זו ארצנו
ההתגלות שהולידה את שאולי, עוזרת הבית הקשוחה שהמציאה את לובה ובת היענה בספארי שהריצה את הכותבים לגולל את עלילות הפילוסים. רגע לפני יום העצמאות בחרנו את הדמויות הכי ישראליות של 'ארץ נהדרת' ושמענו מעורך ויוצר התוכנית מולי שגב, כיצד הן נוצרו ומה אנשים מאחלים לאסי כהן כשהם פוגשים אותו ברחוב
שאולי (אסי כהן, 2010), ואירנה (ליאת הר לב, 2012)
הגבר הישראלי לא פראייר, אבל גם ממש לא סיפור הצלחה. בטוח שהוא לוהט כי בשנות ה־80 הוא היה חתיך, אבל בפועל מדגמן אסתטיקה ישראלית שוויתרה לעצמה: תסרוקת, משקפיים וסוודר שקפאו בזמן. תחמן, נצלן ואגואיסט שבטוח שמגיע לו הכל. בפנים־בפנים מסתתר לב זהב. לא בטוח. מתמודד בכיר על תואר הדמות הכי טובה של התוכנית ובכל מקרה, בספיישל יום העצמאות של 'ארץ נהדרת' שישודר בקשת ביום שלישי, 2 במאי, שמור לו בוודאי מקום של כבוד.
שגב: "הדמות הכי מובהקת, בעיני, של הגבר הישראלי המתבגר נולדה כמעט במקרה. במסגרת מערכון מאוד שגרתי על קבוצת רכישה עם הרבה דמויות, אסי כהן לוהק לתפקיד טראבלמייקר קטנוני בעל פתיל קצר בשם הרצל. אבל קרה שם משהו מתחום האלכימיה. הייתה לאסי על הסט סוג של התגלות, קרה לו שם משהו עם הדמות הזו. הם חזרו מהצילומים והבמאי בן בכר התקשר ואמר לי, 'טוב, הוא שינה את השם מהרצל לשאולי'. אמרתי, 'בסדר'. ואז הוא אמר, 'אתה חייב לבוא לחדר עריכה כי קרה פה משהו מטורף'. אסי אילתר המון טקסטים והתגלגל לתוכו איזה בן אדם שניהל שם דיאלוגים שלא היו כתובים במערכון עם הדמויות האחרות. הבנו שנולדה פה דמות שצריכים להמשיך ולחקור אותה. זה דבר שקורה לפעמים - דמות שנוצרת באמת במקרה כשמשהו נדלק אצל קומיקאים בסדר גודל כזה. שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא פגש מישהו כזה. זה לא מודע, זה מיקס של הרבה מאוד אנשים שעברו לו מול העיניים".
14 עונות בארבע דקות
שר הביטחון התחפש לשאולי בפורים. מחמיא?
"זה היה מאוד מצחיק. ישבנו בחדר עריכה וראינו את זה בפייסבוק. זה היה רגע מצחיק וקריפי באותה מידה. הדמות קיבלה חיים משלה, ואפילו פרלמנט משלה. בסדרת הבת 'הפרלמנט' שודכה אליו אירנה הרוסייה בעלת המזג הים־תיכוני ויחד הם לדעתי מהווים סוג של הזוג האולטימטיבי של ישראל החדשה".
יש הרבה זוגות כאלה בשנים האחרונות.
"אנשים מתחברים לזה כי זו כנראה תופעה שקיימת. יש ביניהם קשר מורכב ומקסים. ובסדרה האחרונה של הבית חולים זה מאוד נוגע ללב. זה קשר חם".
שאולי מושך כבר כמה עונות.
"באופן עקרוני, אחרי העונה הראשונה קיבלנו החלטה עקרונית שאנחנו לא ממשיכים עם דמויות מצליחות, כי רק מתוך הוואקום שנוצר אחרי שאתה הורג דמות יכול להיוולד משהו חדש, וזה מאוד משמעותי בהתחדשות ובהתרעננות של התוכנית. אבל יש יוצאים מן הכלל. הדמות של שאולי התפתחה עם השנים וכבר אומרים דרכה משהו קצת יותר רחב. הוא נהיה מין אבטיפוס ישראלי שאפשר להעביר דרכו גם דברים מצחיקים וגם כואבים כמו הסדרה האחרונה על הסרטן. אז יש פה ערך להמשכיות ולהעמקת הקשר הרגשי עם הדמות הזו. זה לא רק הבדיחה".
