ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    רמי זרנגר
    24 שעות • 19.04.2017
    לאן נעלמה דנה דבורין?
    לפני עשר שנים החליטה דנה דבורין לעזוב הכל: כוכבת הילדים הגדולה הרגישה שמיצתה את עצמה. היא ויתרה על הכסף הגדול, מחזות הזמר וערוץ הילדים. במקום כל זה הפכה לעוזרת במאי בחוג משחק בכלא לנערים. ולא תאמינו, היא הייתה מאושרת. עכשיו היא ממשיכה בעשייה החברתית ומעלה הצגה שמבוססת על סיפורי נשים מוכות בתיאטרון הבימה. "יש שחקניות הרבה יותר טובות ממני, חייבים להודות. רציתי להתפתח, ומצאתי את המקום שהלב לקח אותי אליו"
    יואב בירנברג | צילום: רמי זרנגר

    בגיל 32, אחרי עשרים שנה על הבמה, רובן כמלכת הילדים, נמאס לדנה דבורין להיות הבלונדינית שכל הילדות חולמות להיות כמוה, או לפחות לשיר איתה "מקרנה". "הרגשתי שמיציתי את עצמי, שאני פחות רלוונטית, בעיקר בעיני עצמי, וזה היה הסימן להפסיק עם זה", היא אומרת בלי למצמץ. "הנחיתי בהצלחה בטלוויזיה, השתתפתי בהצגות ילדים ושיחקתי במחזות זמר, עשיתי כמעט כל מה שאפשר לעשות בתחום הזה. זה היה נהדר, אהבו אותי, אבל הרגשתי שובע מזה. ההחלטה להפסיק עם התחום לא נפלה מפני שהרגשתי שנמאס לי מזה, חלילה, או בגלל שהרגשתי שלא אוהבים אותי, אלא מתשוקה לעשות דברים אחרים, מתוך רצון להיות בעל משמעות ולא להיות רק בתחת של עצמך. סליחה על הביטוי, אבל זה מה שהרגשתי — שחייתי בתחת של עצמי".

     

    דבורין בחזרות להצגה "סיפורה של נינה"
    דבורין בחזרות להצגה "סיפורה של נינה"

     

    את לא מרגישה שהקריירה שלך מפוספסת?

     

    "לא. מעולם גם לא חלמתי ברצינות להיות שחקנית תיאטרון. הייתי מנחה מצוינת בטלוויזיה, אבל לא הייתי שחקנית מי־יודע־מה. היו לי כישורים טובים אחרים. אני חושבת שיש שחקניות הרבה יותר טובות ממני, מה לעשות. חייבים להודות באמת. רציתי להתפתח, ומצאתי את המקום שהלב לקח אותי אליו — לביים, להפיק פסטיבלים להצגות ילדים ולעשות תיאטרון חברתי. לא רק לחייך כל הזמן ולהיות נאהבת. באמת שאין לי שום געגועים לתקופה ההיא. גם היום, כשאני מביימת, אני לא מדגימה לשחקניות איך לעשות את זה. הן טובות בהרבה ממני. אני מקסימום מדריכה אותן".

     

    הרבה אלילי ילדים אחרים נשארים בתחום גם אחרי שעברו את גיל ארבעים.

     

     

    "לא אני. באופיי אני בנאדם שממצה מהר מאוד את עצמו ורוצה להתקדם הלאה, לדהור קדימה. אני רוצה לבלוע את העולם. אני תמיד באה מנקודה שאני לא יודעת כלום ורוצה לצמוח. מאוד אהבתי לעשות את מה שעשיתי, ואת האהבה הגדולה שעטפו אותי בה, אבל מבחינתי אתה גומר לקרוא ספר אחד ועובר לשני. כמה פעמים אפשר לקרוא אותו ספר. זה כבר מתחיל לשעמם, ואני קראתי אותו ספר הרבה מאוד שנים".

     

    את לא מתגעגעת קצת לימים הזוהרים ההם?

     

    "היום כבר לא עטים עליי צלמים, ויש דור צעיר וחדש של כוכבים נהדרים, וזה בסדר גמור מבחינתי. זה הזמן שלהם, כמו שפעם היה הזמן שלי. אני מאוד אוהבת את החיים שלי היום. אני אימא לשתי ילדות ונשואה באושר (לאמיר פרי, בנו של ח"כ יעקב פרי — י"ב). החיים האלה הרבה יותר מתאימים לי כנראה. אנשים מקובעים על מה שהם מכירים, אבל שוכחים שמאחורי הקריירה עומד בנאדם, עומדת נשמה שמחפשת את דרכה בעולם הזה. עשיתי תפנית של מאה ושמונים מעלות, ואני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם".

     

    רוצה לחולל מהפכה

     

    דבורין, 42, נמנתה עם כוכביו הראשונים והבלתי מעורערים של ערוץ הילדים בשנות התשעים הגדולות שלו — לצד עודד מנשה, יעל אבקסיס, גיל ססובר, מיכל ינאי ואפרת רייטן. לפני כעשר שנים, אחרי לא מעט התחבטויות, החליטה דבורין שהיא רוצה לעשות תיאטרון בכלא. "נפגשתי עם קרן כהן־ישראלי, במאית שעובדת הרבה בבתי כלא, והיא הסכימה לקבל אותי כעוזרת שלה", היא מספרת.

