"לא ראיתי את העונות הקודמות וזה נראה לי רעיון ממש גרוע" - זו הייתה התגובה של יואן מקרגור למפיק מטעם רשת FX שפנה אליו במהלך חופשת סקי ביוטה בקשר לתפקיד בעונה השלישית של 'פארגו' (עולה ב־20 באפריל ב־HOT).
צפו בטריילר לעונה השלישית של "פארגו"
סך הכל הגיוני. מקרגור עבר באיחור אופנתי את שלב חוסר האמונה הראשוני, שחווה כל מי ששמע על הרעיון לעשות סדרה שמבוססת בחופשיות על יצירת המופת הקולנועית של האחים כהן מ־1996. וזה כולל עיתונאים, חובבי קולנוע וטלוויזיה, כל השחקנים בקאסט וגם יוצר הסדרה עצמו נואה האולי, שאמר לנו בעבר שאין לו מושג מה הוא חשב לעצמו. אבל הרבה שלג ירד מאז בקלגרי שכוחת האל שבקנדה. שתי עונות מעולות אחר כך, ההצלחה הביקורתית, יחד עם שני פרסי אמי ושני גלובוס הזהב - וגם כוכב קולנוע ענק שמעולם לא שיחק בטלוויזיה אמריקאית כמו מקרגור מוכן להקשיב.
"הוא אמר לי שמחפשים מישהו שישחק שתי דמויות של אחים בעונה השלישית. אז הלכתי הביתה, ראיתי את הסדרה ולכן אני פה".
* * *
את מקגרגור אני פוגש בסט צילומי הפרק האחרון, יום לפני שהוא חוגג יום הולדת 46. עברה עליו שנה מעניינת, כזו שבה הוא נדרש לחשוב איזה מין תפקידים הוא רוצה לקחת בפרק הנוכחי של הקריירה המרשימה שלו. אין שום קשר בין תפקיד הפריצה שלו כג'אנקי צולל אסלות ב'טריינספוטינג' המחתרתי, לבין תפקידו כפמוט מדבר ב'היפה והחיה' של דיסני, הסרט הקופתי של השנה - למעט העובדה שבשניהם דחף נרות לנקבים שלו. נדמה שבחירת התפקידים שלו מדביקה סוף־סוף את גילו, ושבבת אחת הוא מתחיל להתעמת עם ההשלכות של ההתבגרות - גם ב'טריינספוטינג 2' שעלה בחודש שעבר, ותכף גם בתפקיד הכפול בעונה השלישית של פארגו. שם הוא מגלם שני אחים (שאינם תאומים), אמיט וריי סטוסי, שהם כמו שני צדדים של גיל המעבר. האחד מלך חניונים נאה ומצליח, והשני קצין מבחן חסר מזל ומקריח. "הייתי צריך לגדל כרס בשביל סצנה בפרק הראשון שבה ריי יוצא בעירום מהאמבטיה", מתאר מקגרגור, "ואז, בתור אמיט, הייתי חייב ללבוש תחתונים מחטבים. אמנם רזיתי מאז, אבל בשביל לגלם את אמיט אני ממשיך ללכת עם הספאנקס".
כמו יואן, גם 'פארגו' נמצאת בסוג של גיל המעבר. אם בעונה הראשונה היא הייתה מחויבת להוכיח שיש לה זכות קיום עצמאית בנפרד מהסרט, ובעונה השנייה נאלצה להמציא את עצמה מחדש עם עלילה ודמויות חדשות (לפי חוקי האנתולוגיה, ההתפתחות הטלוויזיונית המרתקת של השנים האחרונות) - עכשיו היא בוגרת ומבוססת וצריכה להראות שלא מיצתה את הקונספט ושיש לה עוד מה לומר.