לא חששתם לקחת אותו למקומות מורבידיים כמו הסרטן?
"מקריקטורה מוקצנת שלועסת ערגליות הוא הפך עם השנים למשהו ריאליסטי ועגול יותר. זה גם איפשר לנו העונה לטפל בנושא כל כך רגיש כמו סרטן. מאוד התלבטנו לגבי הרעיון הזה, אבל רק עם דמות כמו שאולי שהצופים מכירים לעומק את ההיסטוריה והמשפחה שלה אפשר לטפל בזה באופן שגם יצחיק וגם ייגע ללב. זרחוביץ' וטייכר כותבים את זה עם אסי בצורה מדהימה בעיניי. הם גם מקבלים תגובות מאוד טובות ומרגשות מחולים ומאנשי הצוות הרפואי בבית החולים שבו אנחנו מצלמים. אסי מספר שברחוב כולם רק מאחלים לו בריאות ומתחננים ששאולי יחלים".
* ביטויים אהובים: "לא, אין אותך", "אתה גמור בקטע אחר יעני", "תלחץ קרקע ותרד מהעץ".
לובה הקופאית (טל פרידמן, 2003)
דמות הקאלט הראשונה של 'ארץ נהדרת' - עולה חדשה מרוסיה, אישה גאה עם רעמה והר געש פעיל שניצב למרגלות קופה רושמת. לובה הפכה לשקופה הראשונה שהשתלטה על הקונצנזוס.
שגב: "ההשראה והשם הגיעו מאישה בשם לובה בלייב, עוזרת הבית של קיציס ושלי באותם ימים (וגם של שלום חנוך), אישה מרשימה ודומיננטית שניהלה אותנו ביד רמה. אישה שהיה לה מה להגיד על כל דבר. די עבדנו אצלה, במיוחד קיציס, שהיה רווק ושמע ממנה הרבה נזיפות על סגנון החיים שלו. היא מאד בררנית, עשתה אודישן לכל מי שעבדה אצלו ופסלה הרבה אנשים שהמלצנו עליהם כי הרגלי הניקיון של הבן אדם לא התאימו לה, או שסתם הוא לא בא לה טוב בעין".
מה היא חשבה על הדמות?
"זה מאוד־מאוד הצחיק אותה. ברור שזה לא לגמרי היא, היא לא הייתה בן אדם כעוס, פשוט מאוד דומיננטי. היא כן מאוד דומה לה בלוק. כמו בהרבה דמויות שלנו, בהתחלה יש כאלה שנעלבים, אבל אחרי זה מבינים את המורכבות של הדמות, ובסוף מבינים שיש בה הרבה כוח ואופי והיא בעצם מעצימה. המערכונים איתה חשפו קבוצה שלמה של נשים שהיו שקופות בסופר, שלא ספרו אותן, ופתאום התייחסו אליהן וראו אותן".
מה הפיצוח לדעתך שעשה אותה כל כך אהובה?
"היא ביטאה את הקונפליקט בין העולה הגאה מרוסיה שהפכה לקופאית שקופה ובין הישראלים קצרי הרוח בתור בסופר. ההבדלים המנטליים - ההקפדה הנוקשה על החוקים אל מול החפיפניקיות וגסות הרוח המקומית, יצרו עימותים לא פשוטים שבסופם מונולוג סוער שאי־אפשר לעמוד בפניו".
* ביטוי אהוב: "אין עבודה, אין שפה, קשה, קשה".
