ראשון 26 במאי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    ממון • 06.04.2017
    "הרשות לחדשנות זה הסטארט-אפ האמיתי שלי "
    אבי חסון, המדען הראשי ויו"ר הרשות לחדשנות, יסיים ביוני 6 שנים בתפקיד, וכבר מתכנן את חופשת השחרור • ל"ממון" הוא מסביר מה היה הכי קשה במעבר למגזר הציבורי, למה הוא לא מפחד מעובדי היי־טק זרים, ולמה סין היא גם סיכון וגם סיכוי לענף • ראיון פרישה
    נווית זומר ושגיא כהן

    ביוני הקרוב ייצא אבי חסון, המדען הראשי ויו"ר הרשות החדשה לחדשנות, לחופשת שחרור. הוא ינצל את שנת הצינון שהוא מחויב בה, ואחרי 6 שנים בתפקיד, משפחת חסון תטוס לאוסטרליה. לו ולאשתו, שופטת בבית משפט השלום ברחובות, 3 ילדים בגילאי 3 עד 13. הם הכירו ביחידת המודיעין 8200 ("אתר השידוכים הגדול ביותר"). חסון רצה מסע משפחתי מחוף לחוף בקרוואן, אבל בנות המשפחה התנגדו, אז הוא התפשר על רכב רגיל. לדבריו, אחרי 20 שנה בתעשיית ההיי־טק, כולל רילוקיישנים ותפקיד של מנכ"ל־שותף בקרן הון סיכון ג'מיני, המשרה הכי תובענית, שהרחיקה אותו מהמשפחה, הייתה דווקא בשירות הציבורי. "מאז 8200 ועד שמוניתי למדען ראשי לא מילאתי תפקיד עם כזו רמת אחריות", הוא אומר ל"ממון" בראיון פרישה.

     

    חסון היה אחראי על תקציב שנתי של 2 מיליארד שקל, שניתן כסיוע לתוכניות מחקר ופיתוח לכ־1,500 חברות היי־טק. ליורשו הוא מותיר את הרשות לחדשנות שהקמתה נזקפת לזכותו: רשות עצמאית שהמדען הראשי עומד בראשה ומשמשת כגוף המרכזי לתמיכה ממשלתית בחדשנות, ומוקד משיכה למשלחות מכל העולם שבאות ללמוד על ה"סטארט־אפ ניישן". חסון: "בחו"ל אני רוקסטאר". כמו כן יישאר המנכ"ל הנוצץ של הרשות שחסון גייס לאחרונה – אהרון אהרון, לשעבר מנכ"ל אפל ישראל. לא מעט חברות היי־טק שהחלו כסטארט־אפ, כמו מובילאיי, חייבות לו את התמיכה הראשונה.

     

    חסון נולד בחולון, להורים שעלו מדרום אמריקה. כילד נסע עם אביו, שליח סוכנות, לשליחות בארגנטינה. מכאן הספרדית שלו. ולא, הוא עוד לא יודע מה יהיה התפקיד הבא שלו בעוד שנה, אך לדבריו, זה לא יהיה מנכ"ל שכיר. את הפרק הזה הוא סיים.

     

    "כמדען ראשי הייתי יזם"

     

    כמה מרוויח מדען ראשי?

     

    "38 אלף שקל ברוטו".

     

    למה שבכיר בהיי־טק יבוא למשרה בשכר של מתכנת זוטר?

     

    "עיתונאי מחו"ל שבא עם משלחת ללמוד על החדשנות בארץ, ושמע כמה השכר, אמר לי, 'עשיתי חשבון שהפסדת 50 מיליון דולר מהמעבר לממשלה'. רציתי תפקיד במגזר הציבורי. כסף לא היה העניין. גם אהרון אהרון הרוויח יותר כמנכ"ל אפל, וזה לא היה שיקול אצלו כשהסכים לתפקיד. במסגרת ג'מיני נשלחתי עם המשפחה לבוסטון. ואז קיבלתי טלפון ממנכ"ל ווייז, נעם ברדין, שהכרתי מסטארט־אפ קודם שג'מיני השקיעה בו – ואגב, נכשל – שאמר לי שאלי אופר, המדען הראשי, סיים את תפקידו, ואם אני מעוניין. חזרתי מיד לארץ, נפגשתי עם פואד ז"ל, שהיה אז שר הכלכלה, ונבחרתי.

