ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Yuval Chen
    מגזין ממון • 09.04.2017
    "להיות חשבת כללית זה לא להיות הבחורה הכי פופולרית בשטח, בלשון המעטה"
    מיכל עבאדי–בויאנג'ו, החשבת הכללית הראשונה, לא פוחדת ממלחמות • תקציב הביטחון? "מיליארדי שקלים שהוצאו כלאחר יד" • קצבאות הזקנה? "נמוכות ברמה שערורייתית" • מחירי הדיור? "דור שלם נפגע מההלוואות שלקח" • אחרי 6 שנים סוערות בתפקיד הכי כפוי טובה בארץ, עבאדי–בויאנג'ו מסתכלת אחורה בסיפוק — וגם עונה על השאלות הקשות
    סבר פלוצקר | צילומים: יובל חן

    נפתח בגילוי נאות. החשבת הכללית לשעבר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, וכותב שורות אלה, למדו באותו בית הספר בחולון (אודה ולא אבוש: עם כמה עשורים הבדל בינינו). היא, לעומת הח"מ, נשארה בחולון עד היום (ו"גאה לגור בה", כדבריה). "אמנם נעלבתי מהביטוי 'חוּבּתית' (חולונית־בת־ימית, ס.פ.)", היא מספרת בגילוי לב נדיר, "אבל לא הרגשתי מקופחת. גם אתה לבטח חווית חוויות דומות".

     

    לחולון הגיעה משפחתה של עבאדי־בויאנג'ו ממרוקו (אמה) וממצרים, שם היה אביה איש השומר הצעיר. לדגל האדום שנשא אביה השמו"צניק היא לא שומרת אמונים: בעוד שמרבית בכירי האוצר מסתירים את העדפותיהם הפוליטיות, עבאדי־בויאנג'ו הייתה פעילת ליכוד מוצהרת וחברת מרכז המפלגה, עד שנכנסה לשירות הציבורי ופרשה מהפוליטיקה.

     

    "מרבית חיי הבוגרים הייתי אשת קריירה, ואינני פוסלת תפקידים בכירים בשירות הציבורי, אבל אין לי שום כוונה לפתוח בקריירה פוליטית", היא אומרת ערב פרישתה, "אין לי כוונה להתמודד בפריימריז. עכשיו אני בתקופת צינון, זמן נהדר מבחינתי. להיות עם בני ערב גיוסו לצה"ל, זו מתנה גדולה".

     

    לא תרצי להשפיע על המדינה, אני מאתגר אותה, והיא עונה בלי שמץ היסוס: "כבר נשאתי באחריות לניהול כל תקציב המדינה בשנים 2013 ו־2015. על עיצוב דמותה של המדינה ניתן להשפיע לא רק מהמעמד של נבחר ציבור, אלא גם מהמעמד של משרת ציבור. לעיתים זו השפעה הרבה יותר דומיננטית — בלי שררה".

     

     

    כותרת התפקיד "החשבת הכללית" — האחראית על הקופה התקציבית, במובן הרחב ביותר — לא מסגירה ולו במעט את מאחורי הקלעים רוחשי הפעילות של האגף. השבוע, שופעת מרץ ומוכנה לקרבות והקרבות, העניקה ל"ידיעות אחרונות" את הראיון הראשון שלה כאזרחית חופשית; כעובדת מדינה היא סירבה להתראיין. כעת היא חושפת את אותן סערות שהתרחשו ברקע. "הייתי שותפה", מספרת עבאדי־בויאנג'ו, "לכל עסקאות הנשק הגדולות. קיימתי עשרות ישיבות חסויות עם ראשי מערכת הביטחון. דנו ביחד, בין היתר, בהכנת מכרזים ובתמחור סיכונים. הצבנו תמרורי אזהרה שיטתיים. ההתקדמות לעבר שקיפות בתקציב הביטחון היא עצומה — אבל עדיין לא מלאה".

     

    גם ביום פרישתך, עדיין לא הייתה כל תמונת תקציב הביטחון פתוחה בפנייך?