הפילוסים (אסי כהן, מריאנו אידלמן, אורנה בנאי, 2007)
הישראלי המכוער בגרסה לכל המשפחה. בדומה ל'רופאים ללא גבולות', גם הפילוסים חיים בעולם ללא גבולות - במטוס, בבית הכנסת, בפקק בדרך לאצ'קלונה - אם יש חוקים או תורים הם ימצאו דרך לעקוף אותם.
שגב: "דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של התוכנית, לקח את הילדים בשבת לספארי וחזר ביום ראשון נרעש מההתנהגות של המבקרים שם: יציאה מהמכוניות, האכלת החיות בממתקים, והשיא - סטיקר של 'העם עם הגולן' על צוואר של בת יענה. התוצאה המיידית הייתה מערכון על ביקור בספארי בכיכובה של המשפחה הכל־ישראלית, שאליה חזרנו פעמים רבות".
הפילוסים יועדו מראש לסדרת מערכונים?
"אנחנו לא תמיד יודעים מראש שזו הולכת להיות סדרה של מערכונים, אבל לפעמים כשמשהו קורה בחזרות או ביום צילום והם נורא מצחיקים אחד את השני אז אתה מבין שיש את הקסם. כאן זה היה מאוד מובהק. הדינמיקה בין אורנה, אסי ומריאנו הייתה פשוט היסטרית והם אילתרו המון על הסט".
מה יש בפילוסים שהישראלים כל כך אוהבים?
"סוד הפופולריות שלהם הוא העובדה שבכל אחד מאיתנו קיים פילוס פרוע וילדותי שאוהב לעשות צחוקים עם החבר'ה ולשים זין על החוקים. במיוחד בחו"ל אתה תמיד מרגיש קצת פילוס ולא משנה רמת החשיבות העצמית שלך בארץ. אתה קולני מדי וכולם הרבה יותר מנומסים ממך. הכיף מתחיל כשאתה מתנהג טבעי וקצת מסתלבט עליהם - תכונה מאוד ישראלית - בגבולות הסביר. אם הגעת לחדשות - חצית את גבולות הסביר.
הפילוסים פשוט מאוד ילדותיים. הם מה שנקרא 'לא יודעים להתנהג'. והם מאוד אוהבים לצחוק ולהצחיק אחד את השני. במובן מסוים הם לא אוהבים סמכות שמגבילה את הכיף שלהם. בניגוד לטיסת השוקולד שנים אחרי זה, אין בהם אלימות, הם לא אגרסיביים. הם עושים צחוקים ומסביב יש אנשים קצת קפוצי תחת שמפריעים להם. ואגב, בניגוד לסטיגמה, הם לא רק מזרחים. כמעט בכל מערכון מוזכר שמה המפורש של הדמות שמגלם אסי - שימי הרשקוביץ'".
* ביטויים אהובים: "מצ'עמם לי", "אני פונה ללב שלך".
סלמה הרוקחת (ליאת הר לב, 2015)
הרוקחת המקסימה ונעימת הדיבור, שחוטאת בכתיבת שירים למגירת התרופות ושעיניה הכחולות עיוורות לחלוטין לגזענות שסביבה. חצי מהרומן הדו־לאומי הסוער עם דבורה (אסי כהן) מהדוכן הבוכרו־פרסי. בוגרת הפרמוקולוג'י מדיסן אינסטיטוט אוף ניו־ג'רזי שמנסה להימנע מנקמת דם משפחתית
שגב: "ליאת הר לב המציאה אותה והיא החלה את דרכה בהופעות אורח במחזמר הפרינג' 'מייקל'. חששנו שהצופים לא יקבלו את הרומן שלה עם דבורה בעין יפה, אבל להפך, מדובר באחת מסדרות המערכונים הפופולריות ביותר. טוב, זה היה רגע לפני מירי רגב, בנט וסערת 'גדר חיה'".
איך בונים דמות כזו מבלי להגחיך אותה?
