yed300250
הכי מטוקבקות
    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    מסלול • 23.04.2017
    בין האלונג למקונג
    מי שכבר חרש את אירופה, חצה את ארה"ב ומיצה את תאילנד (וגם מי שלא), מוזמן לגלות יעד אקזוטי שעדיין לא הוצף בתיירים: וייטנאם. שרית סרדס־טרוטינו יצאה למסע של שבועיים במדינה היפהפייה, טעמה אורז בכל צורה אפשרית (כולל גלידה), ונחרדה לגלות למה מיועד הרוטב המיוחד שהציעו לה בחנות תבלינים
    שרית סרדס־טרוטינו

    "איפה כדאי לנו לטייל בחופשה הבאה?" נחתה השאלה בקבוצת הפייסבוק השוקקת "חו"ל זה כאן". "את אירופה חרשנו, בארה"ב טיילנו לא מעט, וגם בתאילנד כבר היינו. מה הדבר הבא?"

     

    בין שלל היעדים הנחשקים שהציעו חברי הקבוצה (זנזיבר! האיים המלדיביים! הוואי! טנריף! אלוהים, כמה שהעולם גדול ויפה) בלטה תשובה אחת שלכדה את תשומת ליבנו: וייטנאם. הנימוקים: אקזוטית, יפהפייה, זולה, טעימה, ועדיין לא הוצפה בגדודי תיירים שהשחיתו את אופיה הבתולי. למרות שלא אנחנו העלינו את השאלה, והתשובות כלל לא הופנו אלינו - מיד השתכנענו. אין מה לומר, לא צריך להפעיל עלינו הרבה מאמץ כדי לגרום לנו להתייצב עם המזוודות ליד הדלת, בהמתנה למונית שתיקח אותנו לשדה התעופה.

     

    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    ואמנם, אחרי טיול של שבועיים בווייטנאם לא נותר אלא להודות: כל המחמאות נכונות, ואף למעלה מזה. מסע החלומות המשפחתי שלנו שילב הרפתקאות כמו טרק בשדות האורז המרהיבים בצפון המדינה, שינה בספינה במפרץ קסום, לינה ברכבת לילה, כמה ימי בטן־גב באתר נופש במרכז, שיט מרתק בדלתא של המקונג בדרום המדינה, ובין לבין - גם טיולי אופניים, אינספור ארוחות טובות, וכמובן - שופינג בזיל־הזול. המסקנה העיקרית שלנו מכל זה: אין גבול. אין גבול לכמות המסאז'ים שאפשר לעשות בווייטנאם, אין גבול לכמות המנות שאפשר לאכול מחומר גלם פשוט כמו אורז, וגם אין גבול לכמות התמונות שאפשר לצלם בטיול אחד, בעיקר של ילדים יפהפיים וזקנים קמוטים וחסרי שיניים.

     

    אז איך בכלל מתכננים טיול לווייטנאם? אנחנו בחרנו בגרסה למפונקים, שהולכת וצוברת תאוצה בקרב משפחות, או אנשים שלא רוצים להטריד את עצמם בלוגיסטיקות מיותרות: טיול מאורגן פרטי. איך זה עובד? שוכרים את שירותיו של מדריך טיולים מקומי, המשמש כמארגן ומפיק־על של הטיול. הוא דואג לבנות לכם מסלול בהתאם לרצונות, לצרכים, לתחומי העניין ולנטיות התיירותיות שלכם, שולח לכם מדריך, נהג ורכב לכל נקודה שאליה תגיעו, מזמין לכם טיסות פנימיות ומלונות, מעדכן אתכם במקרה שיש שינויים לא צפויים במסלול בשל תנאי מזג אוויר (ואף דואג לשינויים בטיסות ובמלונות במידת הצורך), ובאופן כללי - משמש עבורכם אבא, אימא ובודהה קטן לאורך כל הטיול.

     

     

    הרשת מלאה במדריכי־על מהסוג הזה. למדריך שלנו קראו Giang Quoc Trinh (תמצאו אותו בקלות בפייסבוק), שהתגלה כבחור חביב במיוחד, אוהב ישראל, יעיל להפליא במתן עצות בענייני שופינג, ומצטיין בהשגת מחירים טובים יותר למלונות, לפחות בהשוואה למה שמצאנו אנחנו. בעיצומו של הטיול הוא גם התגלה כבעל תושייה: סערה פרצה במפרץ האלונג ביי, שאליו היינו אמורים להגיע, וגרמה לסגירתו לכמה ימים.

