כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים היה משה (בוגי) יעלון משוחרר צבא צעיר בן 23, שכמו רבבות אחרים גויס בחופזה למילואים. הוא הוצב בחטיבה 55 של הצנחנים בסיני, והימים הראשונים היו שחורים במיוחד. "ברקע כבר הגיעו שמועות על חברים שנהרגו ונפלו בשבי", הוא נזכר, "והבנתי מה קורה לגדוד הנח"ל המוצנח שבו שירתתי בעבר, שנאלץ לסגת ברגל בגולן. שר הביטחון משה דיין דיבר במושגים של חורבן בית שלישי, והתחושה הזו חילחלה למטה".
אבל לא היה הרבה זמן למחשבות. ב־15 באוקטובר, כשבמחיר דמים נורא המומנטום נטה בבירור לצד צה"ל, חטיבה 55 עמדה לצלוח את התעלה. יעלון מספר שבלילה ההוא אמנם נדר שאם יחזור בשלום מהצליחה הזו יחזור לצבא וייצא לקורס קצינים – מסלול שכידוע יוביל אותו מהתעלה לכס הרמטכ"ל – אבל בסוף אותה מלחמה, משהו בו גם נשבר: "אז אני חוזר מהמלחמה ההיא, ולראשונה חווה את משבר אי־האמון בהנהגה. אני מבין שאין על מי לסמוך, שאם הפתיעו אותנו ככה, מישהו לא עשה את העבודה כמו שצריך. מאז, זה חלק מהדי־אן־איי שלי, ולכן אני כל הזמן מודאג מהתפיסה של נתניהו היום, שלא תהיה ביקורת, מהרצון שלו להקיף את עצמו ביסמנים, שחס וחלילה מישהו ישמיע קול אחר, בין אם הוא משרת ציבור, בין אם הוא תקשורת, בין אם הוא בית משפט וכו'. אני חרד כשאני רואה את העריצות המחשבתית והיסמניות, וזה מחזיר אותי לשנים האלו של הזחיחות, חטא היוהרה אחרי ששת הימים שהוביל אותנו לכאוס".
החודשים האחרונים היו אינטנסיביים במיוחד עבור יעלון (66). על דלת המשרדים ששכר ברחוב הברזל בתל־אביב מתנוסס השלט "עמותת מנהיגות אחרת", אבל למי שמלווה אותו בין חוגי הבית והמפגשים לאורכה ולרוחבה של הארץ אין הרבה ספק: הכוונה ב"מנהיגות אחרת" היא למנהיגות שלו.
יעלון לא פוסל חבירה לכוחות אחרים – ואכן קיבל הצעות – אבל כרגע הוא ב"בוגי טיים", הזמן שלו. "החלטתי ללכת בדרך עצמאית", הוא אומר בראיון חג ל"ידיעות אחרונות". "אני כן רואה חיבורים בעתיד, הרי בסוף צריך גם להרכיב קואליציה, ואולי אפילו לפני בחירות לעשות חיבורים כאלה ואחרים. הנחת העבודה שלי היא שהבחירות יהיו בשנה הקרובה. אז אני מדבר עם כולם, משאיר בכוונה את האופציות פתוחות. הרי אנחנו עוד לא בבחירות. אבל כרגע אני מתכוון לעלות למגרש לבד, להראות את כוחי".
לפי סקרים כוחך מגרד ארבעה מנדטים. בסקר אחר לא עברת את אחוז החסימה.
"אני לא מתייחס לזה. הרי עוד לא התייצבתי כמפלגה. אני עושה חוגי בית, פוגש קהלים, זוכה לאהדה, אבל אנשים מחכים בצדק שאחליט מה המהלך הפוליטי שלי. זה חוסר אחריות בכלל לדגום אותי. אולי זה מכוון כדי לשכנע אותי להצטרף למישהו קיים. הלחצים האלה באמת קיימים. מגיעים אליי הרבה, ואני מגלה שאפשר למצוא שפה משותפת גם בנושא הישראלי־פלסטיני, שהיה תמיד לב המחלוקת".
