לפיכך נתכנסנו אנו
69 שנה אחרי שמנהיגי תש"ח חתמו על מגילת העצמאות, ביקשנו מ–60 אזרחים (כולל האזרח מס' 1) להוסיף למסמך המכונן הזה משפט משלהם/ לשנות ניסוח/ לעדכן לכאן ועכשיו. מגילת העצמאות 2017: פרויקט מיוחד
כך נכתב במגילת העצמאות:
בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין־לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ־ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על־ידי חידוש המדינה היהודית בארץ־ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות־זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ־ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל־ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא־חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב־ 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ־ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה.
הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948 , ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־ 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל. מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ־ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים - גם בתוך התקפת־הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל־אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948 .
בסך הכל, מדובר ב־ 667 מילים, לא כולל החתימות. זהו. המסמך שבישר על הקמת המדינה, שקבע כי אחרי אלפיים שנות תיכון פה ממלכת ישראל השלישית, וניסה איכשהו גם לשרטט קווים מנחים לממלכה הזו – עושה את זה בפחות מ־ 700 מילים. מראש זה היה טקסט של פשרה, סינתזה בין הכוחות שפעלו מאחורי הקלעים. הנוסחים הראשונים, כללו, למשל, אזכור של אלוהים )בגרסה הסופית נותר רק הביטוי "צור ישראל"( והיו דתיים יותר. מגרסה אחרת, מתקדמת יותר, הושמ־ טה המלה "דמוקרטית", ונותרה הקביעה כי מדובר ב"מדינה יהודית". האבות )והאמהות( המייסדים, יש להניח, קיוו שעם הזמן הוויכוחים הללו ייפתרו. זה, כמובן, עוד לא קרה. נסו לדמיין, למשל, דיון שבו הכנסת הנוכחית – או כל כנסת שקדמה לה – מתבקשת לאשרר את מגילת העצמאות. רק לאשרר, לא, חלילה, להפוך אותה לחוקה. המהומה ידועה מראש: החרדים ידרשו שהבסיס לכל יהיה ההבטחה האלוקית לעמו, ושהשבת, הכשרות ובתי הדין הדתיים יהפכו לחלק בלתי נפרד מההכרזה על העצמאות; הימין המתנחלי יתבע כי ההכרזה תהיה על מדינה "בארץ ישראל השלמה"; במפלגות הערביות יבקשו הכרה בעם הפלסטיני; בשמאל יתעקשו להוסיף "מדינה דמוקרטית" לפני "יהודית"; וזה עוד לפני הפעילים והארגונים שיתבעו כי ההכרזה חייבת לכלול הכרה בזכויות הקהילה הלהט"בית, השוואת זכויות נשים; זכויות אקולוגיות; זכויות בעלי חיים; ומה לא. ערב יום העצמאות ה־־ 69 לישראל, פנינו לשורה ארוכה של אזרחים החיים במ� דינה שהוקמה על פי המגילה והצבנו בפניהם אתגר: קחו את נוסח ההכרזה על העצמאות ותוסיפו/ תקנו/ שנו סגנון/ תמחקו/ תפרטו/ תדגישו – את מה שהכי חשוב בעיניכם – כך שהמגילה שייסדה את ישראל ב־ 1948 תתאים גם לישראל של 2017 . זה מה שקיבלנו:
ואלה השינויים המוצעים:
ראובן ריבלין, נשיא המדינה:
"מדינת ישראל יסודה באהבה והיא מכוונת אל הנצח. לפיכך נתכנסנו לבנות את ארצנו ומדינתנו מתוך אהבה אליה, אהבה לנצח שבה. בנים ובנות אנו, השבים למולדתם, לאדמתם, לנצח".
* הנימוק שלי: באחד מנוסחיה הראשונים של מגילת העצמאות הופיעה המילה "הואיל" בתחילתה של כל פסקה. בן־גוריון דרש להוריד את ה"הואיל" ולהשתמש בביטוי "לפיכך". "הואיל", כך אמר, "נראה כמו חוזה שכירות, ואילו אנחנו מכוונים אל הנצח".
באופן אישי הייתי מעדיף לא לגעת בטקסט המכונן של מגילת העצמאות, אך משנשאלתי – הרי שהייתי שמח שהנצח שאליו אנו מכוונים יבוא לידי ביטוי במשפט נוסף שיצורף למגילת העצמאות, כפי שהצעתי.
פרופ' אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, חתן פרס ישראל:
"לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ־ישראל, אשר תיקרא בשם ישראל, ואשר חוקתה הזמנית היא הכרזת עצמאות זו.
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ובהתאם לחוקה הזמנית, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית.
"לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 ייערכו הבחירות לאסיפה המכוננת הנבחרת אשר בתוך שישה חודשים מיום כינוסה תקבע את חוקת הקבע של המדינה, תקים את השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה ותשלים את מגילת זכויות האדם, הכל כאמור בהכרזת העצמאות".
* הנימוק שלי: מטרת השינויים היא משולשת: ראשית, לקבוע במפורש כי ישראל היא לא רק מדינה יהודית אלא גם מדינה דמוקרטית. בטיוטת ברנזון להכרזת העצמאות נכלל המשפט "מדינה דמוקרטית" והוא הושמט מהנוסח הסופי. בית המשפט העליון קבע כי ישראל היא "מדינה שיסודותיה דמוקרטיים". חשוב לדעתי לחזור ולקבוע זאת במפורש.
שנית, לקבוע במפורש – בניגוד לדעה המקובלת – כי הכרזת העצמאות היא חוקתה הזמנית של ישראל. על כן כל הרשויות הזמניות והבלתי נבחרות – מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית – חייבות לפעול על פיה. הקביעה כי ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" מהווה, על כן, לא רק השראה לזכויות ההלכתיות ולפרשנותן של זכויות חקוקות, אלא גם מגילה חלקית של זכויות חוקתיות (אזרחיות וחברתיות).
שלישית, להבהיר כי האסיפה המכוננת חייבת לפעול על פי הכרזת העצמאות ובמסגרתה. עליה לקבוע את חוקת הקבע של ישראל ולהשלים את מגילת הזכויות החלקית הקבועה כבר בהכרזת העצמאות.
