לא רק גולדסטאר
חבורת "ביר בזאר" הפכה לאחד מבעלי ביר בזאר השמות החמים בעולם האלכוהול: אחרי ההצלחה בשוק מחנה יהודה ובשוק הכרמל, הם פותחים בר נוסף בשוק לוינסקי, ומציעים מאה ברזים של בירות מקומיות, כולל אחת פלסטינית. "יש קפיצה בתרבות הבירה אצלנו. פעם אנשים ביקשו, 'תביא לי משהו שדומה לגולדסטאר', היום מדברים איתנו על ניואנסים של סוגי שעורה, וזה כיף", אומר ליאור וייס, שהוא בכלל מהנדס מוסמך מהטכניון, אבל אוהב להנדס בירות
אחד הדברים היפים בבירה הוא שהיא לא עושה מעצמה עניין. מתחברת יפה להמבורגר ולפיצה, לבוטנים ולצ'יפס ולא פחות מזה לשעועית ירוקה, מדברת לכולם בגובה העיניים (אף מילה על עפיצות!), לוקחת את הזמן בבילוי המשותף ומשתדרגת רק כשמבקשים ממנה. אחד הדברים היפים בביר בזאר החדש בשוק לוינסקי הוא שאנשיו, אוהבי בירה ומביני עניין כשמדובר בה, מאמינים שכל אחת ואחד יכולים ליהנות מבירה — והם יעשו הכל כדי למצוא עבורכם את הברז (או הבקבוק) הנכון.
קצת יותר ממאה בירות, כולן ישראליות (למעט בירה טייבה, שעל התווית שלה מצוין "רמאללה פלסטין") נמכרות בבר הבירות החדש והנעים הזה. ליאור וייס, גלעד היימן ודורי בן־ציון, שמנהל את המקום החדש, לא מתלהבים מהמושג המתבקש "בירות בוטיק". לדבריהם, מדובר פשוט בבירות בעבודת יד, וככאלה, אין מתאימות מהן לשתייה בשוק. מה שמסביר מדוע כל ארבעת הברים של המותג (לא כולל הפופ־אפ הקיצי ברחבת תיאטרון הבימה בתל־אביב), שהצמיח גם מבשלה, ממוקמים, ובכן, בשווקים — שניים מהם בשוק הכרמל התל־אביבי, אחד בשוק מחנה־יהודה הירושלמי והאח הצעיר — בלוינסקי.
"מגיל 21 אני מבשל בירה בסירים של אמא, להנאתי", מספר וייס, שותף בחברה והאחראי על מבשלת "ביר בזאר". "עשיתי תואר בהנדסה בטכניון, תוך כדי מכרתי קצת לחברים, אבל הבנתי שאני לא רוצה להיות מהנדס. העמקתי את הידע, לקחתי קורסים בהנדסת מזון ובמיקרוביולוגיה, נסעתי להכשרה בגרמניה, עבדתי בכמה מבשלות בירה בארץ והכנתי את עצמי לרגע שתהיה לי מבשלה של ממש משלי. במקביל התחיל בארץ הקטע של מבשלות בוטיק, והחלטתי לפתוח בסטה קטנה בשביל הכיף. כעבור זמן הכרתי את גלעד, חשבנו לפתוח מקום של בירות, פתחנו את הסניף הגדול יותר בשוק הכרמל ואז זה נהיה עסק בפול־טיים. האמנו בלוינסקי כי זה השוק הכי אותנטי, השוק עם הכי הרבה נשמה בתל־אביב. והמוצר שלנו מתכתב עם זה בדיוק".
איך בקבוק בירה ב־26 שקלים מתכתב עם השוק?
"כשאדם בא לחוויית שוק הוא רואה הרבה דברים ובוחר מתוכם מה שבא לו. זה בדיוק מה שאנחנו מציעים — תבואי, תטעמי כמה סוגי בירה על חשבוננו, בכיף שלנו, תזמיני כוס בירה ואיזה סנדוויץ' וקחי הביתה מה שמצא חן בעיניך והיה לך טעים", מסביר בן־ציון. "לא במקרה כל התצוגה פה נגישה ללקוחות, כמו בשוק, ואין מזווה — מה שיש במטבח מגיע מהשכנים שלנו בשוק, אלה באמת חומרי גלם מהשוק, התבלינים, הג'בטות והדגים שנמכרים ממש ליד".
