באירוע ספרותי במוסקבה פרופסור מקומי לספרות אמר לי, 'אתה נראה בדיוק כמו הסיפורים שלך: מאוד קצר'

רז שכניק | צילום: טל שחרעדכון אחרון: 14.04.17 , 00:15

אתגר קרת, נשוי פלוס אחד. נולד ב־1967 וגדל ברמת־גן. למד בתיכון אוהל שם. בצבא שירת ביחידת מחשבים, ובמהלך שירותו החל לכתוב. את ספרו הראשון 'צנורות' הוציא בשנת 1992. מאז כתב עוד ארבעה ספרים למבוגרים וארבעה ספרים לילדים. ספריו תורגמו ל־42 שפות. הוא כתב מערכונים בשלוש עונות של 'החמישייה הקאמרית', כתב את התסריט לסרט 'משהו טוטאלי' ולסרט האנימציה '9.99$'. קרת זכה לאורך הקריירה בפרסים רבים, בהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס אביר מסדר האמנויות והספרות, אותו קיבל ביום הבסטיליה ב־2010 על תרומתו לאמנות ולספרות הצרפתית, וכן פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע על הסרט 'מלכה לב אדום' שיצר עם יונתן בר גיורא. בשנת 2007 זכה, יחד עם זוגתו שירה גפן, בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן על סרטם 'מדוזות'. בימים אלה יוצא בהוצאת זמורה־ביתן ספר הילדים החדש שלו, 'הממלכה הקטנה'.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אני בן שנתיים וחצי בפעוטון ברחוב הרצל ברמת־גן. ילדה בשם הדסה מרשה לי לגעת לה באף. האף שלה הוא הדבר הכי נעים בעולם".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

כשהתחלתי לפרסם הייתה שמועה ש'אתגר קרת' הוא שם העט של אורלי קסטל־בלום, סופרת שאני מאוד־מאוד אוהב, ושהיא בחרה בשם הזה כדי שתוכל לשמור על אותן ראשי תיבות".

מה הייתה ההרפתקה הספרותית הכי משונה שבה השתתפת?

לפני כמעט עשרים שנה טסתי לאירוע ספרותי בפרת', אוסטרליה. המסע ערך שלוש טיסות ו־27 שעות. האירוע היה אמור להיערך באולם עם כמה מאות מקומות אבל אף אחד לא הגיע. חיכינו באולם הריק, המארגנת הייתה מאוד נבוכה, ואני מיהרתי להרגיע אותה. כיבינו יחד את האורות באולם ובדיוק כשעמדנו לעזוב הגיע טנדר ובו שני גברים שזופים ומזוקנים עם כובעי קרוקודיל דנדי. הם אמרו שבאו לראות אותי מדבר והמארגנת הסבירה להם בנימוס שהאירוע בוטל כי אף אחד לא בא. 'אחי ואני באנו', תיקן אותה אחד מהם. 'נהגנו לכאן ארבע וחצי שעות, גברת, ועכשיו אין מצב שהקרת הזה לא ידבר'. הם היו ממש נחושים והצעתי להם שבמקום שאדבר באולם הענק והריק הזה נלך לאיזה פאב ושם אוכל להקריא להם סיפורים ולדבר. הם נראו חשדניים והלכו הצידה להתייעץ. כשחזרו, האח הבכור שאל, 'ומי ישלם על הבירה?' אחרי שהזמנתי אותם לכמה בירות הם סיפרו לי שיש להם תחנת דלק באמצע המדבר ושתרמילאי ישראלי אחד שעבד אצלם כמתדלק סיפר להם בעל פה כמה חודשים קודם את 'לשבור את החזיר' ונתן לי קרדיט, וכשראו בעיתון שאני מגיע החליטו לבוא. דווקא היה ערב נחמד".

אם היית חיה איזה חיה היית?

"מכיוון שאני צמחוני ומכור למיץ גזר, אני כנראה או ארנב או אריה עם הפרעת אכילה".

אייל שני או חומוס?