     

    "עדיין לא. עדיין היו שם כתמים לבנים, פינות לא מוארות. ייקח עוד שנים, אפילו 5 שנים, עד שייחשפו בפני האוצר כל הסודות של תקציב צה"ל לפרטי פרטיו, למרות חיזוק מעמד החשבוּת במשרד הביטחון. אפילו רמת השקיפות התקציבית של המוסד או שירות הביטחון הכללי כלפי האוצר גבוהה מזו של צה"ל".

     

    האם זה היה קרב חייך בתפקידך כחשבת כללית, וסליחה על הלשון המליצית?

     

     

    "כן, הקרב על השקיפות של תקציב הביטחון במקום הראשון, והניהול האחראי של החוב הציבורי מיד אחריו. אני מציינת את השקיפות במקום הראשון משום שבלעדיה כל משימתי כשומרת סף של המערכת הכספית הממשלתית לא יכולה להתממש כראוי".

     

    נקודת מפנה חשובה בתהליך החשיפה של הביטחון לבקרה של האוצר הייתה החלטת הממשלה מספר 4088 מינואר 2012 — החלטה המתירה חיבור ישיר בין מחשבי אגף החשב הכללי למחשבי מערכת הביטחון. "זו התאפשרה לאחר פשרה פוליטית בין שר האוצר יובל שטייניץ לשר הביטחון אהוד ברק", מספרת עבאדי־בויאנג'ו, "הצד הפחות ידוע שלה הייתה ההתנגדות הגורפת של משרד הביטחון לפיקוח של אגף התקציבים".

     

     

    מוטי קמחי
    מוטי קמחי

    נקודת המפנה בדרך לשקיפות של תקציב הביטחון. ברק )מימין( ושטייניץ | צילומים: אוהד צויגנברג, מוטי קמחי
    נקודת המפנה בדרך לשקיפות של תקציב הביטחון. ברק )מימין( ושטייניץ | צילומים: אוהד צויגנברג, מוטי קמחי

     

    בבחינת ייהרג ובל יעבור?

     

    "הפשרה ברק־שטייניץ לא הייתה מושגת אלמלא ויתר מי שהיה אז הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ, על האגו שלו והסכים לתנאי של שר הביטחון וצה"ל — שהנתונים שלהם יעברו רק אלינו, לחשב הכללי. כתוצאה מכך, בכל הפורומים הממלכתיים והוועדות השונות שדנו בנושאים הקשורים לתקציבי ביטחון, אנשי האגף שלי הביאו את הנתונים וערכו את הניתוחים. לשמחתי, המצב השתנה פורמלית בהסכם רב־שנתי בין שר האוצר משה כחלון לשר הביטחון משה יעלון; הוסרה ההתנגדות למסירת חומרים ישירות לאגף התקציבים".

     

     

    מה הפתיע אותך כשהניהול הכספי הפרטני של צה"ל נפתח לעינייך? מה לטובה ומה לרעה?

     

    "הופתעתי לטובה מהיכולת הביצועית של משרד הביטחון. החלטות שמתקבלות — מתבצעות. זו תכונה ניהולית נדירה בנוף הממשלתי הישראלי. הופתעתי לרעה מהסדרי פנסיה ומתגמול־חסר של שירות קרבי ומצוינות. נדהמנו כשגילינו שהסדר פנסיוני המכונה 'תוספת רמטכ"ל' ושנועד לשפר במידת מה את תנאי הפרישה של קבוצה קטנה ונבחרת של אנשי קבע, הפך לנחלת כלל הפורשים וניתן בנדיבות חריגה — כפי שהעיר על כך מבקר המדינה בדוח שלו".

     

    הרמטכ"ל אישר את כל "תוספות הרמטכ"ל"?

