שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עו"ד נוה. כבן להורים ילידי עיראק היה חשוב לו שהלשכה והוועדה למינוי שופטים "לא ייתפסו כגילדה תל־אביבית אליטיסטית־צפונית"
    המוסף לשבת • 13.04.2017
    נוה דורש
    הוא רקם עם השרה שקד את המינויים החדשים בעליון (אבל הבהיר: לא אתן לפגוע בבג"ץ). הוביל מאחורי הקלעים את בחירת מנדלבליט ליועמ"ש ולדברי תומכיו, נהנה מרוב שאפילו נתניהו היה חולם עליו אבל גם יריבים לא חסרים לו, והם טוענים שהוא מתנהל כמו דיקטטור ומיישר קו עם האג'נדה הימנית. כך הפך יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, לאיש שבלעדיו אי–אפשר להזיז כמעט כלום במערכת המשפט
    טובה צימוקי

    כשהחל יושב ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, לקדם את מועמדותו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה יוסף אלרון לכהונת שופט בבית המשפט העליון, האליטה המשפטית ציקצקה. "מי זה האלרון הזה ומיהו אפי נוה שיקדם את המועמדות שלו?" תהו שופטים בבית המשפט העליון, בהווה ובדימוס. "ובכלל, ממתי לשכת עורכי הדין מתערבת במינויים?" התדהמה הייתה מובנת: נשברה מסורת של שנים שלפיה לשכת עורכי הדין משפיעה, אם בכלל, רק על מינויים בבתי משפט השלום והמחוזי. כשמדובר בערכאה הגבוהה ביותר, נותני הטון ורוקמי הדילים היו תמיד העליון ושרי המשפטים.

    הסוף ידוע: בקרוב יושבע אלרון לשופט בבית המשפט העליון. הוא נבחר פה אחד על ידי הוועדה לבחירת שופטים, שנוה אפילו לא נמנה עם חבריה. זה היה שיאו של מהלך שיכול להילמד בבתי ספר לפוליטיקה, שאותו ניווט נוה במיומנות, תוך בניית קואליציה עם שרת המשפטים איילת שקד ועם חבר הוועדה השר משה כחלון, וסגירת דיל עם שופטי העליון החברים בוועדה — הנשיאה מרים נאור, המשנה אליקים רובינשטיין והשופט סלים ג'ובראן.

     

    ההישג הזה אינו בודד. נוה נחשב היום לאיש המפתח בכל מהלך או מינוי משמעותי במערכת המשפט. עורכי דין השואפים להתמנות לתפקידים ממלכתיים מתדפקים על דלתו ומבקשים את תמיכתו בקידום מועמדותם. למורת רוחה של הנשיאה נאור, גם שופטים השואפים לקידום רואים בו כתובת הכרחית בדרך לתפקיד הנכסף. לכולם ברור שהברית שקד־נוה היא הכוח המוביל במינויים, וכי אחת הדרכים היעילות ביותר להגיע לתודעתה של שרת המשפטים היא באמצעות נוה. או כמו שאמר השבוע בתסכול שופט מחוזי שהיה מועמד לעליון בסבב האחרון ולא נבחר: "אילו הייתי מועמדם של שקד ונוה, הייתי נבחר לתפקיד. במקום זה ביזבזתי את זמני ותקוותי בחיזור אחר השופטים".

