ה"אמריקן איירליינס ארנה", אולם המופעים המרכזי של מיאמי, היה מלא מפה לפה. 20 אלף איש גדשו את היציעים של ההיכל שאירח בעבר את U2, מדונה וביונסה. היה מפתה להציץ מבעד לווילון, לחוש את האנרגיות באוויר. אבל נסרין קדרי בחרה להישאר בחדר ההלבשה, למתוח את הרגע עוד קצת.
"דודו (טסה) אמר לי לבוא לראות את האולם, אבל אמרתי לו שאני מעדיפה שלא. שמעתי את הנגנים מדברים על כמה זה עצום, אבל פשוט לא רציתי לראות. העדפתי לחכות. רק כשדודו קרא לי לעלות לבמה, עליתי וראיתי מולי מלא ראשים. ראשים, ראשים, ראשים. במה ענקית, תאורה ענקית, פיק ברכיים. לא ידעתי מה לעשות. הייתי במתח כי לא ידעתי אם נצליח ואיך יקבלו אותנו".
ואז פתחת את הפה וכל החששות נעלמו?
"לא, הלוואי. בהופעה הראשונה של הסבב, במיאמי, זה לא עבר לי. רק כשירדתי מהבמה ושמעתי את הכפיים, כמה הם מחזקים אותנו ואוהבים את המוזיקה שלנו, שקצת מוזרה להם, רק אז נרגעתי. כפיים של עשרים אלף איש ואת אומרת, 'וואו, תכל'ס פה המוזיקה מדברת, לא מעניין אותם שום דבר אחר'. ירדתי מהבמה ואז פתאום הבנתי. נתתי צעקה ענקית, מכל הלב".
"לשבור את הגדר"
לפני פחות משנה סיפרה קדרי בראיון שהחלום שלה הוא להיות הזמרת הערבייה הראשונה שמופיעה בקיסריה. היא הייתה מוכנה להתפשר אז גם על היכל התרבות או בריכת הסולטן.
בשלושת השבועות האחרונים קדרי שמה את קיסריה בכיס הקטן. היא שומרת אותה לאחר־כך. בינתיים היא מסתובבת על הבמות הגדולות באמת בארצות־הברית עם "דודו טסה והכוויתים", שמחממים את להקת "רדיוהד" בסבב ההופעות האמריקאי שלהם. "אני לא יכולה לסכם לך את התקופה הזו, כי זה היה מטורף", היא אומרת.
הראיון איתה נערך שלשום מבית המלון שלה בלוס־אנג'לס, רגע לפני ההופעה האחרונה עם רדיוהד בארצות־הברית. מחר היא תופיע עם דודו טסה והכוויתים בפסטיבל קואצ'לה בדרום קליפורניה, אחד הגדולים בעולם, וביום שני כבר תנחת בארץ, רק כדי לשבור עוד שיא: בעוד שבוע וחצי תופיע קדרי, ערבייה מוסלמית, בטקס יום הזיכרון בירושלים. וכאילו כדי להשלים את כניסתה הרשמית לממלכתיות הישראלית, היא קיבלה גם פנייה מרגשת ממארגני טקס הדלקת המשואות בהר הרצל להופיע באירוע ביחד עם אבנר גדסי.
מישהו חכם כתב פעם שבסוף מתרגלים להכל, אבל במקרה הזה הוא קצת פיספס: שוב ושוב חוזרת המילה "מטורף" בראיון עם קדרי, שעדיין מתלהבת מכל רגע. "זאת חוויה מטורפת", היא אומרת. "התיקים שלנו עוברים ממלון למלון, ישנים כמה שעות ועולים על הטיסה הבאה. אחרי מיאמי היינו באטלנטה, משם לסיאטל, לקנזס, ניו־ אורלינס, פורטלנד... אני כבר לא בשליטה על איפה היינו ומה עשינו".
אז איך רדיוהד?
"תום יורק, הסולן, שומר על דיסטנס, אבל כמובן שהגיטריסט ג'וני גרינווד, שנשוי לישראלית, בא ומדבר איתנו ומאוד מפרגן. הוא כל הזמן משבח אותי על הקול שלי. גם המאבטח של תום יורק בא אליי ואמר שהוא הוריד את השירים שלנו ושומע אותם בטלפון".
גם חדר ההלבשה שונה מאוד מזה שקדרי התרגלה אליו בארץ. "זה הכי שמפניה שיש, הכי מפנק שיש", היא מתלהבת. "יין, כל סוגי האלכוהול, אוכל מטורף, אבל אני מתגעגעת לארץ, לקהל שלי ולבמה שלי. אתה לא מבין כמה אני מתגעגעת".