"חומוס. מעדיף תמיד אוכל שלא חופר. הכי אוהב לאכול אצל הבן של הסורי בכרם".

גיבור ספורטיבי אהוב?

"כדורגלן העבר שלום תקווה. בזכות השפם, בזכות השליטה האבסולוטית בכדור, בזכות ההגינות ובזכות השם - 'שלום' ו'תקווה' הם שני אלמנטים שאנחנו קצת קצרים בהם בזמן האחרון".

אם לא הייתי סופר הייתי...

"מורה בבית ספר יסודי. אין כמו להתנשא על אנשים נמוכים ממך שאין להם רשיון נהיגה ולא יודעים אנגלית".

מי החבר הכי טוב שלך?

"לחבר הכי טוב שלי קוראים עוזי. כשהייתי בן שלוש אבא שלי קנה מאביו החורג של עוזי טלוויזיה. ובאותו ערב, כשאבי גילה שהיא לא עובדת, הוא התעקש שמישהו יגיע מיד לבדוק אותה. מכיוון שאבא של עוזי נתקע בלי בייביסיטר הוא הביא את עוזי איתו ומאז אנחנו חברים".

מי האדם הכי חכם שפגשת?

"האדם החכם והמקורי ביותר שאני מכיר הוא - בלי ספק - אחי הגדול נמרוד. כשהיינו ילדים הוא היה כל כך חכם שכשניסה להסביר את הרעיונות שלו לילדים בשכונה הם היו מבקשים ממני שאתרגם אותו לעברית".

מה אתה עושה כשיש לך מצב רוח רע?

"כשאני ממש בדיכאון אני מגדל שפם. זה לא ממש פותר את הבעיות, אבל בבוקר, כשאני מסתכל במראה, אני יכול לומר לעצמי שהבעיות האלו הן בכלל לא שלי, אלא של האיש עם השפם".

ספר לנו משהו מוזר שאנחנו לא יודעים עליך.

"כשאתה משתתף באירועים ספרותיים בחו"ל, יש ארצות שבהן מתרגמים את דבריך לקהל, אבל לא טורחים לתרגם לך מה שאר האנשים על הבמה אומרים. זו סיטואציה קצת הזויה כי כל הזמן מזכירים את שמך ואפילו מצביעים עלייך ואין לך מושג מה נאמר. כדי להעביר את הזמן אני לפעמים מדובב לעצמי לעברית את הפנליסטים האחרים. בדיבובים שאני ממציא הם יכולים להתווכח אם עדיף יהיה לאכול אותי אפוי או על הפלנצ׳ה או עם הגבות שלי אמיתיות או פיאה".

איזו עצה היית נותן לאתגר בן ה־16?

"תרגיע. העצה, אגב, עדיין רלוונטית".

מה מפחיד אותך?

"ביורוקרטיה. טפסים ונהלים שרירותיים נראים לי תמיד כמו חממה לגידול אטימות. אני זוכר שליוותי את אבי ז"ל, אחרי שכבר חלה בסרטן סופני, לוועדה רפואית של הביטוח הלאומי. הפקיד שם היה שקוע בטפסים ולא הביט באבי אפילו פעם אחת. היה לי ברור שאם יסתכל אפילו שנייה בעיניו של אבי הוא לא יוכל להישאר אדיש, אבל למזלו היו מספיק טפסים על השולחן ונהלים שידע לדקלם בעל פה כדי לחצוץ בינו ובין האדם שישב מולו".

מה הכישלון הגדול של חייך?

"לא מפסיק להיכשל לרגע. עשיתי מזה קריירה".

אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזר?

"אם הייתה לי מכונת זמן, הייתי מוכר אותה באי־ביי. תמיד הייתי סאקר של הווה".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"באירוע ספרותי במוסקבה פרופסור מקומי לספרות אמר לי, 'אתה נראה בדיוק כמו הסיפורים שלך: מאוד קצר'".

מי היה משחק בתפקיד אתגר קרת בסרט על חייך?

"כנראה שאיוב קרא. לשנינו יש שם מוזר ואת אותן ראשי תיבות".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"מי ישן?"

באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?

"כן".