     

    "הרמטכ"ל לא היה מודע להיקף ההסדרים הפנסיוניים הללו. במקרים רבים התוספות המיוחדות אושרו על ידי סגני אלופים, שקיבלו סמכות לכך. אותי זה קומם. רכש בסכום של כמה מאות מיליוני שקלים מובא בפני ועדת שרים להתעצמות, וכאן הוצאו כלאחר יד מיליארדים של שקלים. אנחנו, כלומר אגף החשב הכללי, העמדנו לרשותה של ועדת לוקר (שמונתה על ידי ראש הממשלה לרפורמה בתקציב הביטחון, ס.פ.) את נתוני השכר המפורטים של צה"ל ומשרד הביטחון, שמהם עלה כי אין הבדל גדול בין תגמול לחיילי קבע קרביים ולא קרביים, ושהיכולת של ראש אגף כוח אדם לתגמל את המצוינות בצבא בטלה בשישים. יש מקום לתגמול דיפרנציאלי הרבה יותר רחב מהקיים".

     

    מערכת הביטחון היום מודעת יותר לשיקולי תקציב?

     

    "בהחלט — הרי ההוצאה על פנסיות ושכר מתוך תקציב הביטחון עולה על ההוצאה על התעצמות! צמצום במספר משרתי הקבע, חריף ככל שיהיה, אינו חזות הכל ואף עלול להזיק במקום להועיל. ההתמודדות התקציבית צריכה להקיף את כל מנגנון קביעת השכר ורכיבי תגמול אחרים בצבא".

     

    שרת האוצר בפועל

     

    במשך 6 שנות כהונתה במשרת החשבת הכללית, זימן הגורל למי שהייתה החשבת הכללית הראשונה בישראל, שתי תקופות — אחת בת חצי שנה ואחת בת כמעט שנה — שבהן נשאה על כתפיה את כל תקציב המדינה. היא שימשה בפועל כשרת אוצר וראשת ממשלה לנושאים כלכליים, בנוסף למשימות כבדות הקשורות במשרה הבכירה של החשבת הכללית. התואר הכפול שלה, בכלכלה וחשבונאות (בהצטיינות, כמובן) מהאוניברסיטה העברית ובמשפטים מאוניברסיטת תל־אביב, סייעו לה בקרבות הקשים שניהלה במהלך הקדנציה שלה ובעסקאות העתק שהייתה שותפה להן.

     

    האם במהלך כהונתך כחשבת כללית הייתה לך נגיעה לעסקת הצוללות עם גרמניה?

     

    "לא, לא הייתה לי נגיעה. מטה אגף החשב הכללי לא שותף בה. לעומת זאת, כן שותפנו בהחלטות על מימון העסקה, או העסקאות, שמטרתן הגנה על המים הכלכליים של ישראל".

     

    פורסם שאת והאגף שלך נתתם אישור לממן את קניית הספינות להגנה על אסדות הקידוח ומתקנים אחרים בים באמצעות אשראי בנקאי, מחוץ לתקציב הביטחון. אישור חריג ותמוה, לא?

     

    "כלל וכלל לא. נתתי מספר אישורים למימון רכש ביטחוני באמצעות אשראי ספקים, בהם קניית מטוסי אימון מאיטליה וקניית ספינות להגנה על המים הכלכליים שלנו. פעלתי לפי כללים ברורים וגלויים שלפיהם אין לחייב את תקציב הביטחון בשנה אחת בהוצאה ענקית על רכישת מערכות נשק, שאספקתן והשימוש בהן יתפרסו על פני שנים רבות. זה היה משבש לגמרי את התקצוב השוטף ואת הבקרה עליו.

     

    "בקנייה של פלטפורמות צבאיות יקרות עדיף לכן מימון באמצעות אשראי ספקים: הספק מקבל את מלוא התמורה כאשראי מהבנק, שנפרע בהדרגה, שנה אחר שנה. כמובן שכל עסקת ממון כזו נעשית בפיקוח מלא שלנו — ההצעה הבנקאית הטובה ביותר מבחינתנו מתקבלת — והחוב נרשם כחוב ממשלתי לכל דבר ועניין. מימון ספקים ברכש ביטחוני כבד היה נהוג גם לפניי".