"את התופעה של בני מיעוטים רבים שעובדים בבתי מרקחת ראינו כבר לפני הרבה שנים, אבל לא מצאנו דמות שתיתן את התמונה בלי להיות סטריאוטיפית מדי. ואז ליאת הביאה את סלמה שהייתה מספיק מורכבת ועמוקה ולא סתם קריקטורה. שמנו אותה בסופר־פארם כי זה המקום שבו יהודים ישראלים נתקלים בערבי. מסעדות או בתי מרקחת - אלו נקודות החיכוך כמעט היחידות - ומסעדות כבר עשינו. ואגב האקלים הציבורי, המערכון על המסעדה הערבית עלה על רקע מהומות במגזר הערבי. המסעדות הערביות היו ריקות באותה תקופה. דווקא אז אמרנו, 'בואו ננסה לראות איך המפגש הטעון קורה בתקופות כאלה'".
איך צוחקים על מגזרים חלשים בלי שייעלבו? אתה חוששים מזה?
"צחקנו על כולם ונצחק על כולם. זה לא צחוק שבא מלעג. המערכונים האלה, בניגוד לאלה הסאטיריים שבתוכנית, הם סוג של תמונות ישראליות - יש בהם טוב, רע, מגוחך, מוכר ומקסים. כמו הישראלים. הם פסיפס ישראלי. אנחנו צוחקים על כולם ומוצאים את המגוחך, אבל גם את המקסים, בכל הסוגים הרבים של אנשים שחיים במדינה הזאת, אז זה מאזן את עצמו. אנחנו מקבלים את כל סוגי התגובות, אבל עוסקים בהומור ולא בפוליטיקלי קורקט".
איך הקהל הערבי הגיב?
"מאוד אהבו אותה, בעיקר כי היא דמות מאוד אינטליגנטית ומקצועית ומשכילה, מה יש לא לאהוב בה? זה הכי לא הסטריאוטיפ הטלוויזיוני של ערבים. לי יצא להרצות בצפון בפורום והיו שם הרבה מאוד צעירות ערביות שהודו שהיו חשדניות כלפי זה בהתחלה - אם צוחקים עליהן או לא - אבל מאוד התחברו לדמות הזו".
* ביטויים אהובים: סלמה לא הצמיחה קאץ' פרייז אבל כן כתבה שירים מהממים. למשל:
"קח אותי,
קח אותי על קיבה ריקה
קח אותי
3־4 פעמים ביום, אבל לא יותר משש.
אל תערבב אותי עם אלכוהול,
אל תנהג הביתה,
הישאר לישון
קח אותי תחת הלשון".
ראובן (ערן זרחוביץ', 2012) ואסתי (ליאת הר לב, 2016)
לפני שהתחזק, לראובן לא היה יתרון על אף אחד, אבל הוא גילה את האור ומאז מסנוור את כולם. הדמות המבריקה של הישראלי המתחזק היא אוצר בלום של ידע מועט ולא מקולטג שפוגש עגלה ריקה. וכמו בצבא, מי שמתחזק חודש אחריך הוא צעיר ולא מבין, וכך אסתי, המתחזקת התל אביבית מעלה אותו לדרגת רב אמן בצדיקות והולכה בכחש.
שגב: "הדמות של ראובן נוצרה כאחיו של שאולי ב'פרלמנט' וצברה קילומטרז' בתוכנית הרדיו 'חותרים למגע' של טייכר וזרחוביץ'. זרחוביץ' זוכר את הטיפוס מנעוריו בפתח־תקווה. הוא סיפר על תקרית שבה בחור חילוני עם כיפה לבנה נדחף בתור במכולת, וכשאחת הקונות העירה לו הוא פנה אליה בידענות והסביר, 'דרך ארץ קדמה לתורה'".
ואיך זכינו באסתי הצדקת?
"אסתי הצטרפה לראובן ברדיו אחרי שליאת נסעה פעם למעין טיול השתטחות בקברי צדיקים בצפת עם חברה מתחזקת ובנות בסטטוס דומה. בעקבות ההשתטחות החברה התחתנה ואז ליאת נסעה לחתונה שלה בצפון, ובאוטובוס כולן היו חוזרות בתשובה שעברו בתל־אביב. ליד ליאת ישבה מישהי שהייתה תחקירנית בטלוויזיה וחזרה בתשובה ורוב הפנינים הגיעו ממנה".