     

    בשבוע שעבר הודיע נוה במפתיע על כוונת הלשכה להשבית לאחר פסח את מערכת המשפט. העילה: הפנסיות הצוברות הנמוכות של השופטים שמונו לאחר 1999. נוה מוביל בעצם מהלך של סולידריות עם השופטים שאין להם פה ואינם יכולים לשבות ולשתק את המערכת. הוא יעשה זאת עבורם, אם אכן יעשה, באמצעות שביתה של עורכי הדין, שהם המתדיינים והצרכנים של המערכת. "יש עשרות שופטים המתפקדים באורח לא יעיל או מבקשים לפרוש מרצונם בגלל שחיקה או מיצוי, אך לא עושים זאת משום שהפנסיה הצוברת שלהם נמוכה", מסביר נוה. "בכל בית משפט אפשר להיתקל בשופטים מתוסכלים כיוון שלא קודמו, לאחר שהתברר שאין להם מזג שיפוטי. לעורך דין המתמנה כשופט יש בדרך כלל אופק כהונה של 25־30 שנה, אך אפשר לדעת כבר אחרי 10 שנים אם אינו מתאים. מדוע להחזיק אותו בכוח במערכת עשור נוסף? שופטים כאלה מעכבים פסקי דין בגלל איטיותם ומבזבזים זמן שיפוטי יקר. במקום למנות שופטים צעירים שיזרימו דם חדש למערכת, אנחנו תקועים עם עשרות שופטים עייפים. זו הסיבה שלשכת עורכי הדין החליטה להירתם, אחרי שקיבלנו פנייה מנציגות השופטים. זו אחריותנו וחובתנו כאיגוד מקצועי. אך המאבק אינו רק אינטרס של לשכת עורכי הדין, אלא של כלל הציבור שנזקק למערכת המשפט".

     

     
    נוה עם נשיאת העליון נאור, שרת המשפטים שקד והיועמ"ש מנדלבליט. מתכוננים למערכה על זהות הנשיאה הבאה
    נוה עם נשיאת העליון נאור, שרת המשפטים שקד והיועמ"ש מנדלבליט. מתכוננים למערכה על זהות הנשיאה הבאה

     

     

    שופט מכהן בכיר מחזק את דבריו: "למרות שהנשיאה נאור ונציגות השופטים טענו ש'שופטים לא שובתים', ידוע שנוה מוציא עבורם, בעקבות פנייתם, את הערמונים מהאש. צריך היה לשמוע ולראות את השופטים מאז שהעלה נוה את יוזמתו. הצבע חזר להם ללחיים".

     

    האביב של נוה צפוי להיות עמוס לא רק בגלל איום ההשבתה. בצמרת בית המשפט העליון חוששים שהוא יחבור לפוליטיקאים, ובראשם השרה שקד, המבקשים לבטל את "שיטת הסניוריטי" לפיה השופט הוותיק ביותר בעליון הוא שנבחר לנשיא. פוליטיקאים בכירים בימין סבורים שהשופטת אסתר חיות, המיועדת לכהן כנשיאה עם פרישתה של נאור באוקטובר הקרוב, היא שעמדה מאחורי ההתנגדות הנחרצת למינוי השופט אלרון בגלל שמרנותו. על פי תפיסה זו, יש שיאמרו— פרנויה, חיות מזוהה עם הנשיאה לשעבר דורית ביניש ומושפעת ממנה מאוד. אותם פוליטיקאים טוענים שלא בכדי הזדעקה ביניש והתראיינה בתקשורת נגד ביטול שיטת הסניוריטי. "ידוע שביניש היא הפטרונית של חיות", אומר שר בכיר.

     

    גם הח"כים החברים בוועדה, נורית קורן (ליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו), וכן השר יריב לוין, קוראים לשקול את המשך קיום הנוהג שאינו מעוגן בחוק, ללא קשר לשופטת חיות. הם לא הראשונים: עוד בעשור הקודם, בתקופתם של שרי המשפטים חיים רמון ופרופ' דניאל פרידמן, נשמעו קריאות לבטל את שיטת הסניוריטי.

     

    גורמים בקואליציה אומרים שכאשר מינה הנשיא לשעבר אהרן ברק את חיות לבית המשפט העליון, הוא כבר "משח" אותה לכהן כנשיאה לעתיד. "זה נוהג המקובל בבתי מלוכה, ולא בחברה המתהדרת בקידום על פי כישורים. ואם קיים שופט עליון בעל כישורים טובים יותר לניהול המערכת, מדוע לא להעדיפו?" אומר אחד השרים.

