ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 12.04.2017
    תרגיל בהתעוררות
    הכוכבות נכפתה עליו. 'הישרדות' זו תוכנית איומה שהוציאה ממנו חיה תוקפנית ופגעה בקריירה שלו. הטיפול, אלוהים והחזרה לבית אמא הצילו אותו מהפוזה התל–אביבית שכמעט הרסה אותו. איתי תורג'מן חוזר למסך אחרי שנים של היעדרות עם 'זוג מנצח וי–איי–פי' ומסביר שהגאולה עוברת דרך להציע לזרים ביס מסנדוויץ' חביתה ברכבת
    יהודה נוריאל, רביב גולן | צילום: מאיר כהן

    "זה היה אולי הרגע שהכי תרם לחישוב מחדש של מסלול החיים שלי", מספר איתי תורג'מן על היום בו נתפס נוהג בשכרות, בדצמבר 2015, שאחריו נשפט ל־300 שעות שירות לתועלת הציבור. "באותו יום נפרדתי מחברה שלי, הייתי מרוסק, ובערב יצאתי למסיבת הפתעה. תפסו אותי על הקטנוע בקרליבך. לא תפסו - ראיתי את המחסום מרחוק, יכולתי לחתוך ימינה או שמאלה - ופשוט נסעתי היישר לזרועותיהם. שתוי, אבוד ועצוב מאוד. ואלכוהול כל כך מחמיר את הדיכאון.

     

    "השוטרים שאלו אותי, 'שתית?' עניתי, 'כן, בואו נעשה את זה מכובד'. ועל המקום, בדיקה, הורידו אותי מהכביש, החרימו לי את הקטנוע. ועכשיו תחזור הביתה, גם לבית ריק, לבד, גם הזמנה לבית משפט. אז לקחתי את עצמי משם, עם הבגדים החגיגיים, והנעליים האלגנטיות — ופשוט רצתי בספרינט. כל הדרך, עד לבית. ברחתי מהבנאדם שעשה את זה - אני.

     

    איבדתי את התקווה. עם אנה ארונוב
    איבדתי את התקווה. עם אנה ארונוב

    "קמתי בבוקר בהנגאובר נוראי, הבוקר הכי אבוד שאי פעם התעוררתי אליו. הרגשתי מטונף ברמה שמקלחת לא עוזרת. והיום אני ממש ער וצלול להבין, שלנסוע שיכור זה כל כך חסר אחריות ושזו הייתה תקופה מוטרפת, קיצונית, שיגעונית. הקלות שבה עשיתי את הדבר הזה הייתה מקוממת".

     

    איך נראו החיים שלך באותה תקופה?

     

     

     

    "סבל בלתי נסבל. הסתכלתי על הווייז של החיים שלי, שהתחיל לחשב מסלול מחדש - ובדיוק אז נגמרה לי הסוללה. ונקודת החשמל שהייתי צריך זו אמא. הייתי צריך אמא בעולם הזה. לא השתמשתי בחמלה של המשפחה מגיל 15. בקריירה - מצאתי את עצמי משחק תפקידים שאני כבר לא נהנה לשחק. התחלתי לחזור על עצמי. בחיים האישיים - הייתי במערכות יחסים שגורמות לי סבל, לא מתקדמות, וכל פרידה קורעת לי את הלב. כי לחיות עם אדם באינטימיות במשך שנתיים ולהפסיק את זה - גם כשזה נכון שכלית - זו טראומה. נפרדתי כמה פעמים, זה לא דבר אנושי בעיניי. אנשים אחרים אולי עוברים את זה יופי. עבורי זה לא כיף".

     

    היה רגע של הארה?

     

    "כן. רגע שהרגשתי שאלוהים התערב, ושלח אותי מפה. אני יושב בדירה שלי, במגדל הגבוה, עם הצ'קים על השולחן. מסמס לבעל הבית, 'הכל כרגיל, מחר אתן לך אותם', כי צריך להישאר כאן. אבל בפנים אני סובל. ואז התקשרתי לאמא ואמרתי, 'אני רוצה לחזור הביתה לרגע'. וזה היה רגע של בשורה. עצור הכל! אמרתי, 'אני חוזר הביתה לרגע' - ומיד ארזתי בשמחה".