מה אתה שומע?
"שהרוב כבר מבינים שלא הולך להיות הסדר קבע בקרוב. שמעתי את זה מלא מעט ראשי מפלגות, כולל ממי שנחשב שמאל בעבודה, בוז'י הרצוג. מנגד, באים אליי גם אנשים מהציונות הדתית שמאסו בדרך הלאומנית של הבית היהודי".
מה לגבי פוליטיקאים מהליכוד?
"גם משם מגיעים לא מעט, למרות שיש מסורת בליכוד שלא פוגעים במנהיג. אבל כבר לא מעט ליכודניקים באים ואומרים שהם לוקחים כדורים נגד גועל כדי לשרוד שם. אני יכול להבין אותם. גם אני נזקקתי להם בשנה האחרונה".
מדוע?
"כי אני חושב שמה שיש היום זה לא מנהיגות. זה מזהם את המילה מנהיגות. מסיתים את הציבור – גם בת"ו וגם בטי"ת - לעבר איומים אחרים. זה יכול להיות איום חיצוני, זה יכול להיות ערבים, זה יכול להיות איום פנימי – שמאלנים, אשכנזים, מזרחים. נתניהו מתעתע בעם על ידי גיוס סביב שנאה. זו פוליטיקה של שנאה".
"האמת הפוכה"
למרות שהוא גר ביישוב רעות, יעלון עדיין מרגיש חלק מקיבוץ גרופית ומרבה לבקר במקום. את ליל הסדר, למשל, עשה עם אשתו עדה בקיבוץ השוכן בערבה.
אפרופו עדה - בניגוד לנשות שרים אחרות, אותה לא שמענו כלל.
"שמעת על סוניה פרס? היא המקבילה שלה. המקבילה הקיצונית שלה, שומרת בקנאות על פרטיותה".
עדה, כך מספרים בסביבתו, תומכת ומייעצת רבות לבעלה, אבל רק בארבע עיניים. בעקיפין היא אחראית לכך שיעלון נחשף לפתע למעריציו הרבים של הצמד סטטיק ובן־אל. סטטיק (לירז רוסו), כך התברר לאחרונה, הוא קרוב משפחה, ובערב הפסח העלה יעלון לפייסבוק ברכת חג עם שיחת טלפון הומוריסטית שלו עם כוכב הפופ. הסרטון, איך לא, הפך לוויראלי. "עד לא מזמן הייתי שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר", הוא אומר בחיוך, "אבל מאז שהתפרסם הקשר בינינו אני בעיקר הדוד של סטטיק. כל חיי אני מקבל כל מיני פניות, של בעיות של חיילים בצבא וכו', עכשיו הפניות הן של כאלו שמבקשים חתימה של סטטיק".
איזה קשר יש ביניכם בעצם?
"אמא של סטטיק היא בת־דודה של אשתי, כלומר סבא של סטטיק הוא אח של חמי, ושניהם לצערי נפטרו השנה, כך שלירז ואני נפגשנו הרבה, גם בלוויות וגם בשבעה. אבל אנחנו נפגשים בכל האירועים המשפחתיים, וברוך השם, בצד של אשתי המשפחה ענקית עם שורשים מרוקאיים. את הכישרון שלו זיהינו כבר בגיל 15, היה ברור שטמון בו כישרון רב".
אבל גם יעלון מבין שרוב מעריציהם של סטטיק ובן־אל מוטרדים מדברים אחרים, לא בדיוק הנושאים שמדירים שינה מעיניו. "בחודשים האחרונים שלי, בהיותי שר, לא ישנתי, וזה לא היה בגלל איראן", הוא אומר. "זה היה בגלל הנושאים הפנימיים, שבהם גם הגעתי לעימותים: השחיתות, נושא התקשורת, שיח השנאה, מעמד בית המשפט. נושא החייל (אלאור אזריה – א"ל), שצץ לקראת הסוף, יכול להיות שהוא בכלל תוצאה של כל העימותים האחרים.