     

    וכך היה במקרה ספינות ההגנה על מתקני הקידוח?

     

    "נכון. לו קנייתן הייתה נרשמת כהוצאה מיידית בתקציב הביטחון לאותה השנה, לא היה נותר מספיק כסף תקציבי למטרות שוטפות אחרות. משום כך נקטתי במימון העסקה בגישה חשבונאית־כלכלית שמרנית".

     

    האם הייתה לאגף החשב הכללי השפעה על המכרזים לקניית הספינות? בהתחלה פורסם מכרז בינלאומי, אחר כך בוטל במפתיע בצעד גס ומקומם.

     

    "מטה אגף החשב הכללי לא היה שותף. למשרד הביטחון תקנות משלו לעריכת מכרזים, במטה אגף החשב הכללי הסתכלנו על צד המימון. אישרנו את הסדר אשראי הספקים רק אחרי שבחנו לעומק, בכלים פיננסיים מורכבים, את השפעתו על יחס בין חוב ממשלתי לתוצר מקומי, נתון מפתח לדירוג האשראי של מדינת ישראל".

     

    ההסדר עם כיל? בכספת

     

    בשנים האחרונות עברה עבאדי־בויאנג'ו לסירוגין מהמגזר הפרטי לציבורי. אחרי שעבדה במשרד רואי החשבון סומך־חייקין, עברה ב־1997 למגזר הציבורי, שם כיהנה כיועצת לשר הבריאות ובהמשך כסמנכ"לית המשרד, כיהנה כיו"ר חברת הנכסים הממשלתית נכסים מ.י. ועמדה בראש הפרטת בנק דיסקונט. שאלתי אותה אם המעבר הלוך ושוב מהעסקים לממשלה וחזרה נראה לה תקין. "לא רק תקין, רצוי", היא פוסקת. "בכל צד לומדים משהו חדש ומועיל שניתן ליישם בצד השני".

     

    "שלמה לגמרי עם מצפוני המקצועי בנוגע לכיל" | צילום: חיים הורנשטיין
    "שלמה לגמרי עם מצפוני המקצועי בנוגע לכיל" | צילום: חיים הורנשטיין

     

    נאמר ונכתב שהוצאת ממשרדך הביתה קרטונים עמוסים במסמכים.

     

    "לא לקחתי קרטונים של מסמכים. לקחתי מספר בודד של קלסרים של העתקי מסמכים לא סודיים ולא חסויים הקשורים לדרכי קבלת ההחלטות שלי. חומרים שאני עשויה להזדקק להם לתיעוד המתודות ודרכי העבודה שלי. יחסית לזמן עבודתי באוצר ולתפקידי, זה סביר".

     

    נשאלת על הוצאת המסמכים? יש לך אויבים?

     

    "נשאלתי על ידי הגורמים המוסכמים. הסברתי להם מה טיב החומר שלקחתי איתי ומה כמותו. כל פרסום אחר בנושא הוא פשוט שקר. ובאשר לאויביי, להיות חשבת כללית באוצר זה לא להיות הבחורה הכי פופולרית בשטח, בלשון המעטה".

     

    לקראת סיום כהונתה, הכינה מסמך בן עשרות עמודים המסכם את עמדתה בסוגיה שבגלגולים שונים ליוותה את כל הקדנציה שלה: יחס המדינה לכימיקלים לישראל, ובאופן ספציפי מתייחס המסמך — שנשען גם, לדבריה, על עבודת מחקר בת שנתיים וחצי — לפקיעה של הזיכיון של כיל להפקת מחצבים מים המלח. זיכיון ששווה הרבה מאוד כסף. השאלות שנדרשה להן הן האם לחדשו, איך לחדשו, בכמה להעריך את שווי הזיכיון ואת שווי ההשקעות — ומה צריך להיות כלול ב"הסדר הנכסים" של המדינה עם החברה.

     

    על מה המלצת?