     

    לא פחדת להפסיק את המרוץ?

     

    צילום: רפי דלויה
    צילום: רפי דלויה

     

     

    "לאונרד כהן, שאני אוהב מאוד, חי תקופה כנזיר בודהיסטי. וכשהוא חזר הוא אמר, 'הלכתי להגיע אל הבנאדם שאני צריך להיות'. גדלתי בקריית־מלאכי, שכונה הארדקור, עד גיל 12. משם לגן יבנה, עד גיל 17. ואז זכיתי באוסקר הישראלי, עברתי לעיר, ונעשיתי 'תורג'י'. ובכל הזמן הזה, מגיל 14 עד גיל 31 - לא עצרתי אפילו פעם אחת. עד שהגעתי למצב שאני פשוט לא יכול יותר להמשיך. שנים של טיפוח הגנות והתעסקות עיקשת בדימוי של עצמי, חייבו לבסוף תנאים וסביבה שיאפשרו לי לחיות בלי מערכת הגנה. וזה אומר, לחזור לגן יבנה למשפחה שלי".

     

     

    * * *

     

    אם צריך לשים את האצבע, על המקום שבו הכל התחיל, או הפסיק, תלוי איך מסתכלים על זה, צריך לחזור חמש שנים אחורה. 'הישרדות וי־איי־פי': תורג'מן הופך לתורג'י, הנבל של העונה, מעין שי חי בלי צבא אבל עם יותר מדי אמת, ועם חברו הטוב אושרי כהן כדובי רך פרווה לצידו. מאז אמנם כיכב ב'נויורק' והגיש את 'זוג מנצח וי־איי־פי', אבל אז נעלם. כבר שלוש שנים שהוא לא נוכח. לא סדרה, לא סרט, לא הצגה, לא קמפיין, מפציע לפעמים רק במדורי רכילות וקופץ לרגע ב'פוליאקובים'. נצח במונחי קריירה של שחקן. הוא אמר לא לתפקידים שניסו לשים אותו שוב על טייפקאסט של ערס או טיפוס טווסי, אבל גם הוא מודה שקיבל פחות הצעות מבעבר. והשאלות התחילו להישאל. לאן נעלם תורג'י. התשובות בתקשורת היו לא תמיד מחמיאות. דיברו על שחקן מוכשר, מקצוען, אבל גם כזה שמתנהג בצורה לא נעימה על הסט. שבמאים חושבים שהוא בעייתי ונמנעים מלעבוד איתו. תורג'מן מצידו לא ממהר לקחת אחריות על התנהגות שעלתה לו ביוקר. הוא כן מספר שעבר משבר אישיותי לא פשוט שאחריו הרגיש שהוא חייב פסק זמן כדי להיות אדם טוב יותר, שחקן טוב יותר. ויש גם את 'הישרדות' והטענה שאמנים שנכנסים לריאליטי מרוויחים חשיפה אבל בטווח הארוך יוצאים נפסדים.

     

    צילום: ראובן שניידר
    צילום: ראובן שניידר

     

     

    לקח לתורג'מן זמן להפנים את מה שקרה לו בתכנית. על האי בכלל הרגיש שהוא לא מספק סחורה. "עוד הלכתי לעורך ואמרתי לו, שבוע לפני הסוף, 'זרוק שק אורז לשבט, כדי שאקבל אנרגיות ואעשה פה משהו שתוכל לשדר'. העורך חייך והסתובב, הייתי צריך להבין כבר אז".

     

    "היום אני לא מסוגל ללבוש 70 אחוז מהארון שלי. אמיתי! כי אני פשוט מתבייש.
    "היום אני לא מסוגל ללבוש 70 אחוז מהארון שלי. אמיתי! כי אני פשוט מתבייש.

