ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    7 ימים • 12.04.2017
    יציאת אתיופיה
    30 שנה שכבו במחסן סרטוני התיעוד הסודיים של מבצע העלאת יהודי אתיופיה מסודן. עכשיו הם יוצאים לאור
    מנשה רז
    עבודות הניקוי המסורתיות לקראת חג הפסח הובילו אותי לקופסת קרטון שכוחת אל שנמצאה בפינה נידחת במחסן. "הגיע הזמן לפתוח אותה ולהיפטר מתכולתה", חשבתי לעצמי. אבל אז, בין כל הניירות והקשקושים שבקופסה, גיליתי שתי קלטות וידיאו. על עטיפתן נרשם בכתב ידי, "חומר גלם". הסקרנות לראות מה נמצא בקלטות האלה הולידה הפתעה מרעישה.

    מצאתי בהן סרטונים מתקופה של שבע שנים דרמטיות ומרגשות, מ־84' עד 91', שנים שבהן הייתי מעורב באחד המבצעים החשאיים והמופלאים שמדינת ישראל עשתה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. המבצעים האלה הוגדרו אז "סוד מדינה".

    כשנודע לי על קיום המבצעים האלה, היה לי ברור שאתעקש על תיעודם. רק בסופו של תהליך ארוך ואחרי דיונים אינסופיים, במסגרת שירות המילואים שלי, כאחראי על תיעוד מבצעים מיוחדים במחלקת מבצעים של חיל האוויר, השער הזה נפתח. לפני הכל, התבקשתי לחתום על טופס שו"ס – שותף סוד. סביבי היו נשים וגברים, לוחמות ולוחמים שבחרו את הנתיב האפלולי הזה כדרך חיים.

    במקומות האלה, המקצוע שלי — "עיתונאי" — העביר אותי כמעט באופן אוטומטי לתקן "החשוד המיידי". את עבודת התיעוד הזו לא עשיתי לבד. היו לי בצוות שותפי סוד נוספים: יחיאל (חיליק) נאמן, עופר יעקובי, אלי דורי ושמעון טסלר. חומרים אחרים שהיו ברשותי על עליית יהודי אתיופיה כבר פירסמתי בעבר — אבל הגילוי של שתי הקלטות האלה הצליח להפתיע ולרגש אותי מאוד.

    אחת מדרכי המילוט של יהודי אתיופיה לירושלים הייתה באמצעות הסכם סודי שנחתם בתיווך אמריקאי עם נשיא סודן דאז, ג'עפר נומיירי. הוא התיר רכבת אווירית סדירה מחרטום דרך אירופה לנתב"ג, שפעלה פחות מחודשיים (מ־21 בנובמבר 1984 עד 5 בינואר 1985) בתדירות קבועה – לעיתים ערב אחרי ערב ולפעמים בהפרש של יומיים.

    וכך, המפגשים הראשונים שלנו, המתעדים את העולים שזה עתה הגיעו מאתיופיה, התרחשו בנמל התעופה בן־גוריון. הם קרו בדרך כלל בשעות החשיכה, אך פה ושם גם באור יום.

    זה קרה בדרך כלל עם הגיעו של מטוס בואינג 707 עם סמל חברת התעופה הבלגית, TEA, שהיה מוסע למסלול צדדי ומוסתר ככל האפשר. שם המתינו לו אנשי המוסד, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, ארגון הג'וינט ואוטובוסים של אגד שחלונותיהם מכוסים בווילונות כדי להסתיר את הנוסעים בהם.

     

    חשבון הבנק של נשיא סודן נומיירי בשווייץ גדל בכמה מיליוני דולרים כשהסכים לאפשר מעבר ליהודי אתיופיה. לצורך הפעלת הרכבת האווירית נשכרו מטוסי חברת TEA שהייתה אז בבעלות יהודי ציוני בשם ג'ורג' גוטלמן, והתמחתה בהטסת עולים לרגל למכה שבסעודיה. גוטלמן העמיד לרשות המבצע את מטוסי החברה על צוותיהם, וכך הפך שותף סוד שלא שאל יותר מדי שאלות והיה מוכן לשלם את המחיר.

    בהסכם שנחתם עם נשיא סודן היו כמה סעיפים. אחד מהם היה איסור על כך שסיפור הרכבת האווירית יתפרסם בעיתונות הישראלית, גם לא מ"מקורות זרים". העורכים מכל כלי התקשורת הישראליים הוכנסו בסוד העניינים בפגישה עם ראש ממשלת הרוטציה דאז (שמעון פרס). ואכן, העיתונות הישראלית גזרה על עצמה שתיקה מוחלטת. ואז הסוד התפרסם והנשיא נומיירי הפסיק את פעילותה של הרכבת האווירית.

    כתוצאה מהפסקת הפעילות נותרו בסודן 500 יהודים, שסכנת מוות ריחפה מעליהם. הממונה אז במוסד על המבצעים הללו (באגף "ביצור"), אפרים הלוי, "רץ" בבהילות לוושינגטון והזעיק את האמריקאים. סגן הנשיא דאז, ג'ורג' בוש האב, הגיב במהירות והורה לטייסת הרקולס של חיל האוויר האמריקאי לפרוש לבסיס חיל האוויר רמון שבנגב ולחלץ את 500 היהודים הנותרים. וכך, ביום אחד, כולם הובאו ארצה.

     

    התיעוד המיוחד יתפרסם במלואו ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות