yed300250
הכי מטוקבקות
    ביל מאהר
    7 לילות • 17.04.2017
    קילר ביל
    השמרנים שונאים אותו, הליברלים מפחדים ממנו, ואף אחד לא יכול להיות רגוע כשהוא פותח את הפה. ביל מאהר יורה לכל הכיוונים, מעשן גראס לפני ראיון עם אובמה, משווה את האיסלאם למאפיה וכותש את הפוליטיקלי קורקט כמו שאף אחד אחר לא מעז. התוצאה: הלייט נייט הכי קיצוני ובלתי צפוי באמריקה
    ציפי שמילוביץ, ניו יורק

    בימים שאחרי פיגועי ה־11 בספטמבר הייתה ארה"ב הלומה באופן שכל מי שנולד אחרי ההתקפה על פרל הארבור לא הכיר, כולל מגישי הטוק שואוז שלא ידעו מה לעשות עם עצמם. חוץ מביל מאהר. שבוע אחרי ההתקפה, כשחזר עם התוכנית הפופולרית שלו Politically Incorrect, אמר מאהר כי "אפשר להגיד הרבה דברים על המחבלים שביצעו את הפיגועים, אבל בניגוד למה שאמר ג’ורג’ בוש הם לא היו פחדנים". וכדי שיהיה ברור שזו לא הייתה סתם פליטת פה, הוסיף מאהר שהפחדנים האמיתיים הם האמריקאים שמורידים בניינים עם טילי שיוט ממרחק. נו־נו־נו, זה נגמר רע. שבועות ספורים לאחר מכן הודיעה ABC למאהר כי היא לא מאריכה את החוזה שלו, למרות חמש עונות עתירות רייטינג. מאהר הלך הביתה, בלי חרטות.

     

    אחרי חצי שנה נחת ב־HBO, קיבל תוכנית חדשה ושם הוא נמצא מאז, עדיין לא חושב פעמיים, ולפעמים אפילו לא פעם אחת, לפני שהוא אומר משהו מפוצץ ורידים.

     

    "אנשים יכולים להתרגז אם הם רוצים, זו לא בעיה שלי. גם אני מתרגז ונעלב ולאף אחד לא אכפת", אומר עכשיו מאהר, בתוך העונה ה־15 של 'זמן אמיתי עם ביל מאהר' (מדי שלישי ב־HOT HBO).

     

    יש הבדל בין להביע כעס לבין להעליב מישהו על רקע מראה או מוצא, או סתם דעות קדומות.

     

    "אני אומר דברים שפוגעים בכולם, כי מה לעשות - אנשים הם חארות, וזה שבמקרה האיש החרא שאני יורד עליו הוא אישה או מוסלמי או שחור או גיי לא הופך אותי לאנטי קבוצה שלמה. כולם רוצים חופש ביטוי עד שחופש הביטוי פוגע בהם. באמריקה נתנו לפוליטיקלי קורקט לשתק אותנו. תמיד חששתי שתבוא התנגשות ואיזה אידיוט יצליח לנצל את זה. אז הנה, הוא יושב עכשיו בבית הלבן".

     

    אז כשטראמפ אמר שהמקסיקנים הם אנסים, הוא בסך הכל היה לא פוליטיקלי קורקט?

     

    "לא. יש הבדל בין להגיד משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט לבין לומר משהו סתם מטומטם. להגיד שמקסיקנים הם אנסים זה מטומטם, אבל כשאני אומר שהאמריקאים שמנים והם צריכים להפסיק לספר לעצמם שלאכול חרא זה ביטוי לחופש שלהם, זה אולי מעליב את השמנים אבל זה גם נכון".

     

    מוזר שטרם קיבלת אגרוף מאיזה צופה.

     

    "יש כל כך הרבה אנשים שרוצים, הם לא מצליחים להחליט מי יהיה ראשון".