פארגו הצליחה במקום שבו הרבה חידושים/מיחזורים ליצירות מופת נכשלו - היא יודעת לזקק את הדי־אן־איי של יצירות האחים כהן - סיפורים על אנשים קטנים שמסתבכים בצרות גדולות. משם מגיע ההומור השחור, הציניות והאכזריות הבלתי נסבלת. הזהות כל כך מגובשת וחזקה, שהגיבור שאתה נקשר אליו הוא הסדרה עצמה. אתה מתגעגע אליה למרות שכל עונה היא אחרת והדמויות שאהבת הלכו לבלי שוב.
הפעם בחר האולי להתמקד במספר קטן בהרבה של דמויות, כשהציר המרכזי הוא מערכת היחסים הטעונה בין האחים בגילומו של מקגרגור. "אמיט הוא איש עסקים מרובע, נראה קצת כמו נשיא קנדה, ועושה הרבה כסף בגלל שיש לו 25 או יותר חניונים במינסוטה", מסביר מקרגור. "אני מניח שיש משהו בחיי המותרות והעסקים שמעיד על האופי שלו. אז הוא לא בעל נשמה במיוחד, אבל הוא בהחלט איש משפחה. ואז יש את ריי, וריי הוא כולו לב, הוא מאוהב בניקי (מארי אליזבת' ווינסטד), והם זוג נורא מעניין, בגלל שניקי יפיפייה וריי לא, אז אתה לא מצפה שהם יהיו ביחד".
היה לך פייבוריט מביניהם?
"לא. על הסט כולם אוהבים את ריי - הוא יותר פופולרי, זה בטוח. זה מרגש לשחק את התכונות הטובות בריי, אבל לשחק את התכונות השליליות באמיט זה כיף אמיתי. טוב נו, ריי הוא הפייבוריט שלי".
הרבה שחקנים אומרים שהם פנו לטלוויזיה בגלל שכבר אין הרבה תפקידים דרמטיים שווים לשחקנים מבוגרים יותר.
"לא חיפשתי תפקיד בטלוויזיה, חיפשתי תפקיד טוב. אני חושב שסוג העשייה שהייתי מעורב בה לאורך הקריירה שלי מתרחש עכשיו בטלוויזיה. נהיה קשה יותר ויותר לגרום לאנשים ללכת לקולנוע כדי לצפות בדרמה עם דמויות. הם רוצים 'אירועים קולנועיים'. אז אני הולך למקום שיש בו כתיבה טובה, לא משנה לי מה המדיום".
נאמר על 'פארגו' שהיא בעצם כמו סרט של עשר שעות.
"אני אוהב את המהירות בהפקה כזאת. אני לא נהנה במיוחד מהסרטים הגדולים של האולפנים, הם ממש פאקינג איטיים. מצלמים לפעמים שוט ביום, ואתה יכול לתלוש לעצמך את השערות, פשוט יש כל כך הרבה כסף וכולם מתבטלים מסביב - איזה בזבוז. כאן אתה שואל את הבמאי כמה סצנות יש לנו היום, והוא יגיד לך, 'הרבה'. אני אוהב את הקצב הזה".
עלילת העונה השלישית מתרחשת ב־2010, בתקופה הסוערת שלאחר המשבר הכלכלי וראשית כהונת אובמה. זו המאוחרת יותר מבין התקופות ש'פארגו' עסקה בהן עד כה - האם היא תנסה להגיד משהו רלוונטי על ההווה שלנו? השחקנים בסט רומזים בעדינות שביקורת פוליטית אקטואלית אכן מסתתרת פה ושם בעלילה.
"אני חושב שיש תמה כללית חזקה שעוסקת במה שקורה עכשיו בעולם", אומר מקגרגור. "יש רגעים טראמפיים לפעמים אצל אמיט - הוא מתרגז מהר, הוא מתפרץ ומאשים אחרים בטעויות שלו. אין שום דבר טוב בזה שטראמפ נשיא, אבל במובן הזה, זה היה שימושי".
