הרומן של ציון ברוך עם ערפדים בעלי מאנץ' תמידי לנוזל אדום התחיל דווקא בדרמה ישראלית על פועלים קשי יום במפעל. "רני בלייר לקח את אסי, שלום ועמוס תמם לשחק בסדרה שלו, 'שביתה'. אמרתי לעמוס, 'איך רני לקח את שלושתכם, ואותי אפילו לא הביא לאודישן? הסוכן שלי ענה, 'ציון אתה נראה קטן, הם רוצים אנשים לתפקידים של בוגרים'. אבל אז הגעתי לפרמיירה וראיתי שם גמד כמוני".
אולי זה בגלל הדימוי שלך?
"אולי. אחרי הפרמיירה עמוס אמר לי, 'ציון, בלי טובות, תכתוב לעצמך, אתה האדם הכי יצירתי שאני מכיר'. חזרתי הביתה, הלכתי לישון, ובאמצע הלילה חלמתי שבא מישהו ולוחש לי באוזן, 'תחשוב, למה אף פעם לא היה ערפד יהודי, יש איזה סוד שלא מספרים לכם'".
מי זה היה?
"דמות לא מובנת. קמתי בבוקר ושלושה חודשים לא יצאתי מהבית, רק כתבתי את הסדרה. כשסיימתי, באתי למנהלת התוכניות של הוט, מירית טובי, בפרמיירה של 'עספור' ונתתי לה קלסר. היא חשבה שהשתגעתי".
מאיפה המשיכה לערפדים?
"כשראיתי את 'ראיון עם ערפד' בגיל 15, נדהמתי. זה הסרט שהכי השפיע עליי בחיים".
איך בדיוק?
"בערפד יש את כל היצרים שלנו כבני אדם. מה זה למצוץ דם? למצוץ אחד מהשני את הכוח, אנחנו כל היום שואבים אנרגיות מאנשים. כל אחד רוצה לא למות, לא להתבגר, להישאר זוהר ויפה, ולא לפחד משום דבר.
"בגיל עשר אבא שלי נכנס לחדר שלי והזדעזע. ציירתי דברים פסיכיים על הקירות: שדים, מלאכים, ערפדים, וברמלה לא מאמינים בטיפול פסיכולוגי. היום, אם זה היה קורה לבת שלי, ישר לפסיכולוג. אבא שלי אולי נלחץ בטירוף, אבל אמר, 'טוב, זה מה יש. יעבור'. ככה זה. אז לא עבר. מאיפה זה מגיע? לא יודע. אולי מגלגולים קודמים".
גם בחיים עצמם יש לך צדדים אפלים?
"כשאני מכבה את המוח ונח, שם זה נדלק. בכל קומיקאי יש צד אפל".
לאדיר מילר אין.
"תאמין לי שיש לו. אולי אצלי זה קצת קיצוני. זה בא לידי ביטוי בדברים שמושכים אותי, בסדרות שאני אוהב, בסרטים, בציורים שלי. באיך שאני מתלבש. הרי היו צוחקים עליי תמיד, 'ציון היום התחפש, חושב שהוא הג'וקר'".
* * *
JUDA, שתשודר החל מיום חמישי ב־HOT3 וב־HOT וי־או־די, היא פרויקט חייו. והתוצאה הסופית בהחלט נראית כמו פרויקט חיים של מישהו. ברוך הביא אנשי אפקטים שעובדים בארה"ב, את מני יעיש, אולי במאי האקשן הכי בנזונה בישראל, ומוח ויזואלי מפתיע. והתוצאה? סדרה שלא נראית כמו שום דבר שכבר שודר פה. לא רק שיצרו פה סוף־סוף סדרת ז'אנר, היא גם אחת שמרגישה כמו משהו שנעשה בחו"ל.
העלילה בקצרה: ברוך הוא מהמר־עבריין־צעצוע שנוסע לרומניה למשחק הפוקר של חייו עם חבילה של כסף שהוא וחברו הטוב (בגילומו של עמום תמם) גייסו מעבריינים. הוא זוכה בכל הקופה, אבל אז מסתבך עם יפהפייה רומנייה שמתגלה כערפדית. ברוך רואה בגיבורה שלו קווים מקבילים לאשתו יאנה יוסף. הוא הכיר אותה אחרי שיצאה מ'האח הגדול', שם החליט שתהיה אשתו ואף סימס את זה לעורך התוכנית, יורם זק, במהלך הצילומים. הם נפגשו, מהר מאוד התאהבו, רצו להתחתן, ויוסף, רבע מוסלמית, התגיירה כדי שיוכלו לעשות זאת ברבנות. לחתונה זק הביא להם את הסמס של ברוך ממוסגר.
