רפי ויינשטוק היה זקוק לאישור של יוסי גרבר, בן זוגו במשך קרוב לשלושים שנה, כדי להתפנות לאהבה חדשה, אמיתית, שלא תיגמר במפח נפש כמו בכמה מהפעמים הקודמות שבהן ניסה לבנות זוגיות אחרי הפרידה מגרבר. "שבועים לפני מותו של יוסי, כשהבאתי את אבי ברכר לדירה שלו, יוסי אמר לי: 'רפי, אתה לא רואה שהוא מאוהב בך?! תסתכל באיזה עיניים מצועפות הוא מתבונן בך. רק גבר מאוהב מסתכל ככה'", מספר ויינשטוק. "ואז יוסי הוסיף, בהומור האופייני לו, כמו איזה אמא פולנייה, 'הוא גם רופא, אז כדאי לך".

האישור של גרבר עשה את שלו. מאז, במשך שנה וחודש, ויינשטוק ואבי ישראל ברכר — רופא ובמאי תיאטרון ואבא לשניים, חובקים אהבה גדולה. האהבה שלהם הביאה אותם גם לשתף פעולה בפסטיבל הצגות היחיד, התיאטרונטו, שיתקיים בפסח. ויינשטוק כשחקן בהצגה "האור הגדול של לאונרד פלקי" שכתב ג'יימס לסין — ברכר כבמאי.

הם מכירים כבר כמעט 40 שנה, אבל רק זמן קצר לפני הפגישה בבית של גרבר, ברכר התוודה בפני רפי על אהבתו אליו. הם הכירו בתיאטרון חיפה לפני 34 שנים. ויינשטוק, אז בן 16, שיחק בהצגה "הניצול", וברכר חובב תיאטרון מושבע בן 13, ראה בתיאטרון את ביתו השני. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", אומר ברכר. "כבר אז הוא היה מושא הערצה בשבילי. הוא היה סוס פרא במובן האמיתי של המילה, אבל כמובן שלא סיפרתי על כך לאיש. שמרתי את האהבה הזאת לעצמי.

"המשכתי ללוות את רפי בהצגות השונות ששיחק. הייתי הולך לבקר אותו מאחורי הקלעים של כל הצגה שהוא שיחק בה, אבל לא אמרתי לו שאני אוהב אותו. לא היה לי אומץ. בינתיים גם נישאתי והיו לי מערכות יחסים עם נשים וגברים, עד שיצאתי מהארון. כשרפי שיחק באוסטריה וגרמניה, הייתי מתכתב עם יוסי. יוסי ידע שהערצתי או שאהבתי את רפי, ובכל ראש שנה הוא היה משיב לי משפט־שניים על רפי. כשיוסי קיבל פרס מפעל חיים במסגרת פרס התיאטרון, רפי ישב לפניי. דיברנו ולקחתי ממנו את פרטי הדואר האלקטרוני שלו".

תמך. יוסי גרבר

ויינשטוק: "תבין שהוא היה שולח לי מכתבים לכניסה של הבימה, עם מונולוגים מהצגות שעשיתי".

"בהתחלה לא כתבתי שזה אני", מסמיק ברכר.

ויינשטוק: "נו, מי יכול לכתוב לי את המונולוג של אורלנדו מפתיחת המערכה שנייה של 'כטוב בעיניכם' של שייקספיר. פעם בשבוע גם חיכו לי פרחים בחדר ההלבשה. היו לו משת"פים בהבימה. חשבתי שזאת טעות. הייתי בחדר אחד עם רן דנקר ואקי אבני וחשבתי שהם מיועדים לרן. הוא מאוד נגע לי ללב בכנות שלו. אמרתי לעצמי, 'פאקינג, הבן אדם מחזר אחריי עם סונטות של שייקספיר".

"נולדתי במאה הלא נכונה", צוחק ברכר. "הייתי צריך להיוולד במאה ה־19".

ללא קרדיט

רפי, מה יוסי אמר על אמנות החיזור של אבי?

