מוזר מדי

"הזוג המוזר" נחשבת לאחת הקומדיות המצליחות בכל הזמנים. ההצגה שנכתבה על ידי ניל סיימון ב־1965 הפכה עד מהרה ללהיט ענק, ואף עובדה לסרט בכיכובם של וולטר מתאו וג'ק למון. המחזה מבוסס על הרעיון של שני גברים גרושים העוברים לגור ביחד והופכים למעין משפחה אלטרנטיבית. הגרסה הנשית, שנכתבה כ־20 שנה אחרי הגרסה המקורית, שומרת על רוב אפיוני הדמויות ומבנה העלילה, עם התאמות קטנות לשוני המגדרי, אך בעיניי היא הרבה פחות מוצלחת כקומדיה. ייתכן שזה נובע מהעובדה ששתי נשים המתגוררות יחד נראה הרבה פחות "מוזר" משני גברים הטרוסקסואלים באותו מצב.

עדיין, נראה שהליהוק של שתי שחקניות קומיות מצוינות כמו טלי אורן ומגי אזרזר לתפקידים הראשיים של פלורנס המסודרת והנוירוטית, ואוליב המשוחררת והבלגניסטית, היה צריך לספק את הסחורה. כל מה שנותר לבמאי, רוני פינקוביץ', לעשות, זה לסדר את הכניסות והיציאות ולשלוט בקצב. לצערי, נראה שבכל זאת משהו השתבש.

החן הטבעי של אורן לא מצליח להתחבר בצורה נכונה לדמות המפונקת והאובססיבית של פלורנס. היא לא מעצבנת מספיק. ואילו אזרזר לוחצת יותר מדי על הטון הקשוח במשחקה, ולא מותירה מקום לפן היותר רך של אוליב, שגם הוא צריך לבוא לידי ביטוי. ביניהן מסתובבות נעמה אמית, לירון בן ששון ולורין מוסרי, בביצוע קצבי וחינני כשלוש החברות הנשואות מערבי הקריוקי, ואילו יותם קושניר וניר שטראוס נהנים להגזים במבטאים המקסיקאים שלהם כצמד האחים מהדירה למעלה, אך נוכחותם חסרה מעט טסטוסטרון גברי. בסך הכל, מדובר בהצגת בידור נחמדה, אבל ללא המעוף הקומי וקלילות ההגשה שיכלו להעיף את הסיטואציות המצחיקות של סיימון לשחקים.