"מה שמדהים זה שכתבתי את התסריט על יהודי, רומן עם גויה, לפני שהכרתי את יאנה. טניה־יאנה, זה בכלל די דומה. אני לא יכול להגיד שזו הדמות שלה במאה אחוז אבל איכשהו זה קרה, וכשיאנה הגיעה לחיים שלי הבנו את זה תוך כדי הצילומים. מישהו אמר לי, 'שמת לב שהסדרה מאוד מתחברת לחייך, הערפדית כל הזמן נלחמת לבוא אליך והרב הודף אותה עד שהיא מוכיחה את עצמה?' פתאום תפסנו את הראש ואמרנו, 'איזה מטורף שכתבתי את כל זה לפני יאנה".
אמרת פעם בראיון: "אני לא מזיין גויות".
"הייתי טיפש. אני אדם מאמין ושומר מסורת, ויוצא לי מדי פעם לחשוב על המשפט שאמרתי. זה היה משפט של אדם בור, ואלוהים צחק ואמר, 'אתה מטומטם, משיח בא מגיורת, יא טיפש'. לימים תראה מה קרה. יאנה הגיעה. אני מתבייש במשפט הזה, אבל אולי אם לא הייתי אומר אותו לא הייתי מקבל את המתנה שנקראת יאנה, ואולי גם לא את הסדרה".
גם ביאנה יש צד אפל כמו בערפדית שנוגסת בך בסדרה?
"ברור. זו ילדה שעד גיל 18 הייתה בטוחה שהיא דתייה וכשרצתה להתחתן אמרו לה, 'את לא יהודייה בכלל'. נראה לי שזה מפתח אצלך דברים מסוימים. לא הייתי נמשך למישהי שהיא האפי־האפי־ג'וי־ג'וי. יאנה זה כמו לקחת שד ולשים לו זר פרחים על הראש".
דימוי מעניין.
"בראש הפיוטי שלי היא כמו שד שיצא מהגיהינום לגן עדן וכולם מטורפים עליו שם. היא בעצם באה ממקום מאוד דארקי, נשארו בה הניצוצות של הילדה שעובדת ומפרנסת את הבית מגיל 12, המון קשיחות שלא הצליחה להרוס אותה. אבל היא כזו מעוררת אהבה, שבכל מקום חולים עליה. גם הרבנים בסוף התאהבו בה, המשפחה המאמצת עד היום בקשר איתה".
יש משהו קשה מאוד בתהליך הגיור. למעשה מכריחים אותך להיות דתי. ללכת למקווה, לשמור נידה.
"אנחנו לגמרי שם. באתי מהאמונה. מאוד חייתי את הדבר הזה לפני, ושמרנו נידה ממילא. מאוד הקל עלינו שזה היה גם ככה בחיים שלנו, ויאנה הייתה בקיאה בכל ענייני התורה כי היא למדה בבית ספר דתי".
למה היה חשוב לך שיאנה תתגייר?
"היה חשוב לה, לא לי. אמרתי לה, 'עזבי, למי אכפת'. היא אמרה לי, 'אין מצב שהילדים שלי יעברו את מה שאני עוברת'. אמרתי לה, 'וואלה, רץ איתך'. תראה מה היא עושה עכשיו, יש לה אתר להלבשה חסודה והולך לה מדהים".
ומה מצבך עם הדת?
"פעם הייתי עושה מצוות מפחד והיום אני עושה כשאני רוצה. חשבתי שהייתי שולם עם אלוהים אבל חייתי בפחד, היום אני מבין שזה מחובר באנרגיה אליי. כשאתה שמח - אלוהים שמח, וכשאתה עצוב - הוא עצוב. אם לא בא לך באמת לעשות מצווה, זה לא שווה כלום, הוא גם לא רוצה שתעשה".
