מטען הכאב
"פגוש את העיתונות", ערוץ 2, 18:40
הלב נקרע נוכח דבריה של זהבה שאול, אמו של החייל אורון שאול, שהתראיינה לרינה מצליח ב"פגוש את העיתונות". מילותיה היו נוקבות וקשות. היה בכוחן להזכיר למי ששכח — ובשבוע שעבר בכנסת נדמה שהיו כמה כאלה — את החוב המוסרי כלפי אמהות ואבות שילדיהם נשלחו לחזית ולא שבו.
זכויותיה של שאול אינן מוטלות בספק ולא נתונות לוויכוח. אולם בשיחה עימה היא סיפקה כמה הצהרות שדרשו בירור נוסף. למשל, על הביזיון המדובר בבית הנבחרים אמרה כי "מה שנעשה ללאה גולדין בעיני המצלמה זה דברים שאנחנו גם עברנו אותם, אבל בחדרי חדרים. בכל פגישה זה היה... פגישה בזויה, פגישה לא ערכית, פגישה שאין לה תכלית". אלו טענות חריפות. פירושן הוא שההתנהלות שהסעירה את המדינה אינה רק מנת חלקם של ח"כים כמו מיקי זוהר או דוד ביטן.
לאחר מכן סיפרה שאול כי היא ובעלה המנוח, הרצל, נהגו להצביע לליכוד במשך שנים ארוכות. "אני לא מאמינה למה שאני רואה היום", תקפה את מפלגת השלטון מודל 2017. "זה לא אותו ליכוד, זה לא אותם חברי הכנסת שהייתי מצפה שיהיו". עם זאת, כשנשאלה אם תמשיך לשים את אותו הפתק בקלפי, השיבה: "אני מאמינה שכן כי אני רוצה שיחזירו לי את אורון. ומי שיכול להחזיר אותו זה מי ששלח אותו".
זו עמדה שבהחלט יש מה לתהות עליה. לא להתעמת, לא להתנגח, לתהות. למשל, באמצעות אזכור של אירועים היסטוריים: גלעד שליט הושב על ידי ממשלה בראשות בנימין נתניהו, אף על פי שנחטף בעת כהונת אהוד אולמרט. להבדיל, גופותיהם של בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד הושבו בעת שראש הממשלה היה אריאל שרון ולא אהוד ברק. אם כך מדוע זה ש"שלח" הוא זה ש"יכול להחזיר"?
אין מה לבוא בטרוניה למראיינת. אף על פי שמולה ישבה אישה תשושה מכאב, מצליח ניסתה לתמרן במרחב שהוא ממילא צר למדי. וזאת בדיוק הבעיה המהותית בדיאלוג התקשורתי עם משפחות שחרב עליהן עולמן. המעמד הרגיש והטעון מנטרל את החושים הביקורתיים. עוצמת האמוציות של אם שבורה מצער מאפילה על הרצון להבין לעומק חלק מהנחותיה. מילוי החובה להאזין לשוועתה מגיע, במקרים מסוימים, למצב שבו שאלת המשך מתבקשת הופכת לאקט בלתי אפשרי.
ובסיטואציה כזאת הצופים נותרים עם מצלמה שסוגרת ברגע הנכון על פנים עצובות, אבל עם דיון ציבורי חסר.
בקטנה
אחרי פיטוריו של ביל או'ריילי ונטישתה של מייגן קלי, שון האניטי נותר אחד הטאלנטים הבולטים של פוקס ניוז. המגיש הפופולרי אף ביקר בישראל, ובסוף השבוע שודר ראיון שלו עם ראש הממשלה (שמתראיין בעברית בתדירות שבה יש־ ראל עולה למונדיאל). בעצם, "ראיון" יהיה טייטל קצת גדול על מה שקרה שם: האניטי החמיא וליקק, ונתניהו מדי פעם העביר את מסריו. זאת הייתה שיחה כה מתחנפת שאפשר רק לנסות להשוות מי נהנה יותר: נתניהו עם האניטי או רעייתו עם שמעון ריקלין וטל מאיר.
לפנייה לכתב/ת 