     

    "מגיל צעיר ידעתי שלא אהיה יזם. אני מרגיש שדווקא כמדען ראשי הייתי יזם, יזמתי בתוך הארגון, שיניתי אותו, הקמתי את הרשות. במידה מסוימת, זה הסטארט־אפ שלי. והיה קשה להקים אותו: 3 שנים לקח לי להקים את הרשות, 3 שרים התחלפו בדרך – פואד, שלום שמחון ונפתלי בנט – ומי שאישר בסוף היה השר הרביעי שלי, אריה דרעי. לזכותו ייאמר שהוא קרא כל חומר שהעברתי לו, התייעץ עם מומחים, ואמר לי, 'הולכים על זה'".

     

    מה היה הכי קשה במעבר לתפקיד ציבורי?

     

    "הזמן שדברים לוקחים בממשלה. בהתחלה קצב הביצוע שיגע אותי, הכוס לא זזה. למשל, כשבאתי לתפקיד אחד היעדים היה לשנות את דרך הטיפול בחברות בתחילת דרכן. רציתי ליצור להן מסלול ייעודי, עם תנאים מיוחדים, וזה לקח לי יותר משנתיים והמון פשרות. יש לי מטפורה לעניין: נגיד שאני רוצה לעשות כוס, אבל כולם בממשלה אומרים, 'אי־אפשר, אנחנו מפעל צלחות', ואז לוקח לי עוד שנתיים להסביר להם שזה בעצם צלחת, ובסוף יוצאת קערה. ובכל זאת אני מרגיש תותח, למרות שברור שזו לא הכוס שרציתי. בהיי־טק כמנהל, אתה אומר וזה קורה. גם לא קל שבכירים שלך, שהיו מנכ"לים בהיי־טק, צריכים לטוס אקונומי, ואיזו פקידה במחלקת נסיעות של הממשלה בוחרת לך את הכרטיס הכי זול עם קונקשנים מהגיהינום. או, למשל, העובדה שאנחנו יושבים כעת בקפה לנדוור, ואין לי למי להגיש את חשבון הכיבוד. מצד שני, הרשות זה גוף משנה סדרי עולם".

     

    מדברים המון על שחיתות בממשלה. נתקלת בזה בעבודתך? היו הצעות מחברות תמורת אישור סיוע?

     

    "מעולם לא הציעו לי שוחד. יש רספקט להיי־טק הישראלי, איזה דבר שאומר 'זה יותר מדי חשוב לנו בשביל לקלקל'. החוק שאיפשר את הקמת הרשות עבר עם 0 מתנגדים, גם השרים הפוליטיים הבינו שאת זה לא כדאי להרוס".

     

    לאור מכירת מובילאיי לאינטל ב־15 מיליארד דולר, מה תגיד למקטרגים הקבועים על ההטבות שנתנה הממשלה באינטל?

     

    "חד משמעית, עלות ההשקעה שבה הניבה לישראל תועלות כלכליות יוצאות דופן – בתעסוקה, ידע ועוד. נכון שיש חשש מהתלות שלנו בגוף כה גדול. החלק הייצורי שלה בישראל מאוד חשוב, ומשליך על חלק נכבד ביצוא הישראלי. כדי להקטין את התלות הזו צריך עוד אינטל. יש בארץ חברות עם פן ייצורי, כמו אורבוטק, מובילאיי. חברות צמיחה זה מגזר שצריך מדיניות ייחודית. בזירה שלי עשינו זאת כשהקמנו קטגוריית צמיחה שמתמקדת בהן, גם אם זה בא על חשבון חברות אחרות, בוגרות, שנקטין להן את התמיכה. צריך לעזור להן. לא רק בסיוע מו"פ ותמריצי מס, אלא בכלים פיננסיים מתוחכמים כמו ערבות ממשלתית להלוואות מהבנקים. לבנק קשה להשקיע בהיי־טק כי לא תמיד יש לחברות נכסים מוחשיים שניתן לשעבד אליו".