כמו עם יאנה, הדת נוכחת גם ב'ג'ודה', שיצאה לדרך תחת השם 'הערפד היהודי'. כבר באחת הסצנות הראשונות יש רמז לרבנים שיהיו מעורבים בהמשך. ברוך מציין שיהיו גם רפרנסים לקבלה ולספר הזוהר, לצד ויזואליה מרשימה מאוד וסט צילומים ברומניה. "קשה לי לראות שעושים פה כל הזמן סדרות על צבא, דתיים ומרוקאים", הוא מסביר. "אין לי כוח לזה. זה מה שקורה בעולם עכשיו. אקשן, אפקטים יקרים. למה שבישראל לא תהיה סדרת אקשן יקרה כזו? אגיד לך יותר מזה, כבר כתבתי עונה שנייה בלי שקיבלתי אישור. הגעתי לפרק 8 ונשארו לי שני פרקים. בישראל מחכים לפעמים שנתיים־שלוש בין עונה לעונה. בואו נשחרר כבר, כמו בחו"ל שאתה מקבל עונה חדשה בתאריך קבוע כל שנה. למה לחכות ולראות אם זה מצליח?"
יש לך שם סצנה שאתה מרים חתול מהרצפה ואוכל אותו. אתה לא מפחד שהישראלים שלא רגילים לדברים כאלה ייגעלו?
"זו עוד הסצנה הכי עדינה בסדרה. אם 'משחקי הכס' עוברת בארה"ב, שבה אסור להגיד את האף־וורד בטלוויזיה, והקהל כביכול יותר שמרני, אז למה לא פה? היום סרטונים של דאעש עוברים בווטסאפים. אין כבר את מבחן ארוחת הבוקר לדעתי, אנשים לא נגעלים. בכלל, רצינו הרבה דם. ב'משחקי הכס' היו סצנות שלא האמנתי שקרו, למשל כשהכלבים אוכלים את התינוק".
רמזי בולטון דמות מדהימה.
"הייתי הולך לישון אחרי כל פרק עם רמזי בולטון ואומר לעצמי שזה היה חלום. אז כן, אני לא מפחד שאנשים ייגעלו, ואם כן, אז מה? אין כמעט דם בסדרות בארץ. גם אין גיבורי־על. בארה"ב יצרו גיבורי־על בתקופות קשות כשהרגישו שהעם רוצה תקווה. אנחנו עם שהכי סבל והכי סובל וצריך גיבור־על. הכי קרוב לזה היה משה דיין. ג'ודה הוא גיבור־העל הראשון".
יש בסדרה גם סצנה של קרב כלבים. מחכה להפגנה של תנו לחיות לחיות?
"יש לי סרטון של מאחורי הקלעים כדי להראות מה היה שם באמת אם יעשו לי בלגנים".
* * *
ברוך, 37, ויוסף שוכרים בית פרטי בשכונת צהלה, "דונם, המון מרחב, בשכנות לאחותי, יעל פוליאקוב". את הכסף שעשה בקריירה הארוכה שלו השקיע בנדל"ן. רכש דירה במרכז תל־אביב, בית באזורי חן. אבל הוא לא ממש אוהב שמדברים איתו על כסף. "אני לא מהמר, לא עושה סמים, שם את הכסף בהשקעות. אני לא טיפש. אתה בתעשייה שאתה לא יודע מה יקרה בה מחר. שלושתנו מחושבים בעניין הזה".
עוד דבר שברוך לא אוהב: ההתעסקות בתדמית הג'וקר התל־אביבי שיצאה לו מתחילת הקריירה, כשמדורי הרכילות נהנים לגלגל בכל פעם שם של דמות מפורסמת אחרת החולקת מערכות יחסים עם האס החדש מרמלה. רשימה חלקית: לינור אברג'יל, אור גרוסמן, קארין מגריזו. "לא חייתי את הדבר הזה", הוא מדגיש, "פשוט חייתי את חיי ואיכשהו הדבר הזה נלווה אליי".
למה זה נורא, בעצם?
"אחת הבעיות הכי גדולות בדברים האלה זה שהקהל בחוץ חושב שהבנאדם באמת חי ככה מהבוקר עד הערב, מאוהב בתדמית שנוצרה לו, ואשכרה חי אותה. אבל אם תחפור עד הסוף, כל הכוסיות כביכול שיצאתי איתן היו איתי באמת במערכות יחסים. הן פשוט היו בחורות מפורסמות. זה הכל.