"שאלתי את יוסי מה לעשות, והוא אמר לי: 'תפסיק כבר עם השטויות שלך. אין הרבה אנשים שהכרתי שמצטטים שייקספיר'. האהבה לאבי לא באה במקום האהבה ליוסי. אני בטח שיוסי, גם למעלה, מפרגן לנו מכל הלב. הוא תמיד אמר לי שהוא רוצה שאהיה מאושר גם כשהוא כבר לא יהיה כאן".

איך התמודדת עם המוות של יוסי?

"לא הייתי הבן אדם שאני היום בלי לעבור את מה שעברתי עם יוסי. המוות שלו טילטל והפך אותי. בשנה האחרונה אני לומד להכיר את עצמי כאדם בוגר בלעדיו. הכרתי אותו כשהייתי בן 16, וכמעט כל החיים הבוגרים שלי היו לצידו או בקרבתו. בשנה שעברה מאז מותו אני מנסה ללמוד ללכת בלעדיו, ללמוד לנשום בלעדיו, וזה לא שהוא לא איתי כל הזמן. אני לא צריך לגור בדירה שלו כדי שהוא יהיה איתי. הוא צרוב בתוכי".

אבי, הצל הגדול של יוסי לא מפריע ליחסים שביניכם?

"לא. מאוד אהבתי את יוסי והערכתי אותו. אין פה שום עניין של תחרות. אנחנו עוברים בחיים גלגולים ופרקים, והאהבה שלנו היא פרק נוסף. אני מציע לו ריקוד בשניים. אני לא מנסה לשנות שום דבר אצל רפי. אני גם לא רוצה. כשישנה אהבה מאוד אמיתית, אתה מאוד רוצה לשמור עליה".

"אני עדיין סוס פרא"

רק לפני שנה ושלושה חודשים ברכר אזר אומץ להתוודות בפני ויינשטוק שהוא מאוהב בו. "יום אחד, חודשיים לפני שיוסי נפטר, הוא צלצל אליי ואמר, 'מה קורה איתך ביום שישי? הייתי רוצה לדבר איתך על תיאטרון ועל עניינים אישיים'", מספר ויינשטוק. "בפגישה הוא אמר לי: 'אני אוהב אותך כבר הרבה מאוד שנים, והייתי רוצה שתחשוב על זה'. אמרתי לו שאני לא במצב נפשי שבו אני יכול להכניס מישהו לחיים שלי".

למה בעצם?

"כי הפעם האחרונה שהכנסתי מישהו לחיים שלי הייתה כל כך אלימה מילולית, עד שכבר עייפתי ממערכות יחסים. אמרתי לו, 'אני לא צריך אף אחד בחיים שלי. עכשיו נכנסתי להבימה ותעזוב אותי'. הסכמתי להיפגש מדי פעם, עד שיוסי פקח את עיניי לשמחתי הגדולה".

אבי, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לצאת מהארון?

ברכר: "עד גיל 13־14 הייתי מחובר לעצמי. עובדה, התאהבתי ברפי. אחר כך התחלתי להתעטף בכל מיני מעטפות, מסכות ולחצים חברתיים. רק בשנים האחרונות למדתי לקלף מעצמי את השכבות האלה ולחזור להיות אני עצמי, להסתכל על עצמי במראה ולאהוב את מה שאני רואה. זה אולי מה שמסביר לי למה באותה נקודת זמן אני פוגש את מי שמסמל בעיניי את האהבה הגברית.

"אני מודה שאף פעם לא האמנתי שמישהו שאני מעריץ ואוהב יכול פתאום להיכנס לחיים האישיים שלי. זה כמו אגדה שמתגשמת. לפני כשנה הייתי בסוג של טיפול הוליסטי, שבמסגרתו סיפרתי שאני מחפש זוגיות, והמטפל אמר לי: 'תעצום את העיניים ותראה את הבן זוג מגיע אליך', ואני ראיתי את רפי, בדמותו ובצלמו. מה שבולט אצל רפי הוא שעוצמות הרגש שלו מאוד חזק, אבל זה מתבטא גם באהבה ובתשוקה".

רפי, נרגעת קצת בשנים האחרונות.