    שאתה הולך לצאת המניאק?

     

    "הישרדות הייתה נקודה מפנה בחיי. החוויה הייתה כל כך קשה, רק שנתיים וחצי אחר כך בכלל התחלתי להגיב לזה. כל מי שיוצא לא טוב מריאליטי, מיד מאשים את העורך, ההפקה וכו'. איתי עוד עשו חסד. לא ערכו אותי, לא היה פרק שאחריו התקשרתי ואמרתי שעושים עוול - זה מי שהייתי וככה התנהגתי. הצפייה ב'הישרדות' הייתה מבחינתי התעוררות: ישבתי בבית, הסתכלתי על המסך, וזה לא היה פשוט. פירקו לי שם את כל הפלונטרים שלי, וכשמפרקים מישהו - ותוסיף על זה רעב קיצוני ותנאים קיצוניים - אז הוא בסוף תוקף".

     

    אבל 'הישרדות' זה רק משחק. ואתה שחקן מקצועי.

     

     

     

    "אלמנט ה'משחק' רק בא לתת לגיטימציה להתנהגות הכי אלימה של הבנאדם. זה שונה ממשחק, כי כשנותנים לי בוקס בסרט, אני לא באמת חוטף, והדם הוא איפור. ב'הישרדות' — הבוקס והדם אמיתיים. והזעם שיצא ממני שם היה הניסיון הנואש שלי להגן על הדימוי שלי, בעיני עצמי. והנקודה הזו הניעה תהליך מאוד כן של השתפרות. שמתי מולי מראה, בעוצמה שאי־אפשר להתעלם ממנה. זה חייב אותי לתגובה, גם אם התגובה המיידית הייתה שיתוק מוחלט".

     

    איך היה לצאת אחרי 'הישרדות' לרחוב?

     

    "לפני כן הייתי עשר שנים שחקן, בהמון תפקידים — ועדיין היו פי מאה תגובות אחרי 'הישרדות'. והיה גם צד מאוד חיובי בזה, כי לשמחתי ולצערי, כשאני הולך לישון בלילה, אני מאוד כן, מסתכל למציאות עם זעם בעיניים. והיו לא מעט ימים שאמרתי לעצמי, אחי, קח נשימה. הכל בסדר".

     

    ההליכה לריאליטי הזיקה לך מבחינת הצעות, ליהוקים?

     

     

     

    "כן. כי התנאי הבסיסי במשחק הוא שיאמינו לך. אני רוצה לשחק 50 שנה בתפקידים שונים, ואני רוצה שתאמין לי כשאני גנב, שוטר, רופא או חולה. זה מקצוע שהמסתורין חיוני לו. ואם תכיר אותי באופן אישי, לא תוכל להימנע מהידיעה הזו כשאתה רואה אותי משחק".

     

    שילמו לך יפה, אבל בסוף כנראה שהקריירה שלך יצאה מופסדת מהמהלך הזה.

     

    "האידיאולוגיה שלי הייתה תמיד, 'אני לא לוקח תפקיד עבור כסף'. יש לי אמת ברורה וקשה לי מאוד לנוע למקומות שלא מרתקים אותי. אז כשהציעו לי את זה, סירבתי לבוא אפילו לקפה. שום סיכוי! ואז אמרו לי את הסכום. ואני חושב על זה: אבא שלי עובד בבניין, עשר שעות ביום, ומרוויח אולי מאית מזה. אז מי אתה, חתיכת גמד, שלא תקבל את זה?!"

     

    ובדיעבד, זו הטעות הגדולה בקריירה?

     

     

     

    "נכון, זו הטעות הכי גדולה בקריירה שלי. אבל גם המתנה הכי גדולה. הייתי שמח לקבל את הסטירה הזו בדרך אחרת - אבל היא העיפה אותי לחזה הכי חם שנשכבתי עליו בחיים. הייתי חייב את המכה הזו, כדי להגיע לנינוחות של עכשיו. כדי להתעורר".

