שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Jonathan Bloom
    מגזין ממון • 09.04.2017
    עובד יקר, נא להוציא את הילד מהגן
    לפני חודשיים הטילה קרן טרנר–אייל, מנכ"לית משרד התחבורה, פצצה במשרד: פעמיים בשבוע העובדים מתבקשים לא לקיים ישיבות אחרי השעה שלוש • עכשיו מסבירה אחת המנכ"ליות הבודדות במגזר הציבורי למה אפשר להיות עובד מעולה - בלי לוותר על הילדים • ראיון
    חן ארצי־סרור ׀ צילום: יונתן בלום

    כשקרן טרנר־אייל (37), מנכ"לית משרד התחבורה, נכנסת לעוד פגישה חשובה עם ראש רשות מקומית, היא רגילה כבר לעיניים שמתרוצצות במבוכה. "איפה הגברת קרן?", שואלים אותה והיא כבר מתורגלת ומבהירה שהיא הגברת המדוברת, ולא המזכירה. "ראשי הרשויות התחילו להזהיר אחד את השני לפני פגישות", היא צוחקת, "אבל זה בסדר, אין לי בעיית ביטחון עצמי".

     

    לא פשוט לנהל משרד ממשלתי כל כך גדול שאחראי על ניהול התשתית התחבורתית של המדינה ביבשה, באוויר ובים ומנתב תקציב של כ־16 מיליארד שקל בשנה, אבל מעבר להישג המרשים של מינויה לאחת המנכ"ליות הבודדות במגזר הציבורי, קרן עשתה עוד היסטוריה קטנה — היא שינתה באופן מהותי את המבנה התעסוקתי במשרד על מנת שיתאים להורים עובדים. במכתב מיוחד שהוציאה לכל העובדים ביום האישה ביקשה שלא יתקיימו ישיבות פעמיים בשבוע אחרי השעה שלוש על מנת שהורים יוכלו להוציא את ילדיהם מהמסגרות. התגובות לא איחרו להגיע. גם מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול מרידור, יצא בהכרזה דומה, והשיח הציבורי על הג'אגלינג הבלתי האפשרי בין משפחה לקריירה התעורר מחדש.

     

    "המכתב התבשל אצלי כמה זמן. זה התחיל מהתעניינות איך האמהות הצעירות במשרד מסתדרות. כבר כשקיבלתי אותן לעבודה אמרתי להן שאני הולכת לראות אותן ואת ההתפתחות האישית שלהן, ובלי קשר מצפה לתוצאות מצוינות. ובאמת כששאלתי, הרבה אמרו שקשה לתמרן בין הלו"ז לבין הוצאת הילדים כי פעמים רבות ישיבות חשובות מתקיימות עד שעות הערב המאוחרות. בדקתי כמה פעמים האמהות יוצאות מוקדם וכמה פעמים האבות וגיליתי שזה שונה – הנשים הקפידו לצאת פעמיים בשבוע, והגברים בקושי פעם אחת וזה היה מקומם.

     

    "אם את מפספסת ישיבה חשובה אין לזה תחליף, ואת הופכת ללא רלוונטית. כשמציעים לאישה לעבוד מהבית בשביל להרוויח את השעות הנוספות זה פתרון חלקי. אם לא יכולים לסמוך עלייך שתהיי בדיונים, את לא על הגלגל ולא תוכלי להתקדם. ההנחיה לא לעשות ישיבות אחרי השעה שלוש בימי שלישי וחמישי מאפשרת לכל העובדים לתכנן את הלו"ז. זה גם סייע לנשים לא להפסיד ישיבות חשובות ומרכזיות, וגם אישר לגברים לצאת פעמיים בשבוע לאסוף את הילדים — אם הם לא היו רגילים לזה עד עכשיו. בתפיסה שלי, אם גם גברים ייצאו לאסוף את הילדים פעמיים בשבוע, כמו נשים, אף בוס לא יהסס לקדם אישה במקום גבר כי לא יהיה ביניהם הבדל. וזה מה שיאפשר גם התקדמות של נשים וגם קפיצה בשכר. צמצום הפערים האלה קריטי. אגב, לדעתי, לא פחות משנשים מפספסות קריירה, גברים מפספסים הורות. ואני לא יודעת מי מהצדדים מפסיד יותר, אני מהמרת שהגברים מפסידים יותר מהנשים. אבל כשגברים יפסיקו להפסיד, גם נשים יפסיקו להפסיד. קריירה זה לא מאסט, האפשרות לבחור היא שחשובה".