נחום ברנע, בעל טור:
"מדינת ישראל תנהיג הפרדה בין הדת למדינה".
* הנימוק שלי: מקומו של הסעיף הזה, שאיננו, הוא מיד לאחר ההבטחה של המגילה לקיים בישראל חופש דת. הכותבים התכוונו לחופש פולחן של בני דתות אחרות, לא למעמדה של הדת במדינה היהודית. זהו אחד המחדלים הבולטים במסמך המופת הזה. הכוונה הייתה להסדיר את הנושא בחוקה, אבל הרגע ההיסטורי הוחמץ, והניסיונות שנעשו מאוחר יותר לגבש חוקה כשלו בגלל התנגדות המפלגות הדתיות.
בהיעדר חוקה הפכו בתי המשפט את מגילת העצמאות לחוקה־בדרך. למה שנאמר בה יש היום תוקף משפטי.
הפרדת הדת מהמדינה לא הייתה מגרשת את אלוהים מחיינו, אולי להפך, אבל המונופול של הזרם האורתודוקסי על נישואים וגירושים, קבורה וכשרות היה מתפוגג, האפליה מטעם המדינה של נשים, עולים מאתיופיה ועולים מחבר העמים הייתה נפסקת, וחומת הניכור שחוצצת היום בין ישראל לקהילה היהודית באמריקה הייתה נופלת. לא בדיוק גן עדן, ובכל זאת, לא מעט.
כל מה שהיה צריך הוא משפט אחד נוסף.
סימה קדמון, בעלת טור:
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט (...) תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית. מתוך כוונה כנה וחתירה אמיתית לכך שהממשלה תהיה זמנית כל עוד לא תיכון חוקה – לא יכהן ראש ממשלה, או כל חבר בה, מעל לתקופה של שמונה שנים לכל היותר".
* הנימוק שלי: מאחר שממשלות ישראל לדורותיהן מתכחשות להתחייבויות מפורשות במגילת העצמאות, כמו ההתחייבות לקביעת חוקה עד אוקטובר 48'; התחייבות לקיים שוויון זכויות לכל התושבים ללא הבדל דת, גזע ומין; הבטחת חופש דת ומצפון, ואפילו לסעיף שבו מתחייבת מדינת ישראל הצעירה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 (שתי מדינות לשני עמים) – בגלל כל ההפרות האלה, יש להתייחס להתחייבות הראשונה כלשונה: הממשלה הזמנית מתחייבת, עד לכינון חוקה למדינת ישראל, לפעול כממשלה זמנית. המשמעות היא, שעד שאין חוקה, לא ישרת ראש ממשלה או חבר בממשלה יותר משתי קדנציות, או לחלופין, שמונה שנים לכל היותר. זאת במטרה למנוע מצב של שיכרון כוח ושחיתות שלטונית שנובעת מכהונה בלתי מוגבלת.
אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד:
"אנו מושיטים יד לבני העם הערבי שהחליטו לכונן עצמאות מדינית ולחלוק גבול משותף עם ישראל וקוראים להם להגיע להסכמה על יסודות של הכרה הדדית ושילוב ידיים במאמץ עליון לשים קץ למעגל הדמים ברוח הצו הקדמון 'בקש שלום ורדפהו' (תהילים ל"ד)".
מרים פרץ, אשת חינוך ואם שכולה:
"מדינת ישראל תהווה בית של תקווה לכל תושביה, בית שבו הורים יוכלו לראות את ילדיהם ונכדיהם בונים את ביתם בשמחה ובגאווה, בית שבו יישמע קול צחוקם של ילדים החיים בשלווה, ללא פחד וחרדה. בבית זה יתחנך דור על ברכיהם של מנהיגים אוהבי אדם, חדורי אמונה, בעלי חזון, אנשי אמת וחסד שבפיהם שגורה הבשורה של הציווי 'ובחרת בחיים'".
חיים טופול, שחקן וחתן פרס ישראל:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות קיומי, חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע, מין ומצב גופני־בריאותי; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
שלמה ארצי, זמר, מוזיקאי ויוצר:
"מדינת ישראל תכיל את תרבותה עד תום; תתמוך באמנות הישראלית המקורית על כל רבדיה: מחול, ציור, מוזיקה, קולנוע; לא תזנח את אמניה בזקנתם; ותאפשר חופש יצירה ואמירה פתוחה וליברלית, ואף ביקורתית, תוך שהיא תומכת בכל המתקשים לממן את יצירתם. כי עם ללא תרבות חופשית הוא עם ללא לב פועם".
הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל, יו"ר מועצת יד ושם וחתן פרס ישראל:
"בשבתות שבהן מברכים את החודש הנכנס, אומרים: 'מי שעשה נסים לאבותינו ולנו, הוא יגאל אותנו בקרוב'. גאולה זו מתמקדת בשני תחומים: 'הוא יקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ', וכן 'כל ישראל חברים'. כיוון שהתקבצנו פה מגלויות שונות, הסעיף הראשון מתגשם לנגד עינינו. מדינת ישראל תתחייב לפעול להשלמת השלב השני של הגאולה שהוא 'כל ישראל חברים' ותחפש דרכים ואופנים להביא ליתר הבנה ואחדות בעם ברוח של אהבה, אחווה, שלום ורעות".
עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) ולשעבר פרקליטת המדינה:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות ותקלוט את הבאים בשעריה באופן שוויוני וברוחב לב; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תושיט ידה לזר, לגר ולנמלט מעריצות ומרדיפה; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תקדם סבלנות וסובלנות תוך הקפדה על כבוד האדם וחירותו; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; תגן על ערכי הדמוקרטיה ועל שלוש רשויותיה – המחוקקת, המבצעת והשופטת, כרשויות נפרדות ועצמאיות, ותבצר את שלטון החוק; תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות; ותגן על א־נשיה מפני הקמים עליה מבית ומחוץ".
סבר פלוצקר, בעל טור:
"מדינת ישראל תפעל בהקדם לצמצום הפערים הכלכליים, החברתיים וההשכלתיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, תגן על זכויות העובדים ועל זכויות הקניין הפרטי, ותבטיח, בהתאם למשאביה, רמת חיים הוגנת וחופש מרעב, מניצול ומאבטלה, לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, לאום, מעמד ומגדר. מדינת ישראל תהא סובלנית ברוח גדולי ישראל לדורותיהם, תבטיח חירות הבעת דעה וחירות הפצת דעה ותגן על חירויות אלו באמצעיה החוקיים".