"הדימוי שיעשע אותי והחמיא לפעמים, אני לא יכול להגיד שלא היה בזה משהו נכון גם. אבל הכי חשוב זה לא לחיות את הדימוי הזה. חצי מהטאלנטים חיים את הדימוי שלהם וברגע שאתה חי אותו זה דופק לך את החיים. תודה לאל, יש לי את אסי ושלום שלא נתנו לי לחיות את הדימוי שלי".
הדימוי של הגמד שמביא את כל הכוסיות?
"אמא שלי תמיד הייתה אומרת, כשהיו שואלים אותה על זה, 'מה, הוא כזה מכוער ששואלים אותו על העניין הזה עם הבחורות?'"
נראה שאתה קצת מתעצבן כשמדברים על זה.
"לא התראיינתי שש שנים כי כל כתבה הייתה חוזרת על השאלות האלה. תבין כמה זה היה מעצבן ומטריף אותי. זה היה סוגר אותי. לא זוכרים שהייתי מועמד לאוסקר הישראלי ב'סימיקו הקטן', ש'הללויה' זכה במסך הזהב, ששיחקתי ב'הכל דבש'. כלום. אבל כן זוכרים עם מי ישנתי, יצאתי וקמתי".
אולי בכל זאת נהנית מזה?
"זה שיעשע אותי מאוד בהתחלה".
וזה פגע לך בקריירה?
"אני חושב שכשאתה כל הזמן ברכילות, אובד המסתורין שטוב לך כשחקן. תראה מה קרה לג'וני דפ. בסדרה הזו באמת הצלחתי להביא משהו שבו אני מנתק את עצמי לגמרי ממה שנקרא 'הדמות של ציון ברוך'. במשך שש שנים לא עשיתי שום פרויקט לבד. הסתגרתי וחיכיתי לדבר הזה. לא הלכתי לאודישנים, כשהתחתנתי רק אשתי התראיינה. שלום ואסי מאוד נתנו לי את החופש, ועזבתי את הפרונט. לקחתי אחורה, רציתי להחזיר את המסתורין".
גם יאנה מגיעה עם אקסים מפורסמים. קותי, נתן גושן, פורסם גם על רומן קצר עם אייל גולן.
"יאנה תמיד אמרה שאלה שמועות, אז לא ממש התייחסתי".
קותי העלה פוסט עם עצות שכתב לזוכה 'האח הגדול' שנחתם ב: 'בסוף כולן מתחתנות עם ציון ברוך'.
"הצחיק אותי. אפילו יאנה צחקה מזה. אתה טוען שזו עקיצה? יאנה במקום כזה מדהים בחיים שלה, אז אכפת לה אתה יודע כמה בדיוק".
* * *
בהתחלה הוא היה הסטאר של 'מה קשור', אחר כך הלך אחורה והשניים האחרים דהרו קדימה. שלום מיכאלשווילי עשה את 'עספור', אסי ישראלוף זרח ב'בובה של לילה'. ברוך, גם בשנותיו בפרונט, אף פעם לא התאמץ. תמיד היה מאלה שהדברים הלכו לו בקלות. תמיד זהר, תמיד בלט. גם ברמלה, בהתחלה, וגם כשעבר לתל־אביב ולא ממש סבל מבעיות התאקלמות כפי שקורה לפעמים לאנשים מהפריפריה שמגיעים לתעשייה.
"הרגשתי כאילו כל החיים גרתי בתל־אביב. ברמלה נראיתי מוזר. למזלי הייתי הקומיקאי של רמלה ותמיד הערסים אוהבים את המצחיק, יותר קל לו לחיות את החיים".
הלכת מכות או שהיית מאלה שיושבים בצד?
"ברור שהלכתי. זה גדול ממך. אתה לא יכול לא לריב מכות בהווי חיים כזה ברמלה. היו קטטות של החיים בבית הספר, חבורות. אבל לדקירות בחיים לא הגענו. אנחנו מהדור של הפר־פייט".
הולכים לבית ספר על סוסים?