     

    השר ישראל כץ בטקס פתיחת כביש 531 | צילום: גדעון מרקוביץ
    השר ישראל כץ בטקס פתיחת כביש 531 | צילום: גדעון מרקוביץ

     

     

    המינוי של טרנר־אייל חל בתזמון מפתיע, בזמן חופשת הלידה שלה. רגע לפני שחזרה לעבודה השר, ישראל כץ, הניח את ההצעה על השולחן והציעה לה להחליף את המנכ"ל עוזי יצחקי שפרש וטרנר־אייל שימשה כמשנה שלו. "חשבתי שחופשת לידה זו חופשת לידה, וגיליתי שממש לא. זה קשה! זה יותר קשה מעבודה, יותר קשה מהכל. חשבתי שאוכל להיות יותר מעורבת בענייני המשרד, ובכנות — לא הצלחתי. נשאבתי כל כולי לאימהוּת ולשמחתי העבודה מאוד כיבדה את זה והצוותים עבדו מצוין. הארכתי את החופשה בחודש ולפני שחזרתי השר הציע לי את המינוי, וכמובן שאמרתי לו במקום שכן, אבל בתנאי אחד: אם הוא והמערכת יבינו שאני גם אמא. והוא היה מקסים. הוא אמר שהוא בטוח ביכולת של נשים מקצועניות להתקדם וגם לתת מקום מרכזי למשפחה. גם אצלו המקום של המשפחה מאוד משמעותי, ומאז כל פעם כשיש משהו אישי ואני צריכה לצאת זה כמעט קדוש. אגב, אני לא האישה היחידה שהוא מינה לתפקיד, מאז מונתה מנכ"לית לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ויו"ר אישה לחברת נמל אשדוד.

     

    טרנר־אייל החליטה לא להשאיר אצלה את הפריווילגיה לצאת הביתה בלי רגשות אשם ובגיבוי מלא של הבוס, והחליטה להעביר את הבשורה הלאה. האתגר האישי שלה הצמיח מדיניות שתיטיב עם כל העובדים והעובדות. "כסמנכ"לית תשתיות במשרד עבדתי מהבוקר עד הלילה, ואני חושבת שבגלל שהתחתנתי מאוחר הייתה לי אפשרות לבצע קפיצה מקצועית בקריירה. כשנכנסתי לתפקיד מנכ"לית המשרד הבנתי שאני לא רוצה שהמחיר של קריירה תהיה הורות מאוחרת. יש מעט מאוד נשים בתפקידים בכירים, וכמעט ואין נשים צעירות, אמהות מתקשות להתקדם בשנות ההורות הראשונות, וכשהילדים קצת גדלים הפער שיש להן להדביק מול הגברים הוא עצום. לי לא הייתה שאלה בעניין גיוס אמהות: אני מגייסת מי שאין לו בעיית יכולת ומוטיבציה, ושמה דגש על התפוקות ולא על התשומות. זה כלל האצבע שלי".

     

    נערת אוצר לשעבר

     

    היא נולדה וגדלה במושב הדר עם בעמק חפר ולאחר גלות בתל־אביב שבה לאחרונה למושב. "אנחנו משפחה מאוד משפחתית, עכשיו אנחנו בונים בית במושב שבו גדלתי. בחרתי לחזור ולגור ליד המשפחה הגרעינית. כשהייתי תיכוניסטית לא הייתי תלמידה מאוד טובה. שיחקתי כדורגל, הייתי שוערת של נבחרת הנערות של ישראל. הנבחרת רק הוקמה אז חיפשו מישהי שתעמוד בשער. לא הייתי כל כך טובה, בעיקר חיפשו מישהי עם אומץ לעמוד בשער. הייתי ילדה חצופה. אולי זה יתרון".