     

    "המלצותיי בנושא זה סודיות, נועדו לעיניו של החשב הכללי החדש רוני חזקיהו בלבד".

     

    אבל פה ושם פורסמו קטעים מהמסמך.

     

    "פורסמו רק מה שמכונה כיום "עובדות מזויפות". המסמך נעול בכספת החשב הכללי ואין לי כל כוונה לפרסם אותו או חלקים ממנו".

     

    למה לא, בעצם? הרי המועד של סיום הזיכיון עוד רחוק מאוד, עד 2030.

     

    "כי לא נכון למלכד את חזקיהו בגישתי שלי. לו פורסם המסמך, על המלצותיו להסדר, הוא היה נתפס בציבור כנורמה שלפיה יש לנהוג. כסוג של כזה ראה וקדש. לכן, לו היו לחזקיהו השגות ותפיסות מקצועיות אחרות, מיד הייתה קמה מהומה תקשורתית בטענה שהוא סוטה מהמלצותיי. דיון מקצועי חסר פניות היה מזדהם. לכן השארתי את מלוא ההכרעה בידיו, אך דאגתי להעביר אליו את דעתי המנומקת בנושא. כאמור, אליו ואליו בלבד".

     

    האם שיתפת את כיל בגיבוש המלצותייך?

     

    "ניהלתי דיאלוג פורה עם ראשי כיל בכל הסוגיות הפתוחות. קיימנו שעות על גבי שעות של ישיבות משותפות. הקשבתי להשגותיהם וקיבלתי מהם את החומרים הפנימיים הכי סודיים של החברה. וכן, בעקבות השיחות הללו עבר המסמך שלי גלגולים רבים. המון דברים שיניתי, כשכיל הסבירו מדוע מה שחשבתי לנכון אינו מעשי ובר ביצוע ואולי גם לא נכון".

     

    הווידויים הללו עלולים לחשוף אותך לביקורת פופוליסטית שוצפת.

     

    "אני שלמה לגמרי עם מצפוני המקצועי. איש לא יכול להאשים אותי שעשיתי אי פעם חיים קלים לכיל. החמרתי איתם. יחד עם זאת אני לא רואה שום בעיה לשבת עם ראשי כיל, להקשיב להם, להיות בדו־שיח איתם — כל עוד אני מקפידה על גישה מקצועית טהורה ועל ייצוג האינטרס של הכלל, כפי שאכן הקפדתי. דיאלוג מפרה הדדית בין רגולטור לבין תאגיד נראה לי כהתנהלות נכונה ורצויה".

     

    הצלחת בשנות כהונתך להוציא מכיל הרבה כסף.

     

    "סיכמנו עם כיל על מימון פרטי של קציר המלח מים המלח, הכפלנו את שיעור התמלוגים ממכירת מוצריה מ־5% ל־10% וזכינו בבוררות על תגמולי העבר, זכייה שבסיכום כל ההליכים תגיע למיליארד שקלים נוספים לקופת המדינה".

     

    התנגדת למיזוג בין כיל לבין חברת פוטאש הקנדית. מאז דרכה של כיל לא צלחה. אולי טעית?

     

    "אתה יודע שאני עובדת בשיטתיות. בחוות הדעת השלילית המנומקת שגיבשתי ביחס מיזוג בין חברת פוטאש הקנדית לכיל הסתמכתי על מחקר בנושא שהזמנתי מפרופ' ראובן גרונאו. הוא ואני הגענו למסקנה שהמיזוג וההשתלטות שתבוא בעקבותיו, של תאגיד זר על חברה ישראלית בעלת זיכיון לכריית אשלג, אחד ממשאבי הטבע המעטים של ישראל, נוגדת את האינטרסים של אזרחי ישראל ואולי אף של כיל עצמה. חסרונותיה עלו על יתרונותיה. שר האוצר לפיד שלל עקרונית את המיזוג, ואחר כך החליט לאמץ את חוות דעתי. יחד עם זאת צירפתי אליה מכתב שבו מניתי את התנאים שהממשלה חייבת להתעקש עליהם באם בכל זאת תחליט לאשר את המיזוג־השתלטות. אני הרי משרתת ציבור".