     

    ראית את העונה האחרונה של 'הישרדות'?

     

    "לא הצלחתי. בפרק 3 או 4 אמרתי, זו התעללות, זה הפורמט הכי גרוע בטלוויזיה. המהות שלו זה לסכסך את האנשים עם עצמם, לשבור את ההגנות שלהם באופן מאוד אגרסיבי. הגנות צריך לפרק ברגישות וחמלה במרחב מוגן פסיכולוגית, אסור לעשות את זה ככה. 'הישרדות' היא פורמט שצריך להוציא מחוץ לחוק. אנשים רעבים, חסרי יכולת לחשיבה צלולה, במצב הישרדותי, אין מוסר ואין מצפון. הדרייב ההגנתי הוא כזה חזק שהמשתתף לא רואה כלום בעיניים. ראיתי את זה לפני שנה והתרסק לי הלב. פאקינג שיט, למה אתם עושים את זה? בידור להמונים על חשבון נשמות שנשרטות".

     

    למה, 'האח הגדול' יותר טוב?

     

    "ב'אח הגדול' לפחות יש אוכל. קשה לצופה שיושב על סושי ובירה בבית, להבין את הרעב. כשהייתי ילד, חבר שלי הפך סכיזופרן. בדקו איך, ומצאו שהוא לא אכל מספיק, לא קיבל לגוף את כל ההורמונים שהוא היה צריך. אז הרעב לא מאפשר שום אסטרטגיה. והוא ניהל אותי במאה אחוז. הגעתי אחרי אימונים לטריאתלון, עם חמישה אחוז שומן בגוף. אם אני הולך ככה לאיכילוב, מאשפזים אותי על זה. אני לא יכול שלא לאכול פעם בחצי שעה. הגוף משדר לראש מצוקת מוות. והרגשתי שם שאני אחוז שיגעון. פתאום הבנתי את המושג, 'הולך למות מרעב' — אני באמת הולך למות! הייתי מפחד להירדם כדי שלא אמות. ולא יצאתי משם קותי, דמות אהובה".

     

    יש מצב שאחרי 'הישרדות' עלה לך ברמה כזאת שהמשכת להיות לא נחמד לאנשים גם מחוץ לאי?

     

    "אחרי התקופה שהייתי שם שאלתי, אחי היקר והמתוק, למה אתה כל כך סובל?"

     

    ומה הייתה התשובה?

     

    "שהייתי ילד רגיש וביישן שמגיע לחבורת זאבים — ונעשיתי אנקונדה יורקת אש".

     

    בכתבה שעשו עליך בוואלה, תחת הכותרת 'לאן נעלם איתי תורג'מן', נכתב שאתה אמנם מקצוען, אבל שהתנהגת לא יפה לאנשים על הסט ולכן נרתעים מלעבוד איתך.

     

    "אין בארץ מקום להתנהגות כזאת ומי שחוטא בזה צריך להתאפס על עצמו מהר. אני יודע שיצא לי שם בעייתי. בסופו של דבר אני מבין שחשובה לי מאוד העבודה על הסט ושכולם ילכו הביתה בכיף. השמועה עליי הייתה אגרסיבית, כי לצד אנשים שיכולים להאשים אותי בחוסר סובלנות, יהיו כאלה שיגידו שאני כפרה. ובכלל, היום אני במקום אחר לגמרי בחיים שלי". 

     

    החלפת סוכנת אחרי שנים ארוכות עם זוהר יעקובסון.

     

    "ניתחתי את הסיבות למה אני לא מקבל תפקידים שאני רוצה ולמה הקריירה שלי לא מתקדמת למקום שאני רוצה. הסעיפים הראשונים בשאלה למה אני לא עובד קשורים אליי. הייתי צריך לפרמט את המערכת כדי שדברים יזוזו. היא השינוי האחרון שלי בתמונה".

     

    אמרת שהסעיפים הראשונים בשאלה למה אתה לא עובד קשורים אליך. מה הם?