"היה לי קשה, כי חשבתי שמנהיגות צריכה לאָחד. עוד כששמעתי ביום הבחירות את 'הערבים נוהרים לקלפיות' התחלחלתי. אני מכיר את ערביי ישראל, ושם יש תהליך של ישראליזציה. אמרתי לעצמי: זו לא אמירה מנהיגותית, זו אמירה של עסקן פוליטי. זה מתאים לליברמן, שמעצים את חנין זועבי, וזועבי מעצימה אותו בשיח שנאה. אבל זו לא שפה ליכודית".
לא יצאת ואמרת את זה בזמן אמת.
"יכולתי לדבר על זה רק עם בני בגין, כי בליכוד יש כאלה שמבינים את העניין וחושבים כמוני — אבל לא מעזים להתבטא. יש שלטון פחד. יש חברי כנסת צעירים שנכנסו לליכוד, חלקם מעולים, תופסים פתאום עמדות קיצוניות כדי להיבחר פעם נוספת, כדי לא להיתפס 'שמאלן'. פתאום בני בגין ואני 'שמאלנים'. משהו רע עובר על התנועה.
"אז התחילה קדנציה, ואני רואה שראש הממשלה לא מסמן גבולות. כשמתקיימת ישיבת סיעת הליכוד, ואנשים תוקפים עמידה שלי על שלטון החוק ביהודה ושומרון - אין הגנה. היחידי שמגן זה בני בגין. אז אני מבין שאני מתחיל להיות לבד. התמודדתי אז בסוגיות כמו בתי דריינוף בבית־אל, שנבנו באופן לא חוקי על אדמה פרטית, ואין שום אמירה מנהיגותית, נותן להם גיבוי. אני אמרתי, אם אין ברירה, אם זה נגד החוק - בואו נהרוס. מצאתי את עצמי מהצד השני של המתרס, ופה שוב אני שואל: איפה ראש הממשלה שידפוק על השולחן? מה, לתת לחבר'ה האלה, סמוטריץ' וחזן, לשחק? ואני לבד מתמודד עם זה?
"הליכוד היא תנועה לאומית, אבל ראיתי איך הממשלה חוצה קו בין 'לאומי' ל'לאומני'. חלק מזה נובע כנראה גם מההסתכלות הפוליטית של ראש הממשלה, הפזילה לבית היהודי. הרי מה שבנט אומר, מיד ראש הממשלה מתיישר לפיו. אבל גם לבנט יש זנב שמכשכש בכלב, סמוטריץ' ואחרים. אז פתאום סמוטריץ' מושך את כל הממשלה ימינה. וראש הממשלה, הוא לא עומד ודופק על השולחן. וחברי כנסת שרוצים להיבחר פעם נוספת מתבטאים בהתאם: פתאום טוב לתקוף את הערבים, טוב לתקוף את בית המשפט העליון, טוב לתקוף את התקשורת".
אז למה לא התפטרת מיד בתחילת הקדנציה, כשזיהית שכך המצב?
"אמרתי: כל עוד אני שר ביטחון שעוד יכול להגן על צה"ל, אני לא רוצה לחשוב מי יחליף אותי ואיך זה יתנהל. וכל עוד אני יכול לממש את מה שאני מאמין בתחום אחריותי ביהודה ושומרון, אני בולע את הגלולות המרות. והיו גלולות מרות".
ברמה האישית, איפה התחלת להרגיש את השינוי ביחס של נתניהו אליך?
"סביב הסוגיות שמצויות בחקירת משטרה, בנושא הצוללות וכלי השיט".
יש משהו בעניין הצוללות שאנחנו לא יודעים?
"אני מנוע מלדבר, כי זה עדיין בחקירה, אבל בפירוש יש עוד דברים שהציבור לא יודע. זה לא רק בעניין הצוללות, זה בעניין כלי השיט. זה כל המכלול. יש לי הרבה מה להגיד, ועוד יתבררו דברים. אין ספק שהנושא הזה היה חלק ממה שקרה ביני לבין נתניהו, אבל גם לפני החקירה הזו היו בינינו מחלוקות קשות, למשל סביב הדרישה שלו לסגור את גלי צה"ל. אני נשכבתי על הגדר, אבל זה חזר שוב ושוב בפגישות בינינו.