     

    אחרי השירות הצבאי בחרה טרנר־אייל ללמוד כלכלה ומנהל עסקים לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה שם גם תואר שני. משם נסללה הדרך לעבודה כ"נערת אוצר" והיא החלה לעבוד באגף התקציבים של משרד האוצר. "זו הסיירת של המגזר הציבורי, וזה מקום מאוד שוויוני. שם מתקבלות ההחלטות בהרבה נושאים ציבוריים, ולכן כל כך רציתי להגיע לשם. במקרה הגעתי לצוות תחבורה, ועבדתי הרבה מול המשרד. כשהגיע הזמן לעבור לתפקיד רוחבי, בחרתי בצוות פנים העוסק בשלטון המקומי, תחום שבדרך כלל אף אחד לא רוצה, אבל אהבתי אותו כי הוא משפיע על האזרח. אחרי שעזבתי את אגף התקציבים הגעתי למשרד התחבורה כסמנכ"לית תשתיות. די מההתחלה היה חיבור טוב עם השר, הוא זיהה שממני יקבל רק אמת ומקצועיות".

     

    תוך כדי שיחה הטלפון של קרן מצלצל לא פעם. היא קוטעת את הריאיון רק בשביל לבדוק מה קורה עם עומר, בנה הפעוט בן השנה וחודש, שסובל מצפצופים בריאות. "אני מתנצלת, אנחנו חייבים לפתור את זה", היא אומרת בחצי חיוך. "בעלי, יוני, מקיבוץ בית אלפא, חקלאי, ויש בזה משהו נורא רומנטי. הוא כמו האנשים של פעם, ישר ערכי ואמיתי. היה מאוד ברור כשהתמניתי למנכ"לות שזה לא הולך לבוא על חשבונו. שאם אני עכשיו בכירה, זה לא אומר שההתפתחות האישית שלו צריכה להיעצר. כשדיברנו על הורות של חצי חצי, הוא חשב שזה יהיה 30־70, הוא לא באמת האמין שנהיה שוויוניים, אבל הצלחנו. אני מוציאה את עומר פעמיים בשבוע ואז מתנתקת לחלוטין מהעבודה עד שהוא הולך לישון. יוני מוציא את עומר עוד פעמיים, ויום נוסף סבתא וסבא. אגב, עדיין להורים שלי נדמה שיוני מוציא את עומר יותר ממני, אבל זה סתם נראה להם ככה בגלל ההבניה החברתית. העיקר שיוני ועומר יודעים את האמת.

     

    "כשאני בעבודה — אני בעבודה, כשאני בבית — אני בבית. כשיש משברים יש משברים, גם בבית וגם בעבודה — ואנחנו מסתדרים. ואם הילד חולה אנחנו מתחלקים בימי המחלה. אין לי שום כוונה לעשות אאוטסורסינג להורות. יש לנו יכולת כלכלית לקחת עזרה מבחוץ, אבל ילד צריך את אבא ואמא, וגם אנחנו צריכים את הזמן איתו. אני משתדלת לא להסתובב עם רגשות אשם — לא על העבודה ולא על הבית. אני חושבת שאני מאזנת בסדר גמור. ועדיין כשיגידו לי 'הוא לא רואה מספיק את אמא שלו' — בשבילי זה סכין בלב. הרבה אנשים אומרים ש'אין לו אמא', אבל זה טעות — 'יש לו אבא!' בהמון משפחות הילדים מפספסים אבא והאבא מפספס ילדים. נולדנו להיות הורים ביחד. יוני הכיר אותי כבר כסמנכ"לית תשתיות, הוא הבין עם מי יש לו עסק ולכן זה היה מאוד ברור שאנחנו בהורות שוויונית ומתום חופשת הלידה זה מה שהילד חווה.