     

     

    * * *

     

    במשרדו של ביל מאהר אפשר למצוא מדריך זגאט מזויף למשתמשי מריחואנה, ובין ג'וינט לג'וינט הוא מייצר כבר 24 שנה אותה תוכנית. התחיל ב'קומדי סנטרל', המשיך ל־ABC והתנחל ב־HBO, ובכל המקומות עשה בדיוק אותו דבר: שחט מכל הבא ליד וניהל את הפאנלים הטלוויזיוניים הכי לוהטים, מגוונים, הזויים לפרקים אבל לעולם לא מזויפים. יש ליברלים שחושבים שהוא שמאלן מדי, יש ליברלים שחושבים שהוא גזען וסקסיסט ומוציא להם שם רע, והוא בכלל ליברטריאן רוב הזמן ואיש מעצבן כל הזמן. קשה לתחום אותו, וכל זה ביחד הופך אותו למישהו שאף אחד כנראה לא אוהב, אבל גם לאחד הקולות המתוחכמים ביותר בארה"ב, אחד שגם זוכה להערכה עצומה מהקולגות.

     

    הוא עושה את 'זמן אמיתי' 35 שבועות בשנה, יש לו ארבעה מיליון צופים מדי יום שישי, והוא האינקובטור שייצר את הילדים ג’ון סטיוארט וסטיבן קולבר, והנכדים ג’ון אוליבר וסמנת’ה בי. והוא גם שרד יותר מכולם, כולל כוכבי מיינסטרים כמו דיוויד לטרמן וג’יי לנו. גם כי הוא עושה את התוכנית שלו רק פעם בשבוע, אבל כנראה בעיקר משום שהוא מתעסק בפוליטיקה נטו. לא תראו אותו רוקד עם ג’סטין טימברלייק.

     

    הנחת המוצא של מאהר היא שכולם צבועים, ולכן יקפיד להזמין לתוכנית גם את הקולות הקיצוניים ביותר בימין, למשל נסיך האלט־רייט לשעבר מילו יאנפוליס. זה עושה לקהל הליברלי שלו צרבת קבועה. "יש ליברלים שתמיד יעדיפו לקטר מאשר להתעמת עם יריבים כי זה הרבה יותר קל", אומר מאהר.

     

    איפה אתה שם את הגבול ברשימת האורחים שלך?

     

    "לא אזמין חברי קו־קלוקס־קלאן וניאו־נאצים, אבל חוץ מזה כל דעה לגיטימית בתוכנית. לפעמים זה חושף את הטיפשות של השמרנים האלה".

     

    ולפעמים זה נותן לגיטימציה לאנשים שאומרים דברים מטורפים או סתם משקרים.

     

    "זה עדיין שווה. אור שמש תמיד עדיף. לא אכפת לי להרגיז את הקהל שלי. אם אחליט לא להזמין אנשים שאומרים דברים מטורפים או לא נכונים, לא יהיו לי אורחים. הנשיא הנוכחי משקר 20 פעם ביום".

     

    אמריקה תשרוד את הטירוף היומיומי הזה?

     

    "הרפובליקנים אמנם לא יודעים מה הם עושים, אבל כבר שרדנו אותם בעבר. הבעיה פה היא האיש עצמו. הוא נרקיסיסט, הוא ילד, הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו, הוא נקמן, והוא בור מוחלט".

     

    נשמע איכותי. אז איך הוא ניצח?

     

    “זו הייתה סערה מושלמת, הכל הלך לו, ואנשים לא אהבו את הילארי מסיבות טובות. היא חסרת השראה והיא ניהלה קמפיין אידיוטי: 'אני יודעת שאתם לא אוהבים אותי, אבל האיש השני מטומטם ואין סיכוי שתבחרו בו'. לעולם אל תגיד לאמריקאים 'אנחנו לא יכולים להיות כאלה מטומטמים', כי הוכחנו שוב ושוב שאנחנו כן. באמת שאי־אפשר להמעיט בעוצמת הטמטום של אמריקאים. כשאתה מתעסק עם ציבור בוחרים שלא יודע שום דבר, אתה יכול להגיד לו כל דבר. חצי מדינה מקבלת את החדשות שלה מפוקס ניוז, שאני קורא לו ערוץ ההיסטוריה האלטרנטיבי, ואנחנו בתוך צונאמי של טמטום נוראי שכנראה היה חייב להסתיים בבחירה של בור לנשיא".