"הדרישה הייתה חד־משמעית: הוא אמר לי 'תסגור', אני אמרתי 'לא'. יש לו אובססיה בנושא התקשורת, תראי מה עושים היום: או שמשחיתים את התקשורת, או שמשעבדים אותה להיות יסמנית, או שפוסלים אותה, עושים לה דה־לגיטימציה. אמרתי לו כמה פעמים: חסר לך תקשורת? יש לך עיתון שלך, יש לך היום בכל התחנות ייצוג יותר מגוון מאשר בעבר. זו אובססיה.
"בכלל, פתאום כל מה שהוא לא 'איתנו', הוא 'שמאל'. כולם 'סמולנים'. לשפה יש אג'נדה, ומי שמוביל אותה זה ראש הממשלה, לפגוע במה שהוא מכנה 'האליטות' שלא מאפשרות לו לתחושתו לשלוט – התקשורת, בית המשפט ומשרתי הציבור. ואני לא שם, אז גם אני נהיה 'שמאל'.
"אגב, אותו דבר קורה לגבי אנשי צבא. גם בהם הוא רואה אליטה שמפריעה לו, ולכן היה לי ויכוח קשה מאוד איתו סביב דו"ח לוקר (הדו"ח שבחן את תקציב הביטחון והציע קיצוצים נרחבים – א"ל). דו"ח לוקר עטף את עצמו בהרבה דברים, אבל המוקד שלדעתי סומן מראש כמטרה היה לפגוע במשרתי הקבע, ועל זה אמרתי: על גופתי. כלפי חוץ הוא מדבר 'ביטחון, ביטחון, ביטחון'. אבל האמת הפוכה. מנהיג צריך לתמוך במערכת הביטחון ולא להסתכל עליה כעל איום פוליטי. אבל כנראה זה מעל ליכולתו".
נתקלת במקרים שבהם שרה נתניהו התערבה בהחלטות ביטחוניות?
"אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אין ספק שקורים דברים לא טובים".
אגב, מה חשבת על ההתנהגות של חברי הכנסת דוד ביטן ומיקי זוהר כלפי המשפחות השכולות?
"יש לצערי תהליך הקצנה והידרדרות מוסרית שבא לידי ביטוי בשיח פוליטי מאוד אלים עם חציית קווים אדומים. הסיפור הזה הוא רק דוגמה. לא סתם מפקדים אומרים, שהרגע הכי קשה בשירות זה הרגע שבו חוצים את סף ביתה של משפחה שכולה. אלה היו גם הרגעים הקשים בחיי. החוב המוסרי שאנחנו חייבים למשפחות האלו הוא בלתי ישוער. לכן כשחזיתי בהשתלחות הזו חשתי בושה גדולה, גם מעצם העובדה שהם אולי חשבו שזה יעזור להם פוליטית".
זה פייק ניוז
החלל שבין יעלון לראש הממשלה הלך והתמלא באדים דליקים, וכל מה שהיה צריך כדי להצית את התבערה היה גפרור קטן. או ירייה.
ב־24 במארס 2016, בחברון, הירייה הזו נורתה על ידי סמל אלאור אזריה. יעלון היה אז שר הביטחון, והוקיע מיד את המעשה כ"חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו". מהר מאוד הוא מצא את עצמו מול רבים מחברי ממשלתו, ובראשם נתניהו (שטילפן למשפחת אזריה), רגב, בנט, חזן ואחרים.
לא מיהרת להגיב?
