לאן הולכת אירופה?

רק באחרונה ציינה אירופה 60 שנה להסכמי רומא - הולדתו הרשמית של האיחוד - אבל דווקא בשנת החגיגות, 2017, ניצב הפרויקט בצומת דרכים. במדינות רבות מחריף הוויכוח האם יש בכלל טעם להמשך קיומו של הגוף הפוליטי־כלכלי, שבמרכזו מטבע היורו, ורבים תומכים ללכת בעקבות הפרישה הבריטית ולחזור לסדר הישן.

כמה אירועים משמעותיים במדינות המרכזיות של אירופה אמורים להשפיע על מצבו ואף על גורלו של האיחוד והמטבע שלו, ובמיוחד העזיבה בפועל של הבריטים והבחירות בצרפת ביום ראשון הקרוב ובגרמניה ב־24 בספטמבר. אז מהם מאבקי הכוחות במדינות אלה בנוגע לעתידו של האיחוד ומה יהיו ההשלכות של האירועים הצפויים?

בריטניה: הקרבות שאחרי הברקזיט

בכל הליך גירושים מגיע החלק הבלתי נמנע, שבו בני הזוג מחלקים ביניהם את השלל שצברו. אבל בעוד שאפשר להתחקות אחר מקור הסרוויס ולחלק את הסכו"ם שווה בשווה, קשה יותר לבצע חלוקה כשהצדדים המתגרשים הם בעצם מדינות. דוגמה מאלפת אחת היא המאבק על הדגה במים הטריטוריאליים של בריטניה. מדינות רבות באיחוד האירופי משגרות סירות דיג גדולות אל המים המקיפים את האיים הבריטיים כדי לספק את תצרוכת הדגה של תושביהן.

עתה חוששים באיחוד שברקזיט קשה, ברוח ההתנהלות של הממשלה הבריטית הנוכחית, יוביל לכך שבריטניה תסלק ממימיה את הדייגים הזרים ולא תאפשר לאירופה ליהנות מסלמון סקוטי משובח. 18 אלף דייגים מצרפת, מגרמניה, מאירלנד ומספרד עשויים להינזק ממהלך בריטי שכזה. אבל האיחוד כבר הזהיר כי צעד בדלני של הבריטים עשוי להיתקל בתגובה אירופית קשה ובהטלת מכסים גבוהים על ייצוא דגים בריטיים לאירופה, באופן שיהפוך את מכירתם ללא כדאית כלכלית.

המאבק על הדגים הוא דוגמה מאלפת לאופן שבו פרישת בריטניה מהאיחוד תשפיע על כלכלתה של אירופה, באופן שייגע בצלחתו של כל אזרח באיחוד. אבל עוד לפני שבריטניה תוכל לחייך בסיפוק ולהשיב לדייגיה את כבודם ואת דגיהם, היא חוששת שהברקזיט יוליד מאבקים כלכליים נוספים. כידוע, בעקבות פרישת בריטניה מהאיחוד מבקשת סקוטלנד לערוך משאל עם עצמאי על פרישתה מהממלכה המאוחדת. אם המשאל יתקיים, יש סיכוי לא רע שהסקוטים יתגרשו מהבריטים ויכוננו מדינה עצמאית. בסיטואציה כזו תצטרך בריטניה להיאבק על גישה לים הסקוטי, המצוי בשטחה של סקוטלנד, שם אפשר למצוא לא רק דגים משובחים, אלא גם נפט רב, שבריטניה נהנית מגישה אליו כבר עשרות שנים. סקוטלנד, כמדינה בתחילת דרכה העצמאית, לא תעניק את מימיה הטריטוריאליים לבריטים בחינם.

אם הבריטים אכן יבצעו ברקזיט קשה מהאיחוד, האירופים יכולים להעניש אותם באמצעות הפעלת לחץ על סקוטלנד - האחרונה, כידוע, רוצה להישאר באיחוד האירופי בכל מחיר ולא תהסס לציית להנחיות מבריסל. תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, אמנם נחשבת מנהיגה קשוחה שלא מרבה למצמץ ראשונה, אבל גם היא עוד עשויה ללמוד השנה את מה שכל זוג פרוד יודע מזמן: בגירושים, אין סנטימנטים.