     

    בהיות מאהר מי שהוא, יש בכל זאת נושא אחד שעליו הוא מסכים עם טראמפ: האיסלאם. שניהם לא סובלים אותו. בשנה שעברה יצא האינטרנט מדעתו כשמאהר אירח את בן אפלק ובשיא הוויכוח אמר לו: 'האיסלאם היא דת שפועלת כמו המאפיה - הם יהרגו אותך אם אתה אומר את הדבר הלא נכון, מצייר תמונה לא נכונה, כותב ספר לא נכון'. מי שמכיר את מאהר לא הופתע, אבל התגובות היו עדיין קטלניות מהצד הליברלי ומבולבלות מהצד השמרני, שלא ידע אם לחבק אותו או להמשיך לקלל.

     

    "בשנות ה־80 הייתה בעולם בעיה של טרור אירי", אומר מאהר. "אני בא מבית אירי ונראה בדיוק כמו הטרוריסטים ההם, ואם היו חושדים בי - הייתי מבין את זה. אז היום הבעיה היא טרור איסלאמי. דתות זה רע באופן כללי, והאיסלאם רע יותר מדתות אחרות".

     

    אז אתה תומך בצווים האנטי־מוסלמיים של טראמפ?

     

    “לא, לא. קודם כל, זה מנוגד לחוקה, ושנית זו מדיניות דבילית שלא עוזרת לנו. המוסלמים באמריקה הם הבעיה הכי קטנה. ליברליזם בנוי על אמפתיה, באתי מבית כזה ואני כזה עד היום, אבל יש אמיתות מחורבנות שצריך לקבל".

     

    את התיעוב הכללי לדת תימצת מאהר ב־2008 בסרט 'אין לו אלוהים', שקשה להאמין כי הצליח לצאת בחיים מהצילומים שלו. בין היתר צילם עשרה ימים בישראל. באחת הסצנות בירושלים הוא מדבר עם חרדים שמראים לו פטנטים שמאפשרים להם להשתמש בחשמל בשבת, ואומר להם בפרצוף: "אז אתם בעצם מחפשים פרצות בחוק כדי לעבוד על אלוהים". בתגובה קרא לו אחד מהם "שמוק".

     

    "מאוד נהניתי לצלם בירושלים, העיר שבה גברים הולכים עם כובעים מצחיקים", אומר מאהר. "אין לי שורשים יהודיים, כלומר אמא שלי יהודייה, אבל בזאת זה נגמר. מה שכן, בעימות הישראלי־פלסטיני אני בבירור בצד של ישראל".

     

    כליברל אמפתי אתה מרגיש בסדר עם השליטה של ישראל על עם אחר?

     

    "לא, אבל אני לא בטוח שיש פתרון טוב יותר. לפלסטינים יש בעיות קשות, אבל הרוב באשמתם. הם מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אני די בטוח שאם לפלסטינים היה את הנשק שיש לישראל, כולל נשק אטומי, הם היו משתמשים בו".

     

     

    * * *

     

    מאהר, 61, גדל בעולם של ניוז ופוליטיקה. אביו, וויליאם, היה עורך חדשות ב־NBC, ואמו, ג’ולי, אחות. הוא היה תלמיד טוב ומצא עצמו באוניברסיטת קורנל היוקרתית, שם עשה תואר כפול באנגלית ובהיסטוריה. כדי לממן את הלימודים מכר מריחואנה.

     

    תמיד רצית לעשות קומדיה?

     

    "למיטב זיכרוני הצחקתי את כולם כבר בגיל חמש, אבל מי יודע אם אני זוכר היטב".

     

    אפשר להבין, הרבה עשן נכנס מאז לריאות.

     

    "מי שמעשן יותר מ־40 שנה, שום דבר כבר לא ממש עובד עליו".