"אני לא מצטער על שום אמירה שלי. בואו נעשה סדר: האירוע מתרחש ביום חמישי בבוקר. ברור לכולם בשטח שזה אירוע חריג, לא נורמטיבי. ואז מתבצע תחקיר מבצעי של מח"ט כפיר, ומתברר שזה מעשה שלא ייעשה, בניגוד לחוק, לערכים. הדיווח על תוצאות התחקיר מגיע אלינו באחת וחצי בצהריים, ואז כבר יש את הסרט, ואנחנו מבינים את הסכנה של התלקחות בשטח כתוצאה מזה שהסרט מתפרסם. למה? כי הפלסטינים מאשימים אותנו בעלילת דם, שאנחנו מוציאים להורג ללא משפט, והנה יש להם הוכחה. לכן אנחנו מסכמים שחייבים להסתייג מהמעשה, ורצוי שגם ראש הממשלה. ואכן, אחר הצהריים שלושתנו יוצאים בהודעה: ראש הממשלה, אני והרמטכ"ל. בשלב הזה ראש הממשלה איתנו.
"כבר בערב אני מבין שהאירוע הופך להיות פוליטי. לאט־לאט אני מקבל מידע ששרון גל התמקם בבית המשפחה, עם כל מיני אנשים שהציעו למשפחה הגנה על חשבונם, והמשפחה נפלה בפח. לא הבינה אז, אני לא יודע אם היא מבינה היום, שעשו עליה סיבוב פוליטי.
"ביום שישי בנט מזהה את הפוטנציאל הפוליטי ומוציא פוסט בפייסבוק: למה ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא מגבים את החייל. אם הוא באמת רצה לדעת פרטים, היה פונה אליי ושואל: מה היה שם, מה היה בתחקיר.
"בשני אני מגיע לכנסת, ובכלל לא חושב להתבטא בנושא. אבל יש התנפלות: איך לא נותנים גיבוי לחייל הגיבור, החייל הגיבור, החייל הגיבור. אז מי יגן על הצבא במצב כזה? מה, אני אשתוק? אני עולה על הפודיום, אומר: רבותיי, היה תחקיר מבצעי, אני לא יכול להיכנס לפרטיו, אבל זה לא חייל גיבור, זה חייל שסרח. ואם אתם תמשיכו להתנהל ככה, מה אתם רוצים, שהצבא יתבהם? ועכשיו תשאירו את זה לטיפול המשפטי.
"טוב, מובן שזה לא עוזר, ואז, כשיש הארכת מעצר לחייל באותו שבוע, עולה ליברמן יחד עם פייגלין ואורן חזן, עם 'הוא זכאי, הוא זכאי', עושים שם מהומה. ואז אני, שר הביטחון, צריך להגן על בית הדין הצבאי. אני אומר: רבותי, מי שיקבע הוראות פתיחה באש זה הרמטכ"ל ולא ראשי הכנופיות. וזהו. ואני לא מתבטא יותר.
"בינתיים מה אני מגלה? שבכלל, זה קמפיין עם הרבה כסף. ואז בפייסבוק מתחילים להריץ כל מיני דברים, ואני מקבל טלפונים מחברים בצבא שאומרים לי: שמע, תחקירניות התקשרו וחיפשו איזה משהו שחור בעברך בעניין הריגת שבויים. אני מבין שמישהו גייס פה צוות, מנהל קמפיין, משרד יחסי ציבור, תחקירניות. ובאמת, עולה פוסט שנכחתי כמג"ד בהריגת שבוי סורי. ואני באותה תקופה הייתי בסיירת מטכ"ל. בקיצור, התחיל גל אדיר של פייק ניוז".
נכחת אי פעם בהריגת שבוי?
"מעולם לא".
מה למדת על הציבור בכל הפרשה הזו?
"שאפשר לרמות – לא חלק מהציבור, הרבה מהציבור - הרבה זמן. הסתה זה הדבר הכי קל למיצי הקיבה. זה ניצול פוליטי ציני של המנגנון האנושי, דרך השנאה נגד ערבים והשנאה לשמאלנים. ומה הציבו פה? את החייל מול המחבל. במקרה הזה ודאי שהציבור בעד החייל. אבל זה לא החייל מול המחבל, זה החייל מול כל הערכים של הצבא, זה החייל מול כל המפקדים, מהרמטכ"ל ועד המ"מ. אבל קל להסית ללאומנות, לגזענות. זאת הסכנה. ופה נדרשת מנהיגות שאין היום.