     

    מזג האוויר אמנם שיבש לנו את התוכנית ודחה את הגעתנו למפרץ, אבל ג'יאנג דאג לעדכן אותנו במהירות, ביטל לנו את הטיסות הפנימיות והזמין טיסות חדשות, ביצע רישום מחודש בבתי המלון שתוכננו להמשך והתאים את המדריכים והנהגים שחיכו לנו בשאר המסלול על פי התוכנית החדשה. כן, הוא לוקח עמלות, אבל מבדיקות שערכנו המחירים שלו התבררו כהוגנים, כך שהיה שווה להפקיד את הטיול שלנו בידיו. מי שרוצה לפטור את עצמו מדאגות כמעט לגמרי – זאת הדרך המושלמת לטייל. במיוחד במדינה שבה נאסר על זרים לשכור רכב, וגם אם היה מותר, אתם ממש לא מאחלים לעצמכם את הקרחנה הזאת. מיליוני אופנוענים שנעים בכבישים עשויים להצמית באימה גם את הנהגים המנוסים ביותר.

     

    האנומליה של האנוי

     

    וייטנאם היא ארץ צרה, ארוכה ומרובת אטרקציות תיירותיות. זאת הסיבה שכדאי לנחות בקצה אחד שלה (האנוי בצפון, או לחלופין - הו צ'י מין סיטי בדרום), ולצאת מהקצה השני. אנחנו (נו, טוב, אני) הלכנו שבי אחר טיסה זולה יחסית, שנחתה בהאנוי ואף המריאה ממנה, מה שהצריך מאיתנו בסוף הטיול טיסה פנימית מנג'סת בחזרה מהדרום לצפון כדי להמריא הביתה. למרבה התדהמה שוב התברר שהזול עולה ביוקר.

     

     

    אם אתם רוצים לטעום מעט מכל אזור, אלה ההמלצות שלנו למסלול שיימשך שבועיים: האנוי, סאפא והאלונג ביי בצפון, הוי אן במרכז, ובדרום - סייגון (ששמה הנוכחי הוא הו צ'י מין סיטי) והדלתא של המקונג. יש מטיילים שמשלבים גם כמה ימים בקמבודיה. במסלול שאנחנו בנינו לא הספקנו לחצות את הגבול למדינה השכנה.

    כמות מטורפת של אופנועים בכבישים | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    כמות מטורפת של אופנועים בכבישים | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    המסלול שלנו התחיל בטיול של יומיים בהאנוי. השתכנו ליד אגם הואן קיאם, ברובע העתיק שלה, ששימש פעם כצ'יינה טאון והיום הוא ליבה הפועם של העיר. לקח לנו כמה שעות להתאושש מההלם למראה הכמות המטורפת של האופנועים בכבישים. פחד אלוהים. עד סוף הטיול לא הפסקנו להשתאות למול ההיגיון שבשיגעון – שום תאונה לא קרתה, וההרמוניה שבה נעו האופנוענים, יחד עם הולכי הרגל, היתה מושלמת.

     

    את הביקור בהאנוי פתחנו בסיור אוכל רחוב עם מדריך מקומי, ששוטט איתנו בין דוכנים וערך לנו היכרות עם הלהיטים הקולינריים: ממתקי בצק מטוגנים, פירות חתוכים המשייטים בתוך חלב קוקוס קר, קפה וייטנאמי המוגש עם חלב משומר בקרקעיתו ופילטר בקודקודו, רולים וייטנאמיים ממולאים בירקות מדפי אורז טריים או מיובשים, בשר מיובש וכבוש במלח וסוכר, לחמניות ממולאות עשויות מבצק אורז מאודה, ואפילו גלידה מאורז ושעועית ירוקה.

     

    "וזה", הצביע המדריך בהתלהבות על בקבוק פלסטיק ובו נוזל אפרפר, כשהגענו לחנות תבלינים, "זה רוטב נהדר לכלב".

     

    עכשיו תבינו - לווייטנאמים יש מבטא כזה, שכל מה שהם אומרים נשמע קצת משובש. כך שכשהמדריך אמר בהתלהבות dog, אני שמעתי duck.

     

    "איזה מנות אתם מכינים מברווז?" שאלתי בעניין עמוק.

     

    "לא ברווז", תיקן אותי המדריך בסבלנות, "כלב".

    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    כן, רבותי, וייטנאמים, בעיקר בצפון, אוכלים לפעמים גם כלבים. הנוהג הזה החל בתקופות קשות, כששנות הכיבוש האיומות והמלחמה הקשה הובילו לרעב כבד, וכלבים שימשו חומר גלם לגיטימי לארוחה. כבר יותר מארבעים שנה שהמדינה משוחררת מעול הכיבוש, אבל במקומות מסוימים עדיין יש מסעדות המגישות בשר כלב, שנחשב דליקטס.