עפרה שטראוס, אשת עסקים:
"מדינת ישראל תקדש את השונות והגיוון של חלקי החברה בה, מתוך אמונה כי התצרף הייחודי של אזרחיה הינו המקור האמיתי לעוצמתנו הרעיונית והמוסרית. כאומה שקולטת עלייה מיום היווסדה ומחויבת מיום הקמתה להיות אבן שואבת לבני תרבויות שונות החיות זו לצד זו בארץ הזאת, עלינו להיות חברת מופת המכירה בהבדלים הקיימים בינינו ומייצרת מכנה משותף לאומי, המבוסס על האמונה כי 'חביב האדם הנברא בצלם', ובכך בונה את היסודות הנדרשים לקיים מדינה חזקה ויציבה לעולמי עד".
סמי מיכאל, סופר ונשיא האגודה לזכויות האזרח:
"יישום המגילה יתקיים תוך התייחסות אליה כאל חוקה זמנית עד אשר תחובר בעתיד הקרוב חוקה דמוקרטית המושתתת על ערכים הומניים ואוניברסליים בכל הקשור להגנה על זכויות האדם של מרכיביה השונים של החברה הישראלית. הדמוקרטיה חייבת לשמש ערך עליון".
הרב יובל שרלו, ראש ישיבה וחבר ארגון רבני צֹהר:
"מדינת ישראל תציב לנגד עיניה את מימוש חזון הזהות היהודית. באותו הסדר שמציבה התורה – תבסס המדינה את חוקי היסוד שלה על האמונה בצלם א־לוהים של כל אדם ותחתור למימושה; תציב את עקרונות המוסר האוניברסליים, ברוח שבע מצוות בני נח, כמצפן למדיניותה, ותכונן מערכת פוליטית הנאמנה לעקרונות האתיקה והמוסר; תכונן חברה הנאמנה לתעודת הזהות של מייסד האומה, אברהם אבינו, 'ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'; תחתור לחידוש הברית שבין העם היהודי ובין א־לוהיו, שהתרחשה לראשונה בייסוד האומה – בפסח מצרים, מתוך בחירה חופשית וחיי חירות; תפעל לאור המשפט היהודי, החוקים והמצוות, ותהווה מקום תחייה לתורת ארץ ישראל השבה אף היא מגלות ארוכה; ובסופו של דבר תחתור לכינון המחודש של ירושלים והר הקודש, כמקום פרטיקולרי של התוועדות בין עם ישראל וא־לוהיו, וכן ברוח נביאי ישראל 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים', כחזון אחרית הימים".
רדיר כמאל מריח, עיתונאית ומגישת מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון:
"על החברה במדינה לחתור לשוויון הזדמנויות מוחלט ולצמצום הפערים בין יהודים וערבים, דתיים וחילונים, אשכנזים ומזרחים. על המדינה לקדם את קץ הסכסוך ואת הנסיגה מרעיון השליטה על עם אחר. כוח אדיר יש לעם היהודי, העם שרק לפני כמה שנים עבר רצח עם והצליח בתקומה מרשימה ביותר להפוך לאומה מובילה רבת השפעה בזירה הגלובלית. יש להכיר בכוח העצום הזה ולנצל אותו לקידום מהלכים אזוריים שישימו קץ לסכסוך המתמשך".
* הנימוק שלי: מדינת ישראל היא מעצמה אזורית וגלובלית שמתבלטת בהישגיה בתחומים רבים. עם זאת, הדרך ליציבות עוד ארוכה. על המדינה להיות דמוקרטיה בעלת גבולות קבועים שמשתלבת במרחב הים־תיכוני, לנרמל את הקשרים עם שכנינו. להיות למדינה של ביטחון ושלווה שבה אין כל חצי שעה מהדורת חדשות גדושה ב"אירועים ביטחוניים".
פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל וחתן פרס ישראל:
אין להוסיף למגילה דבר.
* הנימוק שלי: מגילת העצמאות הינה מסמך מכונן, מרחיק ראות, הכתוב בידי אנשי מעשה ורוח, כוהנים ונביאים. אין להוסיף עליה דבר, יש רק לקיימה. קיומה הוא שיבטיח שניסוג מסף האוטוקרטיה שאליה הידרדרנו ונחזור אל הדמוקרטיה – חזונם של החותמים עליה. מה עוד יש להוסיף שרוח וגוף האדם זקוקים לו ולא נאמר במגילה?
ירון לונדון, עיתונאי:
"מדינת ישראל נועדה לגאול ממצוקתם יהודים השואפים להיחלץ מעקת האנטישמיות הרווחת בקרב הגויים ולהגן על שלומם וחירותם. זה ייעודה ואין בלתו. "ממועד כינונה של המדינה זכאים אזרחיה בלבד לקבוע את מתכונת חייהם.
"החוק בדבר זכותו של כל מהגר ממוצא יהודי להתאזרח במדינת ישראל יפקע לאחר 50 שנה. לאחר מכן תקלוט המדינה מהגרים לפי צרכיה ובהתחשב במצוקתם של הפונים אליה.
"במדינת ישראל תישמר זכותם של האזרחים להחזיק באמונותיהם הדתיות כאשר יאבו, אבל לחוקיהן ולמוסדותיהן של הקהילות הדתיות לא יינתן כל מעמד משפטי. מוסדותיהן של הקהילות הדתיות לא ישולבו במארג מוסדות המדינה וזיקתם הדתית של אזרחי המדינה לא תוזכר במסמכיה הרשמיים.
"הכרזה זו מהווה את הבסיס הרעיוני להקמתה של מדינת ישראל, אבל המדינה לא תשלול את זכות הביטוי גם ממי ששוללים את תוכנה".
רועי חסן, משורר:
"מדינת ישראל לא תגלה סובלנות כלפי גזענות ותגיב בחומרה כלפי כל גילוי מילולי ומעשי של גזענות על רקע דת, גזע, אתני, מגדרי, על אחת כמה וכמה מצד אנשי ציבור ונבחרי ציבור.