"גם ראש הממשלה הסתובב ונקט עמדה שבעצם תומכת בחייל עם הטלפון שלו למשפחה. ההנהגה הפוליטית בילבלה את כל החיילים. הרי מה קרה כאן? חיילים המשיכו לשרת אחרי האירוע בחברון, ברמאללה, בג'נין. מצד אחד, כל המפקדים שלהם אומרים: הוא לא גיבור, הוא חייל שסרח. מצד שני, ההנהגה הפוליטית עושה ממנו גיבור. את מבינה איזה משבר זה בצבא? ואז הרמטכ"ל נאלץ לדבר, כי יש הנהגה פוליטית שמשבשת את הערכים. אבל נתניהו גם בפרשה הזו מודד את זה לפי הלייקים בפייסבוק, לפי סקרים. הוא צריך לנווט לפי מצפן ולא לפי רוחות, בוודאי לא רוחות רעות".
מה כל הפרשה הזו שינתה ביחסים שלך עם נתניהו?
"בסוף זה עוד אירוע שנתניהו ואני משני צידי המתרס. והיה רגע שהבנתי – וזה כבר בשלב שלקראת ההתפטרות – שהוא מנסה למכור את התפקיד שלי. עוד לפני שזה הוצע לליברמן הבנתי שהוא מנסה למכור את זה לבוז'י. בוז'י לא רצה. נאמר לי שהוא אמר לו: יש לך שר ביטחון מצוין, אני רוצה להיות שר חוץ. אז הבנתי שהוא מנסה להיפטר ממני. זה הרגע שבו הבנתי שאני מגיע כבר ל־Dead End.
"בכלל, יש אצל נתניהו את העניין הזה שכל מי שעלול להתפתח כאיום פוליטי - צריך לחתוך לו את הראש. הרי אם מסתכלים על המערכת הפוליטית של היום אז ליברמן היה בליכוד, בנט ואיילת שקד היו בליכוד, כחלון היה בליכוד, גדעון סער יצא וחזר. אין סיכוי למישהו היום לצמוח בליכוד, ככה שזה לא בא לי בהפתעה. התכוננתי לנאום ההתפטרות, וכשאני מבין שכבר נכנסים למשא ומתן עם ליברמן אני מקדים רפואה למכה ומודיע על ההתפטרות שלי. זהו".
לפני שנה פלוס כמה ימים נשא יעלון את נאום ההתפטרות שלו בקריה. "בלתי נסבל בעיניי שנהיה מפולגים בינינו מטעמים של ציניות ותאוות שליטה", אמר אז, במה שהזכיר לרבים את "נאום הנחשים" המפורסם שלו כרמטכ"ל. בשנה שחלפה מאז הרבה מאוד השתנה.
מה יש לך להגיד על השמפניה הוורודה, הסיגרים, המתנות ושאר החקירות?
"זה מעורר בחילה. יש פה רמת שחיתות שהפכה לנורמה. הבצע והנהנתנות מעוורים עיני אנשים. הייתי שם, אני יודע מה הפיתויים. אתה מסתובב בין שועי עולם, רואה אנשים מאוד עשירים. אליי זה לא מדבר, אבל כנראה יש אנשים שמסונוורים מזה. נתניהו לדעתי צריך להתפטר. אנשים במדינה מתוקנת מתפטרים ברגע שנחשפות פרשיות כאלה, גם אם עדיין לא מושלמת החקירה ועדיין לא הוגש כתב אישום. אני חושב שרק לנוכח מה שנחשף ברמה הציבורית, לא המשפטית, הוא צריך להתפטר, ולא צריך לחכות להשלמת חקירת המשטרה ולא להחלטה של היועץ המשפטי לממשלה".
לא בשביל לייקים
אם כל זה לא היה מספיק, אז אחרי ההתפטרות הגיע גם דוח המבקר על צוק איתן, שגם ממנו יצא יעלון חבול. הדוח הצביע עליו, לצד נתניהו וגנץ, בין השאר כאחראים לכך שאיום המנהרות לא זוהה וטופל כיאות. "הבדיקה הייתה חלקית", טוען יעלון, "הסתכלו על המבצע רק דרך עניין המנהרות ותהליך קבלת ההחלטות לגביהן. כאילו לא הייתה כאן מערכה שלמה, מדינית וצבאית. יש כאן הרבה מרכיבים שמתעלמים מהם. מסתכלים רק דרך חור המנהרה".