     

    "אני יכולה להיות בישיבת מו"מ בשעות מאוחרות עם ועדי הנמלים למשל, ותמיד יגידו 'הילד שלך בבית בטח קשה לך/קשה לו'. כולנו סביב השולחן הורים. לידי יושב סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר עם שלושה ילדים קטנים, ואני עם ילד אחד, ועדיין יעירו רק לי. אני לא מתעסקת בהערות האלה ביום־יום, אבל כשזה עולה זה חץ שפוגע לרגע, ואז אני מתאפסת. אני מקפידה להיות שלמה עם עצמי".

     

    הרבה נשים בתפקידים בכירים נרתעות משאלות על שילוב של בית וקריירה, בטענה שגברים בתפקידים דומים לא יישאלו על הנושאים הללו. טרנר־אייל לא מתכוונת להתנער מהזהות שלה כאמא עובדת. להפך — היא גאה בהישגיה המקצועיים, אבל יצירת סביבת עבודה המאפשרת הורות הוא הישג מכובד לא פחות.

     

    יש מי שפחות מתלהבים מהרפורמה שלך, טוענים שממילא במגזר הציבורי העט נופל בשלוש.

     

    "זה ברור שמי שהעט שלו נופל בשלוש ההנחיה הזו לא רלוונטית עבורו, ולא על העובדים האלו אנחנו מדברים. יש הרבה יחידות בשירות הציבורי שעובדות מאוד מאוד קשה. אנחנו רוצים בשירות הציבורי אנשים שמייצגים את כולנו — הורים, וצעירים, ואנשים עם חיים. לא רק רווקים או וורקוהוליקים או אנשים מבוגרים או גברים".

     

    אין פער בין העובדה שאת מאפשרת לעובדים לצאת מוקדם פעמיים בשבוע, לבין חוסר הפשרות שלך בדרישה לתפוקות הכי טובות?

     

    "ישיבות הן לא בהכרח יעילות יותר, ויש חלופות. מעבר לזה, הסוד הוא התכנון שיאפשר התקדמות שווה לגברים ולנשים כי כולם נעדרים באותו זמן. עכשיו כולם יוצאים באותו יום, ואין מצב שעובדת תפספס כי היא מוציאה את הילד. כשהלו"ז מאורגן ומתוכנן כולם מתאימים את עצמם. נשים לא מוותרות על הרלוונטיות שלהן, וגברים לא מוותרים על לראות את המשפחה. מה שקובע אלו התפוקות ולא התשומות, זה כלל שלמדתי באגף תקציבים ולקחתי איתי. זה שבסוף רק גברים או מעט נשים מבוגרות מתקדמות — זה הפסד שלנו כחברה".

     

    גברים מול אמהות

     

    טרנר־אייל כעת בתחילתו של היריון שני. בקרוב היא תתמודד עם אתגר המנכ"לות כשבבית יש תינוק קטנטן ופעוט. "לפני ההורות לא הסכמתי לדון בזה שאני אישה בתפקיד בכיר. אני חושבת שההבדל המרכזי הוא לא בין גברים לנשים אלא בין גברים לאמהות, וכסמנכ"לית תשתיות עבדתי מהבוקר עד הלילה ובלי ילדים כך שזה לא היה מקרה מייצג בעיניי של הצלחה מגדרית. אני מסירה את הכובע בפני אמהות שמשלבות אימהות וקריירה, כי לי יש ילד אחד עכשיו, שהוא בן שנה, וזה לא אותו דבר לאמא עם 3־4 ילדים עם חוגים וחיים. אני לא הרגשתי את תקרת הזכוכית כי היה לי מזל, אבל ברור לי שזה לא מובן מאליו, זה קרה לי במקרה –  בגלל המקומות שגדלתי בהם, בגלל הבוסים שיש לי, וכי התחתנתי עם האדם הנכון".

     

    מה היית אומרת עכשיו לאמהות צעירות?

     

    "אם את רוצה קריירה, תמצאי בן זוג שוויוני, אחראי ומפרגן כי בלי זה אי־אפשר. תכנסי לארגון עם בוס נאור שמסתכל על תפוקות ולא על תשומות. אל תהי חסרת ביטחון, את לא צריכה להוכיח שום דבר אלא להיות טובה ומקצועית. תחשבי מה הערך המוסף שלך, וזה מה שיאפשר לך להיות רלוונטית ולהתקדם".