     

    "הדברים שאני מביא כשחקן. אני צריך להירגע, להתבגר, להיות יותר נגיש, יותר פתוח, יותר רך".

     

     

    * * *

     

    תורג'מן, 34, חזר לגור בבית הוריו בגן יבנה. יחידת דיור נפרדת. שם הוא גם משרת את הציבור בעקבות אותה נהיגה בשכרות. נינוח יותר. רגיש יותר. בוגר יותר. את עונשו הוא מרצה בחוג התיאטרון שבו גדל. בהמשך הוא מתכנן ללמד בתיכון האזורי במגמת תיאטרון, להכין את החבר'ה לבגרות.

     

    נותרה לו עוד שנה לסיום תקופת השלילה, אז הוא נוסע יומיום ברכבת, מבסוט לאללה. "כל יום באופניים חשמליים לרכבת, ומשם הלאה. והחיים כופים עליי להתקרב לאנשים. בימים הראשונים הייתי בא עם ארבעה כובעים, חמישה מעילים, שישה זוגות משקפי שמש. היום? כאילו הרכבת שלי. כולם מדברים איתי. מהמאבטח דרך מוכר הכרטיסים דרך מנהל התחנה ועד לנוסעים, מחלק 30 חיבוקים ונשיקות כל נסיעה. בחיי, איך הרכבת לא עושה איתי קמפיין". בקרוב יחזור למסך כמנחה העונה החדשה של 'זוג מנצח וי־אי־פי' בערוץ 10. העונה הקודמת הייתה הדבר האחרון שעשה על המסך, בשנת 2014.

     

    אתה מסתער מחדש על התפקידים?

     

    "היו לי לאחרונה ארבעה אודישנים. היום אני מתכונן לאודישנים כמו שבחיים לא התכוננתי אליהם. אני יודע, גם על סמך הפידבקים, שבאמת יש בי צבע חדש. לכן התפקיד הבא שלי לא יהיה המשך של מה שעשיתי קודם".

     

    איך אומרים לא לתפקידים, מבחינה כלכלית? אתה לא עובד שלוש שנים.

     

    "כדי ששחקן יזכה בחירות אמנותית, הוא צריך לפתח ערוץ נוסף של פרנסה. פתחתי עסק של 'סרף־סט' עם רוני דואני. עשינו שם כסף, החזיק אותי שנה וחצי, וגם הורדתי את רמת החיים שלי. לגור במגדל בתל־אביב, ולאכול כל ערב במסעדה ב־500 שקל? אני לא רוצה את זה יותר! להפך - אני צריך את הפשטות, לעבור לקחת את הלחמנייה עם החביתה מאמא שלי בדרך לרכבת. אנשים כפו עליי כוכבות — לא רוצה! הם מסתכלים עליי לוקח ביס מהחביתה, לא מבינים למה אני נוסע ברכבת. אני רוצה להיות שחקן, ולחזור לבית שלי. נוסע ברכבת ואומר לנוסע שלידי: רוצה ביס מהחביתה?"

     

    ומה עם תורג'י הפאשניסטה עם השמלות?

     

    צילום: רפי דלויה
    צילום: רפי דלויה

    "היום אני לא מסוגל ללבוש 70 אחוז מהארון שלי. אמיתי! כי אני פשוט מתבייש. זה גרנדיוזי ברמות. להתלבש כמו שהתלבשתי זו תוקפנות, אני נאשם בזה שאני רחוק ממך אלף שנות אור - עוד לפני שדיברנו מילה. אני לא נגיש. כשאביב גפן קונה נעלי זהב, הוא משחק את תפקיד אביב גפן, וזה בסדר. אני לא משחק יותר את 'איתי תורג'מן', אני שחקן, צריך להיכנס בכל פעם לתפקיד אחר".

     

    הישיבה הזאת בבית, מה זה עשה לביטחון העצמי שלך?