"לא סוסים, אבל חברים שלי היו באים עם חמורים וצינורות. אופניים עם הגה. כל הבלגן. אבל בתכלס, היינו דור מדהים. הדור של היום זה המשוגעים האמיתיים. ווטסאפים, פורנו, סנאף, סרטוני זוועות שעוברים אחד לשני, הכל מאוד קיצוני. לגרות את המוח לדור של היום זה לגמרי אחר".
"'לאישה' היה מטריף אותי בתור ילד. העירום בסוף. היום זה העיתון הכי דתי שיש לעומת מה שרץ בווטסאפ. הם חשופים להכל. אני מאוד בלחץ מהדור הנוכחי של הילדים".
באמצע המשפט הטלפון של ברוך מצלצל. על הצג נראה מספר לא מוכר. ברוך עונה, 'היי, אמא, אני באמצע ראיון'.
לא שמרת את אימא שלך בזיכרון של הטלפון?
"רב אחד אמר לי, 'תזכור מספרים של אנשים שחשובים לך. תחייג לאימא ולא מהזיכרון'. אז לקחתי".
אימא של ברוך תוניסאית, אבא שלו אוקראיני, עבד ברמלה בתור נגר. "אבא שלי נראה כמו סנטה קלאוס", הוא מסביר. "לבן, בלונדיני עם זקן לבן גדול ובטן כזו. יאנה, אגב, עלתה על הדמיון, גאונה. יש ביניהם אהבה מטורפת".
אפרופו סנטה קלאוס, סבא שלך החליף אותך עכשיו בקמפיין של קרולינה למקה.
"סבתא שלי! כשב'ארץ נהדרת' אמרו 'סבתא של ציון' על הפרסומת של בר עם סטיבן טיילר, בכיתי מצחוק. בר שלחה לי את זה".
אז הכל בסדר ביניכם?
"אנחנו כבר חברים טובים, השלמנו עוד בחתונה שלה. אם אנחנו בקשר טוב? בוא, לשנינו יש ילדים. אין יותר מדי זמן".
חברים שלך אומרים שעבר עליך משהו. שציון הוא אדם שהלך לו בקלות בחיים ולא התאמץ מדי. עכשיו ישב לכתוב סדרה, השקעה של שנים, נהיה איש משפחה. החיים השתנו ב־180 מעלות.
"מסכים. החיים באמת הם מה שרציתי שיקרה. אבל בלי עזרה של אסי ושלום, הכנפיים שלי, זה לא היה קורה. אני מתכוון ללעשות דברים לבד, להיות אחראי לבד, לשבת בפגישות משעממות לבד ולהיות בחזרות כל הזמן. לקום מוקדם".
פעם לא היית קם לפני 11?
"אתה מתכוון בטח לשתיים בצהריים. הייתי הולך לישון בחמש־שש בבוקר, איך שמתחילים לראות את השמש. כמו ערפד. על זה אמרה לי אז מישהי, שהיא סוג של קואצ'רית, משפט יפה: 'לא צילמת את הסדרה שלך עד שלא הפכת להיות אבא'. יש משהו בלהיות הורה, כשאתה מקבל אחריות כזו. חוץ מזה, כשאתה קם בשש בבוקר יש לך יותר זמן. רוב הימים אני ישן בחצות, אבל אחרי הופעות נרדם בשתיים־שלוש, ואז יאנה מפרגנת לי לישון".
יש לכם סידור?
"אין לנו את הקטע של 'היום אני, מחר את'. ברגע שהחיים עם בת הזוג הופכים להיות שותפות אני מתחיל לדעוך, כי זה כאילו אני חי עם אסי. אמר לי פעם חבר בשם חג'י, 'ברגע שאתה והאישה שותפים, גמרת. ברגע שאתם חברים, זה יישאר כל החיים'. אסור להתחשבן. חבר בארבע בבוקר יגיד לך, 'אני בצרה', אתה תבוא. זה סוד הנישואים. תקשיב, היא לא ראתה אותי עכשיו שנתיים בצילומים של הסדרה. ואני מופיע. מה יש לומר".
ועשית את הסוויץ' להתרגל לבחורה אחת?