     

    את מרגישה מודל?

     

    "אני לא מרגישה מודל, אבל אני מקווה להוות דוגמה דרך ההצלחה שלי. אין הרבה נשים צעירות, לא גרושות, בתפקידים בכירים. לא הייתה אף אישה צעירה - אמא שיכולתי להסתכל עליה. זה קצת מלחיץ שעכשיו מסתכלים עליי, אבל אני מבינה את זה".

     

    משבר עבודות הרכבת בשבת פרץ איך שנכנסת לתפקיד. באחד הראיונות שלך בתקשורת שאל אותך רזי ברקאי אם זה לא "גדול עלייך".

     

    "לא הבנתי מה הוא רוצה. אתה נורמלי? אני אדם מקצועי, אני במשרד חמש שנים, זו העבודה שלי. כשהייתי באגף תקציבים באמת היינו אנשים מאוד צעירים שמחליטים על כאלה נושאים, ואפילו אז לא שאלו אותי שאלה כזו. הבנתי בזמן אמת שזה גם משבר פוליטי, אבל בלי קשר לפוליטיקה חשוב היה לי לומר שאפילו שאני מושבניקית חילונית, אני עדיין מבינה שיש אנשים שלשבת יש מעמד אחר עבורם. מדיניות השר והמשרד היא לגלות רגישות מאוד גבוהה לנושא. אנחנו לא עובדים בשבת אם יש ברירה. בתפקיד ציבורי אנחנו מייצגים את כולם — כולל את שומרי השבת. ואני כמנכ"לית חייבת כמובן להכיל את השונות והגיוון באוכלוסייה".

     

    את אוהבת את תחום התחבורה, או שזו הייתה התגלגלות מקרית מתוך אגף תקציבים?

     

    "זה תחום מרתק. אין מי שעוסק בתחבורה ולא מתאהב בתחבורה. זה תחום מרכזי בחיי היום־יום של האזרחים, משרד התחבורה הוא משרד כלכלי־חברתי ואחד המשרדים המשפיעים ביותר בממשלה. כשחזרתי לתחום היה חשוב לי להתעסק בתחבורה כאמצעי לצמצום פערים. אני לא מתרגשת ממחלפים, אני מתרגשת מהאפשרות של האוכלוסייה החלשה או תושבי הפריפריה יותר לקום ולהגיע מהר יותר ממקום למקום בזכותם וממתן האפשרות לגור באזורים מרוחקים יותר ולא רק בגוש דן".

     

    הביקורת המרכזית עליכם היא שהשר מעדיף לגזור סרטים בכבישים. שהתחלתם במחלפים ולא בתחבורה ציבורית.

     

    "קודם כל על הכבישים החדשים האלו, שגם מונעים תאונות, נוסעים גם אוטובוסים. הדרך להגיע מהצפון ומהדרום למרכז היא בליגה אחרת. הכבישים מאפשרים גם תחבורה ציבורית טובה יותר וגם אפשרות לאוכלוסייה לא לגור רק במרכז. למשל הכביש לירושלים — יותר תחבורה ציבורית משתמשת בו מאשר רכבים פרטיים. תמיד שיווי המשקל הוא פקק — אם הכביש פנוי ברור שרכב פרטי זה יותר מפנק. בייחוד כשהיום מימון הרכב מאוד זול. לנו חשוב לייצר אלטרנטיבה לרכב פרטי, אנחנו כבר כמה שנים משקיעים יותר בתחבורה הציבורית יותר מאשר בכבישים. עברנו את ה־50 אחוז לטובת התחבורה הציבורית. גזירת סרט זו קלישאה שאוהבים לייחס לנו, כי זו הפעולה האחרונה שהציבור רואה אחרי שנים של יריקת דם ועבודה. מבחינתנו גזירת הסרט זו הלידה של הפרויקט לציבור. תוך יום בלבד הכביש או המחלף הופכים לשמחתנו למובן מאליו עבור הציבור. אנחנו דוהרים הלאה לפרויקט הבא".