     

    גם תעשייה מסורתית

     

    יש חברה שאתה גאה במיוחד שהרשות הייתה בין תומכיה הראשונים?

     

    "אותי ריגשו דווקא חברות התעשייה המסורתית, שאנחנו רותמים יותר ויותר לתוכניות לשכת המדען כדי להביא חדשנות לתוכן. זה היה יעד שסימנתי לפני שהגעתי לתפקיד – למשל, טחינה בארכה באה לקבל סיוע כדי לפתור בעיה: במשלוחים לחו"ל, הטחינה שוקעת בתחתית השקים והשמן צף למעלה, ובאריזות תעשייתיות אי־אפשר לשקשק כמו בבית. זו דוגמה לפתרון מעודד־יצוא. או למשל רב בריח: פעם הם היו מכופפים פח ידנית ועכשיו מכונה מדהימה, רובוטית, שפיתחו בסיוע המדען, עושה איזו דלת שרוצים. או מלח הארץ, שבאו עם רעיון מדליק של מלח צבעוני, או נטפים, שפיתחו מערכת השקיה ייעודית לשדות אורז שמונעת הצפה במים, ועכשיו בפיילוט בווייטנאם. הסיפוק זה לראות שאחרי שזה עובד, פתאום מנכ"ל המפעל כבר הוסיף 3 עובדי מו"פ וכך כל העסק משתדרג.

     

    "אני מאמין שמפעלים ימותו בלי חדשנות. סין וגם ארה"ב כותשות אותם בתחרות. גם חברות ההיי־טק, שיודעות להגיד לך שאתה היית הדחיפה הראשונה שלהן, או מרווח הנשימה עד שהן בשלו לכסף הגדול, מרגשות אותי".

     

    יש ממש באיומים שישראל מאבדת את היתרון היחסי בהיי־טק?

     

    "התחרות בעולם גוברת מאוד. אנחנו כמדינה נמצאים כעת בצומת – מצד אחד צברנו מוניטין, קשרים ויכולות, ומצד שני, אם נתבלבל ונאמר 'טוב, הגענו', מצבנו יהיה גרוע. אי־אפשר לנוח על זרי הדפנה. אנחנו עלולים לאבד יתרון כי היתר רצים כמו מטורפים. בהיי־טק אי־אפשר ללכת במישור. צריך לעלות, להכניס חדשנות, להתרחב לשווקים, להצמיח יותר חברות גדולות ולהגדיל את התקציבים וההון האנושי, כי אם לא, לאורך זמן נאבד יתרון. בהיי־טק אי־אפשר להגיד 'השנה אני נח', או 'אין לי מספיק תקציב למו"פ'. כמו שאמרה עליסה בארץ הפלאות, 'חייבים לרוץ מהר כדי להישאר במקום'. בעיניי הכי בוערת בעיית המחסור בהון האנושי, גם בכמות וגם באיכות. כל הממשלה צריכה להירתם לזה".

     

    "מבינים מה זה אקזיט"

     

    מה עושים עם המחסור בכוח־אדם בהיי־טק?