יש המון ביטויים, מי כותב אותם?
"זרחוביץ', טייכר וליאת עובדים על זה יחד. אנשים מוכנים להישבע שלפחות אחד מהם היה חרדי או דתי בילדות ולא, אין שם רקע דתי. אתה קולט את הביטויים האלה במציאות הישראלית, מתחקיר ומשיחות עם אנשים כאלה".
זו דמות שהבשילה בכלל ברדיו.
"תהליך המצאת דמות הוא מאוד ארוך יחסית. לפעמים זה לוקח כמה שנים עד שרעיון מבשיל לכדי דמות שלמה. בודקים אותה במערכון או שזה עובר סיבוב ברדיו עם זרחו וטייכר, לפעמים מחכים להזדמנות נכונה. וגם כשמחליטים ללכת על זה, אז זה לפחות שלושה חודשים של כתיבה וניסיונות ופיילוטים מצולמים".
דתיים לא נעלבו?
"דווקא הרבה דתיים התחברו לזה כי זה מראה על השטחיות של החוזרים בתשובה. מצד שני זה בהחלט משקף גם את דעתנו כחילונים על השטחיות הזו של טרנד ההתחזקות בשקל".
* ביטויים אהובים: "אבא־אבא", "תזכי לנרות", "ישועות רכות", "בונה עולם", "בקצב תלדי בנים".
אדי קופל (אסי כהן, 2016)
ראש העיר המושחת של רמת־הוד מאחד בדמותו ובעלילותיו את כל 60 ראשי הרשויות שנמצאים בהליכי חקירה, משפט או מאסר בשנים האחרונות. אוהב להתהדר
ב"עשייה", לרדוף כבוד ולנהל רומן עם העוזרת האישית שמעריצה אותו.
שגב: "אדי קופל משלב את המשפחתיות ותאוות הנדל"ן של שלומי לחיאני, החרמנות של איתמר שמעוני והלוק שמזכיר במשהו את ראש עיריית אור־יהודה שקרא לרחוב בעיר 'באלי' על שם המאהבת שלו והעז לטעון בבית המשפט שחרב עליו עולמו - אפילו 'ארץ נהדרת' עשתה ממנו דמות".
ראשי עיר מושחתים זו המצאה ישראלית?
"לא יודע אם זו המצאה ישראלית, אבל לצד ההיי־טק זה בהחלט מקום שאנחנו נמצאים בו בחזית. מעבר לשחיתות השלטונית הייתה בסדרה הזו את הדינמיקה המשפחתית בתוך השחיתות. אדי קופל באמת מרגיש שהעיר שלו. יש משהו בנורמות הציבוריות אצלנו שמאפשר את זה, אחרת זה לא היה קורה בהיקפים כאלה גדולים. באיזשהו מקום הציבור מאפשר את זה. שמענו אנשים שאומרים, 'אוקיי, הוא עשה המון טוב לעיר אז מגיע לו לקחת קצת מהצד'. ראינו את זה בכתבות על ראשי עיר מושחתים שנשארים פופולריים אחרי שמתגלה שגם הם מושחתים. שלומי לחיאני עדיין מאוד פופולרי בבת־ים".
ויש את ההטרדות המיניות.
"בדרך כלל זה בא עם הטרדה מינית - כשאתה חושב שהכל שלך זה כולל גם את הנשים במשרד. אם אין גבולות אז אין גבולות".
* ביטוי אהוב: "ההורים שלי הכירו בהטרדה מינית".
אשר בן חורין (יובל סמו, 2015)
נהג המונית הכי ישראלי והכי מיואש שיש. בדומה לקלישאה על נהג המונית הישראלי - אשר כבר שמע הכל, ראה הכל, ויש לו מה להגיד על הכל. אשר שידרג את הישראלי שמדבר בסלולר בקול רם ליד אנשים, אצלו זה קורה בדיבורית עם אשתו וחמותו.
מה ישראלי כל כך באשר?