"אני חי עם אסי ושלום 20 ומשהו שנה, אני טוב בזה. גם עם הבחורות הקודמות היו לי מערכות יחסים של ממש. הייתי זוגי גם בעבר. תשמע סיפור, בחור שאני מכיר, הייתה לו אישה 25 שנה, הוא התגרש והתחתן עם צעירה פצצה. בהתחלה היה בעננים, אחרי שלוש שנים חזרו המריבות כמו עם הקודמת. זה טבע האדם, אז אולי עדיף להישאר עם החברה שלך ועם המוכר שלך. יש לי עם יאנה את החיבור הכי מטורף שהיה לי בחיים".
אמרת פעם בראיון שאתה מצפה שאם ילדיך תדע לבשל, לחנך, לפי הספר, שההגשמה העצמית היא לחיות בבית ולא לטוס לחו"ל להפקות.
"אני כן רוצה אישה שמפתחת את עצמה. לא אמרתי את הדברים בקטע שוביניסטי אלא בקטע של להרים גבה על זה שקצת השתנו פה דברים".
כלומר?
"הרבה נשים הפכו לרווקות שוב בגיל 45 ועל כל גבר יש היום ארבע נשים. יש יותר נשים בעולם והגברים קצת שכחו את התפקיד שלהם. הרבה גברים נשארים בבית, מחפשים את עצמם, בא לו על העבודה, לא בא לו על העבודה. מרגיש לי שמנסים לשנות פה חוקיות, כשאנחנו מפחיתים מהמקום של הגבר וגם מהמעמד של האישה.
"העיקר של הבית הוא יותר האישה, לגדל ילדים, ואני מאמין בזה ולא מתנצל על זה. הרבה גברים שכחו את המקום של לפרנס, לחזק את האישה, משחקים בבית פלייסטיישן עם החברים והאישה קורעת את התחת. התבלבלנו קצת בתפקידים. יש לי אישה חזקה, דעתנית, מובילת דעת קהל, אבל היא אימא מאה אחוז בבית וגם מבשלת".
זה עדיין ייראה לאנשים מסוימים שוביניסטי.
"הכי לא. אישה זה יצור יותר מתוחכם מאיתנו. למה גבר צריך להתפלל שלוש פעמים ביום ואישה לא מחויבת? כי יש לה משהו מקורב יותר לאלוהים מאיתנו. אנחנו נלחמים ביצר יותר מהאישה".
נו, באמת, לנשים אין תשוקות?
"ברור שגם לאישה יש תשוקות, אבל אנחנו יותר טיפשים בקטע הזה. אומרים שכשהזין עומד, השכל בתחת, אני לא מאמין בזה, אגב, אבל לא אומרים את זה על אישה. גבר יותר קל דעת מאישה, לא יעזור".
או־קיי, איך אתה עם האבהות?
"תראה, בסופו של דבר אמנים הכי הרבה אוהבים את עצמם, לא יעזור. אתה לא אוהב אף אחד כמו את עצמך. אתה מסתכל על עצמך במראה ואומר 'יא־אללה איזה עולם'. ופתאום, כשיש לך ילדה, כאמן, אתה לא מצליח להבין איזה מטורף זה. פעם ראשונה שיש מישהו בעולם שאתה אוהב אותו יותר מאשר את עצמך. לאמנים זה פסיכי. באותו רגע האהבה הזו עוברת גם לאשתך. תראה מה היא הביאה לי בחיים האלה. האהבה שלי ליאנה גדלה".
מאיפה השם אלה אנדראה?
"ראיתי את סרט 'אנדראה' ואהבתי את השם. לגבי אלה, האותיות עשו לי את זה. היא בת שנה וחצי עכשיו, עדיין עם סבתא, עוד לא נכנסה לגן. אני מאוד מעורה בלגדל אותה, מאוד אינטו־איט, חצי מהוויכוחים עם 'מה קשור' זה על הזמן של המשפחה. לא בא לי להיות מהאמנים האלה שהילדה שלהם מתראיינת ואומרת, 'אבא לא היה בבית, היינו הולכים אליו להופעות'. אני רוצה שתגיד, 'אבא תמיד היה שם'. גדלתי עם אבא נגר שקרע את התחת כל החיים ולא היה לו זמן. הבנאדם עבד עד 12 בלילה והיינו רואים אותו רק בשבתות, פירנס אותנו. אני, ברוך השם, עושה כסף, למה צריך לקרוע את עצמי ושהילדה שלי לא תראה אותי?"
בדרך כלל כשילדים נולדים אנשים נכנסים לחרדה כלכלית.