בדוח נכתב שהאמירות בנושא בקבינט "לא שיקפו את חומרת איום המנהרות ההתקפיות והתפתחותן, כפי שהיו ידועות לראש הממשלה ולמערכת הביטחון".
"ודאי שהצגתי את הנושא לקבינט, אבל יש מצבים שיודעים ולא מודעים. כשעם ישראל רואה חמאסניקים יוצאים מהאדמה, זה נותן מכה בתודעה. אבל מה, לא הייתי במנהרות לפני כן? לא התאמנו למנהרות? וליצור אשליה שזה רק היה עניין של החלטה והיינו פותרים את הבעיה? הרי האמריקאים מתמודדים עם זה מול מקסיקו ולא הצליחו לפתור.
"חוץ מזה, אין איום קיומי מהמנהרות. איום יותר משמעותי זה הרקטות מהרצועה, והרקטות והטילים מחיזבאללה. כל סיפור המנהרות, הפכו אותו לדמוני. אני מבין גם את הפסיכולוגיה של זה. אבל פה בדיוק נדרשת מנהיגות אחראית, שהיא לא מלבה את זה. אבל מי שעשה פוליטיקה בקבינט, היה לי ברור שיעשה פוליטיקה מול מבקר המדינה. לכן אמרתי למבקר: אם נכשלנו - שתהיה ועדת בדיקה ממלכתית".
או־קיי, אז מה המסקנה שלך מצוק איתן?
"ככלל, פעולה צבאית זה הדבר האחרון שיש לנקוט. מלחמה זה דבר רע. לצערי עברתי הרבה, עם חברים שנופלים, ושנהרגים לידי. אני הבנתי את מחיר המלחמה, וגם בצוק איתן חשבתי שאפשר יהיה למנוע את ההידרדרות".
איך?
"לפני צוק איתן חמאס מצא עצמו במצב כלכלי קשה, בלי כסף למשכורות למגזר הציבורי, למורים, לרופאים ולפקידים. אני מזהה את זה ומנסה למצוא פתרון שבאמצעותו אנשים חפים מפשע יקבלו שכר. ואני מצליח לבנות מנגנון כזה עם שליח האו"ם, רוברט סרי, באמצעות קטאר, שמוכנה לשלם את המשכורות. לצערי, לפני צוק איתן שר החוץ דאז, ליברמן, טירפד את זה משיקוליו, רצה להפוך את רוברט סרי לפרסונה נון גרטה, ולצערי ראש הממשלה קיבל את עמדתו. היה ברור שזה יעלה את טמפרטורת הלחץ בתוך הרצועה, וזה עלול להתפוצץ. אז זה העלה, והיו עוד סוגיות, התחיל פינג־פונג, ומזה בסוף הידרדרנו. חמאס לא תיכנן מערכה ביולי 2014 - הוא התגלגל לזה, וגם אנחנו. זה הלקח העיקרי שצריך להוציא מהמלחמה הזו".
בוא נדבר על הקבינט בצוק איתן. מה קרה שם?
"היו שרים בקבינט שראו במבצע הזדמנות פוליטית. הם בנו נרטיב של 'מנהרות־מנהרות' והדליפו באופן סלקטיבי מהישיבות. בקבינט הזה כל הדיבור הוא דיבור מתלהם, והבעיה היא שמי שיותר מתלהם הוא כביכול יותר פטריוט. כשמספקים לפלסטינים מים וחשמל – על זה לא מקבלים לייקים בפייסבוק. מקבלים לייקים על סיסמאות: נחסל את החמאס, נכבוש את הרצועה. אבל המציאות יותר מורכבת, וזה מה שנקרא לנהל מדיניות ביטחונית שקולה ואחראית. דיברתי בזמנו על נחשים בקריה. אבל בקבינט, מה אני אגיד לך, זה לא סתם נחשים - זה קוברות ובכנסת צפעים".