     

    החלום של הכלכלנים

     

    בתקופת הכהונה של מיכל עבאדי־בויאנג'ו התממש חלום הדורות של כלכלנים ישראלים: היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי התקרב כמרחק נגיעה ל־60%, ירד מ־72% לפני 6 שנים.

     

    "הירידה ביחס חוב/תוצר של ישראל, תופעה שהמוסדות הכלכליים הבינלאומיים מציינים לשבח ומתפעלים ממנה, הושגה על ידי שני תהליכים מקבילים", היא מסבירה. "צמיחה חזקה של התוצר הישראלי מצד אחד וגירעונות נמוכים שהם הישג של ממשלות ישראל — וניהול מיטבי של החוב הממשלתי מצד שני, שכל צוות האגף שלי שותף להישג זה. אנשים נהדרים, מקצועיים ויצירתיים".

     

    הסוכנויות הבינלאומיות לדירוג אשראי מייחסות חשיבות קריטית ליחס חוב/תוצר. האזרחים לא.

     

    "כשהממשלה מצמצמת את עומס חובותיה ומחליפה חוב יקר לזמן קצר בחוב זול לזמן ארוך, היא משחררת משאבים תקציביים למטרות אזרחיות וחברתיות. בתחילת כהונתי נאלצה הממשלה לשלם מדי שנה ריבית בסכומים השווים ל־5% מההכנסה המקומית, ובסיומה רק 3% ממנה. כך חסכנו מאות מיליוני שקלים בשנה, שאיפשרו להגדיל את תקציבי המשרדים — בעיקר חינוך, בריאות ותשתיות — בלי לגבות מסים נוספים ובלי להעמיק גירעונות".

     

    בשנות כהונתך גייסה הממשלה מהציבור הישראלי כ־700 מיליארד שקלים באגרות חוב. בה בעת, שיעור הריבית שהממשלה התחייבה לשלם למשקיעים באגרת החוב ל־30 שנה ירד ל־2.8%. יש קונים בריבית כזו?

     

    "הביקושים לאג"ח ל־30 שנה חזקים מאוד ויכולנו למכור הרבה יותר אגרות ארוכות טווח, לו היה בהן צורך. אך אין צורך. הגירעון בתקציב כאחוז מהתוצר נחתך לחצי, והבקרה עליו חוזקה והורחבה".

     

    למרות הרזרבות הגדולות של בנק ישראל, האוצר המשיך להנפיק ולמכור אגרות חוב של ממשלת ישראל בחו"ל בהיקפים משמעותיים. למה?

     

    "אתה יודע איך אומרים, כשאתה לא זקוק לכסף, כולם עומדים בתור לתת לך לאשראי — ולהפך. אנחנו מנצלים את העובדה שאיננו זקוקים להלוואות במטבע חוץ כדי להחליף הלוואות יקרות בזולות. בנוסף חשובה הנוכחות שלנו בשווקי הון ומתן ביטוי לאמון בכלכלת ישראל. על סף פרישתי מהאוצר גייסנו 750 מיליון יורו באגרות חוב של ממשלת ישראל ל־20 שנה. היינו מדינה יחידה שאינה בגוש היורו, המצליחה לגייס אשראי לזמן כל כך ארוך. מסתבר שהמוסדות הפיננסיים המובילים לא רק שלא חוששים לקנות אגרות חוב של ישראל לפירעון עד 2037, אלא מתחרות ביניהן על הקנייה".

     

    ואיך להצדיק את המשך הקיום של מפעל הבונדס שייעודו המקורי היה להציל את המדינה היהודית ממחסור במטבע קשה?

