ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור: יניב שמעוני
    ממון • 15.04.2017
    העתיד על פי סנאפצ'ט
    לכם היא נראית כמו עוד אפליקציית מסרים מידיים מטופשת לצעירים בלבד • אבל סנאפצ'ט מחוללת מהפכה אמיתית באופן שבו בני אדם מתקשרים ויתקשרו בעתיד
    שגיא כהן | איור: יניב שמעוני
    אם אתם בני 25 ומעלה, כנראה שמעולם לא התקרבתם לסנאפצ'ט. זה לא מפתיע, שכן היא אפליקציה שפונה באופן מובהק לקהל הצעיר. מקרב 158 מיליון המשתמשים בה בעולם, קבוצת הגיל הגדולה ביותר היא בני 18־24. אולי זו הסיבה שמבוגרים נוהגים להתייחס לסנאפצ'ט בזלזול, כאפליקציית מסרים קלילה, שטחית ואף מטופשת לצעירים. אבל יש מי שמאמינים שסנאפצ'ט עשויה לחולל שינויים תרבותיים־חברתיים עמוקים של ממש, בדיוק כפי שעשתה פייסבוק לפניה: התפיסה והטכנולוגיה שבבסיסה, ואופי השימוש שהיא מציעה, עשויים לבשר על תמורות בצורת התקשורת הדיגיטלית בין בני האדם.

    המרד החדש

    במשך עשרות שנים התרגלנו לחשוב על צילום תמונות כאמצעי לתיעוד ושימור זיכרונות. אבל הרעיון והמטרה של הצילום הולכים ומשתנים לנגד עינינו, בין השאר הודות לכך שלכל אחד יש מצלמה בסמארטפון. כיום, עבור צעירים רבים, תמונות וסרטוני וידיאו הם כבר לא רק אמצעי לתיעוד - אלא צורת ביטוי ואמצעי לשוחח. "אנשים תוהים מדוע הבת שלהם מצלמת 10,000 תמונות ביום", אמר אוון שפיגל, מייסד סנאפ, החברה שמאחורי האפליקציה, בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל". "מה שהם לא קולטים זה שהיא לא שומרת תמונות - היא מדברת".

    בסנאפצ'ט מאמינים שאנחנו עומדים על סיפו של עידן חדש, שבו התמונות והסרטונים יקבלו משקל גבוה בהרבה בתקשורת הבין־אישית. כולנו כבר היום משוחחים יותר ויותר באמצעות תמונות. אם אנחנו טסים לבקר בניו־יורק, אנחנו לא טורחים לשלוח למשפחה הודעה ארוכה של "היי, נחתתי בשלום, אני מבקר עכשיו בטיימס סקוור, אני מרגיש טוב ומזג האוויר נעים". הרבה יותר קל, חסכוני ופשוט לשלוח תמונת סלפי מחויכת על רקע הטיימס סקוור. הודות לזמינות ולפשטות של המצלמות בסמארטפונים ולחבילות הגלישה הזולות, כל החיים הדיגיטליים שלנו הולכים ומתרכזים סביב המצלמה. אפליקציות מבוססות־תמונות כמו אינסטגרם צוברות תאוצה, הפיד בפייסבוק שלנו כבר מזמן עמוס באינספור תמונות וסרטונים, ואילו בווטסאפ - שהחלה כיישום להעברת מסרי טקסט קצרים — מועברות כיום 3.3 מיליארד תמונות ביום. כל השלושה הללו גם העתיקו לאחרונה לא מעט תכונות של סנפצ'אט, כולל האפשרות להוסיף לתמונות שפע של אפקטים ושרבוטים.

    זה לא חדש: לבני האדם תמיד היה קל יותר לתפוס מסרים ויזואליים ממסרים טקסטואליים, והשימוש בדימויים ויזואליים לצורך תקשורת קיים מאז ומתמיד, עוד מימי הציורים במערות. וכמובן, זה לא שהטקסט הולך להיעלם. הרי אי־אפשר לספר סיפור מורכב באמצעות תמונה בלבד. את הכתבה הזו אין סיכוי שהיינו יכולים להעביר באמצעות כמה אימוג'יז. אבל סנאפצ'ט ואפליקציות מסרים ורשתות חברתיות אחרות מקרבות אותנו למציאות שבה התמונות והסרטונים הופכים לעוגן מרכזי של השפה הדיגיטלית.

     


    לחצו לקריאת עוד כתבות מהמוסף

     

    אך יש לזה רובד נוסף: המאפיין הבסיסי והידוע ביותר של סנאפצ'ט הוא התמונות הנעלמות והמתפוגגות תוך שניות אחדות מרגע שנצפו.

