רוח גבית לשקרים

פעם היינו ידידים. עבורי, מרואן ברגותי ייצג את הדור החדש של הפלסטינים המתפכחים. באותם ימים בשנות ה־90 הוא תמך בתהליך שלום תמיכה אמיתית. לא היה לו אז כפל לשון.

הוא לא אמר דבר אחד לישראלים ודבר הפוך לקהל ערבי. להפך. באוזני הישראלים הוא השמיע תוכחות. באוזני ערבים ופלסטינים הוא שיבח את השלום. פעם היינו יחד בעיר בספרד והקהילה הערבית המקומית רצתה לערוך קבלת פנים לפלסטינים בלבד. ברגותי הזמין אותי לפגישה עם נציגי הקהילה. היו שם גם פארס כדורה, סופיאן אבו־זיידה ועוד. בשלב מסוים הוא תפס מנהיגות. אתם רואים אותנו, הוא אמר, ביחד אנחנו יותר ממאה שנים בכלא. שילמנו מחיר והגענו עם ישראלים כדי להביא רוח של שלום. אנחנו לא צריכים אתכם כדי להחזיר אותנו לסכסוך. אמר, ויצא מהחדר. כזה היה ברגותי של אמצע שנות ה־90. בהמשך דברים השתנו. הוא השמיע באוזניי תלונות על כך שישראל לא מקיימת את חלקה בהסכם, בעיקר על הקמת עוד התנחלויות. אבל שום דבר לא מצדיק את ההידרדרות שלו לתהומות של טרור ורצחנות.

לפני ימים אחדים פירסם ה"ניו־יורק טיימס" מאמר של ברגותי, שבו התלונן על הכיבוש הישראלי ועל "הטיפול הגרוע באסירים". שלוש בעיות עולות מהמאמר ומהבמה שניתנה לו: ראשית, ברגותי יודע, והעיתון יודע, שבשנת 1999 הציעה ישראל לפלסטינים גם מדינה וגם חלוקת ירושלים. ולמרות זאת הם הגיבו בטרור — וברגותי היה ממובילי התגובה הזאת. ברגותי לא יושב בכלא משום שנאבק בכיבוש או למען חופש ושחרור. ברגותי פנה לטרור כדי להיאבק נגד עצם קיומה של ישראל כבית לאומי של העם היהודי.

שנית, ברגותי משקר ביודעין — וכך גם העיתון החשוב שמפרסם שקר ביודעין: ספק אם יש מחבלים בעולם, בצרפת או בארה"ב, שזוכים לתנאים כל כך מדהימים כמו המחבלים הכלואים בבתי־כלא בישראל. בגואנטנמו אפילו לא חולמים על תנאים כאלה. גם לא מחבלים שיושבים בבתי־כלא בצרפת.

הבעיה השלישית היא ה"ניו־יורק טיימס". זו לא פעם ראשונה שהעיתון מפרסם שקרים בוטים בחסות של מאמרי דעות. שוב ושוב הוא פירסם בשנים האחרונות מאמרים שזכו להפניה על "חוקי האפרטהייד" של ישראל. כאשר לוחצים על הלינק מגיעים לרשימת החוקים שפירסם "עדאלה". אין שם חוק אפרטהייד אחד. אבל צירוף של לינק יוצר תמיד רושם של רצינות. אנחנו בעידן הפייק ניוז. ה"ניו־יורק טיימס" משתתף בו. כדי להוסיף חטא על פשע, העיתון לא ציין שברגותי הוא מחבל שהורשע בשורה של מעשי רצח בבית־משפט אזרחי בישראל. האם העיתון המהולל היה מפרסם מאמר דומה של מחבל מהטליבאן שרצח אזרחים אמריקאים? או אולי מאמר של עציר בגואנטנמו? נדמה שהתשובה ידועה.

ייתכן שיום אחד יחזור ברגותי להיות האיש שהיה. הלוואי. אינשאללה. זה לא מצדיק פרסום מאמר של מחבל. זה לא מצדיק פרסום של שקרים להצדקת שביתת רעב של רוצחים. זה לא מצדיק את המוסר הכפול של העיתון המוביל. כך לא מקדמים שלום, כך מעניקים רוח גבית לטרור ולשקרים.