בעידן טראמפ, קו הגבול של הדרום השמרן האמריקאי הוא עכשיו כל מה שמתחת לגבול הקנדי. לכן זה רק הולם שאת הצפון האמריקאי משחזרים כאן בקנדה (הסדרה, כמו הסרט המקורי, מתרחשת במינסוטה), סביב העיר המשמימה קלגרי ובחסות הקלות המס שלה להפקות. מרכז העיר הוא גיבוב גורדי שחקים חסרי אופי, ביניהם תלויים גשרים מקורים שבחורף הארוך מאפשרים לתושבים ללכת רחובות שלמים בלי לדרוך על מדרכה. 30 דקות נסיעה משם והנה אתה בפארגו קאנטרי - שטחים פתוחים מכוסים בעשבים בגוון חום חיוור, עדיין המומים מהחורף, שלוליות קרח וכבישי סרגל שנמצאים שם כדי שתוכל להסתלק.
מי שהרגישה בבית באקלים הזה היא השחקנית קארי קון, כוכבת 'הנותרים' שמגלמת כאן את גלוריה, שריף פארגואית טיפוסית.
"אני גרה בשיקגו, אז כבר היה לי את כל הלבוש והציוד המתאים. זה לא היה נורא, ביום הראשון שלי פה היה מינוס 20 מעלות, אבל בהמשך כבר היו צריכים להביא שלג מההרים ולפזר את זה על האדמה בעדינות כאילו זה ירד עכשיו. אני שמחה שזו לא העבודה שלי".
גלוריה היא השריף של העיירה בעלת השם הפסטורלי 'עדן ואלי' במינסוטה, עיירה כה קטנה שתחנת המשטרה שלה מתפקדת גם כספרייה המקומית, כאשר צד אחד של החדר מלא בילדים קוראים, בזמן שבצד השני פושעים מובלים לחדרי חקירות. קון נכנסת לראיון ישירות מהסט, במדים החומים המפורסמים, כולל מעיל שוטרים שעל כתפו מדבקה עם הכיתוב "קארי" בטוש, כדי שמחלקת ההלבשה לא תתבלבל. יש לה תסרוקת מערב־תיכונית קלאסית, או "הילרי־סוואנקית" כפי שקארי מכנה אותה בגאווה.
"הם רצו שאצבע לבלונדיני, אבל אמרתי להם שגלוריה לעולם לא הייתה צובעת את השיער, היא הייתה משאירה את השערות האפורות. היא אישה פרקטית. תהיה לה תסרוקת טובה, אבל היא לא תשלם אקסטרה".
מה מייחד את גלוריה לעומת דמויות השוטרים מהעונות הקודמות?
"במובנים מסוימים המרדף של גלוריה הוא חסר תוחלת. היא חוקרת הרבה כיוונים שלא בהכרח מובילים לתשובה לחקירה שהיא מנסה לפתור. זה בדרך כלל לא איך שתוכניות משטרה עובדות. נואה כל כך מעניין בגלל שהוא שם את הדמויות שלו במצבים שבהם הן מחפשות באופן נואש אחר משמעות, כשבפועל מה שקורה הוא רצף של אירועים אקראיים. הקהל צופה באנשים האלה מתפזרים לכל עבר ואין באמת תשובה".
יש עכשיו תפקידים טובים יותר לנשים בטלוויזיה.
"זה אחלה להיות אישה בגילי בגלל מה שהטלוויזיה עושה, כי היא מסוגלת לספוג פרויקטים נישתיים, ולקחת סיכון על דמות פחות אהודה, או מוזרה. לכן אנחנו פתאום רואים נשים בשנות ה־30־40 שלהן מקבלות מועמדויות לאמי. בגלל שסוף־סוף מבקשים מהן לתת יותר - ובזמן שהן מוכנות מקצועית לעשות את זה. עד עכשיו זה עבד ככה: התפקידים התחילו להיעלם דווקא כשנשים הגיעו לשלב הכי מורכב ומעניין שלהן. זה מתחיל להשתנות, אני מקווה".