     

    הפער בין האג'נדה לחוויית המשתמש של הציבור בתחבורה הציבורית הוא אדיר. אנחנו סובלים מצפיפות, אי־דיוקים, וסרבול.

     

    "בכנות, אנחנו לא במקום שהיינו רוצים להיות בו. יש לנו הרבה מה לעשות בשביל לשפר את השירות לאזרח, ושיפור התחבורה הציבורית הוא יעד מרכזי. העדפת תחבורה ציבורית בתוך הערים זה משהו שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה, בניית מסלולים של תחבורה ציבורית בכבישים נמצאת בתאוצה. קודמו הרבה רפורמות בשנים האחרונות – הרפורמה בתעריפים הוזילה את מחירי כרטיס המינוי והנגישה גם את שירותי הרכבת באותו כרטיס. קידמנו עלייה מדלת אחורית בקווי תחבורה ציבורית רבים, מטרופולין חיפה חווה תחבורה ציבורית אחרת לגמרי, בין היתר בגלל המטרונית, יש רכבת קלה בירושלים והחלו העבודות לרכבת הקלה בגוש דן. הוצאנו הרבה מאוד אשכולות קווי תחבורה ציבורית לתחרות ולמפעילים חדשים, וחיברנו חלקים גדולים מהמדינה לרשת הרכבות. עשינו הרבה, אבל יש עוד הרבה מה לשפר כדי שהתחבורה הציבורית תהווה תחרות לרכב הפרטי. העולם שאנחנו מנסים להגיע אליו הוא שתכנון הקווים והתאמות התשתית יביאו לכך שיהיה לאזרחים יותר נוח להתנייד באוטובוס מאשר להוציא רכב ולחפש חניה. תהליכים כמו בניית רכבות קלות לוקחים הרבה זמן, כי צריך לקחת את כולם בחשבון. התהליכים מאוד דמוקרטיים ולכן לא פעם מאוד ביורוקרטיים. זה באמת קשה כל הזמן להסיר חסמים, אבל זה התפקיד שלנו".

     

    המדינה מתפרנסת מאגרת הרישוי והמסים שהנהגים משלמים.

     

    "אם המס לא היה מגיע מהרכב הוא היה מגיע ממקום אחר. אני מבינה את הטיעון, אבל המציאות שונה. אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי לקדם את התחבורה הציבורית על אף המיסוי הגבוה על רכבים פרטיים. יש לנו מטרה ברורה שתחבורה ציבורית תהווה תחרות לרכבים הפרטיים. היום האוכלוסייה מבינה שנהיגה היא נטל, אנשים מבינים שהם יכולים לעשות בזמן הזה דברים הרבה יותר מעניינים – לעבוד, לצפות בסרט, להיות בטלפון. זה שהציבור מתחיל לדרוש תחבורה ציבורית טובה יותר, עוזר לנו בקידום האג'נדה ברשויות המקומיות".

     

    המשרד משקיע גם במקומות אפורים שאין בהם גזירת סרט, כמו בשיפור השירות לציבור?

     

    "מלבד שיפור השירות בתחבורה הציבורית יש לנו אתגר משמעותי לשפר גם את חוויית המשתמש בסניפי הרישוי. זה חלק מהדגשים של השר. זה אולי נתפס פחות סקסי מלגזור סרטים, אבל זה מאוד־מאוד חשוב לנו. זה לא עניין קטן, וברור לי שזה מעצבן אנשים שהם נאלצים לקחת יום חופש להתעסק בביורוקרטיה. גם הפקידים שלנו שם סובלים מהיעדר כוח אדם ותנאים — וזה התפקיד שלי לדאוג גם להם בשביל שיוכלו לשרת את הציבור. זה יושב עליי — וזה ייפתר".

     

    הנהיגה מידרדרת

     

    השר והמשרד חוטפים לא מעט אש על מספר ההרוגים בתאונות דרכים, מספר שלא יורד. השר גם בחר להחרים את כנס "אור ירוק" בטענה שהאשמות שלהם לא ענייניות.