    בתחילה מאפיין הארעיות הזה תרם למיצובה כאפליקציה לחילופי מסרים בעלי תוכן מיני. אפשר לשלוח תמונה חושפנית - בלי חשש שהצד השני ישמור אותה אצלו (גם אם זו קצת אשליה - כי תמיד אפשר לצלם את המסך). אבל ייתכן שעקרון התמונות הנעלמות מסמל משהו עמוק יותר.

    פרופ' אורן סופר, ראש המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, טוען במאמר שפירסם בשנה שעברה כי סנפצ'אט למעשה מאמצת בכך מאפיינים של שיחה מילולית רגילה: כאשר אנחנו מדברים עם מישהו, המילים "נשלחות" לאוויר ומתפוגגות מיד, בלי שהן נשמרות, בניגוד לטקסט כתוב. לפי סופר, שיחה בסנפצ'אט מזכירה יותר שיחה מילולית מאשר חלופת מסרים טקסטואליים.

     

    ומה גורם לארעיות הזאת להצליח כל כך? "אחת המועקות החברתיות הגדולות של התקופה הנוכחית היא האיסוף הגובר של אינפורמציה", מסביר סופר ל"ממון". כיום כל הודעה, פוסט ותגובה בפייסבוק נשמרים לאורך שנים במאגר כלשהו, וחשופים באופן פומבי. "אנשים מרגישים מאוימים מהאיסוף המתמיד של מידע. אנשים עותרים לבתי משפט עבור הזכות להישכח, מנסים לגרום לכך שלא יצוץ עליהם משהו מביך בחיפוש בגוגל, או מוחקים פוסטים ישנים כשהם מחפשים אחר עבודה חדשה. לכן קורץ להם הרעיון של אפליקציה שאומרת — בואו נחזור לשיח שלא משאיר אחריו עקבות. זהו סוג של מרד נגד עידן איסוף המידע".

    במידה מסוימת, סנפצ'אט מחזירה אותנו הרחק לעבר שבו הדרך העיקרית להעביר מידע הייתה לשוחח עליו. "חברות בעבר הרחוק התבססו על תקשורת מילולית. לאנשים לא היו כלים לתיעוד. הם חיו את הרגע. ויש דמיון מעניין בין התקופות הללו לבין מה שסנאפצ'ט מנסה לעשות", אומר סופר.

    כל המודל המסחרי של חברת סנאפ מבוסס על החזון הזה. היא מגדירה את עצמה "חברת מצלמה", מוכרת משקפי מצלמה בשם "ספקטקלס" שמסייעים לצלם ולשתף את מה שמתרחש מול עינינו, ולפי דיווחים אף שוקלת להשיק רחפן צילום. "סנאפ בונה על העליונות התרבותית של המצלמה", סיכם פרשן הטכנולוגיה של "ניו־יורק טיימס", פרהאד מנג'ו. "היא רוצה להפוך את המצלמה לחשובה בחיי היומיום שלנו בדיוק כמו המקלדת". זו אחת הסיבות לכך שהשווי שלה בבורסה עומד היום על כ־25 מיליארד דולר, ולא חסרים אנשים שמאמינים כי היא בדרך להפוך להצלחה גדולה וללוות אותנו גם בעתיד הרחוק. œ

     

    המדריך לקשיש: מה זה סנפצ'אט

    סנפצ'אט מאפשרת לשלוח לחברים תמונות או סרטונים קצרצרים שניתן להוסיף להם שרבוטים, ציורים ואימוג'יז, לקשט עם מסכות וירטואליות ופילטרים, להוסיף אוזני כלב וירטואליות או משקפיים מצחיקים וכו'. לאחר שבן השיח צופה בסנאפ — הוא נמחק מעצמו לאחר מספר שניות. בנוסף אפשר לנהל צ'אט רגיל עם חברים במסרי טקסט, אבל גם הם נעלמים אחרי פרק זמן מסוים.

    האלמנט המרכזי השני הוא ה"סטוריז" - תמונות וסרטונים מקושטים שמפרסמים באופן פומבי בפני קבוצת חברים. כל סטורי נותר באוויר למשך 24 שעות - ואז נמחק. יש לא מעט כוכבי סנפצ'אט שמפרסמים סטוריז כאלה למעריצים שלהם, כמו ליידי גאגא, הבית הלבן, בן־אל תבורי ובר רפאלי.

    ולבסוף, סנפצ'אט מאפשרת גם לעקוב אחרי תכנים של גופים כמו רשת CNN, דיילי מייל, באזפיד ואחרים, שמפרסמים אייטמים חדשותיים־מגזיניים קלילים באפליקציה. רוב ההכנסות של סנפצ'אט מגיעות מפרסומות שמופיעות באייטמים הללו, וכן משיתופי פעולה מסחריים שונים.

     


    לחצו לקריאת עוד כתבות מהמוסף

     

     


    פרסום ראשון: 15.04.17 , 17:51