     

     
    השופט יוסף אלרון. "מי זה האלרון הזה?" תהו שופטים
    השופט יוסף אלרון. "מי זה האלרון הזה?" תהו שופטים

     

     

    נכון להיום, נוה ושקד ממלאים פיהם מים ומסרבים להתבטא בנושא. אבל אין ספק שזה יהיה הסיפור המשפטי החם של הקיץ, ומה שברור הוא שהשניים מתואמים ביניהם לחלוטין ומסרבים לסנדל את עצמם בהצהרות לכאן או לכאן. העמימות שהם נוקטים, כמו גם סירובה של השרה להתחייב למועד שבו יתבצע המינוי, רק מעצימים את חוסר הוודאות והלחץ השורר במסדרונות בית המשפט העליון.

     

    לצד משבר הסניוריטי הממשמש ובא, שוקל נוה לחבור לקולות הקוראים להגדיל את מספר שופטי העליון מ־15 ל־17 לפחות, מהלך שהנשיאה נאור מתנגדת לו מחשש לחדירת שופטים "פוליטיים". בשיחות סגורות אומר נוה שאם לא יוצג פתרון אמיתי לבעיית העומס, הלשכה לא תתנגד להגדלת מספר השופטים.

     

    שעון רולקס וג'יפ מרצדס

    נוה, 48, יליד אשקלון, נשוי ואב לחמש בנות, מתגורר ברמת־השרון. הוא שותף־מייסד במשרד עורכי הדין אטיאס־נוה־כהן, המתמחה בתחום הביטוח והנזיקין. רעייתו חני היא עורכת דין העוסקת בתחום המסחרי. את פעילותו הציבורית בלשכה החל בפורום הנזיקין, ולאחר מכן נבחר כחבר בוועד מחוז תל־אביב ויו"ר ועדת האתיקה של המחוז. בהמשך נבחר ליו"ר המחוז, ומיוני 2015 הוא מכהן כראש לשכת עורכי הדין, לאחר שגרף בבחירות רוב של 70 אחוז מהמצביעים. במקביל הוא ממשיך לעסוק בעריכת דין במסגרת משרדו.

     

    עם כניסתו לתפקיד מצא נוה לשכה מסוכסכת ומפולגת. גולת הכותרת של פעילותה היו טקסי הסמכת עורכי הדין והכנס השנתי המתוקשר באילת, אך בשאר הזמן התנהלה הלשכה תוך מריבות בלתי נגמרות. היא מעולם לא דיברה בקול אחד. אפילו שני נציגיה בוועדה לבחירת שופטים השתייכו למחנות יריבים, ומטבע הדברים אחד מהם היה נאמן ל"מחנה" שופטי העליון והאחר — ל"מחנה" הפוליטיקאים בוועדה. המשמעות, אומר נוה, היא שלא הייתה ללשכה שום יכולת להשיג הישגים ולהריץ מועמדים, שכן נציגיה קיזזו זה את זה בוועדה והשפעתם הייתה אפסית. אחד מראשי הלשכה נהג לספר בהשתאות: "תארו לכם, אהרן ברק מלווה אותי למכוניתי. הוא ממש זקוק לי ולתמיכת הלשכה". לא קשה לנחש למי נתן את קולו.

     

    נוה מזכיר באישיותו את שרת המשפטים שקד. כמוה גם הוא בולדוזר, ממוקד מטרה וכוחני. למרות סגנון הניהול הריכוזי שלו הוא השכיל לבנות בלשכה תזמורת שבה יש מקום לכולם — כל עוד ברור לכולם מיהו המנצח. בבחירות זכה נוה לתמיכת כל הסיעות: צעירים, ערבים, דתיים וחרדים. לאור התוצאות המובהקות, לראשונה זה שנים מדברת הלשכה בקול אחד מול מערכת בתי המשפט, משרד המשפטים, הכנסת ושאר הגורמים הרלוונטיים.