"מדינת ישראל תשים בראש סדר העדיפות מתן שירותי רווחה ותדאג לדיור ציבורי הגון, עבור אזרחים הזקוקים לקורת גג, ולמערכת רפואית ציבורית מלאה. כמו כן, המדינה תתחייב לשוויון הזדמנויות בחינוך, ולשם כך תעמיד תשתיות ראויות, תספק את הכלים הדרושים ותשקיע משאבים זהים בכל חלקי הארץ.
"מדינת ישראל תהיה מדינה רב־תרבותית, אשר צביונה התרבותי יתבסס על מגוון התרבויות של יושבי הארץ היהודים – מזרחים, אשכנזים, אתיופים, יוצאי ברית־המועצות, ויושבי הארץ המוסלמים – פלסטינים, דרוזים, בדואים, תוך ביטוי הייחודיות והעושר של כל תרבות, ותיצוק מתוכן את התרבות הישראלית.
"במדינת ישראל לא תהיה אפליה על רקע מגדרי או על רקע נטיות וזהויות מיניות, ויחול בה שוויון זכויות מלא ללהט"בים".
מיקי ברקוביץ', כדורסלן עבר:
"מדינת ישראל תעשה כל מאמץ שההבטחה הנכזבת שניתנה לדור הקודם, ולפיה 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה', תתגשם לפחות בדורות הבאים. וגם אם הדור ההוא ובניו נאלצו להמשיך להילחם, לפחות נכדיו לא ייצאו לשדה הקרב ולא יתווספו עוד קורבנות ולא תהיינה משפחות שכול בארצנו. בלא מלחמה, תתפנה המדינה לפתח את קיבוץ הגלויות ככור היתוך שוויוני, באופן שלא תהיה הפרדת עדות, ונציגי התפוצות יתמזגו לעם אחד ולב אחד. לתפארת מדינת ישראל".
ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה":
"בארץ חמדת אבות תתגשמנה התקוות ברוח ערכי היהדות החברתית: תקוות של אמונה ברוח האדם, של נאמנות לאישה ולמשפחה, ותקוות של אמת שבלב. הנהגת המדינה תשמש דוגמה ומופת לכל אזרח ותושב לראות אישה ואיש במעלת חבריהם ולא בחסרונם ולהלך בדרך הישר, הרצוי והטוב. יקבל כל אחד על עצמו להסיר שנאת חינם מלב ולפעול במעשי היום־יום לטובת חברה מוסרית וצודקת, המגינה על החלשים, מסייעת למתקשים ומכבדת כל אדם, כדי ליצוק יסודות איתנים למדינה שאזרחיה יאהבו אותה, יתגאו בה וישמחו בהישגיה".
מאיר ויזלטיר, משורר ומתרגם, חתן פרס ישראל:
"מגמת פנינו היא להשתלב באזור ולעשות ככל יכולתנו לפיתוחו, לקידומו ולרווחתו מתוך שיתוף פעולה הוגן עם שכנינו, כשווים עם שווים. לא באנו להתנשא ולהשתלט על אחרים, או לכבוש שטחים ולהרחיב את גבולנו על חשבון אחרים. כולנו כאן עמים מתהווים הזקוקים לשלום, לפיתוח, לרצון טוב ולעזרה הדדית. גם אם יכפו עלינו מלחמות וננצח בהן – ואנו ננצח בהן, כי אין לנו ברירה אלא לנצח בהן – לא נתחכם להחזיק בשטחים שנכבוש ולגזול אותם מתושביהם, אלא ניפרד מהם כנגד הסכמי שלום אמינים".
גיל שויד, מייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט:
"חזונה של מדינת ישראל יתממש בזכות המצאה וחדשנות, שיהפכו גם את הבלתי אפשרי למציאות קיימת. רעיונות חדשים ופורצי דרך, תגליות מדעיות ומחשבה מקורית הם שיהפכו את ישראל למדינה מובילה בעולם, לא גודלנו או מספרנו. באמצעות השכלה איכותית, מדינת ישראל תפעל להקנות לאזרחיה ערכים של חדשנות, יזמות וחתירה למצוינות בכל תחומי החיים. בזכות כך יהיה העם היושב בציון אור לגויים, ובהיותו אומת הזנק (סטארט־אפ) יחתור לקדמה – בישראל בפרט ובעולם כולו".
איל מגד, סופר ומשורר:
"היות שמדינת ישראל הוקמה על חורבותיו של העם היהודי, שמיליונים מבניו עונו ונשחטו במחנות המוות באירופה, אנחנו מתחייבים במעמד זה לעולם לא לעולל ליצורים חיים את אשר עוללו לנו. אם נמשיך בדרכו הנלוזה והנפשעת של המין האנושי, המתכחש ליצר הקיום ולזכויות הבסיסיות של בעלי החיים הנתונים לשליטתו, כי אז נהפוך את השבועה 'לעולם לא עוד' לריקה מתוכן, ונחמיץ את משמעותה האמיתית".
קובי אוז, מוזיקאי, זמר וסופר:
"מדינת ישראל לא תנדנד לאזרחיה שלא לצורך ותסמוך על היושר, הצדק הטבעי והערבות ההדדית שלהם".
אל"מ (מיל') ד"ר סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת:
"מדינת ישראל תהא מושתתה על יסודות השוויון והצדק המתבטאים בנגישות כלל אזרחיה לשירותי רפואה שווים, ללא הבדל דת, גזע, מין, אזור מגורים או מצב סוציו־אקונומי; תבטיח זכות לבריאות ראויה ושוויונית, המתבססת על שירותי רפואה, מחקר וטכנולוגיה ברמה גבוהה ומותאמת לפסיפס הדתי, החברתי והתרבותי המיוחד של ישראל; תהא מדינת ישראל שומרת על צדק בחלוקת משאביה וביצירת זרועות של מערכת בריאות אחידה בכל חלקי ארץ ישראל. מדינת ישראל תהא אור מקצועי ואנושי לעמי העולם ותושיט להם יד בעת צרתם כיאה לערכים האנושיים של כולנו, כלל אזרחי ישראל, וכזכר לעברו ההיסטורי של העם היהודי".
