סכנות צרפתיות

מצבה הכלכלי של צרפת, שהולכת היום לסיבוב ראשון בקלפי, לא חסר תקנה, אבל בהחלט דורש תקנה. היחס בין החוב הציבורי לתוצר המקומי גבוה מ־100%; האבטלה עדיין קרובה ל־10%; אבטלת צעירים קרובה ל־25%; הוצאות המגזר הציבורי לא יורדות מתחת ל־57% מהתוצר (לעומת 42% ממוצע OECD); הגירעון הממשלתי, למרות צמצומים, לא מתכנס ל־3% מהתוצר; חשבון סחר החוץ שלילי; המסים הישירים ומסי החברות הגבוהים פוגעים בהשקעות ובצמיחה האפסית; הפנסיות התקציביות משולמות בהיקפים בלתי נשלטים; נעצרה הקדמה הטכנולוגית ותוצרת צרפתית מתקשה להתחרות בשווקים גלובליים.

מול תמונה לא מלבבת זו, מה מציעים המתמודדים לנשיאות? רק למועמד אחד, עמנואל מקרון העצמאי, מצע כלכלי מנומק העונה על בעיותיה של צרפת. למועמדת הניאו־פאשיסטית מארין לה־פן ולמועמד הניאו־קומוניסטי ז'אן־לוק מלנשון מצעים כלכליים הזויים ומסוכנים. ולא בגלל תמיכתם המעורפלת בעזיבת האיחוד האירופי אלא בעיקר בשל רשימת צעדים שמימושם – אם ימומשו – עלול לחבל קשות בעתיד המשק הצרפתי. לא בקלות ראש קראו 200 כלכלנים צרפתיים לציבור שלא להצביע לשניהם. המועמד הקומוניסטי ממליץ לעלות עוד יותר את שיעורי המס, להגדיל את ההוצאה הציבורית על קצבאות ותמיכות ולהפחית את גיל הפרישה. על ההצעות הכלכליות של מארין לה־פן חבל להשחית מילים; הן נשענות על הבחנה בין צרפתים "אמיתיים" שיזכו לתמיכות נדיבות לבין ה"לא־אמיתיים" שהמטרייה של מדינת הרווחה תישלל מהם. תעמולת הבחירות שלה, כמו גם של יריבה מלנשון, שזורה ברמזים על קונספירציות בין בנקאים יהודים לפוליטיקאים ממסדיים.

ואף על פי כן, שוקי ההון של צרפת לא רועשים וגועשים. התנודה בתשואה על אגרות החוב הממשלתיות, המבטאת את הסיכון המוגבר של המדינה, הייתה מינימלית. סוכנויות דירוג אשראי שותקות והבורסה שלווה.

ההסבר? אנשים הפסיקו להתייחס ברצינות לאזהרות של חזאים. הזעזועים הכלכליים שהיו אמורים להתרחש אם הבריטים יחליטו לנטוש את האיחוד האירופי והאמריקאים יבחרו בטראמפ לנשיאם, לא קרו במציאות. עד כה קרה ההפך: הבורסות גאו, ביטחון הצרכנים עלה, הדולר והשטרלינג לא קורסים. הפעילים בשווקים התרגלו לכן להתייחס לנבואות הזעם בביטול, ומאמינים שהשכל הכלכלי הישר ינצח גם אם צרפת תימסר לידי נשיא (פוסט) קומוניסטי או נשיאה (פוסט) פאשיסטית.

אשרי המאמין.