     

    מבקריו בלשכה טוענים שהוא שולט בה כדיקטטור ושהחלטותיו מתקבלות פה אחד ללא עוררין. נוה דוחה את הטענות ואומר שהן נובעות מתוך קנאה ותסכול. תומכיו מדגישים שכהונתו מבוססת על קואליציה מקיר לקיר "ואפילו נתניהו היה חולם על רוב כזה בכנסת".

    כך או כך, הוא אדם תכליתי מאוד, ישיר ונטול פוזה במערכת שהדנ"א שלה הוא הכברת מילים ודיבור עמום ומנומס המסתיר לא אחת כוחניות והתנשאות. חותך עניינים כהרף עין ומקבל החלטות אונליין בעזרת הסלולר שלו. הישיבות עימו אינן נמשכות שעות, כמקובל בקרב המשפטנים. הוא חותר אל העיקר ומתקדם לשלב הבא.

     

    כיאה למעמדו לובש נוה את המותגים הכי נחשבים, תמיד בסגנון ספורט־אלגנט, נועל נעלי יוקרה, עונד שעון רולקס ומתנייד בג'יפ מרצדס לבן. הוא גר בדירת פנטהאוז ברמת־השרון, ובשעות הפנאי שלו הוא יוצא לריצות (עשרה ק"מ, פעמיים בשבוע), מתאמן בחדר כושר והולך לקולנוע.

    כשנכנס לתפקיד לא הייתה לנוה היכרות מוקדמת עם נאור או שקד. ערב הבחירות ללשכה הוא ערך על גג ביתו חוג בית בהשתתפות 100 עורכי דין ליו"ר "כולנו" משה כחלון, שעם השקפת עולמו החברתית הוא מזדהה. נוה דוחה את השמועות שפניו לפוליטיקה הארצית. הוא חש, ובצדק, שהשפעתו כראש הלשכה על קידום נושאים בתחומי המשפט והחברה גדולה יותר מיכולת ההשפעה של חבר כנסת בודד, ונחוש בשלב זה למצות את כוחה המתעצם של הלשכה בראשותו.

    נוה נכנס לתפקיד חודש לאחר תחילת כהונתה של השרה שקד. אף שקבלת הפנים לה זכתה ממערכת המשפט הייתה חמימה יחסית, שקד לא הרגישה "בבית". האג'נדה המשפטית והפוליטית שלה, לצד העובדה שאינה משפטנית בהשכלתה, עוררו חשדנות ואף פחד בצמרת. לתוך המציאות הזאת נכנס נוה. כמי שחשים שניהם אאוטסיידרים, שבאו עם רצון לחולל שינויים עמוקים במערכות הקפואות והמיושנות, הם חברו זה לזה.

     

    לתפיסתו של נוה הלשכה צריכה להיות שותפה טבעית לקבלת החלטות ולא גוף נגרר. עורכי דין, הוא אומר, נחשפים יותר מכל אדם אחר להתנהלות השופטים, לתפקוד מזכירויות בתי המשפט, ולסבל הנגרם כתוצאה מהעומס ומהסחבת, כך שאין טוב יותר מהמשוב היומיומי שלהם על השופטים בכלל והמערכת בפרט.

     

    העימות הראשון עם המערכת לא איחר להגיע, והוא נסב על שליטתם של השופטים בקורס למיון מועמדים לשיפוט בתחילת דרכם. הנשיא בדימוס אהרן ברק הוא שיזם בשעתו את מנגנון הסינון של המכון להשתלמות שופטים כחלק ממסלול הבחירה הקבוע בחוק. לקורס היו מגיעים כ־20 מועמדים, ומתוכם רק 6־8 היו עוברים לשלב הבא. התוצאות היו מועברות לחברי הוועדה לבחירת שופטים ללא שום הנמקות, הסברים או ציונים, אלא רק "מתאים" או "לא מתאים". עם כניסתו לתפקיד דרש נוה שהלשכה תיקח חלק פעיל בקורס. "אנחנו חלק ממנגנון בחירת השופטים, ולהבדיל מפוליטיקאים, אנחנו מופיעים בבית המשפט ויודעים לזהות מועמד מתאים לשיפוט", אמר אז לנשיאה נאור ולשרה שקד.