"אמרתי ליאנה, 'אני רוצה שלא יחסר אף פעם לילדים, אני מפחד מזה'. היא ענתה, 'מה שיש לך בראש לתת להם, יותר חשוב משטויות שלא יחסרו להם'. בכלל, יש משהו שאתה לא יכול לספור בכסף, את החיבוק והאהבה ולדעת שאתה שם בשבילם, יותר חשוב ממיני קופר בגיל 18".
וכשהילדה תגדל? יש כבר מחשבות על גברים בבית?
"שתלך, תיהנה ותעשה חיים כמו שאבא שלה עשה".
וואלה?
"אתה מעדיף שתהיה ילדה שתשב בבית כל היום ואף אחד לא יתקרב אליה, או כזו שתפרח?"
* * *
סיפרת פה עם 'מה קשור' שהיום אתם חושבים יותר לפני בדיחות חדשות בגלל משטרת הפוליטיקלי קורקט. הנה, לאדיר מילר זה עלה בהופעה למשטרה.
"ואנחנו הופענו במקומו, אז יצא לנו טוב כשביטלו לו (צוחק). בזמנו כעסו עלינו על בדיחת האתיופי שלא באמת הבינו, למרות שכל אתיופי שרואה אותי ברחוב צועק לי את השיר".
קיבלת בראש גם כשצחקת על תמונה של ברהנו טגניה בסלפי עם אנשי חדשות 2.
"הוא נראה מתלהב לידם וזה קרע אותי. הוא התקשר אליי, הסביר לי שזה במהלך עבודה שלו מחוץ לבית המשפט. הורדתי את התמונה. אני מדבר איתו לפעמים, הוא מצחיק אותי".
בפוליאקובים היית נראה סתלבטן־על. ככה אתה באמת?
"אני ויעל זה בול ככה. יעל היא הבנאדם שהכי מצחיק אותי בעולם".
אמא שלה גם לא רעה. הגדירה אותך: 'מלקק פותים מרמלה'.
"בכיתי מצחוק. מאז שעשיתי עם יעל את 'הכל דבש', אמא שלה בטוחה שאני אביב גפן. שנים נתפסה עליי כאילו אני אביב, היה לה משהו עליי. הייתי אומר לה, 'שוש זה אני, ציון', אבל היא נתפסה. מאז שיאנה נכנסה לחיים שלי, השתחרר לה קצת. אבל בצילומים אמרה, 'בואנ'ה זה הוא, זה אביב'".
בוא נחזור לענייני הפי־סי. איזו בדיחה לא תספר?
"על מוגבלים. ובדיחות זקנים לא מצחיקות אותי. יש את הבדיחה של שני זקנים עירומים אחרי סקס ששותים מרק והאישה אומרת לו, 'אני מרגישה שהמרק מחמם לי את הלב', אז הגבר אומר, 'תוציאי את הציצים מהמרק'. אין, זה לא מצחיק אותי, הומור זקנים. כן מצחיק אותי אנשים סתומים, זוגיות, טעויות. עדות מצחיק אותי תמיד. פוליטיקה לא. אני חולה על הומור נמוך. אם תיקח את הסטנדאפיסטים הכי טובים בעולם, גם את סיינפלד, הם יגידו לך שפלוצים זה הכי מצחיק".
לואי סי־קיי יגיד את זה?
"הוא מצחיק אותי, אבל מרגיש לי שקהל אמריקאי יותר קל להצחיק מקהל ישראלי. כמו שהם מנומסים יותר, הם צוחקים יותר מאיתנו. הם בתפקיד הקהל. ישראלים אומרים, 'תצחיק אותי, שילמתי לך'. כריס רוק מצחיק אותי יותר. הייתי עם בר במסיבה פרטית של מדונה ולא התלהבתי ממדונה, שישבה מטר לידי, אבל מכריס יצאתי מגדרי. ישר הלכתי להצטלם איתו".
אז יש יתרונות בלהיות חבר של בר.
"כן. אבל אני הבאתי אותה למסיבת יום הולדת של אבי סלסה ברמלה".
אבי אוחיון, ההוא שכתב את 'דרך השלום' וחצי מהשירים במזרחית?
"כן, בדיוק".
מה דעתך על השיח העדתי המתעורר?