* * *
כ־20 דקות נסיעה מאולפני הצילום בקלגרי ניצבים מחסני תלבושות שמתפקעים מאלפי פריטים. "סיוט לוגיסטי" הן צמד מילים שמשתמשים בהן פה המון, כי "כל פרק מצריך להלביש מאות שחקנים וניצבים", אומרים בצוות. יש חדר אחורי קטן ומטונף שנראה כמו מעבדת קריסטל מת' מלאה בסירים ובמזרקים עם רעלים שונים, שבאמצעותם עוברים הבגדים התיישנות מלאכותית מואצת. בצידו האחר של המחסן בדיוק מודדים לניצבת בגדים מזרח־אירופיים שנראים כשייכים למאה אחרת.
"סליחה, אבל אנחנו לא יכולים להרחיב", הם מתנצלים בפניי, אבל על הלוח מאחוריה כתוב בבירור "אישה יהודיה פולנייה", אולי רמז לאיזה פלאשבק שהאחים כהן היו חותמים עליו.
האולי כבר לא מגביל את עצמו למחווה ל'פארגו' בלבד, אלא לכלל היצירה של האחים כהן. קירות המשרדים של מחלקת העיצוב מכוסים ברפרנסים של לוקיישנים ודמויות מכל סרטיהם הגדולים.
"היה איזה רפרנס ששמתי לב אליו כשצילמנו אתמול", מספר דיוויד תיוליס, שחקן בריטי ותיק שפרצופו מוכר מאינספור סרטים, ביניהם חמישה הארי פוטרים. "לא ידעתי באיזה סרט מדובר, עד שאמרו לי שזה מ'ביג לבובסקי', וזה סרט ששיחקתי בו ולא קלטתי! זה כבר לא רק על 'פארגו' יותר".
תיוליס משחק העונה את הנבל הראשי, וארגאס, קפיטליסט בעל מניעים עמומים, קצת על תקן הזר האניגמטי שבילי בוב ת'ורנטון שיחק בעונה הראשונה, "אבל לא הטיפוס שהולך ודוקר 20 איש בפרק, אלא סוג של פולש סרטני שמתגנב לתוך החיים של כולם והם בהדרגה נהיים מודעים לנוכחות שלו".
אז איך זה שהעונה תכף עולה ואתם עדיין מצלמים?
"זה אחד הדברים שטובים בטלוויזיה אפיזודיאלית. נואה כבר כתב כמה פרקים לפני כן, אבל אחרי שמתחילים לצלם ולראות את השחקן בדמות, הוא מתחיל לכתוב גם לשחקן עצמו וגם לאופן שבו הוא מגלם את הדמות. זה מדהים שהוא כותב עדיין כשזה תכף עולה לשידור - איזה לחץ זה. אתה יכול להגיד איזה משהו קטן בדיאלוג ואז פתאום זה חלק מהתסריט הבא".
עד כמה זה מאיים להצטרף לעונה 3 אחרי שתי עונות כה מצליחות?
"ראיתי את שתי העונות הראשונות, והן חד־משמעית הטלוויזיה הכי טובה כיום. אז יש לחץ לא לאכזב".
ובפרקים מהעונה החדשה יצא לכם לצפות?
"את שני הפרקים הראשונים ראינו יחד בשבוע שעבר, בבית של נואה. הם היו נהדרים. ראינו אותם יחד עם יואן, וזה כשלעצמו היה מוזר כי באותו יום הוא לקח אותנו להקרנה בקלגרי של 'טריינספוטינג 2'. אז ראינו את יואן הצעיר בפלאשבקים בסרט, ואז יואן מבוגר יותר באותו סרט, ואז כולנו הלכנו לבית של נואה וראינו עוד שני יואן כי הוא משחק את האחים האלה. ויואן האמיתי היה בחדר".
נשמע כמו יותר מדי יואן ביום אחד.
"יותר מדי מהתחת של יואן ביום אחד".