    אנשי המכון התנגדו לכך בתוקף, אך השרה שקד התייצבה לצד נוה. במהלך המגעים הוצגו נתוני הלשכה המצביעים על כך שלעוזרים משפטיים של שופטים יש סיכוי טוב יותר לעבור את הקורס בהצלחה. מתוך 60 אלף עורכי הדין הפעילים בישראל, כ־600 הם עוזרים משפטיים. אחוז אחד בלבד. אך בבית משפט השלום בירושלים, למשל, 37 אחוז מהשופטים היו קודם לכן עוזרים של שופטים. "על פניו נראה שמשהו לא תקין ולא שוויוני", אמר נוה. "זה חיזק את התחושה שלא ניתן להשלים עם מציאות שבה הלשכה לא נוטלת חלק בקורס כה חשוב".

     

    למרות הקייס החזק ותמיכת השרה העדיף נוה להגיע להסכמות עם הנשיאה נאור ולא להיגרר לעימות ישיר מולה. בשלב הראשון סוכם שהלשכה תצטרף כמשקיפה בקורס למשך שישה חודשים. לאחר מכן, כשברקע מרחף איום מרומז שהלשכה תקים מסלול חלופי למיון, הסכימו השופטים לשלבה במיונים באופן קבוע.

     

    במקביל הקים נוה בלשכת עורכי הדין יחידה לקשרי ממשל ולקשר עם הכנסת. הרקע למהלך היו שתי יוזמות חקיקה שהיו בבחינת הכרזת מלחמה על הלשכה: הצעת חוק לביטול הבלעדיות של הלשכה כגורם היחיד שמעניק הסמכה לעורכי הדין, והצעה נוספת לביטול מחוזות הלשכה ושינוי משך זמן ההתמחות, המבוססת על המלצות הוועדה בראשות השופטת העליונה בדימוס אילה פרוקצ'יה. נוה שיכנע את השרה שקד להוריד מסדר היום את כל הסעיפים הבעייתיים מבחינתו ובראשם ביטול המחוזות, שהם מעוז הכוח שלו. שקד אף אימצה את הצעתו של נוה לשנות את מתכונת בחינת ההסמכה, שינוי שייכנס לתוקפו בנובמבר, ולהאריך את תקופת ההתמחות לשנה וחצי, הצעה שעברה בקריאה ראשונה בכנסת.

     

    הברית והבריתה

    אבל זה היה רק הקדימון לקראת שתי המשימות המרכזיות של שקד: מינוי יועץ משפטי לממשלה ובחירת ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. לנוה היה ברור שלא יהיו עוד מינויים אסטרטגיים במערכת המשפט בלי הלשכה — ובלעדיו. לשתי המשימות הללו ניגשו שקד ונוה כשכבר שוררת ביניהם מערכת יחסי אמון הדוקה ש"לא מאפשרת להעביר ביניהם סיכה", כהגדרת מקורביהם. ללשכת עורכי הדין נציג אחד בוועדת האיתור לבחירת יועץ משפטי לממשלה, המונה חמישה חברים. כיוון שנדרש רוב של 4 מתוך 5, הרי שלנציג הלשכה חשיבות רבה בגיבוש רוב למועמד שמבקשים לקדם.