שגב: "המשפחתיות הקצת חונקת, זה שאף אחד לא יכול להיות לבד אפילו דקה, והפומביות. זה עניין שכולנו חווינו בנסיעה במונית, היינו עדים לשיחות אינטימיות של בני זוג, ואתה מתכווץ במושב ולא יודע למה אתה צריך לשמוע את זה. זו חוויה ישראלית חדשה: לנהג שאוכל לך את הראש הצטרף הנהג שמכניס אותך לתוך המשפחתולוגיה שלו והיחסים עם אשתו. אני כבר לא יודע מה עדיף. מהעבר השני של הסלולר תימרנה ליאת הר לב במיומנות בין דמותה של אשתו חני לבין חמותו המעושנת חדוה, ובמושב האחורי נוסעים אמיתיים שלא מאמינים שזה קורה להם".
באמת אמיתיים?
"לפחות בהתחלה כן, הרבה מאוד נוסעים אמיתיים שבהתחלה לא ידעו מה קורה. סמו היה עם הגב אז לא באמת זיהו אותו והתגובות לשיחות היו מאוד אותנטיות. אפילו דוד שלו עלה באחת הפעמים הראשונות ולקח לו הרבה זמן להבין עם מי הוא מדבר".
* ביטוי אהוב: חני: "אששששששר, איפה אתה?"
אשר: "יושב עם הדאלי לאמה בבית הפנקייק, איפה אני... עובד!"
דדי דדון (אסי כהן, 2016)
זמר הפופ הים־תיכוני האולטימטיבי, זה שמזקק את המילים של אבי אוחיון, עם הגרון של פאר טסי ודודו אהרון. 'מתוקה מהחיים' של דדון לא נכנס לפלייליסט, אבל הגיע
למקום השני במצעד השנתי של גלגלצ. נסיך.
שגב: "הנסיון הראשון של התכנית להוציא סינגל אמיתי לרדיו. זה התחיל מזה שאסי פשוט רצה לכתוב מוזיקה ולשיר. מדובר באדם מאוד יצירתי ומוכשר והוא כל הזמן מחפש דברים חדשים. פחות עניין אותו לעשות מערכונים עם הדמות הזו. זה התחיל מהלחנים. הוא השקיע בהם והתייסר כשזה לא היה מספיק טוב, הקליט סקיצות על סקיצות וממש נכנס לעניין הזה. היה מדהים לראות אדם שהוא מאסטר בתחום אחד לומד תחום חדש ונהיה טוב גם בו. הוא כתב את הלחנים עם אח שלו, יוני כהן ממרסדס בנד. את המילים איתי רייכר ואילן שפלר כתבו יחד איתו".
שיערתם שזה יקבל חיים משל עצמו כלהיט רדיו?
"לא ידענו שזה הולך להיות להיט, אבל הבנו שזה יותר קרוב לשיר מאשר מערכון או פרודיה על שיר. היה רגע שחשבנו להוציא את זה בלי שיידעו שמדובר באסי כהן, אבל ירדנו מזה. אנחנו רוצים להגיע לאנשים לא רק דרך הטלוויזיה, אז זה מגניב אותנו שמשמיעים את השירים האלה באירועים ובפסטיבלים ובמסיבות, זה נותן לדדי דדון או לאגס קימל חיים משלהם. גם כשאנחנו רואים ציטוטים של הדמויות נכנסים לשפה זה מאוד משמח, עוזר להבין שזה פשוט עובד ושהצלחנו לתקשר עם הקהל שלנו".
לא חששתם שעם ישראל יחשוב שהבדיחה היא על חשבונו?
"אנשים פה מספיק אינטליגנטיים כדי להבין את הפרודיה ולצחוק. ישראלים זה עַם עִם המון הומור עצמי ואין להם בעיה גם לצחוק על הדבר וגם ליהנות ממנו".
הלהיט הזה סידר לאסי הצעות כזמר?
"הגיעו המון־המון הצעות לשיר בחתונות, בהופעות, הופעות בקיסריה עם זמרים מפורסמים מאוד, הוא דחה כמעט הכל, חוץ מאחת שהוא לקח והופיע מול חברת היי־טק".