צרפת: לה פן מתגעגעת לפרנק

סקר שנערך בסוף מארס מאשר כי הצרפתים הספיקו להיקשר למטבע האירופי: 72% ממש לא רוצים לוותר עליו, אולי בגלל שהם מפחדים ממה שיקרה לכלכלה שלהם אם יחזרו לפרנק הצרפתי - המטבע הלאומי שהחליף ידיים בחנויות עד 2001.

מארין לה פן. צילום: רויטרס

מכון מונטנייה, שמנסה לקרוא את העתיד בכדור הקריסטל הכלכלי הצרפתי בעזרת מומחים, רובם בעלי השקפת עולם ליברלית, חוזה כי אם תעזוב צרפת את המטבע המשותף היא עלולה להגיע לפיחות ערך המטבע שלה ב־4% עד 13%, תלוי אם מדובר בתסריט אימים או בזחילה מכובדת לכיוון היציאה. המומחים מעריכים את ההפסד בכ־180 מיליארד יורו ובלפחות 500 אלף מקומות עבודה אבודים. לעצבנות מעליית מארין לה פן בסקרים ולאפשרות לעזיבת היורו יש תוצאות מוחשיות ביותר: ההבדל בין שער הריבית להלוואות המוענקות לצרפת כדי לשלם את חובה בהשוואה לזו הניתנת לשכנתה היציבה גרמניה. הפער הולך וגדל ב־7 החודשים האחרונים. באוקטובר 2016 כמעט ולא היה הבדל, היום הגרמנים משלמים 0.3% והצרפתים 1%. ההבדל עשוי להסתכם בכמיליארד יורו בשנה. בהחלט כואב.

אז ממה מפחדים המשקיעים בצרפת? אחת מהבטחות הבחירות הקולניות ביותר של לה פן והחזית הלאומית היא נטישת האיחוד. במקרה כזה ייתכן שצרפת לא תוכל לכבד את חובותיה. לה פן מנסה למשוך לעברה את השכבות החלשות בחברה ואת החקלאים ובעלי העסקים שחשים כי בריסל היא המחליטה עבורם, במקום להעמיד את האינטרסים של צרפת בראש הרשימה.

"עצמאות לאומית משמעותה מטבע לאומי", אמרה לה פן בעצרת בחירות בפברואר והוסיפה: "היורו נכשל. הוא בולם את התחרותיות והתוצאה היא עלייה באבטלה". באחרונה היא גם כינתה את מטבע היורו כ"סכין בצלעות של צרפת".

האבטלה בצרפת דווקא במגמת שיפור קטנה אך יציבה, ובחודש האחרון עמדה על 9.7%. יציאה מהיורו עשויה להפוך את המספר העצוב הזה לנוסטלגיה מתוקה שכן אם אין יבוא אז גם אין יצוא, וגל הפיטורים רק ילך ויחריף. לה פן יודעת זאת ולכן ההצהרות האחרונות שלה יותר מתונות. היא מציעה מטבע מקומי, הפרנק הישן והמוכר, לצד מטבע לשימוש בינלאומי עבור חברות בינלאומיות: ה־ECU שהיה בשימוש לפני שהיורו נכנס למשחק. רק שהסיכוי שמישהו מהשותפים העסקיים שלה יסכים לקבל הסדר כזה הוא אפסי.

לה פן היא המועמדת היחידה המצהירה על רצונה לצאת מהיורו. ז'אן לוק מלנשון מהשמאל רוצה לפתוח מחדש את כל ההסכמים עם האיחוד, אבל לדבריו, "זו תוכנית שיש לה סיכוי רק אם יש לנו תוכנית ב'". מלנשון קרוב בהשקפותיו לשר האוצר היווני לשעבר, יאניס ורופקיס, ותוכנית ב' היא איום ביציאה מהשוק המשותף.

לראש הממשלה לשעבר, פרנסואה פיון, מועמד מפלגת הרפובליקנים של הימין־מרכז, יש חלום: "תוך 10 שנים היורו יהפוך למטבע רזרבות הביטחון והמסחר הבינלאומי האירופי בשוויון מול הדולר".

ומהצד השמאלי של המפה, מועמד המפלגה הסוציאליסטית בנואה אמון - שהתוכנית הכלכלית שלו נכתבה על ידי הכלכלן המבריק תומא פיקטי - הוא תומך נלהב של היורו. לדבריו היורו הוא "מקור כוח ומשיכה עבור כל הכלכלות האירופיות ומייצב מסחרי", אבל הוא היה רוצה לראות שימוש רחב יותר במטבע המשותף כדי לכסות את חובות המדינות החברות "ביתר סולידריות".

