מחשבות // בלז פסקל
מצרפתית: רמה איילון | מאגנס | 360 עמודים
"האף של קליאופטרה: אילו היה קצר יותר, פני העולם כולו היו משתנים". זהו אחד המכתמים המפורסמים מתוך 'מחשבות' של בלז פסקל, שיצא לאחרונה בתרגום חדש, אחרי שנים ארוכות שבהן אי־אפשר היה למצוא אותו אפילו בחנויות היד השנייה הנמרצות ביותר. היצירה הקלאסית הזו כוללת עוד הרבה אמרות שמנקבות את בלון היוהרה האנושית - הנרקיסיזם, התלות התמידית במה שחושבים עלינו, התקווה הנואשת שיראו אותנו וידברו בנו, משל חי פסקל בעידן 'האח הגדול', גיא פינס וחרושת הסלבריטאות. "איננו מסתפקים בחיים הפועמים בתוכנו ובהווייתנו; אנחנו נכספים לחיות חיים דמיוניים במחשבתו של הזולת, ולשם כך מתאמצים להתבלט", כותב פסקל, ואינו מוציא גם את עצמו מכלל זה: "הבל הרוח כה מושרש בלב האדם, שגם חייל, משרת, טבח או סבָּל מתרברבים ושואפים לקנות לעצמם מעריצים. גם הפילוסופים רוצים מעריצים... ואלה שקוראים את חיבוריהם, כמהים להכרה בכך שקראו. ואולי גם אני, שכותב דברים אלה, משתוקק לכך".
הצמא האנושי הבלתי נדלה לשעשועים זוכה ב'מחשבות' לתשומת לב מיוחדת. פסקאות רבות מקדיש פסקל למה שבתרגום החדש מכונה "הסחת דעת", אבל דווקא התרגום הקודם, "בידור הדעת", המחיש טוב יותר את הרלוונטיות שלו. למעשה, פסקל הוא אולי התיאורטיקן החשוב ביותר של הבידור. הוא מסביר שהבידור (הצגות, נשפים, ציד, תחרויות ספורט; והיום ניתן להוסיף גם: גלילת פיד משועממת, תוכניות בישול ומהדורות חדשות בלתי נגמרות) נועד להסיט את דעתנו מ"האומללות הטבעית של מצבנו כיצורים חלשים ובני תמותה". בני אדם משלים את עצמם שהם כמהים למנוחה ולשלווה, אבל המנוחה והשלווה הן למעשה מה שמפחיד אותם יותר מכל, כי אז יצטרכו לתת את הדעת על חייהם, על מותם. "הבידור" הוא לכן מהותי לחיי האדם. והוא גם סמל לעליבותם.
פסקל - פילוסוף ומתמטיקאי שחי בין 1623 ל־1662 - הוא היהלום שבכתר ההגות הנוצרית, זו שניחנה בכישרון מיוחד לחשוף את ההבל שבחיי אדם. והוא גם מקור השראה למיזנתרופים גאונים נוספים שהלכו בעקבותיו: טולסטוי, שופנהאואר ובימינו וולבק.
ואגב, לא כדאי למהר להשליך את תרגומו הוותיק של יוסף אור. התרגום החדש אמנם גמיש יותר, אבל נפלו בו מספר שגיאות או עמימויות.
לפנייה לכתב/ת 