     

    "כיום עובדים בהיי־טק 9% מהמועסקים במשק. זה לא יהפוך ל־40%, אבל זה יכול להיות 14%. איך עושים את זה? בתוכנית הרב שנתית של המועצה להשכלה גבוהה יש יעד להגדלת מספר הבוגרים בפקולטות הרלוונטיות. צריך לשלב יותר ערבים, חרדים, נשים ובני 45+. אפשר לשלב ישראלים חוזרים. גם ניתן לעשות רילוקיישן – להביא בוגרי סטודנטים מחו"ל לעבוד בסניפים מקומיים של חברות רב־לאומיות, כמו פייסבוק או אפל".

     

    מה דעתך על ויזות ליבוא עובדים כאלה?

     

    "הגענו לסיכום עם משרד הפנים ורשות ההגירה, שחברות היי־טק שמבקשות עובדים זרים יקבלו ויזות לפי המלצה שלנו. אנחנו משתדלים ליצור סביבה הכי קרובה לסביבה עסקית, להבין את צורכי הלקוח".

     

    חסון גאה מאוד בקשר הקרוב בין משרדו לחברות ההיי־טק, ובייעול התהליכים מולן. "אין עוד משרד ממשלתי שמבין כמונו מה זה אקזיט. כשיש אקזיט וחברה קונה רוצה להעביר את הידע מחוץ לישראל, עליהם לבוא אלינו, לקבל אישור ולשלם. זה תהליך שלוקח היום פחות משבוע. כשאותן חברות צריכות עוד אישורים ממקומות אחרים, זה לוקח חודשים. למה זה? לא כי אנחנו טובים. זה מגיע מהבנת הלקוח. ההבנה מה זה להיות לפני הסכם השקעה, ומה זה שלקוח בחו"ל מחכה. אין עוד יחידה בממשלה שמבינה את היומיום של האקוסיסטם שמולה היא עובדת כמו רשות החדשנות. זה אחד היתרונות הכי גדולים שלנו. ברגע זה ממש, 10 מעובדי הרשות נמצאים פיזית בחברות היי־טק, בודקים תוכניות מו"פ ועל הדרך מבררים מה קורה עם הכוח אדם, מה קורה עם התשתיות, מה קורה עם הלקוח בסין, איפה יש בעיות".

     

    סין היא סיכון או סיכוי לענף ההיי־טק הישראלי?

     

    "הסיכון הוא שבסין מסיימים בכל שנה 10 מיליון בוגרי אוניברסיטאות. נגיד רק פרומיל מהם יזמים, וזה כבר 10,000 רעיונות. מצד שני, סין היא גם מקור לכספים והשקעות בחברות ישראליות. אין שבוע שאין משלחות מסין בארץ. רק ב־2016 הושקעו ישירות 600 מיליון דולר על ידי חברות סיניות בחברות ישראליות. סימנתי את סין כיעד ליצוא היי־טק ולשותפות במו"פ. יש לנו 9 הסכמי שת"פ. סין הפכה למספר 2 אחרי ארה"ב. יזמנו ברשות גם תוכנית לסיוע להתאמת מוצרים לשוק הסיני.

     

    "החברות הכי גדולות במשק, כמו נייס ונטפים, באות אלינו לפרויקטי שת"פ עם סין, כדי לקבל אישור, ללא מענק. הן מגישות תוכנית, ובא בודק וחלות מגבלות וצריכות לדווח, והן לא לוקחות כסף. למה? כי מבחינתן זו 'חותמת כשרות'. בסין, כשחברה באה ואומרת שהמדען הראשי בדק אותה, יש לזה משמעות רבה. זה יוצר מטרייה ממשלתית מעל הפרויקט, שבמקומות כמו סין זה לא רע".

     

    לסיום, מה אמרו עליך עובדי הרשות במסיבת הפרידה?

     

    "שלא משנה כמה היזם הזוי והרעיון מופרך, יש לי כבוד ליזמים. אני יושב בוועדת 'תנופה', שמעניקה לעסקים חדשים את 400 אלף השקלים הראשונים, ותאמינו לי שמגיעים הזויים".

     


    פרסום ראשון: 06.04.17 , 16:09