     

    "יש למפעל הבונדס חשיבות רבה בעיניי כערוץ גיוס הון קמעונאי, המביא למדינת ישראל מעל למיליארד דולר בשנה מחסכונות של מאות אלפי משקיעים יהודים קטנים. זהו גשר חשוב ליהדות אמריקה וקנדה, ואחת מנקודות העוצמה של ישראל".

     

    אבל בזבזני...

     

    "לא בזבזני. הריבית על בונדס משקפת את חוסר הסחירות שלהן ועלויות הגיוס באינטרנט מינימליות. בעבר ידענו לא מעט ימי מחסור בדולרים. עוד ב־2004 גייסנו אשראי בשווקים בינלאומיים בהסתמך על הערבויות שנתנה לנו ממשלת ארה"ב. כעת הערבויות נראות מיותרות, אבל אל לנו להתייחס לשפע הנוכחי במטבע חוץ כאל דבר מובן מאליו".

     

    יגיע מפנה במחירי הדיור

     

    מה שמעיק כעת על החוב הממשלתי, אומרת עבאדי־בויאנג'ו, זהו סבסוד קרנות הפנסיה באמצעות הנפקה של אגרות חוב ממשלתיות צמודות מדד מיוחדות בריבית גבוהה, 4.8% שנה, המכונות "מיועדות". חלקן בחוב הממשלתי עולה משנה לשנה, ומקשה על ניהולו.

     

    האגרות המיועדות מעניקות רשת ביטחון לחוסכים בקרנות פנסיה. מה החלופה?

     

    "החלופה היא העלאה משמעותית של קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. הקצבאות נמוכות ברמה שערורייתית, והעלאה אינה מילה גסה בלקסיקון שלי. מבחינה כלכלית, ההפרש בין הריבית המובטחת באגרת חוב מיועדות לבין הריבית באגרת חוב שהממשלה מוכרת בשוק חופשי הוא סובסידיה סוציאלית. לכן, לדרישתי, החל משנת 2014 אגף החשב הכללי נותן גילוי של סכום הסובסידיה הממשלתית השנתית הגלומה באגרות מיועדות".

     

    מנגד, הסובסידיה הגלומה בתוכנית "מחיר למשתכן" לא מופיעה בתקציב המדינה, למרות ההערות של קרן המטבע הבינלאומית. מדובר במיליארדי שקלים בשנה.

     

    "ההנחה במחיר הקרקע שרשות מקרקעי ישראל נותנת לזוכים בהגרלה בפרויקט 'מחיר למשתכן' נרשמת ישירות בספרי הרשות ובעקיפין בספרי המדינה. אלמלא ההנחה הנ"ל, הייתה ההכנסה של המדינה משיווק הקרקע, המשמשת למימון הגירעון התקציבי, יותר גבוהה — והחוב הממשלתי היה יותר קטן. הסובסידיה במחיר למשתכן משתקפת לפיכך בירידה איטית יותר ביחס בין החוב הממשלתי לתוצר.

     

    "עלויות נוספות של תוכניות ממשלתיות להפחתת יוקר הדיור, ובעיקר הסכמי הגג הנחתמים עם הרשויות המקומיות והמבוססים על התחייבות ממשלתית למימון הפיתוח ולתשתיות במיליארדים רבים של שקלים, נכללות בחלקן בתקציב. אני דרשתי זאת. בכך ניתן ביטוי פיסקלי לעובדה שמשבר הדיור הוא גם משבר תשתיות. לא מספיק להגדיל את היצע הדירות, צריך להגדיל גם את היצע הכבישים, בתי הספר, גני הילדים, הפארקים, המרפאות, שטחי הציבור".

     

    את רואה מפנה במחירי הדיור?

     

    "אני מאמינה שהמפנה יבוא, אבל לא מיד, אלא בטווח זמן בינוני. בינתיים דור שלם של משפחות צעירות לקח אשראי רב לדיור, נטל משכנתאות והלוואות אחרות שפירעונן יפגע קשה בהכנסתם הפנויה של בני הדור הזה".

     


    פרסום ראשון: 09.04.17 , 18:30