האתגר הפנימי
אז היום יעלון בדרך עצמאית, וחורש את המדינה ממפגש למפגש, מחצר לחצר, מאמין שגם בעידן הלייקים אין תחליף לשיחת מרפסת עם מצביע פוטנציאלי, או למפגש מקרי עם בוחרים בפלאפל שכונתי ("בוגי תמיד משלם מכיסו", משחררים בסביבתו עקיצה, "הוא לא אחד שהולך בלי ארנק"). מה שיעלון עושה נראה כמו מפלגה, מריח כמו מפלגה, אבל עוד לא קוראים לזה מפלגה.
למה אתה בעצם לא מודיע על הקמת המפלגה?
"כי עוד אין בחירות, ויש אנשים שרוצים לרוץ איתי ובינתיים הם נמצאים בתפקידים שונים, והם לא רוצים להיחשף עדיין. מכל מקום, אני כבר יודע כמעט בוודאות מי יהיה אצלי מספר שתיים", הוא אומר אבל מסרב לנקוב בשם.
זה נכון שאתה מנסה לגייס כמה גנרלים בכירים בדימוס?
"אני בקשר עם כולם, עם אשכנזי וגנץ וידלין ואחרים. ברגע שמישהו מהם יחליט שהוא קופץ למים הפוליטיים הקרים, אני מאמין שיהיו דיבורים פוליטיים יותר מעשיים".
מה תהיה האג'נדה של המפלגה שלך?
"כשאקים מפלגה, סדר היום שלה יהיה מבחינה מדינית ביטחוני־ניצי, ומבחינה ערכית - תפיסת עולם יהודית דמוקרטית ליברלית. תקראי לזה ימין ממלכתי".
מה לגבי תהליך השלום?
"יש עוד הרבה עבודה, וצריך גם לחתור לשלום, אבל עם ראייה מאוד מפוכחת שבשכונה הקשה שלנו זה לא עתיד לקרות בשלב הנראה לעין. זה לא אומר שזה צריך לרפות את ידינו. כן ניתן להגיע למצב יציב ככל האפשר, והשגנו את זה במידה מסוימת, אבל את זה נמשיך ונשיג בהתנהלות שקולה ואחראית ולא בסיסמאות ושפה מתלהמת. פה יש תחרות בין בנט, ליברמן וגלנט מי מתלהם יותר".
לאור דבריך פה על נתניהו, המפלגה הזו תוכל לחבור אליו?
"לא רוצה לצאת בהכרזות. כרגע יש גט כריתות בינינו".
50 שנה למלחמת ששת הימים, בדיעבד היא הייתה טובה לנו?
"היא הייתה טובה מהבחינה הזו שהיא הובילה להקלה מאוד גדולה בתחום הבטחוני. עם זאת, השאננות ותחושת הכוח שהביאה המלחמה היו זרע הפורענות למה שקרה לנו במלחמת יום הכיפורים. יש אנשים שמתגעגעים לימים שלפני מלחמת ששת הימים כי חשנו כחברת מאבק שצריך להתגייס אליה. אני חושב שאנחנו חברת מאבק גם היום".
ערב יום העצמאות, אתה אופטימי ביחס לעתיד המדינה?
"כן, והאופטימיות שלי נובעת מהיכולת להשוות בין היום לבין מה שהיה בדור של סבא וסבתא שלי, שנספו בשואה. אני משוכנע שלפני מותם הם לא באמת האמינו שתוך כמה שנים תקום מדינה עצמאית, ויהיה לה צבא משלה, ושהנכד שלהם יהיה בו רמטכ"ל. הצלחנו בדרך נבונה וחכמה, עם ידע, רוח ואכפתיות להגן על הבית הלאומי היהודי, ולפתח אותו.
"וליום העצמאות אני רוצה להגיד: מדינת ישראל היא חזקה למרות כל האתגרים. צריך שנפנה את עצמנו ומשאבינו להתמודד עם האתגרים הפנימיים, שמטרידים אותי יותר מאשר האתגרים החיצוניים".