     

    לא מזמן סיפר לי חבר, שבדרום וייטנאם הציעו לו מעדן אחר: עכברוש בחלב קוקוס. כשהמארחים ראו אותו מתעוות באימה, הרגיעו אותו שזה עכברוש נקי, שגדל בשדות האורז. מה שמוביל למסקנה הבאה: אם להרפתקנות הקולינרית שלכם אין גבולות, אנחנו בטוחים שתגלו עולמות חדשים. אבל אם אתם מתאפיינים במידה מסוימת של שמרנות, למה שלא תשקלו כמה ימי צמחונות?

     

    עוד כמה מילים על האנוי: העיר הזאת מבולגנת, מטורללת, צבעונית ומתקיפה את כל החושים. לצד קולקציה מרהיבה של קסדות על ראשי האופנוענים, תראו גם מוכרי פירות שמעמיסים על הכתף סלסילות תלויות על מוט, המון רוכלים, דוכנים וחנויות, ואינסוף מסעדות רחוב.

     

    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    טיול אוכל בוייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    חוץ מסיור אוכל גם ביקרנו בבית הכלא הצרפתי, שהדגים את אכזריותו של הכובש האירופאי כלפי התושבים המקומיים; במוזוליאום – שם מצוי קברו של הו צ'י מין, המנהיג הנערץ, שאמנם הטיף לחיי צניעות, מה שלא הפריע לו ליהנות מארמון פאר (מנהיגים חמדנים פעלו בעולם משחר ימי ההיסטוריה); וגם שוטטנו בשוק הלילה של העיר (לבעלי כישורי מיקוח ישראליים, זה הזמן לתרגל אותם). מי שמסוגל לקום מספיק מוקדם בבוקר יבחין בתופעה מעניינת ליד האגם המרכזי בעיר: מאות וייטנאמים מתרגלים טאי צ'י, חובטים בכדור נוצה, מרימים משקולות או סתם רצים סביב המים, כדרך לפתוח את היום.

     

    רכבת לילה לצפון

     

     

    מהאנוי לקחנו רכבת לילה צפונה, לסאפא. יצאנו לדרך ב־22:30, התמקמנו בקרון שינה עם מיטות קומותיים, וב־6 בבוקר הגענו ליעד. בשוק המקומי בוססנו בבוץ כמו רפתנים וצילמנו כמו משוגעים. הכל צבעוני וזר ומוזר כל כך: עדר ג'מוסים למכירה, ירקות ופירות שלא ידענו לנקוב בשמם, נשים בתלבושות מסורתיות מותחות אטריות אורז תוצרת בית – ערבוביה של מראות, צלילים וריחות.

    וייטנאם. מסחררת את כל החושים | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    וייטנאם. מסחררת את כל החושים | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    סאפא העיר משמשת נקודת מוצא לטרקים בצפון. יש בה שפע חנויות, מסעדות ובתי קפה, מכוני מסאז' ומלונות טובים. למחרת יצאנו ממנה לטרק של 12 ק"מ בשדות האורז המוריקים. בעדינות עם מחיאות הכפיים: בדרך כלל אני מקפידה ליישם באדיקות את המשפט "שלא נדע עוד צעד". הפעם, לא ברור איך, נגררתי למסע הרגלי הזה, אבל בדיעבד הוא התגלה כאחת מפסגות הטיול.

     

    לאורך המסע בשדות האורז עברנו מכפר לכפר ופגשנו עשרות ילדים שחיים בחוסר כל ובעוני מרוד. הם לא שמעו על זארה ועל H&M, והבגדים שהם לובשים שימשו עוד הרבה ילדים לפניהם. טיפ: כמו בהרבה מקומות במזרח, סביר להניח שתרגישו צורך עז לחלק לזאטוטים שם ממתקים, מזכרות קטנות או צ'ופרים אחרים. אל תשכחו להצטייד מראש.

     

    היעד הבא היה ביקור במפרץ האלונג ביי – אחד משבעת פלאי תבל שנוצרו על ידי הטבע, שאונסק"ו הכריז עליו כעל אתר מורשת עולמי, והוא אחד מסמליה הכי מפורסמים של וייטנאם. אין מילה ששנואה עליי יותר מהמילה "קסום", אבל הפעם אין ברירה. המקום הזה באמת מרהיב ביופיו. מפרץ שבו כ־2,000 איים, עם מערות, לגונות וצוקים חדים המזדקרים מתוך המים ויוצרים מראה דרמטי שיפאר את שלל התצלומים שלכם. אנחנו, בכל אופן, צילמנו בטירוף.