עברת מהופעות במועדונים של קריית־גת ונתניה למיאמי וברקלי, ועדיין את מתגעגעת לארץ?
"רציתי את זה כל החיים. רציתי להגיע לבמות הכי גדולות ולא משנה איפה ואיך, להיות שם. אני עדיין לא מעכלת שזה קורה. אבל בסוף, אפשר להוציא את נסרין מהשכונה, אבל אי־אפשר להוציא את השכונה מנסרין".
מי שהוציא את נסרין מהשכונה הוא אייל גולן. קדרי, 30, נולדה למשפחה ערבית־מוסלמית בחיפה וגדלה בלוד. במשך שנים הסתובבה בשולי סצנת המוזיקה המקומית, רבה עם בעלי מועדונים על ה־300 שקל שמגיעים לה תמורת הופעה של כמה שעות. ב־2012 זכתה במקום הראשון בעונה השנייה של התוכנית "אייל גולן קורא לך" (יחד עם מאור אשואל), ופרצה לתודעה כשכולה רעש וסלסולים.
מאז, קדרי מטפסת למעלה. אלבום הבכורה שלה, "נסרין קדרי", היה הצלחה וכלל את הלהיט "חייאתי". אלבומה השני "בנאדיק" יצא רק לפני חצי שנה, והיום היא כבר עובדת על אלבום שלישי. הסינגל הראשון מתוכו, "באתי להחזיר לך", יצא לפני חודש וכבר הגיע למיליון צפיות ביוטיוב. בינתיים, הספיקה קדרי להיות הערבייה הישראלית הראשונה שמשתתפת בפסטיבל הפסנתר, ולהופיע בפני 50 אלף איש בעצרת לציון 20 שנה לרצח יצחק רבין.
השלב הבא במסע שלה ללב המיינסטרים הישראלי יתרחש בערב יום הזיכרון, כשקדרי תופיע בעצרת המרכזית של עיריית ירושלים בכיכר ספרא. למחרת, אם לא יקרו שינויים של הרגע האחרון, היא תשתתף בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, שם היא אמורה לשיר מחרוזת שירי ירושלים עם אבנר גדסי.
בימים האחרונים קדרי עושה חזרות בחדרי המלונות שבהם היא מתאכסנת בחוף המערבי. אם יצא לכם לעבור בפורטלנד ולשמוע "שבחי ירושלים", עכשיו אתם יודעים למה. "זה מעמד מאוד גדול", אומרת קדרי. "אני חלק מהמדינה הזאת וזה כבוד בשבילי להיות מוזמנת להשתתף בטקסים של יום הזיכרון ויום העצמאות. גם כשאני מופיעה עם רדיוהד בחו"ל, אני מייצגת את המדינה שלי. להיכנס לעניינים של פוליטיקה לא מעניין אותי. אני עושה את מה שאני יודעת לעשות, שזה מוזיקה".
ובכל זאת, בוודאי לא פשוט לערבייה מוסלמית לשיר ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
"אל תיכנס איתי לפינות האלה. נולדנו למציאות קשה, לא נורמלית ומשוגעת. אני באה ממקום של לעשות את זה יותר פשוט, יותר חיובי. בשבילי להיות על הבמה בטקס זו הרגשה שאני שייכת, זו עוד חותמת שאני מרגישה שיש לי. המסר שלי הוא של שלום ואחווה, לא לגזענות ולא לאלימות. המוזיקה יכולה לחבר, וזה מה שאני עושה".
לא נתקלת בגזענות מצד הקהל?
"אנשים ששומעים אותי הם חילונים ודתיים, יהודים וערבים, רוסים ואתיופים. אז אני לא מרגישה את זה וגם אם יש טוקבקים, זה לא מעניין אותי".
את לא חוששת מהתגובות מצד האוכלוסייה הערבית?
"לא, כי אני גורמת גם להם להרגיש שייכים. אני בטוחה שאם אופיע בטקס הדלקת המשואות הם יגידו, 'הנה, נסרין שלנו שרה'".
מה יש לך לומר לזמרים ערבים אחרים שרוצים להצליח בארץ?
"לא לחשוב פעמיים, לשבור את הגדר וללכת על זה בלי לפחד. וגם אני מוכנה לעזור. פונים אליי הרבה זמרים ערבים ואני מנסה תמיד לקדם אותם. מתייעצים איתי ואני הכי עוזרת להם בזה".