     

    "הביטחון העצמי זה הדבר הראשון שהתחזק, כי היום אני לא נמצא בטלוויזיה, אלא בהשתפרות והתפתחות אדירה. היום אני יכול לדבר על תהליכים נפשיים, וזה הרבה יותר מעוד סדרה. פעם כל מה שהגדיר אותי זה הסילואטה של החיים שלי כתל־אביבי, אבל שום דבר במורכבות כבנאדם. היום אני חי, אוכל, ישן. צנוע, לא מחפש את החיים בפיקים. מודה שאני צריך את אלוהים, מבקש עזרה, מבקש את קרבת המשפחה. אז פשוט באתי לאמא ולאחים ואמרתי להם, 'אני צריך עזרה, אני מחפש אתכם'. אמא חיבקה אותי ואהבה נורא. כי הסתרתי את זה כל השנים, מפני עצמי. עד שפתחתי הכל. כמו שאביתר בנאי כותב, 'צריך עזרה שמיימית'".

     

    איך בכלל הפכת לאותה דמות תל־אביבית מוחצנת?

     

    "זה התחיל בילד מושבניק, רגיש וביישן במיוחד, וכנראה מאוד מפחד מאנשים. והחיים גילגלו אותי להיות שחקן, מאוד חשוף. ואז נעשיתי מוחצן, כאמצע הגנה. כי לא הפסקתי להיפגע. יש משהו מאוד אלים וציני בתעשיית המשחק, לכן הייתי חייב לעבות את העור. עד שמתישהו מנגנוני ההגנה פשטו רגל, סירבו לשרת אותי ולקדם אותי. כשהתיישבתי לראשונה על כורסת הטיפולים לפני שנתיים, התחלת להבין את עצמי, ממה אני רוצה להשתחררֿ ולאן לגדול.

     

    "מגי אזרזר היא האדם הראשון שאמר לי את האמת עליי. טסנו לניו־יורק והיא אמרה, 'שמע אחי, אני אוהבת אותך אהבה גדולה, כל החוזקות שלך — הן ההגנות שלך. יש לי מישהו בשבילך, הוא יעשה לך מדהים'. היא התכוונה לשיטת סאטיה. היא אמרה את זה, ופשוט בכיתי. 'הישרדות' הורידה לי את המכנסיים, אבל עוד שמתי את הידיים על איבר המין כדי להסתיר. אבל אז בא הטיפול והוריד לי גם את הידיים".

     

    מה אתה חושב היום על דמות הטווס המוחצן והצעקני שגילמת בחיים?

     

    "היה לי צבע מאוד אינטנסיבי. אבל לא מתאים לי יותר הצבעוני הזה. אני רוצה לחזור למי שאני באמת: בחור רוחני, עמוק, חשוף, רגיש, אותנטי, פשוט, צנוע, ביישן. צניעות וביישנות — תל־אביב והתעשייה כל כך מבזים את הגוונים האלה. אבל היום אני מתעקש שזה יהיה הבסיס שלי. אתם מאמינים שאני הבנאדם הכי ביישן שאתם מכירים? ואיזה יפה זה. 'היפה באמת תמיד ביישנית', כתב אלתרמן".

     

    שנים שיחקת את הז'ונגלר, הבליין, המגניב, הזיין.

     

    "הייתי צריך לצעוק את עצמי כל כך חזק ולדבר בכזו נחישות, וזה מצב מאוד מעייף, לסמל את הכוח שלך בכזו נחרצות, לשלוף ראשון ציפורניים וחרבות, לשבת עם שלייקס ולדבר דיבורים 'נכונים', לשחק את הבנאדם שהרגשתי שאני חייב להיות. זה חוסר הברירה שהייתה לי בגיל 22, טעות שנמשכה והייתה חייבת להיעצר. היום, אני בעיקר צריך לנשום עמוק. היום אני יותר ז'ונגלר (צוחק)".

     

    אם אתה נכנס לבר בתל־אביב היום, איך אתה מרגיש?