לפני פחות משנה, כשבבעלותם כשותפים שלושת ברי הבירה, הפך חלום המבשלה של וייס למציאות כשהחבורה הצעירה קנתה את מבשלת "בירת הנגב" והחל בישול הבירה. כיום מבשלת ביר בזאר מייצרת כ־10,000 ליטר בירה בשנה ומתעתדת להגדיל את הייצור, כדי להציע נציגות לכל סגנון.
"איזה IPA יש לך מהברז?"
זה מתחיל ב"דודה ש'ך", AMBER ALE בעלת 4.9 אחוזי אלכוהול וטעם שטוח משהו, נמשך עם "חתול שמן", גם היא בירת אייל בהירה וקלה עם 5.2 אחוזי אלכוהול, שתיהן כהגדרת וייס "בסיסיות, לא אגרסיביות, קלות לשתייה ומתאימות לכולם". אחריהן מגיעה ה־BHINDI המתקתקה, מעלת ניחוחות פרי ובעלת 5.5 אחוזי אלכוהול, בירת IPA שמיועדת, מסביר המומחה, למי שמעריך טעמים וארומות של כשות, אחריה מגיעה ה־BLACK JACK, בירת סטאוט שהלתת המעושן ניכר בה ומעשיר את טעמה ואת 4.7 אחוזי האלכוהול שלה, ולטובת חובבי בירות הטריפל הבלגיות מציעה המבשלה את "בירה עשר" המכילה עשרה אחוזי אלכוהול.
הבית, אומרים השלושה פה אחד, אוהב את בינדי, והקהל הישראלי, שלומד בשנים האחרונות להעריך בירה, עבר משאלות בסיסיות כמו "מה יש לך שדומה לגולדסטאר?" ל"איזה IPA יש לך מהברז?" ואמנם, בביר בזאר החדש מופעלים החל מעשר בבוקר ועד אחרון הלקוחות עשרה ברזי בירה, עם רוטציית מותגים וסגנונות, גם כדי לתת במה למותגים ישראליים מוכרים פחות.
ומה קורה כשמישהו נכנס והשפע הזה מבלבל אותו?
בן־ציון: "אני שואל אותו 'איזה בירה גנרית אתה שותה?' ומשם מתפתחת שיחה, אני מציע לו לנדוד איתי קצת ליד קיר התצוגה, נותן לו לטעום צ'ייסרים קטנים של בירות שונות, עד שהוא ימצא את מה שכיף לו לשתות. המטרה שלי היא שלא יהיה מצב שמישהו ישתה בירה שהיא לא מה שהוא רצה לשתות. כל אנשי הצוות עוברים סדנאות וטעימות, אנחנו שמים דגש גדול על הידע, ומקפידים שהברמן גם ימלצר והטבח גם יברמן, שכולם יידעו להחליף חבית ויכירו את האנשים שמאחורי המותגים וכמובן את הבירות עצמן. את כולן. הטעימות שאנחנו מציעים ללקוחות עולות לנו אלפי שקלים, אבל זה שווה".
כי זה מבטיח שהם ישתו בסוף.
"לא, כי בלי שהתכוונו, נהיה חינוך של הקהל ואנשים למדו את השפה ואת המושגים והם יודעים יותר".
אז כמו הברים האחרים, גם הביר בזאר החדש מציע כאמור עשרות בירות ישראליות (כולל בירה נטולת אלכוהול אחת, תוצרת בירה טייבה, כמקובל באצטדיוני כדורגל בספרד, למשל), ותקרובת בסיסית מתאימה במחירים שפויים לגמרי.
שליש ליטר בירה מהחבית עולה כאן 23 שקל (ובניגוד לברים אחרים, המחיר אחיד, בין אם הבירה שבחרתם מכילה חמישה אחוזי אלכוהול או עשרה), חצי ליטר עולה 29 שקל, מגש טעימות הבית (200 מ"ל מכל אחד מחמשת הסוגים שמבשלת מבשלת הבית) עולה 50 שקל, על פלטת דגים עם סלט תפוחי אדמה ושמנת תשלמו 58 שקל, פיצה תעלה 36 שקל, סנדוויץ' שוק (כרובית ותפוחי אדמה מהתנור, טחינה, בצל סגול, שרי וארטישוק) – 34 שקל. קפה, מציין בן־ציון בחיוך, אין כאן, אבל אם הבירה תעלה לכם לראש - ישמחו להציע קפה שחור.