ומה אומר המוביל בסקרים, עמנואל מקרון, ממפלגת המרכז שהקים? ב־2015, כשהיה שר אוצר, היה מקרון פסימי וחזה את היעלמות היורו תוך עשור, "אם דבר לא יזוז". כיום הוא תומך נלהב של המטבע אך מציע שאירופה תציע איזון בין מערכת המיסוי לבין המודל הסוציאלי. במקביל רוצה מקרון, יוצא מערכת הבנקאות, להנהיג רפורמות שיהפכו את צרפת לתחרותית יותר וכך תכריח את הגרמנים המובילים בשוק הכלכלה ליותר סולידריות. גרמניה רצה קדימה והפחד הגדול של שאר החברים הוא מה יקרה אם דווקא לה יימאס מהיורו.

גרמניה: הוסרו איומי הפרישה

הפופולריות של תנועות הימין הפופוליסטי ברחבי אירופה בשנה האחרונה העלתה מחדש את השאלה לגבי עתידו של האיחוד האירופי והיורו. האווירה בגרמניה - הכלכלה החזקה ביותר באיחוד והמנהיגה הבלתי רשמית של אירופה - היא כמובן קריטית בנושא. גם כאן, בעקבות כניסתם של מאות אלפי פליטים מאז קיץ 2015, החלו לנשוב רוחות חדשות מימין, רוחות מהעבר, שמתרפקות על הגאווה הגרמנית הישנה וסולדות מיצור הכלאיים של האיחוד. הבחירות הכלליות שצפויות להיערך בספטמבר יהיו גם כאן מבחן לסנטימנט האירופי.

אם שיקולים רציונליים מדריכים סנטימנטים, צריך לזכור שגרמניה היא המרוויחה הגדולה מאיחוד המטבע. הכלכלה הגרמנית מבוססת על יצוא, ופתיחת הגבולות הפנים־אירופיים היא המתנה הראשונה שהעניק לה האיחוד. אבל מעבר לכך, וזו המתנה החשובה יותר, המארק הגרמני היה חזק יותר מהיורו (ומחקרים מראים שהוא גם יהיה המטבע החזק ביותר באיחוד אם היורו יבוטל). עם מטבע יקר גם המשכורות יקרות, ובשוק הבינלאומי התחרות יותר קשה. היורו קשר את גרמניה לכלכלות חלשות יותר ובכך הוזיל עבורה את הייצור. המחיר של הב־מ־וו הגרמנית בעולם נוח יותר ביורו, היצוא גדל, והרווחים - לברלין.

אבל מה לשערי המטבע ולגאווה לאומית? גם ברחוב הגרמני, הסנטימנט האירופי חזק מתמיד. "אלטרנטיבה לגרמניה", המפלגה שהחלה את דרכה בהתנגדות לאיחוד בעקבות המשבר בשוק היורו, דישדשה בשנתיים הראשונות לפעילותה. או אז הגיעו הפליטים, במפלגה גילו את כוחן של האיסלאמופוביה ושל שנאת המהגרים, ו"אלטרנטיבה" זינקה. ביקורתה המלומדת על היורו לא נשמעה עוד: יש נושאים שמוכרים טוב יותר. אבל אפילו האיום הזה מימין, שהוזכר השנה בחשש באותה נשימה עם לה פן, UKIP הבריטית ומפלגת החירות האוסטרית, כבר הספיק לאבד גובה. בסקרים האחרונים צונחת "אלטרנטיבה" קרוב מאוד לאחוז החסימה, הרבה מתחת ל־14% שהשיגה בבחירות המקומיות בברלין בשנה שעברה. בינתיים מתחזקת ברחובות גרמניה תנועה חדשה, "הדופק של אירופה", שמטרתה לחזק את הזהות הפאן־אירופאית ולשמור על האיחוד.

בבחירות הקרובות תתמודד מרקל, פרו־אירופית מושבעת, על קדנציה רביעית. מולה מתמודד מרטין שולץ, עד לא מזמן נשיא האיחוד האירופי, שאמר, בין השאר, שהוא רוצה "גרמניה אירופית ולעולם לא עוד אירופה גרמנית". שאלת האיחוד לא תהיה כנראה חלק מדרמת הבחירות המקומית. במבט מברלין, לעת עתה, אירופה יציבה.