     

     

    עלינו על ספינה בצהריים, שטנו ועצרנו חליפות, ירדנו למים להשתעשע עם קיאקים, וחזינו בשקיעה מופלאה מול הנוף הבראשיתי הזה. לינה בספינה מאפשרת תענוג כפול: מלבד שעת השקיעה אפשר לחזות בכל הפלא הזה גם בשעת הזריחה היפהפייה, בהנחה שאתם מסוגלים להשכים כמובן.

     

    הוי אן, התחנה שלאחר מכן, היא אחת הערים היפות ביותר בווייטנאם. יש בה נמל צבעוני, חוף ים עם מלונות פאר (למי שזקוק לכמה ימי בטן־גב בתנאי דה־לוקס), מאות חייטים שיתפרו לכם כל בגד אפשרי, ושוק אוכל מרתק. אזהרונת: דוכני הבשר והדגים אינם מיועדים למי שמצטיינים במודעות היגיינית גבוהה מדי. מקררים זה לחלשים. עם רדת החשיכה נוהגים להדליק פה נרות על המים ופנסים ססגוניים, שהפכו להיות אחד מסימני ההיכר של העיר.

     

    יש גם שופינג

     

    את הטיול סיימנו בהו צ'י מין סיטי, שעד 1976 נקראה סייגון. זו העיר הגדולה ביותר בווייטנאם, עם שמונה מיליון תושבים, וההשפעות המערביות ניכרות בה היטב, בעקבות השליטה האמריקאית בתקופת מלחמת וייטנאם. מי שמחפש פסק זמן מהאווירה האסיאתית – עם קניונים יוקרתיים (ויקרים), מסעדות מערביות ומועדונים מגניבים - זה המקום עבורו. למרות זאת, אם תשאלו אותנו, העדפנו על פניה את האנוי הצפונית, המרתקת הרבה יותר.

     

     

    יש לכם משיכה לתמונות קשות? אל תחמיצו את מוזיאון המלחמה, המתעד את קורות העם במלחמת וייטנאם, ואת הזוועות שחוללו שם האמריקאים. אם אתם מגיעים עם ילדים, קחו בחשבון שהביקור קשה, עד כדי כך שיש להרחיק אותם מחדרים מסוימים.

    כל מה שאומרים עליה נכון. וייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו
    כל מה שאומרים עליה נכון. וייטנאם | צילום: שרית סרדס-טרוטינו ונועם טרוטינו

     

    הו צ'י מין סיטי היא גם נקודת המוצא לטיול בדלתא של המקונג, שם אפשר לשוט בנהר שמימיו חומים (המקומיים רואים במים חומים סימן לברכה, בשל אדמה טובה ופורייה). זה המקום גם לראות שוק צף של פירות וירקות, ולעבור בין כפרים מעניינים.

     

    סיכום? בבקשה: אם יש לכם את הזמן והיכולת, אל תוותרו על הטיול הזה. גם 17 טיולים ליער השחור, אגמי צפון איטליה או פארקי השעשועים בהולנד לא ישוו למגוון החוויות שצוברים במסע אחד בווייטנאם. הבעיה: יש למישהו יעד אקזוטי חדש עבורנו, לחופשה מרגשת ושווה במיוחד?

     

    איפה לאכול?

     

    YCau Go

     

    מסעדה בהאנוי, ליד האגם, שמגישה אוכל וייטנאמי עילי מצוין.

    Dinh Tien Hoang Street 1-7, קומה 6 (כניסה ימנית)

     

    YCha Ca La Vong

     

    מסעדונת בהאנוי, פשוטה שבפשוטות, שמגישה מנה אחת בלבד: נודלס עם דג בבצל, שמיר וכורכום.

    Cha Ca Street 14, Hoan Kiem District, Hanoi

     

    YMiss Ly

     

    מסעדה מצוינת, אם כי נטולת מזגן, במרכז העיר העתיקה של הוי אן.

    Nguyen Hue Street 22, Hoi An

     

    YDingo Delli

     

    בית קפה מערבי בהוי אן, שבעליו אוסטרלי, למי שזקוקים להפוגה קלה מהאסיאתיות.

    Cua Dai Road 277, Hoi An

     

    YSunrise Hoi An Beach Resort

     

    מלון נהדר (ומפואר) בהוי אן, לחובבי נופש בטן־גב.

    Au Co Road, Cua Dai Beach, Cua Dai, Hoi An

     

    YCiao Café

     

    בית קפה רטרואי בהו צ'י מין סיטי, עם גלידות טובות.

    Nguyen Hue 72, Ho Chi Minh

     


    פרסום ראשון: 23.04.17 , 17:19
    yed660100