* ביטויים אהובים: עזבו ביטוי, קבלו שורה משיר - "זאת אהבה, מיד אני יודע / לא כמו עם זאת שהייתי לפניה".
כושי המציל (אלי פיניש, 2016)
המציל האולטימטיבי מהדור הישן שנאלץ להתמודד עם השינוי בנורמות ובערכים של ישראל בשנים האחרונות – החל מתרבות הפי־סי שהופכת את המגפון שלו לפוגעני
ומטריד, דרך הבן הסורר גילי (תום יער) שמעדיף חוג קומיקס על קריירה בין הגלים, ועד כרישי הנדל"ן שחומדים את פיסת החוף האחרונה.
שמעתי על כמה מצילים שאומרים שהדמות מבוססת עליהם.
שגב: "יש הרבה, אבל זה טוב. זה סוג של מיקס של כל המצילים שאלי נתקל בהם בחיים - הוא מכיר הרבה כי הוא גולש ומת על הים. המון מצילים שלחו לנו אחרי המערכון תמונה שלהם ואמרו לנו, 'זה אני' ולא יכולנו שלא להגיד, 'כן, זה אתה'. ההשראה לדמות מורכבת: הקול הגיע ממתקין דקים צבעוני שעבד אצל אלי בבית והפך חבר, השם 'כושי' נלקח מבעל המסעדה בחוף מכמורת שבו אלי מרבה לבלות, והלוק מהרבה מצילים בחופי גוש דן שנראים בדיוק ככה. השיער השרוף והמסולסל והגוף השמור של אדם לא צעיר, זה מאפיין רוחבי של מגזר המצילים".
המצילים בחו"ל - גם במדינות ים־תיכוניות - שונים לגמרי מאלה בארץ.
"אני חושב שאין כזה דבר בעולם, אני לא נתקלתי. זה מאוד ישראלי: אתה יושב בחוף הים ויש לך אדם שמדבר במגפון בלי הפסקה ומספר בדיחות ומעיר הערות לאנשים בחוף. ואגב עניין הפי־סי שלא מאפשר כבר לצחוק על הרוחצים או להעיר לבחורה על הבגד ים שלה - פייסבוק חסמו לפיניש את העמוד בגלל השימוש במילה 'כושי' ורק אחרי הפצרות ותחנונים בוטלה הגזרה".
* ביטוי אהוב: "לאבלי!".
ליטל מעתוק (מריאנו אידלמן, 2010)
הילדה המופרעת של כולנו. שילוב של מרגול ומירי רגב עם אנרגיות נעורים, נלחמת בשעמום ובכל מי שלא מיישר איתה קו. מעתוק הייתה קיימת בכל שכבה, אבל הרשתות החברתיות אליהן היא מעלה את הקרבות שלה במורים הפכו אותה לכוכבת רשת ואת מערכת החינוך לקורבן שלה.
שגב: "נולדה בעקבות כתבה ב'הארץ' שבה גולל דורון קורן את חוויותיו כמורה מחליף במערכת חינוך שבה המורים איבדו כל סמכות וכמה תלמידים מופרעים שולטים ולא מאפשרים ליתר התלמידים ללמוד. המערכונים צולמו בתיכון ברמלה כשאת חברותיה של ליטל מגלמות תלמידות אמיתיות שעברו אודישנים מזורזים. לילדים שם זו הייתה חגיגה, היה עניין בבית ספר, לא תרמנו לשקט ולאווירת הלימודים שם".
איזה תגובות קיבלתם על הדמות הזו?
"הפסקנו את סדרת המערכונים אחרי שתלמידים מרחבי הארץ התחילו לחקות את התעלולים וההפרעות שראו על המסך ולהעלות ליוטיוב. הבנו שזה מייצר מודל לחיקוי לא כל כך חיובי, ופיידנו את זה, לא לפני שבפרק האחרון התברר שהוריה של ליטל הם פרופסור לחינוך בשם עמוס מעתוק (שגולם על ידי ששון גבאי) ואשתו האמנית, שבטוחים שבתם תלמידה מצטיינת".