פרופ' הרב דניאל הרשקוביץ, נשיא אוניברסיטת בר־אילן:
"מדינת ישראל תפעל להגשמת חזונם של נביאי ישראל 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' ותהיה מגדלור של חוכמה ודעת, של תורה ומדע לעמי העולם".
סטף ורטהימר, תעשיין, חתן פרס ישראל:
"במדינת ישראל אנו חותרים להיות 'עם ככל העמים' הרבה יותר מאשר 'אור לגויים'. הקמת המדינה היא רק שלב בהגשמת הציונות. עתה מתחילה המלאכה של מתן התוכן הפנימי למסגרת המדינתית. על היהודים החוזרים לארצם לבנות את המדינה על ערכי היצרנות והייצור, העמל, המלאכה והעבודה. לאחר שנים שבהן נמנע מן העם היהודי לחיות חיים של יצירה ויצרנות על אדמתו, הגיע הזמן כי נחזור אל המצב הבריא של עם החי מעמל כפיו. החזון הציוני הוא חזון של שגשוג והצלחה בארץ האבות. חלום זה לא יוכל להתגשם מבלי לשתף בו את כל בני הארץ באופן שוויוני ומלא. עלינו לעמול יחדיו במטרה משותפת וליצור כאן חברה חזקה יצרנית, תעשייתית, מייצאת ומשגשגת. את פירות ההצלחה יקצרו כל אזרחיה ללא הבדל דת, מין וגזע. כלכלה אזורית חזקה המבוססת על תעשיות יצוא תוביל ליציבות פנימית ואזורית, ובסופו של דבר גם לשלום".
רחלי איבנבוים, מייסדת ויו"ר "מובילות" - תוכנית מנהיגות תעסוקתית לנשים חרדיות:
"אנו מודים לבורא העולם שזיכה אותנו לקחת חלק בבניינה ובפיתוחה של מדינה בעלת צביון יהודי בארץ האבות היא מדינת ישראל. החברה הישראלית תשמר בתוכה זהויות שונות ומגוונות הגאות במהותן תוך הכרה, כבוד והוקרת תרבות האחר. האקלים הציבורי בישראל יאפשר את חירותו של הפרט והתרבויות הקיבוציות הפרטיקולריות, אך בה בעת ימנע מאבקים כוחניים בעזרת ראייה ממלכתית של טוב משותף וברית ייעוד, שיסייעו לגיבוש זהות ישראלית רחבה. המדינה תושתת על עקרונות הדמוקרטיה ותתקיים בה מערכת משפט הומנית תוך הימנעות מסתירת מסורת ההלכה היהודית".
נסים קלדרון, פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון:
"ב־29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת שתי מדינות בארץ־ישראל: מדינה יהודית ומדינה ערבית. אנו מכבדים החלטה זו. מניסיוננו ההיסטורי כעם שלא ויתר על ריבונותו גם לאחר דורות רבים של שעבוד מלכויות, ברי לנו כי לא תהיה עצמאות לעמנו בלי שתהיה עצמאות לעם השכן. העצרת תבעה מאת תושבי ארץ־ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכויות שני העמים להקים את מדינותיהם אינה ניתנת להפקעה".
ד"ר אבשלום קור, בלשן ושדרן:
"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לפיכך לימודי התנ"ך יתנהלו כדרך שהתנהלו בכל הגלויות – לימוד פרקים שלמים בעל פה (לידיעת קוראינו: ככה למדתי אני בבתי הספר החילוניים בתל־אביב בילדותי).
"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. לפיכך שיעורי התנ"ך יכללו סיורים באתרי התנ"ך ששבנו אליהם: בחברון, בבית־לחם, בבית־אל, בשילה, בעמק דותן, בשכם, במעברות הירדן.
"מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית. לפיכך בשלטי החוצות, החנויות והמפעלים תהיה השפה העברית חובה. אותיות זרות בשלטים – לא תהיינה גדולות מן האות העברית".
נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי היוצא:
"מדינת ישראל תעניק לכל אזרחיה את הזכות לתרבות ולאמנות מסובסדת, ותבטיח לאמנים וליוצרים את חופש הביטוי וחירות המחשבה והיצירה".
יועז הנדל, בעל טור:
"הנאמר בהכרזת העצמאות ישמש כחוקה למדינת ישראל – מדינת לאום יהודית ודמוקרטית שבה מתקיימים חוק השבות, סממנים יהודיים וזכויות פרט מלאות לכל אדם ללא קשר לדת, גזע ומין".
* הנימוק שלי: שבעה עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל לא ניתן עוד לחתום על סיפור משותף. רוב חברי הכנסת ב־2017 לא יחתמו על מגילת העצמאות, קל וחומר על חוקה למדינה. כך, מול שינויים דמוגרפיים ומתקפות על זהותה של מדינת ישראל, נותרה מערכת פוליטית משוסעת וחסרת יכולות להגדרת זהות וסמכויות בית המשפט. לו מדינת ישראל הייתה מקבלת את הכרזת העצמאות כחוקה, הדורות הבאים היו מוצאים אותה ישראל שהייתה בעבר.
רוני סומק, משורר:
"אנו קוראים, ברוחו של רבי עקיבא, לאמץ לרוחה של המדינה החדשה את פסוק י"ח בפרק יט' מספר ויקרא, פסוק המבקש 'ואהבת לרעך כמוך'. לא רק בבטון ומלט נבנה את קורת הגג, לא רק במחשבה נקים את קורת הרוח, לא רק בעצב נזכור את קורות עמנו, אלא בעיקר באהבה גדולה".
פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל וחתן פרס ישראל:
"מדינת ישראל תקפיד על חינוך כל צעיר וצעירה לערכים אנושיים ולאהבת הארץ, וכמו כן תקנה השכלה וידע בסיסי וחדש לכל, כדי שיהיו בידיהם כלים להבטחת עתידם ועתיד המדינה, וזאת על ידי מיטב המורים".