"אני לא מאמין בזה. זה חרטה. אני חצי־חצי, אבל בלוק שלי אני מזרחי. אני מרגיש שזכינו במרוץ ואנחנו עדיין מתלוננים שבמהלך המסלול שמו לנו רגליים. אבל די, זכינו. מזרחים נמצאים במקום מדהים בתעשייה, בממשלה, בהרבה מקומות, גם במוזיקה. אי־אפשר להמשיך להתלונן. מי שמעורר את כל העניין העדתי אלה אנשים שמנסים להחזיר אותנו אחורה. פוליטיקאים שעושים את זה, אין להם על מה לרכוב חוץ מהעניין העדתי. אף פעם לא הרגשתי את זה. מי שולט פה היום בתעשייה? סטטיק ובן־אל, מה הם בדיוק? בוא. אייל גולן כל שני וחמישי בפלייליסט, עומר אדם תופס את גלגלצ. על מה צריכה להיות המלחמה? חשוב לי שישמעו גם שלום חנוך".
מעניין.
"בדור שלי הפסיקו לשאול מאיזה מוצא אתה. כששאלו, כבר אמרתי צבר. ומה הילדה שלי תגיד? די, זה שטויות, חארטה.
"הפסקתי לראות חדשות כי הכל שם רע וזה עשה לי לא טוב, אבל אגיד לך איזה חדשות טובות חיממו לי את הלב: דודו טסה מחמם את רדיוהד. תסתכל איזה הצלחה הוא. ומאיזה מוצא? יש בו קיפוח או משהו? מה זה השטויות האלה?"
אתה לא חושב שזה הכרחי לראות חדשות, להיות מעודכן, לבדיחות פוליטיות?
"אני אוהב הומור נקי, בלי סאטירה. בהופעה שלנו לא תשמע סאטירה. פחות פוליטיקה והמצב במדינה. אחי, כל חצי שעה יש חדשות, אז אני צריך לתת להם הומור, לא אקטואליה".
'ארץ נהדרת'?
"כל החברים שלי שם, אז אני רואה, אבל יותר מצחיקות אותי דמויות דמיוניות של אסי כהן ולאו דווקא חיקויים. לראות שוב פוליטיקאי? אין לי כוח לזה".
'גב האומה'?
"לא רואה. אסי ושלום מאוד אוהבים את זה".
בספורט אתה לא מתעניין למרות שתי עונות של 'אנחנו במפה'.
"לא מבין בכלל. ב'אנחנו במפה' אני לצד אסי ושלום. רואה אותם הולכים למשחקים. לא עושה לי כלום. גם לא פלייסטיישן".
מה הטעויות הכי גדולות שלך לדעתך?
"פעם לא הייתי מסיים דברים. את השפיץ האחרון הייתי נותן למישהו אחר לעשות. בסדרה שיניתי את ההרגל הזה. התערוכה לא הייתה בדיוק כמו שרציתי וויתרתי לעצמי. אגב, נשארו ארבעה ציורים מתוך 24. וזה הכניס לי הרבה מאוד כסף. יש ציור שנמכר ב־15 אלף דולר.
"היו כל מיני פרויקטים אישיים שלי שלא יצאו ולא סיימתי אותם. כל מיני עסקים שהצלחתי בהם בהתחלה אבל לקראת הסוף התעייפתי כי אתה מוצא את עצמך עם אנשים מאוד משעממים ואומר, 'מה, אני פה בשביל הכסף? זה לא המהות שלי בכלל'. על זה אמר לי חבר טוב: 'ציון, אלוהים נתן לך ברכה להתפרנס מהיצירה שלך, לא כולם יכולים לעשות את זה'. אז התחלתי להוריד הרבה דברים שלקחו אנרגיות ולא קשורים ליצירה".
"בכלל, אם הייתי אמן לבד, הייתי עוזב את המקצוע. הייתי ממצה. יש משהו באסי ושלום שיודע לדחוף אותי שאני אומר, 'וואלה, סבבה צריך עוד מופע'. חצי מהדברים לא רציתי לעשות. לא את 'אנחנו במפה', לא את 'הישראלים', לא דיסק. אבל עשינו הצבעה והפסדתי".
נשמע שהם מתואמים נגדך.
"יש להם כוח עליי".