רדיוהד? לא מכירה
אחרי שפרצה למיינסטרים עם שירים בעברית, ניהלה מערכות יחסים עם יהודים ועברה לגור בראשון־לציון, יכול להיות שאומרים על קדרי שהיא משתכנזת. כרגע היא שוב רווקה לאחר שסיימה ממש עכשיו מערכת יחסים קצרה עם בן זוג יהודי. בכלל, חיי האהבה שלה סוערים: לפני כמה חודשים התלוננה במשטרה בגין הטרדה נגד מי שהיה בן זוגה במשך תקופה ארוכה והטריד אותה לדבריה מאז שהקשר נגמר. "לא בא לי לדבר על הפרידה, אבל כן, אני רווקה, הכי רווקה שיש. כרגע אני מתרכזת במוזיקה, האהבה תבוא אחר כך. אני לא ממהרת לשום מקום כרגע".
סוד הקסם של נסרין תלוי באותנטיות הלא מתיימרת שלה, בשירה שמצליחה לדלג ישירות מליבה לאוזן של המאזין, מעל חומות השסע הערבי־יהודי. אחד מאלה ששמעו את קדרי והתלהבו הוא דודו טסה, שלפני שנתיים יצר איתה קשר וביקש שתשיר באלבום "דודו טסה והכוויתים", במסגרתו חידש חומרים של סבו ואחיו, דאוד וסאלח אל־כוויתי, שהיו מוזיקאים מצליחים ביותר בעיראק. קדרי השתחלה לתוך המוזיקה העיראקית בקלות. "נוצר בינינו חיבור", היא מספרת. "ההוקרה שהוא עשה למשפחה שלו, זה לא מובן מאליו. ישר התחברתי לסגנון הזה".
הסגנון של טסה התאים גם ללהקת רדיוהד, שבחרה בו ובכוויתים לחמם אותה בסבב ההופעות באמריקה. טסה לא חשב פעמיים, והחליט לצרף אליו גם את קדרי. כשקדרי שמעה על זה מהמנהל שלה, חגי אוזן, היא בכלל לא התרגשה. הסיבה הייתה פשוטה מאוד: היא מעולם לא שמעה על רדיוהד.
"חגי התקשר אליי ושאל אותי אם אני יושבת. אמרתי לו שברור, כי אני בנסיעה ואני לא נוהגת בעמידה. ואז הוא אמר לי שאנחנו הולכים לחמם את רדיוהד. שאלתי אותו מי אלה, אז הוא אמר שזו אחת הלהקות הכי גדולות בעולם. אמרתי לו טוב, בסדר".
לא הכרת אותם בכלל?
"גדלתי על מוזיקה קלאסית ואום כולתום. 'קריפ' לא היה לי בפלייליסט. היום אני כבר יודעת שלחמם אותם זה כמו לחמם את אום כולתום".
ההצלחה עלתה לדודו טסה לראש?
"דודו הוא הבנאדם הכי פשוט שהכרתי בחיים שלי. בן אדם צנוע וזמר מוכשר, שיודע מה הוא עושה על הבמה וכל כך גאה שהוא מעביר את המוזיקה של סבא שלו לדורות הבאים".
"לא רוצה לנוח"
כשמפנימים את הדרייב הרצחני שלה, יותר קל להבין איך קדרי הספיקה גם להצטלם לעונה הבאה של "גולסטאר" שתעלה בקרוב ב"הוט". "הייתי מחממת ספסל מצוינת", היא צוחקת. "אין לי קשר לכדורגל, אבל זו הייתה חוויה מדהימה".
אפרופו ריאליטי, איך הקשר שלך עם אייל גולן?
"מעבר לזה שאנחנו חברים טובים, הוא סומך עליי ונותן לי שקט תעשייתי וחופש מוחלט".
את עדיין חתומה בחברת ההפקות שלו?
"כן, אבל אני לא שם בגלל החוזה. אני מסתכלת יותר על התמיכה והחיבוק וההערכה שהוא נותן לי. הנייר הזה הוא כלום מבחינתי".
שמעת שהוא נפרד מרוסלנה?
"מה?! לא שמעתי. זה חדשות בשבילי. מאז שאני פה אין לי מושג מה קורה בארץ. תגיד, עשו שלום בסוף? המחיר של הסיגריות עדיין אלפיים שקל או שירד?"
האלבומים של נסרין קדרי ודודו טסה והכוויתים זמינים בחנויות הדיסקים ובאינטרנט: חפשו אותם הם שווים את המאמץ