אמונה אלון, סופרת:
"מדינתו של עם ישראל תשלב חול וקודש, חדש וישן. הקדוש יתחדש בה, החדש יתקדש. השתלבותנו במשפחת העמים תבוא דווקא מתוך ההכרה כי זכותנו על הארץ הזאת מקבלת את עיקר כוחה מן ההבטחה התנ"כית לאבותינו. ולצד נאמנותה המוצהרת של המדינה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות, תישמר בה גם נאמנותנו לערכי מסורת ישראל, אשר דבקותנו בהם שימרה אותנו כעם חי ומאוחד לכל אורך שנות גלותנו".
אביהו מדינה, זמר ומלחין:
"מדינת ישראל ומוסדותיה המשפטיים והאחרים יתייחסו ברצינות לכל המוצהר במגילת העצמאות של מדינת ישראל ויקיימו את כל ההצהרות הכתובות בה כלשונן, הלכה למעשה, בחיי היום־יום של אזרחי ישראל ותושביה, על משקל 'נאה דורש נאה מקיים', שאם לא כן אין בסיס איתן לעתידה של מדינת ישראל".
אסתר רוט־שחמורוב, הספורטאית הישראלית הראשונה שעלתה לגמר אולימפי, כלת פרס ישראל:
"מדינת ישראל תתחייב להשקיע במוסדות הספורט, שכן חלק אינטגרלי מתרבות המדינה הינו תרבות ספורט המעניקה בריאות לאזרחיה, כנאמר 'נפש בריאה בגוף בריא'. הספורט מחנך לערכים נעלים, כגון כבוד בין אדם לחברו והזדהות לאומית, ומביא גאווה עמוקה למדינת ישראל".
ד"ר אמאל אבו סעד, אשת חינוך ואלמנת יעקוב, שנהרג במהלך הריסת מבנים בכפר אום אל־חיראן:
"מדינת ישראל תדאג שאזרחיה יגלו סובלנות איש כלפי רעהו, חברה כלפי חברה אחרת, לאום מול לאום, עדה מול עדה. ערבים מול ערבים, יהודים מול יהודים, ערבים מול יהודים ויהודים מול ערבים. מדינת ישראל תחנך את אזרחיה למיגור האלימות, לכבוד הדדי ולשיח שרואה את האחר. אזרחי המדינה, מצידם, ישימו לנגד עיניהם את הערכים הדמוקרטיים לפני הפילוג הפוליטי".
צגה מלקו, עיתונאית:
"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע, צבע עור ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמר ותכבד את מורשתם של יהודי התפוצות כולם – הבאים מכל היבשות, ותהפוך את כור ההיתוך לבית רב־תרבותי של כל השבים לציון".
אלונה פרנקל, סופרת ומאיירת:
"אנו מתחייבים בזאת לשמור ככל יכולתנו על טוהר האוויר, המים והאדמה. נהיה אנו ערבים לקיומם ולרווחתם של כל שותפינו לארץ: בעלי החיים והצמחים".
פרופ' גבי וימן, החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה:
"אנו מצהירים כי מדינת ישראל תשמור על חירות הדיבור ועל חופש הביטוי לכל. אנו קוראים לכל מוסדות המדינה וממשלותיה לעתיד לשמור על עצמאות אמצעי התקשורת, להימנע מפגיעה בגופי התקשורת ולהגן מכל משמר על חופש העיתונות. אנו מאמינים כי מנהיגי האומה ונבחריה יידעו להרחיק עצמם מכל מעורבות והתערבות בגופי התקשורת ולהניח להם למלא את חובתם הדמוקרטית בשמירת שיח ציבורי פתוח".
עדינה בר־שלום, מייסדת המכללה החרדית הראשונה, כלת פרס ישראל:
"העם היהודי שעלה מכל קצוות תבל לארץ ישראל בנה בה את ביתו ומתגעגע אל שורשיו; אל העושר התרבותי והמסורת של כל פזורה ועדה; אל המאפיינים שחיברו אותו ליהדות ולהרגשת הבית בישראל; אל תחושת השווה בין שווים והצדק החברתי; ואל השאיפה לשינוי ולהחזרת הסולידריות והאהבה בין בני האדם בכלל ובין אדם לחברו".
גילה אלמגור, שחקנית, כלת פרס ישראל:
"מדינת ישראל תתחייב להיות מדינה חופשית לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין, תדע להתייחס ברגישות לאחר ולזר שבתוכה ותעשה כל מאמץ לגדל את בניה על ערכים של יהדות טובה וזכויות אדם".
ארז ביטון, משורר וחתן פרס ישראל:
"המדינה תשאף לצמצום פערים כלכליים וחברתיים ככל שיהיו, תדאג לחריג, לחלש, לנכה ולמוגבל, תוך מתן הבטחת הכנסה לכל נזקק ולאספקת שירותים חיוניים לכלל האזרחים ובתוכם לאוכלוסיות מיוחדות.
"המדינה תחתור לקירוב לבבות תוך מתן כבוד לכלל קהילות ישראל ולחלקי אוכלוסייה שונים עדתית וגיאוגרפית.
"המדינה תטפח באורח מודע ופעיל את נכסי הרוח בעבר ובהווה ותתמוך בספרות ובאמנות. המדינה תיתן ביטוי לחלקי זהות שונים של כלל קהילות ישראל תוך גיבוש ליבה זהותית ותוך מתן כבוד לייחודיות של כל קהילה וקהילה. המדינה תרים על נס את תרומתם של יהודי ספרד והמזרח ואת סבלם מאז האינקוויזיציה בספרד, דרך פורענויות וחיים תחת חסות בארצות האיסלאם, על שאיפתם לאורך הדורות למימוש החלום הציוני ואזכור דמויות מרכזיות כמו יהודה ביבאס ויהודה אלקלעי, אשר הטיפו להקמת מדינת ישראל מודרנית, וזאת כחלק אינטגרלי מעם ישראל כישות אחת מתגבשת".
רחלי שפרכר פרנקל, אשת חינוך ואם שכולה:
"מדינת ישראל תגן על זכותם של העובדים לפנאי המאפשר טיפוח חיי משפחה, לימוד והשכלה, מנוחת הגוף והנפש. בפרט תשמור המדינה היהודית על האוצר שהנחילה לרוב אומות העולם: מנוחת השבת. יטופח הצביון הייחודי של השבת בפרהסיה, ותוגן זכותו של כל עובד לשבות בשבת. בני דתות אחרות יזכו לנוח בימי המנוחה שלהם".