* ביטוי אהוב: "לא, את".
קשת ליבליך (שני כהן, 2011)
טינאייג'רית ישראלית בתחילת דרכה מתכוננת לאירוע החשוב בחייה עד עתה - חגיגות הבת מצווש. אף אחד לא ידע שאומרים בת מצווש לפני שהיא סיפרה לנו את זה, ומי שאין לו ילדים בגיל הזה לא ידע כמה רחוק ויקר זה יכול להגיע. מאז התווספה הסיומת "וש" לכל מילה אפשרית - אבוש, ביוש, אינסטוש וכו' והפכה לתרומה הכי עמידה בפני פגעי הזמן של 'ארץ נהדרת' לשפתנו.
שגב: "הדמות מבוססת על בתו של אחד הכותבים שהתקרבה באותה שנה לגיל 12 והוא סיפר שיש היערכות מטורפת לאירועי הבת מצווה בכיתה שלה - תופעה שהייתה בזמנו חדשה - אולמות אירועים וקונספטים ושמלות והשקעות מטורפות, יציאה כללית מפרופורציות. ראינו סרטונים ביוטיוב עם ילדה שנכנסת לאולם אירועים בתוך צדפה - זה היכה אותנו בהלם. הכותבים קיבלו רשות לחטט בפייסבוק של הבת שלו והוציאו משם שפה וביטויים שטרם נתקלו בהם קודם. הרבה פעמים אנחנו מחפשים ביטויים במקומות כאלה. כל הכיתה והחברים שלה מדברים על זה, אז אתה מבין את גודל העניין. על הדרך אתה מוצא את כל ה'תאכל תחת', ואת 'אחד הדברים אם לא ה־'".
בפייסבוק שלה?
"הביטוי הזה הגיע כשהיינו בקופנגן ואשתי ראתה שלט בעברית: 'אחד הפד־תאים אם לא ה־'".
תפסתם פה רגע מייצג של הישראליות החדשה.
"הדמות שיקפה נאמנה את המעבר של הדור הישראלי החדש לראוותנות חומרית בסגנון מסיבות הסוויט־סיקסטין של בוורלי־הילס ואת חוסר האונים של ההורים. אתה מנסה להבין איך מגיעים למצב כזה, את הלחץ החברתי שמופעל על הילדים ושהם מפעילים על ההורים שמתרוששים. קיבלנו הרבה מאוד תגובות של הורים שמאוד הזדהו עם העניין והרגישו שהם בתוך המלכודת הזו. ההגחכה של כל העניין נתנה להם לגיטימציה להתנגד. לא כולם הצליחו. השם קשת ליבליך, אגב, מורכב משם חברת האם 'קשת' עם שם המשפחה של סמנכ"ל השיווק, צביקה ליבליך. ולאחד החברים של הבת של אותו כותב קראו 'קאי' - משם לקחנו את השם של חבר שלה".
איך מזהים בזמן הנכון זרמים כאלה בישראליות?
"אתה צריך להיות מאוד קשוב לתופעות, להיות מחובר להרבה מאוד דברים שקורים בכל מיני מקומות. אנחנו משתדלים להיות סקרנים. למשל אחד הכותבים מגיע ברכבת ומצותת להמון שיחות - אנחנו עולים ככה על הרבה מאוד תופעות. אנחנו פרוסים יפה ברחבי המדינה. זו יכולה להיות תופעה תל־אביבית ויכול להיות דברים ברשת כמו האמהות המשקיעות. אנחנו צריכים, כמו במגזין, לשים את היד על הדופק ולעלות בזמן על כל מיני דברים שקורים. שלוש שנים לפני המחאה החברתית עשינו סדרת מערכונים על שותפים שגרים בדירת מטר על מטר, ובעל בית שמעלה את שכר הדירה בטירוף. הרגשנו על הצוות שלנו שאנשים משתגעים מהעניין הזה, לא חיכינו שזה יתפוצץ".
* ביטויים אהובים: "בת מצווש", "תאכל תחת", "אחת הסבתות אם לא ה־".
לפנייה לכתב/ת 