     

    "אנחנו מתייחסים לנושא הבטיחות בשיא הרצינות, עם אפס ציניות. מידי יום אנחנו מקבלים דיווח שוטף על תאונות ועל ההרוגים. אנחנו לא קהים לזה, זה לא עובר ליד. לצערי נוצר שיח מוטעה, לפיו המשרד לא משקיע מספיק בתשתיות. אנחנו משקיעים מיליארדים רבים גם ביצירת כבישים דו־מסלוליים וגם במוקדי סיכון נקודתיים. כשמסתכלים על הנתונים רואים שתשתיות היו יכולות להציל אנשים - אבל הרבה פחות מבעבר והרבה פחות מצעדים אחרים. כל הרוג הוא עולם ומלואו, אולם מרבית ההרוגים קיפחו את חייהם בכבישים דו־מסלוליים, במחלפים ובצמתים מרומזרים. ניתוח מעמיק של הנתונים מראה שישנה התדרדרות באופן הנהיגה שלנו. אנחנו אומה בהפרעת קשב. הבעיה הכי גדולה היא הסחות הדעת. חשוב לבנות תשתית סלחנית לטעויות של הגורם האנושי.

     

    "לגבי אור ירוק - אני לא יודעת להגיד אם זה פוליטי או פשוט לא מקצועי, אבל יש פה הטעיה של הציבור עם נתונים לא נכונים של סיבות ההרוגים ובכך הטיה של השיח. אין לי בעיה להיות שק החבטות, אבל לפחות שזה יוריד את ההרוגים. כרגע זה לא מוריד את ההרוגים כי אנחנו כחברה צריכים לקחת אחריות - גם בחינוך וגם באחריות הורית, גם בתרבות הנהיגה וגם בהענקת יותר משאבים לאכיפה באמצעות משטרת ישראל".

     

    גם האופניים החשמליים הם אתגר חדש שהפך תוך זמן קצר למכת מדינה שגובה הרוגים ופצועים.

     

    "האתגר הבא שלנו באופניים החשמליים זה לבדוק איך האכיפה מיושמת. הפקחים העירונים יצטרפו למשטרה, אבל שוב — אנחנו צריכים פה שיתוף פעולה של ההורים ושל הצוותים החינוכיים. איך הורה קונה לילד מתחת לגיל 16 אופניים חשמליים? למה ילדים רוכבים על אופנים בלי פנסים ומחזירי אור ובלי קסדה?".

     

    מה היית רוצה שיקרה עוד עשר שנים?

     

    "שהמין האנושי יפסיק לנהוג. כשאני רואה את ההתפתחות הטכנולוגית זה ברור לי. הציבור הבין שהנהיגה היא נטל, אנחנו אנושיים וכל הזמן מוסחי דעת. צריך לקחת את היכולת הזו מאיתנו, לשחרר אותנו מזה".

     

    במה את הכי גאה?

     

    "בבן שלי", היא עונה בטבעיות, ולא מהססת לשלוף תמונות וסרטונים. "זה מה שאני עונה בשליפה. אבל כמובן שאני גאה בפרויקטים שלנו. וגם: כל פעם כשאני מבטלת סעיף ביורוקרטי מיותר — זה הישג אדיר".

     

    מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

     

    "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מנכ"לית של משרד ממשלתי ובשלב מסוים להיבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית שבה אני גרה. אבל כרגע התפקיד שלי הוא להצטיין כמנכ"לית משרד התחבורה, להיות אמא דומיננטית ולהצליח בשילוב הזה עם כמה ילדים".

     

    תגובת עמותת אור ירוק: "משרד התחבורה אחראי על הבטיחות בדרכים ונכשל שנה חמישית ברציפות בצמצום מספר ההרוגים. בכל מדינה מתוקנת מישהו היה נותן דין וחשבון על כך, אבל במשרד התחבורה בורחים מאחריות ובוחרים להסית את הדיון לעמותה שמעבירה ביקורת לגיטימית וצודקת. הגיע הזמן שבמשרד התחבורה ייקחו אחריות במקום להאשים את עמותת אור ירוק שכל תכליתה ומטרתה להציל חיים".

     


    פרסום ראשון: 09.04.17 , 18:15