פנימה, קדימה, ווטאבר

לטקסטים פרסומיים של תנועות א־פוליטיות יש ניחוח גן עדן. אתה משייט בתוך המילים היפות ומרגיש כמו בן־אצולה שנישא על ענן של כוונות טובות בדרך למנוחה ולנחלה, שאיכשהו אף פעם לא מגיעה.

האתר של תנועת "פנימה", שעל היווסדה הוכרז השבוע באירוע מתוקשר, עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של הז'אנר. יש בו הצהרות נועזות ("מדינת ישראל היא המדינה של כולנו"), אמירות מהפכניות ("לא מוכנים להשלים עם הפילוג והקיטוב") והצעות דרמטיות ("עד שנת ה־70 למדינה מיליון ישראלים ייפגשו ויהיו מעורבים בקביעת סדר־היום הישראלי"). מה נותר לו, לאזרח הפשוט והחבול, אם לא לקום, להריע ולהצטרף למיילינג ליסט?

וזה לא שמאחורי "פנימה" עומדים דילטנטים או עסקנים עם עודף זמן פנוי. להפך: בין יוזמיה דמויות שמכירות לפני ולפנים את תחלואיה של החברה הישראלית. חלקם, כמו הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי, ישבו בקודש הקודשים, שלחו חיילים לקרב וראו מקרוב את תהליכי קבלת ההחלטות. על שניהם דובר – וזו לא שיחה שהסתיימה, בטח לא בתחום כה פרנואידי – כמועמדים פוטנציאליים להנהגה. אחרות ואחרים שם הם אנשי מעשה וגם אינטלקטואלים מרשימים. אצל כמה מהם, ויהא זה גילוי נאות, אפילו נהניתי ועודני נהנה ללמוד. אם עוברים שם אחר שם ברשימה, ניתן להרכיב ממשלה לא רעה בכלל (או ריאליטי שאיש לא יצפה בו).

אולם דווקא בשל זהותם מאכזב להיווכח כמה רחוק הם בורחים ממשמעות. כל הניסיון המצטבר של אישים כמו גנץ, אשכנזי, שי פירון ושלמה דוברת עומד להתבזבז על מה שכרגע עושה רושם של קטלוג משודרג של איקאה, כלומר זהיר כמו יאיר לפיד – רק פחות מגוחך.

מהלך ההתכנסות הזה – ולא סתם נבחר השם "פנימה" – הוא למעשה הסתגרות בפוזיציה נוחה ונעימה שיש בה מעורבות אבל לא מחייבת הכרעה. לא במקרה הם נמנעים מלהצהיר באופן קונקרטי, חד וברור היכן כשל החזון הישראלי מעבר לבעיות הנעוצות בשיח הציבורי. הדיאגנוזה שלהם קובעת כי "החברה הישראלית פצועה", אבל אף רופא לא יוכל לעצור את הדימום רק מתיאורים אמורפיים של מקורו. הם סולדים מ"חומות גבוהות" שמפצלות "קהילות, מגזרים ודתות", אך ודאי מבינים שהדרך לפירוקן עוברת בנקודות מחלוקת מהותיות ובוערות. אבל למה לעצבן אם אפשר ללטף?

חוץ משימוש בפנטומימה, נציגי התנועה עשו הכל כדי להבהיר שהם לא פוליטיים. חס וחלילה שיקושרו עם המקצוע השנוא, זה שעדיין מעצב את פני האומה אבל מצריך הגעה לוועדות, השתתפות בתרגילים פרלמנטריים וכמובן קבלת אמון הבוחר. הם הרי מעל זה. אלא שהמנוסה מהפוליטי גוזרת את גורלה של "פנימה". היא שקובעת כי לתינוק הזה יצמחו אך ורק שיני חלב והוא ייזון מהופעות רהוטות בפאנלים וממעגלי שיח שיצטלמו היטב. לעומת זאת, אלה שיפשילו שרוולים ויצללו למדמנה הפוליטית יזכו לקבוע את "סדר היום הישראלי" שכה יקר לליבה של התנועה.

לא בכדי מה שבאמת ייזכר ממסיבת העיתונאים הוא נאומו של אשכנזי, שבו קרא ל"פנימה" בשם "קדימה". ברובד הפשוט, זה נשמע כמו הודאה פרוידיאנית בריקנות של היוזמה: פנימה, קדימה, אניגמה, ווטאבר. ברובד העמוק יותר, הוא חושף את ההבדל בין פרויקטים לתכל'ס: קדימה הייתה תופעה לא פחות חלולה – איך תקראו למפלגה שבה דר שמעון פרס ז"ל עם זאב אלקין – אבל כזאת שלפחות זכתה במערכת בחירות אחת ובמספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות שאחריה. "פנימה" לא מתיימרת אפילו לכך.