     

    עוזרת שלה? במעמדך? בכל זאת היית כוכבת.

     

    "הייתי מאושרת. הכי מאושרת בעולם. ביימנו את האסירים בכלא הנוער 'אופק', וזאת הייתה תקופה מאתגרת ומעניינת. הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי. זאת לא רק עבודת בימוי, אלא גם תהליך שיקום של האסירים. קרן לימדה אותי המון על תיאטרון חברתי ועל תהליך של עבודה עם קהילה במשבר. היא המנטורית הכי גדולה שלי. עבודת הבימוי הראשונה שלי הייתה בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה. מאז חיפשתי תמיד דרך להתחבר לחומרים שמעניינים אותי ובעזרתם להעביר מסר אמיתי ולייצר שינוי".

     

    לפני שנתיים החליטו דבורין וכהן־ישראלי להקים את עמותת "פלטפורמא" — תיאטרון חברתי ראשון מסוגו בישראל, בשיתוף עם תיאטרון הבימה, שיוביל לשינוי חברתי, לקידום נשים נפגעות אלימות ויסייע להן להשתלב בחברה. את המיזם מלווה צוות מקצועי של עובדת סוציאלית ומדריכה חברתית.

     

    מסיפוריהן של הנשים המוכות כתבה כהן־ישראלי מחזה, "הסיפור של נינה", ודבורין ביימה אותו. במרכז המחזה צעירה שחוזרת לארץ כדי להתחתן עם בן זוגה, מגיעה לבית ילדותה, כשהמפגש עם הוריה מעורר בה זיכרונות שהודחקו וכעת פורצים ומטלטלים את חייה. השחקנים הם שחקני הבימה (דנה ידלין, רותי לנדאו, מיכאל כורש, רונית אפל, רינת מטטוב ויובל שלומוביץ'), כשחלק גדול מהצוות הטכני שמלווה אותם — המאפרת, המלבישה, עוזרת הסאונד והמפיקה — הן אותן נשים שהמחזה נכתב על פי סיפוריהן. כל העובדות מקבלות משכורת מהעמותה, והשתיים מקוות שהן מצאו את ייעודן בתיאטרון גם בהמשך.

     

    "הפרויקט הזה משלב בין שתי תשוקות גדולות שיש לי בחיים — נתינה לאחר ותיאטרון", אומרת דבורין. "ברגע שקרן ואני הבנו שיש אפשרות למצוא דרך לשלב בין שני התחומים, הבנתי שיש משמעות אמיתית לחיי. זה פתאום הפך להיות הרבה יותר גדול מלעשות סתם תיאטרון. זה גם לתת משמעות אחרת לחיים של אנשים, להוביל מסע ששותפים לו כל כך הרבה אנשים. אנחנו מגויסות בלב, ברקמות ובעצמות שלנו לפרויקט הזה. אתה מרגיש שאתה נמצא בכל רגע ורגע בשביל אותן נשים שלא משמיעות את קולן. אתה ההד שלהן".

     

    עם דמעות בעיניים

     

    כהן־ישראלי, בת גילה של דבורין, עושה כבר קרוב לעשרים שנה תיאטרון חברתי ומלמדת משחק. בשנים האחרונות היא עובדת בעיקר בכלא "נווה תרצה", מביאה את התיאטרון לחיי האסירות ועוזרת להן לבנות את חייהן מחדש. "כשדנה החליטה לעשות את הסוויץ', היא פנתה אליי לשמחתי, ומאז אנחנו כמו שתי נפשות תאומות", היא אומרת. "אחרי אחת ההצגות שביימתי, היא באה אלי בדמעות ואמרה לי, 'די, אנחנו צריכות לעשות משהו ביחד'. ישבנו שנה וחצי בחדרי־חדרים ויצרנו את המודל שלנו. היא עשתה שינוי ענקי בקריירה שלה, שינוי בהארד־קור, וזה נפלא בעיניי. היא אישה בעלת אמירה ולב. השותפות שלנו היא בכל הרמות, גם במחשבות. הצבע שדנה מביאה לעבודה שלנו הוא צבע ייחודי שמפרה אותי, ואני מניחה שגם אני מפרה אותה. יש בינינו איזון מאוד בריא. חשוב לנו להשמיע את הצעקה של הנשים הפגועות שהחרישו במשך שנים, כי הגיע הזמן שהצעקה הזאת תהדהד בכל מקום. מי יודע, אולי זה מה שיוביל לשינוי".

     

    דנה, יש סיכוי שתחזרי מתישהו לעולם הילדים?

     

    "אין שום סיכוי בעולם", היא צוחקת. "עולם הילדים הוא לא יותר מנוסטלגיה נהדרת עבורי, זיכרון מתוק ונהדר שחלף ואיננו. זה היה טוב לזמנו ולא יחזור יותר. לא הייתי מחליפה את מה שאני עושה היום בשום פנים ואופן בעולם ההוא. זה הדבר האמיתי". •

     

    ההצגה "סיפורה של נינה" מועלית במוצ"ש בתיאטרון הבימה

     


    פרסום ראשון: 19.04.17 , 21:51