רענן שקד, בעל טור:
"1. בארץ ישראל קם העם היהודי... על צד שמאל, עם כאב ראש מהדהד וזיכרון עמום של אלפיים שנות מערכות יחסים כושלות עם גויים. בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית כבכיין פרנואיד עם פתיל קצר ונטייה בלתי נשלטת לבחור מנהיגים בלתי ראויים ואז להאשים אותם במצבו ולבחור בהם מחדש. בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים – ש'סברי מרנן' והביטוח הלאומי הם רק שניים מהם – והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, שאם תצרפו אליו את ספר הספרים הנצחי של הדת המתחרה תקבלו את השני ב־80 אחוז הנחה.
"2. מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות – יודעים מה? עזבו את הרשימה, מדינת ישראל פשוט תבטיח חופש. בלי סוף. בחגים וגם לפניהם ואחריהם, לילדים, למתבגרים ולכל מי שזקוקים להשגחה ולתעסוקה שאין לכם דרך לספק כי אתם דווקא צריכים לעבוד היום. אה, וגם ביום שאחרי ל"ג בעומר כדי לא לחלל את כבוד המדורה והמורה.
"חוץ מזה, מדינת ישראל תבטיח חופש לעבור כל גבול, לעשות מה שבא, לירות ולא לבכות וגם לתבוע חנינה, להשמיץ, להסית, לעכב טיסות כי לא נראה לכם, להתבהם ולא להבין למה אנחנו כאלה, אבל להמשיך להיות.
"לגבי חופש הדת, המצפון, הלשון וכל זה – אין בעיה, רק עשו טובה, בלי ביקורת, בלי שמאלנים בוגדים, בלי להביא לנו הביתה בחור מדת אחרת ולספר לנו שאתם ביחד, בלי ערבים רעים, ואם יש לכם משהו להגיד למירי רגב על הדרך שבה היא ממנפת פוליטית את טקסי יהדותה, אז בבקשה לא כשהיא בדרך למסעדת פירות ים עם המשפחה, סבבה?"
הרב נועה סתת, מנכ"לית המרכז הרפורמי לדת ומדינה:
"מתוך האמונה כי יהדות מתפתחת היא המייצרת תורת חיים שעל פיה חיו אבותינו ואמותינו לאורך השנים — מדינת ישראל תפריד בין מוסדות הדת למדינה. הפרדה זו תאפשר ליהדות לשגשג ולהציע משמעות לחיי האזרחים שיבחרו בכך. האופי היהודי של המדינה יתבטא בכך שמדינת ישראל תקדש את הערך היסודי של ספר הספרים הנצחי והמורשת היהודית, שלפיו כל אדם נברא בצלם האל, ותעניק שוויון, כבוד והכרה לכל אזרחי המדינה, תושביה והבאים בשעריה, מתוך דגש מיוחד על זכויותיהם של המיעוטים הלאומיים, הדתיים, האתניים והמיניים בתוכנו".
חנוך דאום, בעל טור:
"אנו מכריזים בזאת כי בארץ ישראל יקום עם שיידע להתווכח בכבוד. יידע להכיל מחלוקת. יידע להכיר בנס שקרה לו ויידע להכיר תודה על כך. עם שלא ייתן לשוליים שלו, לקצוות פורעי החוק, להשתלט על סדר היום ועל השיח. עם שלא יחפש כל היום את המפריד ולא ישמור את רגעי ההתעלות רק למשברים גדולים. עם שיידע לחיות ביחד. עם שיידע לאהוב".
נועה ירון־דיין, סופרת:
"נוסיף תפילה מעומק הלב השבור של כל כך הרבה מאזרחי המדינה, שנזכה להאמין ולקיים את כל מה שכבר ממילא כתוב במגילה. ונוסיף כף גדושה של אמונה לבלילה שנקראת החברה הישראלית. אמונה ביכולת שלנו להיות מי שהתכוונו להיות, ביכולת שלנו לדאוג לניצולי השואה, ליתומים, לנזקקים, לשונים, למוחלשים ולרעבים. אמונה זכה וחפה מציניות בארץ הזאת. באדמה הזאת. במדינה הזאת. בבית הזה שלנו וביכולת שלנו להפוך אותו לחזק ויפה ומפיץ אור מבפנים החוצה אל העולם כולו. ונוסיף עוד קורט של אמונה ברכבת האבולוציה של הגאולה שעוברת שלב אחרי שלב, דרך כל התחנות בדרך, ועתידה בכל המובנים להביא אותנו הביתה אל עצמנו".
איימן סיכסק, סופר ופובליציסט:
"כל אזרח ישראלי יהיה רשאי להינשא בה למושא בחירתו, ויהיה זכאי להכרה ריבונית בתא המשפחתי שבנה על כל המשתמע מכך, גם אם יבחר בנישואים אזרחיים בחסות המדינה. בפרשנותה למושג 'בחיר ליבו', מדינת ישראל לא תבדיל ולא תשלול אדם במעמד זה על סמך דת, לאום, גזע, מגדר או זהות מינית, וזאת מתוך אמונה כי מי שליבו בחר בישראל כמדינה, אין לה לישראל לתהות על בחירות ליבו האחרות".
נטע אריאל, מנהלת מעלה, בית הספר לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות:
"מדינת ישראל רואה בהיסטוריה, במורשת ובאוצרות הרוח היהודיים מקור השראה ותוכן ליצירות ישראליות בכל תחומי האמנות. בשמחה היא תחלוק עם התפוצה היהודית ועם אומות העולם את מיטב היצירה האמנותית הנוצרת בה. את הסיפורת והשירה, האמנות הפלסטית, המוזיקה והתיאטרון, ואת יצירות הקולנוע והטלוויזיה, המביאות את הנרטיב היהודי והישראלי אל המסכים הגדולים והקטנים, ובכך מאפשרות לכל צופה באשר הוא להתחבר אל האנשים, הסיפורים והחיים במדינת ישראל. אנשי הרוח והתוכן במדינת ישראל יוצרים באמצעות האמנות ואמנויות המסך גשר רוחני המרומם את רוח העם, מסייע בשבירת סטריאוטיפים ודעות קדומות ומחבר בין אנשים ועולמות".