     

    "לא יצאתי לבר כלשהו כבר שנה וחצי. הדינמיקה התל־אביבית, הטמפו הזה, הוא לא שפוי לחיות בו. לכן אני מחפש בית במושב. לא רוצה לחזור לעיר, כי אלה לא התנאים שנכונים לי להכרה העצמית שלי, ולא סביבה מעוררת השראה לבנאדם שאני רוצה להיות".

     

    ובחורות?

     

    "לא עושה דייטים. אני רווק, פנוי - ולא יודע מה ייצא מזה, כי הפוזיציה בדייטים שבה שופטים אותי קשה ולא טבעית לי. טבעי לחפש אהבה ורוך, לא דייטים ומשחק ההתחלות. לכן, רק כשהייתי שיכור היה לי אומץ להתחיל עם בחורות. אבל היום? לא אלכוהול, לא מעשן, לא סמים, משתדל לשמור על תפריט צמחוני, בריא, הולך לישון בעשר בערב, קם בחמש בבוקר, ורץ 30 קילומטר. לריצה יש חשיבות גדולה בחיים שלי. אני עושה דברים עבורה. אוכל נכון, טיפולים, ישן טוב".

     

    מה הייתה מערכת היחסים האחרונה שלך?

     

    "יצאתי עם מישהי לפני שמונה חודשים בערך. היא סיפרה לי שחברים שאלו אותה עם מי היא יוצאת, וכדי לשמור על הפרטיות שלי היא אמרה: 'איתי, בן 33, חמוד'. וברגע שהיא אמרה את זה, התחלתי לבכות. פעם ראשונה בחיים שלרגע האמנתי למישהו. והרגשתי שאני מתנקה מכל ה'תורג'י' הזה. כי אני לא התורג'י הזה. אני איתי, 33, חמוד. וזהו".

     

    ולמה זה נגמר איתה?

     

    "כי מה את אומרת שאני חמוד!" (צוחק).

     

    היית בשתי מערכות יחסים משמעותיות בשנים האחרונות. אחת עם אנה ארונוב שנמשכה שנתיים ואחת עם ליאן פישביין שנמשכה שנה. למה זה הסתיים?

     

    "בכל אחת מהן הגיעה נקודה שבה איבדתי את התקווה. היום אני מבין שמה שאני מחפש בפרטנרית זה עם מי אני מייצר דיאלוג שמאפשר התפתחות. לא מחפש אישה מושלמת ומדהימה, לא יודע מה זה - אני בעצמי לא כזה. ואני לא אתקדם בקשר שעה אחת - אם אני יודע שזה לא הולך לכיוון חתונה וילדים".

     

    כשאתה קורא אייטם כמו אנה ארונוב נצפתה עם אסף גרניט, מה אתה מרגיש?

     

    "אני מאחל לה שתצליח בזה. אני והיא עדיין מדברים לפעמים, בעיקר סביב ענייני הריצות".

     

    אפרופו אייטמים, בוא נעבור על כמה דברים שפורסמו לגביך. תורג'י עוזב את הארץ.

     

    "קשקוש"

     

    תורג'י מתחזק, ויש לו רב.

     

    "באמת כתבו את זה? יש לי קשר עמוק מאוד עם אלוהים, אבל אני לא עסוק במצוות ורבנים. כל יום אני מתפלל, בתפילה שאני כתבתי. תשמעו כמה חלקים ממנה: 'אלוהים, תאפשר לי היום לקבל את כל הדברים שיבואו בדרכי באהבה ועדינות. למד אותי את היופי והרווח שבכניעה. תראה לי איך מחוסר האונים מתבהר המקום שלי בעולם ומתחזקת האהבה אליי. תן לי ביטחון ואומץ לראות את התפתחות הדברים בלי שליטה שלי. תזכיר לי לא לשלוט ולנהל. רק אתה יכול לעזור לי בזה. תן לי היום נשימה ארוכה בשקט. תן לי הבנה שכל קושי הוא שיעור עבורי כדי לשפר אותי ולחזק אותי. תן לי סבלנות וקבלה להתפתח. תן לי את הצער העדין על הסטייה שלי, ומיד תחזיר אותי לאמונה וחיבור. שמור על הבריאות שלי. גוף חזק ובריא שיאפשר לי עוצמה וכוח. תהיה איתי, אלוהים, כיועץ תמיד".