     

    בגיל צעיר היה לו קשה עם בחורות. "לא זיינתי בכלל בקולג'", אמר ל'פלייבוי', "אחר כך פיציתי על זה. יצאתי עם הרבה נשים, אבל לא הייתי ווילט צ’מברליין ולא הזמינו אותי לאורגיות".

     

    הוא עשה קצת סטנד־אפ והופעות אורח בסדרות טלוויזיה נשכחות, עד שקיבל את ההזדמנות ב'קומדי סנטרל' בגיל מאוחר למדי, השתלט על הבלטה ואין לו כוונה לעזוב בקרוב. הוא וורקוהוליק שיכול לשלוח לעובדים שלו מייל בשתיים לפנות בוקר ולבקש מהם דוחות כלכליים, הוא עושה שידור חי בלי אוזנייה, ויש לו רק צג קטן מתחת לשולחן כדי שהמפיקים יוכלו להקליד לו הודעות במקרי חירום.

     

    מ־2005, במשך עשר שנים, הייתה התוכנית של מאהר מועמדת לאמי לצד ה'דיילי שואו' של ג’ון סטיוארט, והפסידה בכל שנה. מאהר נשבע שהוא לא מריר, למרות שנשמע שהוא כן. "אנחנו לא זוכים בפרסים לא בגלל שאנחנו פחות טובים מאחרים, אלא כי אנחנו יותר טובים", אמר ל'לוס־אנג’לס טיימס', "הוליווד לא תיתן פרס לאתיאיסט שאומר דברים רעים על האיסלאם".

     

    בימי שישי אחרי התוכנית מאהר טס להופעות סטנד־אפ ברחבי ארה"ב. הוא פשוט אוהב את זה. הוא חושב שהאורח הכי טוב שהיה לו אי־פעם הוא סלמן רושדי, ולקראת סוף השנה שעברה הצליח, אחרי שמונה שנות תחינה, להשיג ראיון עם ברק אובמה, שלאורך השיחה הסתכל עליו במבט של מי שיודע איך נראה מראיין בהיי. מאהר תרם מיליון דולר לקמפיין של אובמה ב־2012, מה שלא הפריע לו לחצוב בו בתוכנית באופן קבוע, אבל עכשיו הוא מתגעגע. "הטעות של אובמה הייתה שהוא לא השוויץ מספיק בהישגים שלו. אם הוא היה רפובליקני, הם היו מוצאים דרך להשאיר אותו נשיא לנצח".

     

    מאהר מחזיק שני אקדחים, ובצדק - בארה”ב קל יותר להשיג נשק מאשר לראות רופא, ומעט אנשים שנואים יותר ממנו בטלוויזיה. יש לו מניות בקבוצת הבייסבול 'ניו־יורק מטס', הוא פעיל למען זכויות בעלי חיים שעדיין אוכל בשר, וההתנגדות שלו לחיסונים מוסיפה לקהל הליברלי עוד קמט במצח.

     

    מאהר מעולם לא התחתן, וזה כבר לא יקרה, אבל הוא ימשיך לצאת עם דוגמניות עד סוף חייו. גם ילדים לא יהיו לו. "כדי להיות אבא טוב אתה צריך להיות מוכן לוותר על חתיכה גדולה מהחיים שלך", אמר ל'פלייבוי', "אבל אני אוהב את החיים שלי ולא רוצה לוותר על שום חלק מהם".

     

    יש לך כל כך הרבה כסף שאתה לא צריך לשמור לנכדים. למה לא לפרוש לאיזה אי בקאריביים?

     

    “אני לא יכול, אני ג’אנקי של ניוז, ולמרות שאני נראה בנזונה ציני, מאוד אכפת לי. מה שקרה עם טראמפ שינה את המשחק כשכבר חשבתי שאי אפשר לשנות אותו. אנשים אומרים לי 'אנחנו צריכים אותך יותר מתמיד'. טראמפ טוב לביזנס, אין ספק, אז אנחנו נהנה ממנו עד שהוא יהרוג את כולנו".

     

    impikk@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 17.04.17 , 23:05
    yed660100