זאב רווח, שחקן ובמאי:
"מדינת ישראל תתחייב לדאוג לנכי צה"ל שהיו מוכנים למסור את חייהם למען המדינה והעניקו לה את בריאותם ולעיתים גם את עתידם הקיומי. רשויות המדינה יתייחסו לנכי צה"ל ברגישות, בכבוד ובמסירות, כאילו היה מדובר בבניהן עצמן ובשרן, ויעניקו להם את כל הסיוע הנדרש, ואף מעבר לכך.
"מדינת ישראל תדאג גם לניצולי השואה ותעשה כל שניתן כדי להנעים עליהם את שארית חייהם".
אשכול נבו, סופר:
"אנו מביעים בזאת את תקוותנו שגם בדורות הבאים ישמרו מנהיגי מדינת ישראל על נאמנות לערכי מגילת העצמאות. ויראו בה נר לרגליהם".
* הנימוק שלי: כשקראתי את מגילת העצמאות חשבתי לעצמי שהבעיה היא לא הערכים שאין בה, אלא העובדה שההנהגה הנוכחית של מדינת ישראל זנחה את הערכים שיש בה. "שוויון זכויות חברתי לכל האזרחים"? "חופש תרבות"? "חופש מצפון"? "הושטת יד לשלום?" כל אלו עקרונות נעלים וצודקים שמופרים על ידי הממשלה הזו על בסיס קבוע. לכן הייתי מציע להוסיף את המשפט הפשוט הזה למגילה.
רני רהב, איש יחסי ציבור:
"מדינת ישראל תהיה מחויבת לנהוג כלפי כלל אזרחיה בחמלה ובדאגה לכל צרכיהם הבסיסיים, ובפרט לזוגות צעירים, לנכים, לקשישים, לניצולי שואה, לעולים חדשים ולמיעוטים".
אלונה קמחי, סופרת:
"המדינה היהודית תעמיד בראש מעייניה ערכים של דמוקרטיה נאורה, ובשום צורה ותחת שום נסיבות לא תצמצם את משקלם של ערכים אלה: שמירה על זכויות מיעוטים, מתן זכות הגדרה עצמית ללאומים אחרים, איסור כפייה דתית, חופש ביטוי ומתן אפשרויות מגוונות של אזרוח. האומה היהודית תממש במדינתה את האמונה בכך שכל בני האדם נולדו שווים בזכויותיהם. זו תהיה מדינה המשלבת את ערכי היהדות והליברליזם. מדינה שזהותה הדמוקרטית לא תיפגע בשם זהות יהודית המעוגנת באדמה ובטריטוריה".
נלי תגר, שחקנית:
"מדינת ישראל (ובעיקר נבחרי הציבור שלה) תתחייב ותשקיע מדי יום בקריאת מגילת העצמאות, שכן זהו מסמך המנקז לתוכו את כל מה שהיא צריכה ויכולה להיות".
* הנימוק שלי: אנחנו בקושי מצליחים לעמוד ביעדים כרגע, על כן בואו נתחיל בלשקוד על "פיתוח הארץ לטובת כל תושביה" ונתקדם משם.
ויקי קנפו, פעילה חברתית:
"אזרחי המדינה יעמדו על זכותם לקיים את החלק במגילת העצמאות המחייב את מדינת ישראל להיות מושתתת על היסודות והעקרונות שנכתבו בה, ולפיהם תקיים המדינה שוויון זכויות חברתי ותדאג לכל אזרחיה, ובפרט לנכה ולקשיש. תדאג להם המדינה לחיים בכבוד, שנהיה ערבים זה לזה ושלא ננטוש את החלש. כי כולנו ביום מן הימים נהפוך לקשישים. ואולי גם לנכים, כי לא לעולם חוסן".
אילן שיינפלד, סופר ומשורר:
"מדינת ישראל תפתח שעריה בפני צאצאי היהודים לדורותיהם, תראה בהם כמי ששבים ליהדותם ולא תחייבם בגיור לחומרה, ובהם גולי ספרד וצאצאי האנוסים בפורטוגל, בברזיל, במקסיקו ובארצות אחרות, צאצאי הגולים לאפגניסטן ולפקיסטן, הפלאשמורה וביתא ישראל, צאצאי גברים יהודים ונשים נוכריות מן האמזונס ומכל ארצות דרום אמריקה שנולדו בהן, וכל מי שדם יהודי זורם בעורקיו או שמסורת משפחתית מייחסת אותו לעם היהודי.
"מדינת ישראל תכיר בזכות להורות לכל אדם, ללא הבדל גיל, מצב משפחתי, דת, גזע ומין, תקנה את הזכות להורות באמצעות פונדקאות בישראל לגברים יחידים או הומוסקסואלים, שאינם יכולים להביא לעולם ילדים בדרך אחרת, ותכיר בבניהם ובבנותיהם של מי שעברו פונדקאות בארץ או בחו"ל כיהודים".
דנה ספקטור, בעלת טור:
"מדינת ישראל תהא... מושתתה על יסודות הצדק, השלום, החמלה, ההנאה והיצירתיות".
* הנימוק שלי: במדינה שבה כולנו שבויים של המצב הביטחוני הייחודי, "חירות" היא מילה ריקה. אין חירות אמיתית כל עוד הביטחון וההגנה תמיד יהיו צעד אחד לפני הפרט. ואגב, רק שתי נשים חתומות על מגילת העצמאות. זה לא מספיק.
יהורם גאון, זמר, שחקן וחתן פרס ישראל:
אין להוסיף למגילה דבר.
* הנימוק שלי: אין צורך להוסיף אף מילה למגילת העצמאות. היא מושלמת. צריך רק לקרוא ולחזור ולקרוא את עשרת המשפטים הראשונים של המגילה, ובעיקר את המשפט "שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו". לקרוא שוב ושוב כדי להסיר מעימנו ספקות ושכחה על הקשר שלנו, המוחלט והצודק, לארץ מולדת (ראו בגיליון זה גם ראיון עם יהורם גאון לרגל צאת האוטוביוגרפיה שלו).
לפנייה לכתב/ת 