"זה לא שיש לי היום פחות זעם, אני עדיין סוס פרא, אבל אני יודע לאן ואיך לנתב אותו. הצלחתי לבטא אותו כששרתי רוקנרול והופעתי במחזות זמר. אני לא מוכן יותר שרגשות שליליים כמו חרדה, עצב, כעס, קנאה ומרמור ינהלו אותי. עברו הימים האלה. יוסי היה בשבילי עוגן, וגם עכשיו מצאתי מישהו שמהווה בשבילי עוגן. כשדברים מפריעים לנו אנחנו יושבים ומדברים על הכל. אין דבר שאנחנו לא נוגעים בו. העיקר שיהיה שולחן נקי".

"רפי הוא כמו מקגייוור"

ויינשטוק, 50, שיחק עד לאחרונה בתיאטרון הבימה במחזמר "אוויטה". כרגע הם חולקים את חייהם בין תל־אביב לזכרון־יעקב שם ברכר חי ומשמש כרופא ילדים. עד עכשיו ויינשטוק לא חשב שיהפוך לאב, בטח לא בשנים הקרובות, אבל המפגש עם שני הילדים של ברכר שינה הכל. "היו לי הרבה הצעות להפוך לאב כשהייתי צעיר, אבל דחיתי אותן על הסף", הוא אומר. "אמרתי לעצמי, זה לא פייר עם המקצוע שלי, אולי גם עם האופי הסוער שלי. אני הרי לא יודע איפה אני אהיה עוד שנה. והנה, אני מגיע למצב שבו לבן הזוג שלי יש ילדים ואני מאושר.

"בפעם הראשונה שהייתי אמור להגיע לבית של אבי, לא ישנתי כל הלילה. בשתיים וחצי לפנות בוקר הרגשתי שיש לי התקפת אסתמה ואני לא יכול לנשום. לקח לי שבועיים עד שהגעתי ליום ההולדת של אריאל, הבן של אבי. עברה שנה מאז, ובשנה הזאת למדתי כל כך הרבה דברים, גם על עצמי. אקי אבני אמר לי בחדר הלבשה, 'אתה מניאק, את כל הסבל בלהיות אבא חסכת, הגעת לכיף. אין לך את הלילות בלי שינה ואת הריצות לרופא. מהבחינה הזאת הייתה לי כניסה קלה לעניין ההורות החלקית הזאת. אנחנו גם לא דוחפים. הסמן שלנו הוא התגובות של הילדים".

העבודה על ההצגה לתיאטרונטו, הם מאמינים, לא תהיה הפרויקט המשותף האחרון שלהם. "אנחנו פתוחים לפרויקטים נוספים, במיוחד כשהדיאלוג שלנו כל כך זורם", אומר רפי. "גם אם לא נעשה תיאטרון יחד, נעשה דברים אחרים — כמו לצייר יחד. העבודה שלנו היא אחד הדברים המאתגרים שעשיתי בימי חיי כשחקן. המחזה הזה מוציא מאיתנו פרץ של יצירתיות שלא חוויתי הרבה מאוד זמן. אני חייב לסמוך על אבי. אני עושה פליק־פלאק לאחור עם בורג, ויודע שהיד שלו תהיה פה כדי להגיד לי, 'לא, אתה לא תיפול, רפי. סמוך עליי, אני לצידך'".

לא תמיד קל לבני זוג, בטח בעולם התיאטרון, לעבוד יחד.

ברכר: "אני ידוע לעשות את ההפרדה בין החיים הפרטיים שלנו לעבודה. ברגע שהגבולות האלה מאוד ברורים לי, הם גם ברורים לרפי. לשנינו יש משמעת עבודה גדולה ואהבה למקצוע. שנינו אוהבים לחפש, לבדוק, לחקור ולנסות דברים".

ויינשטוק: "אנחנו עושים הכל ביחד בהפקה הזאת. אין לנו מישהו שבונה אביזרים. זה אני שבונה אותם. העבודה היא מין ילד משותף של שנינו".

"חוץ מרפי הערצתי בילדותי את מקגייוור עם ידי הזהב שלו", אומר ברכר. "מבחינתי רפי הוא סוג של מקגייוור". •

פסטיבל תיאטרונטו מתקיים ביפו העתיקה ובעכו בחול המועד פסח