     

    שקד ונוה התבייתו מלכתחילה על מועמדותו של מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט. נוה ראה בו מועמד ראוי ביותר לתפקיד, בעיקר לאור הרקורד המשפטי העשיר שלו בשירות המדינה. דווקא הטראומה שחווה מנדלבליט כפרקליט הצבאי הראשי בגלל חלקו השולי בפרשת הרפז, הסביר נוה, תהפוך אותו ליועץ טוב ורגיש יותר, כזה ש"היד תרעד לו בטרם יחתום על כתב אישום". נוה שב ואמר שהוא מעדיף להפקיד את הכוח העצום של ראש התביעה הכללית, שעולה לעיתים על זה של ראש הממשלה, בידי אדם שקול ומדוד, ובעיקר — איש ישר ואמפתי שהתיקים הם עבורו לא רק מספרים, אלא גם אנשים עם משפחות. "התמהיל האישיותי הזה 'תפור' על מנדלבליט", הסביר.

     

    נוה ונציג הלשכה בוועדת האיתור, עו"ד יחיאל כץ, למדו היטב את כל הטיעונים והנימוקים שבעזרתם ניסו מתנגדי מנדלבליט לסכל את המינוי. הייתה זו הפעם הראשונה שחברי ועדת איתור "ציפצפו" על עמדת יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, שסבר בדעת מיעוט כי מאחר שמנדלבליט לא עבר תקופת צינון בין התפקידים, הוא אינו יכול להתמנות ליועמ"ש.

     

    נוה שלם עם המינוי. לדעתו, היושרה והמקצוענות של מנדלבליט מסירים כל חשש שיקבל החלטות לא ענייניות בגלל קרבתו לראש הממשלה. עובדה, הוא אומר, שמנדלבליט הורה על פתיחת החקירות נגד נתניהו.

     

    בבריתה לבתו של נוה, רונה, שהתקיימה בשלהי הקיץ האחרון, כיכב מנדלבליט בשולחן שכלל גם את השרה שקד ואת הנשיאה מרים נאור. הבריתה הזאת הייתה מפגן ראווה לכוחו המתעצם של נוה, ובין האורחים היו גם השרים משה כחלון, גילה גמליאל ואלי כהן, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, השופטים העליונים יורם דנציגר וחנן מלצר, ועוד שורה של חברי כנסת ושל שופטים מחוזיים, בהם השופט אלרון. ואילו לפני מספר שבועות, כשערך מנדלבליט חגיגת בר־מצווה מצומצמת לבנו, בין אורחי הכבוד היו השושבינים הראשיים למינויו — השרה שקד והיו"ר נוה.

    הברית בין נוה לשקד, שהוכיחה את עצמה בבחירת מנדלבליט, העמיקה עוד יותר בוועדה למינוי דיינים, שנשלטה במשך שנים על ידי החרדים. בכוחות משותפים הביאו השניים לשורת מינויים של דיינים מהציונות הדתית וכאלה הנחשבים ליברליים. לא בכדי בירכו ארגוני הנשים על המינויים הללו. הקשר עמד למבחן גם במינויו של השופט איתן אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי בתל־אביב. למרות מכבש לחצים מימין בדרישה למנות לתפקיד את השופט ישעיהו שנלר, תושב ההתנחלות אלקנה, שיכנע נוה את השרה שקד כי השיקול המקצועי צריך להכתיב את הבחירה באורנשטיין היעיל. ואכן, שקד תמכה במינוי, הנחשב במערכת למוצלח במיוחד.

    אחת הטענות המרכזיות כלפי נוה היא שהוא מיישר קו עם האג'נדה הימנית של שקד, בעוד שהלשכה אמורה להיות גוף א־פוליטי. נוה הודף את הטענה. לדבריו, יחסיו הקרובים עם נציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, עו"ד חאלד זועבי, מעידים על ההפך. הוא מייחס חשיבות לקירוב הלבבות עם עורכי הדין הערבים בלשכה, כשם שהוא פועל לקידום מועמדים לשיפוט ממוצא מזרחי. כבן להורים ילידי עיראק היה חשוב לו שהלשכה והוועדה "לא ייתפסו יותר כגילדה תל־אביבית אליטיסטית־צפונית". ואכן, אומר נוה, מאז תחילת כהונתו אפשר לראות יותר ויותר מינויים של שופטים ממוצא מזרחי, כמו גם שופטים ערבים ודרוזים.

