ישראלים. זו התחושה שאני גדלתי איתה. היום אני מצפצפת על מי שמדבר ככה".
זוכרת את עצמך מתביישת בהורים?
"ברור. כשהם היו עונים לטלפון היה להם 'הלו' כזה של רוסים והייתי חוטפת את הטלפון. והיו השקיות של טיב טעם. עד היום ההורים שלי אומרים לי, 'אה, לא ניקח את השקית הזו' - כי הם בטוחים שזה יפריע לי. לא התביישתי בהם, התביישתי בעצמי. וזו הבאסה. שאתה חי בתחושה שהאנשים שאתה הכי אוהב נורא בולטים ואתה רק רוצה להיטמע. אגב, גיליתי לאחרונה שכל העלייה של 91' במעמד הנישואים תיאלץ בעצם להוכיח את היהדות שלה - צריך לאתר את תעודות הלידה של הסבא רבא וכאלה ודברים שאלוהים ישמור".
מה זה עשה לך?
"כל החיים שמעתי עד כמה ברוסיה היינו יהודים וזו הייתה מילת גנאי וכאן אני צריכה ללכת ולהוכיח את היהדות שלי? סירייסלי? ולאבא ואמא שלי רשום בתעודת הזהות יהודי. גם לסבא ולסבתא שלי אבל כנראה שכאן זה לא מספיק. וגם אם לא אכפת לך זה עדיין מרתיח, עקרונית. ההורים שלי נעקרו מהשורשים ומקיום נורמטיבי, ועלו מתוך אידיאולוגיה, ומגיעים למדינה הזו וזה מה שעושים להם? ואתה הולך ועושה כאן צבא ובסוף מקבל יריקה בפרצוף".
בגיל 16 התחילה לדגמן, ובגיל 19 כבר הייתה פליטת ריאליטי, אחרי שהשתתפה בעונה השלישית של הישרדות, כולל תו התקן של הבחורה הלוהטת של העונה: זו עם בגד הים האדום. מהחוויה היא נהנתה, היא אומרת, מהמיתוג כיוצאת ריאליטי הרבה פחות. זה גם מה שהוביל אותה ישירות ללמוד משחק. להוכיח לעצמה ולסביבה שהיא הרבה יותר מעוד פנים יפות. "כל הקטע החיצוני הוא משהו שאני מודעת לו מילדות. אני מכירה טוב מאוד את הכינוי זונה רוסייה", היא מגחכת. "בלימודים היה לי סטוקר שתפס אותי ליד הבית. לבשתי שמלה מאוד צנועה וזה לא הפריע לו לצעוק, 'יא רוסייה, יא זונה, שיאנסו אותך מאה סודנים!' זה היה מפחיד. הוא היה מגיע בחמש לפני תפילת הבוקר ומחכה לי מתחת לבית עד שידיד שלי הבהיל אותו. אחרי זה אישפזו אותו כי הוא היה לא בסדר".
זה נורא מפחיד.
"במשך שלוש שנים הייתי חוזרת מלימודי המשחק הביתה, חמש דקות הליכה עם גז מדמיע ביד בשלוף, לא בתיק! כי הרגשתי כל הזמן מאוימת".
הרגשת פעם מוטרדת במסגרת העבודה?
"ברור. לא פעם ולא פעמיים. אבל זה לא קשור לאודישנים אלא ליומיום. אני יודעת שאני מושכת את העין, ומגיל צעיר נתקלתי בהטרדות, כולל שוטר, שעשה לי בדיקת רישיון בלילה וגם הגניב נגיעה. אבל כיום, אם אעבוד עם גבר כזה, אדע לשים לזה סוף. למדתי את זה בדרך הקשה".
יש לך סצנות סקס די לוהטות בתאג"ד. בעבר אמרת שגם נהנית מהן. את יכולה לפרט?
בקלמן: "זה הכי לא סקסי. יש לך בום מול הפרצוף. שמעי, תומר קאפון חתיך. אני זוכרת שאני קוראת את התסריט ואני אומרת, אוקיי, מה קורה עם הבחורה הזאת? זה או שמדברים לה על התחת, או שהיא מראה את התחת. ואני קוראת ואומרת, 'איך אני אעשה את זה'? הייתי מאוד בלחץ. בפועל זה היה הכי לא מיני".
אור, בדיעבד אם הייתם אז יחד זה היה מפריע לך?
אדרי: "לא. אבל לא אשקר: זה לא הכי כיף שנוגעים בחברה שלך, אבל שמעי, היא שחקנית. ראיתי אותה בתפקיד בהבימה של זונה".
בקלמן: "היא לא זונה. היא תאוותנית".
אדרי: "בסדררר, תאוותנית. לא משנה. תפקיד! ומנשקים אותה והיא גונחת על ארבע. והיא לידי. ואני מסתכל וזה לא עושה לי כלום. באמת שלא. אבל יופי, תודה. תמשיכו (צוחק). זה מחזק אותי כגבר, השיחה הזו".
בקלמן: "בואי נגיד שאני יותר קנאית ממנו".
אדרי: "כי היא אישה".
אינה: "וואי וואי".
אור: "די, זה בצחוק".
פעם אמרת שהיית שוברת צלחות בזמן ריב עם חבר. התבגרות זו גם ההבנה שצלחות זה יקר?
בקלמן: "למשל. או שלמי יש כוח לנקות אותן אחרי שאת שוברת (צוחקת). עם בני זוג לפני, הכל היה הרבה יותר סוער מבחינתי. אני זוכרת את עצמי שוברת צלחות בריב כשהלב על 200. זה מגיע מתוך בערה פנימית. ובואי נגיד שהיום כשאני רבה אני כבר יודעת לעצור את עצמי".
אדרי: "היא כבר לא שוברת כלום".
עם צלחות סיימנו. איזה שריטות נשארו לה?
אדרי: "בקטנות. בגלל שאני גר בדירת גלריה והכביסה למטה אני זורק את הבגדים המלוכלכים מלמעלה למטה. קלאסי גבר. פתאום אני מגלה יום אחד סל כביסה קטן שמחכה למטה".
מפחיד. יש בחורות שכשהן רוצות לעבור לגור הן מביאות מברשת שיניים. ויש בחורה שמביאה סל כביסה.
"כן. אבל יש לה כבר מגירה בחדר השינה. יותר מפחיד מזה? היא בהגזמה יעני פוחדת שסלמתאק יאכל לה את הדברים כשהיא לא בבית. אז היא מרימה את כל הבית למעלה! והיא יודעת שהיא מגזימה אז היא עושה את זה כשאני לא רואה, ואז אני חוזר ומוצא את האופניים בתוך השירותים. היא מכסה את מוצרי החשמל במגבות".
בקלמן: "זו הדרך שלי לחיות איתו בשלום".
עם מי משניהם?
(צוחקת) "רק עם הכלב".
לפנייה לכתב/ת 