     

    תגיד, עוד מציק שקוראים לך "משתמט"?

     

    "לא, זה כבר לא יושב לי שם. תראו, אנחנו חיים במדינה שמחויבת לבזות 'השתמטות'. ועדיין, צעירים בגיל 18 הם אנשים רגישים, וחלקם מגיעים למצבים שצריך להתחשב בהם".

     

     

     

    * * *

     

    'הישרדות' הייתה גם הרגע שבו תורג'י עבר ניתוח להסרת האושרי. עד אז הם היו מעין נער־חוף־איש־מסיבות־דו־ראשי שגם שיחק יחד בכמה פרויקטים ('בופור', 'נויורק'). אחרי, כבר היה ברור שמדובר בשני אנשים עם אישיות שונה לגמרי. תורג'י מוחצן ודומיננטי, כהן, חביב ומשעמם. אחרי ששניהם נכנסו למערכות יחסים, הזוגיות שלהם התפרקה. כבר לא גרו יחד בדירת רווקים תל־אביבית, כבר לא החזיקו בר לוהט, כבר לא צדו ביחד נשים.

     

    יש געגוע לתורג'י ואושרי קורעים את העיר?

     

    "לא מילימטר אחד של געגוע. ככל שאני מתרחק אני רואה שם משהו יפה, 'הייתה תקופה אחלה' — אבל בלי ספק זו הייתה רק תחנה בדרך. כי אני שווה הרבה יותר מלקום ב־11, ללכת לים, חצי יום צילום, להשתכר על איזה בר ולחזור עם מישהי הביתה. ובוא נוריד מההילה השבלולית של התקופה הזו: רוצים שזה יהיה אורי זוהר ואריק איינשטיין — זה רחוק משם. רק שני חברים שחקנים שלגיטימי שיכירו ויתחברו ויגורו יחד. זה לא ג'סטין ביבר שעושה מיליארדים, הרי ישבנו אתם ואני באותם ברים ושתינו אותה כוסית".

     

    היה כסף בעסקי הלילה?

     

    "עזבו, נו. היה לנו חצי שנה בר מיינסטרימי, לא סמים, לא שום דבר מטורף, ו'החזון הכלכלי' היה סתם לגיטימציה שקרית לבר הזה. אבל זה היה הגיל היחיד שבו לחיות ככה זה לא פתטי".

     

    הרבה אנשים לא הבדילו בין אושרי לבינך עד 'הישרדות'. שם אתה יצאת נבל ואושרי חמוד.

     

    "באמת? (נעלב קצת) נו, כשמציגים את זה ככה, אז זה באמת הישג, הצלחתי להפריד אדם אחד לשניים! מה, באמת חושבים ככה? אושרי הוא חבר ובנאדם שאני אוהב מאוד, בלב. אנחנו לא בקשר בשנים האחרונות. הקשר פשוט התפייד. כולם בטוחים שיש סיפור מטורף מתחת — אין ולא היה שום עניין — פשוט התפייד".

     

    ואיך הוא יצא מ'הישרדות'?

     

    "מה, היו שם עוד אנשים חוץ ממני? הלכתי לממיר ולחצתי 'הקלט עונה', וכל פרק הולך עם השם שלי. הנקמה של תורג'י, תורג'י ועזאם" (צוחק).

     

    בקיצור, היית השי־חי של העונה.

     

    "אני לא שי חי! (משתהה ארוכות בפרצוף נפגע). כל התנהגות אגרסיבית בחיי לא הייתה מונעת מרצון לפגוע במישהו, רק להפסיק סבל שנגרם לי. ודי, עבר מספיק זמן מאז. 'הישרדות' צבעה אותי בצבע מסוים, ונדמה לי שהתרחקנו מספיק כדי להתנקות'".

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 12.04.17 , 14:58