     

    אבל מה שמסמל יותר מכל את השינוי במעמדה של הלשכה הוא הדיל למינויים של ארבעת שופטי העליון החדשים בפברואר האחרון, ובעיקר — מינויו של יוסף אלרון.

    נוה הבהיר יותר מפעם אחת שהלשכה בראשותו לא תיתן יד לניסיונות לפגוע בבית המשפט העליון ולהחלישו. עם זאת, גישתו השמרנית מתנגדת לזרם האקטיביסטי שהנחיל אהרן ברק. הוא שותף לתפיסה שלפיה "העליון אינו אמור להחליף את הממשלה והכנסת, ולא צריך להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניות ולניהול ענייני המדינה". לא פלא אפוא שמועמדם המוצהר של לשכת עורך הדין ושל נוה היה נשיא המחוזי בחיפה, השופט אלרון. אבל הגישה השמרנית שהם חולקים היא לא הסיבה היחידה. נוה לא הסתיר שמלבד כישוריו של אלרון כשופט וכנשיא, חשוב לו שהוא ממוצא מזרחי.

     

    מבקריו של נוה טענו כי תמיכתו באלרון קשורה לכך שבהיותו יו"ר ועדת בחינות ההסמכה של הלשכה העלה אלרון את רמת הקושי בעידודו של נוה, זאת במטרה לבלום את הצטרפותם של עורכי דין חדשים לגילדה. נוה זועם על הניסיון לייחס לו מעשה הגובל בשחיתות. הוא מדגיש כי אלרון מונה ליו"ר ועדת הבחינות עוד בתקופת כהונתה של שרת המשפטים ציפי לבני, ונוה "ירש" אותו עם כניסתו לתפקידו.

     

    נדיבות של מנצחים

    אבל זה כאין וכאפס לעומת ההתנגדות העזה למינוי אלרון מצד חלק משופטי העליון, שטענו כי "לא קורץ מהחומר המתאים לבית המשפט העליון". נוה נדהם מהנימוק. באין־ספור פגישות ומגעים מול שופטי העליון הוא התעקש לקבל הסברים מקצועיים שאפשר להתמודד איתם. מה זה הנימוק הסתום "לא קורץ מהחומר המתאים?" בשלב מסוים יצא השד העדתי מהבקבוק, ונוה נשמע אומר בפורומים שונים שהכוונה היא שאלרון לא קורץ מהמוצא הנכון. לאחר שלא הצליח לקבל תשובות מניחות את הדעת הגיע נוה למסקנה שההתנגדות למינוי אלרון נובעת מיריבויות אישיות שאין בהן כדי להצדיק את פסילתו. הוא הבהיר לשרה ולנשיאה שכשם שהלשכה אינה פוסלת מועמדים של בית המשפט העליון ושל השרה, כך השופטים אינם יכולים לפסול קטגורית מועמדים של הלשכה.

     

    למרות המחלוקות הקשות, לאורך כל הדרך מקפיד נוה לטפח קשר אישי קרוב לא רק עם השרה שקד, אלא גם עם הנשיאה נאור. כשהמחיצות נופלות, הוא נוהג לומר, קל יותר להגיע להסכמים ולהבנות. בשיחות פנימיות מגלים נוה ושקד כי בזכות חיבתם לנשיאה והכבוד שהם רוחשים לה, ולמרות הרוב שיש להם בוועדה, הם נמנעים מלאשר מינויים מסוימים שהם למורת רוחה של הנשיאה. האם הם יפגינו נדיבות של מנצחים גם במאבקים הבאים שעל הפרק? מוקדם לדעת. ¿

     


    פרסום ראשון: 13.04.17 , 17:13