אסף שם פס
אסף אמדורסקי מדגמן חולצות פסים ולא מפחד לדבר על הפלייליסט, שחיתות, טבעונות, יהדות ואיך כל זה משתלב עם השתתפות בריאליטי, החיבה לסטטיק ובן–אל ולמה הוא מתעקש להסתיר את יקירתו הנוכחית. הפקת אופנה בין השורות
ת יום העצמאות בילו אסף אמדורסקי ובת זוגו, הדר ג'יבוטרו, כהרגלם, בתפילות הגשם. "בבוקר העצמאות הראשון שלנו ביחד, כשהרבה אנשים מנסים להבעיר את המנגלים שלהם — ירד גשם מטורף בכל הארץ, מה שמאוד שימח אותנו, בתור שני טבעונים. זו לא שמחה לאיד, אנחנו לא מרושעים, אבל די עם החזירות הזו. למה לבצע טבח כל שנה? למה זה טבעי להבעיר גופות באוויר הפתוח, כשרק אתמול עמדת דום לזכר הנופלים. אז תמיד אנחנו מקווים לקצת גשם על המנגל, מה קרה?"
בשנה האחרונה אסף אמדורסקי חזק בתמונה: האלבום האחרון "פה" זכה לביקורות מצוינות, החתונה המפתיעה עם בת הזוג הצעירה והאניגמטית, העבודה כמפיק מוזיקלי (האלבום של יהלי סובול, המופע של אביתר בנאי, המופע של מארינה מקסימיליאן ומופעי האיחוד של הג'ינג'יות), השיפוט בריאליטי "הכוכב הבא", המפגש המדובר שלו עם היהדות.
בימים אלו הוא משיק את "רטרוספקטיבה", סדרה בת שלושה מופעים שבה הוא חוזר לאלבומים שלו ומבצע אותם במלואם. הראשון יתקיים במועדון הבארבי בתל־אביב ב־11 במאי, שם ינגן עם להקתו הראשונה תערובת אסקוט את תקליט הבכורה שלהם שיצא ב־91' ואת אלבומו הראשון שיצא ב־94'. בין הלהיטים: "החדר האינטימי שלי", "יקירתי" ו"אהבה חדשה". "מאז ההשתתפות שלי בריאליטי הגיע להופעות שלי קהל יותר צעיר ומבוגר, המעגל התרחב והיום, כשנה אחרי צאת האלבום 'פה', נראה לי נכון לעשות סקירה של העשייה האולפנית שלי", הוא מסביר.
תערובת אסקוט
"ירמי קפלן עזב ראשון את הלהקה. אני וג'נגו (עמיר רוסיאנו) ניסינו קצת למשוך אחר כך, אבל הבנו שזה לא קורה. גם חוסר העניין של הציבור עזר לתהליך הפירוק.
"התחלנו בכלל כלהקת פאנק, היינו פראים. עם הזמן, כשנכנסה חברת תקליטים לתמונה, כל העסק נהיה חלבי. ערוצי השירה שלנו נשמעים לי היום מאוד מתחנפנים. אני שר כמו בערוץ הילדים. אני נבוך לשמוע את זה. בהופעה בבארבי זה יהיה אחרת, נחזור לבעוט. לאסקוט יש גם תוכנית לעתיד, אנחנו מקליטים כמה סינגלים שעוד לא יצאו לרדיו".
רדיו חזק
"כאמן שפונק על ידי הרדיו ועדיין מושמע תדיר, אני לא מעז להתלונן ולא שוכח להכיר תודה. הבעיה לדעתי היא שקברניטי הטעם ברדיו מנסים לנחש מה טרנדי והאינדיקציה העיקרית שהם מסתמכים עליה היא ההשמעות ביוטיוב — שנקבעות על ידי ילדים וילדות בני ארבע עד 13. בפועל, מה שקורה הוא שבזמן שהם נמצאים בבית הספר, הרדיו משמיע פלייליסט לילדים ואונס את האוזניים של אנשים שבשלים למוזיקה יותר מורכבת. זה בסדר גמור ללהק כוכבי רשת לפסטיגלים ולעטר איתם שערי יומני נוער. אבל מפה ועד להפוך את לוח השידורים 24/7 לפסקול לגיל הרך — זה קיצוני מדי.
"לאנשים בני 25 עד 35 כבר אין מה לשמוע ברדיו. גם אנשים בני 50, 60, 70 נוסעים באוטו או שומעים רדיו במשרד ומרגישים שמזלזלים בהם".
החיים כריאליטי
"ההשתתפות ב'הכוכב הבא' מאוד נעימה לי. אני לומד שם הרבה. מאסי עזר, מקרן פלס, מהראל סקעת, מכולם. לא רוצה להישמע יומרני, אבל אני מרגיש שיש לי שליחות. לא רוצה לפספס את ההזדמנות להניף שם את דגל התרבות. תהיה עוד עונה ואבוא לשם שוב. אני גם שמח לקראתה".
זהב
"השירים של בן־אל תבורי וסטטיק — 'סלסולים', 'סתם' — מופקים בצורה נפלאה, זה שיא חדש במצוינות. יש הרבה מחשבה מאחוריהם והרבה נשמה. אלה אנשים טריים ולא מסואבים שרוצים לעשות מוזיקה בכיף. היחס שלהם לקהל, לסביבה ולמעריצות כל כך חיובי. זה חדש ומרענן בנוף השואו־ביזנס".
יחד, כל הדרך
"בשנים האחרונות יש לי קשר עם חלקים שונים בחברה הישראלית. מתנחלים, חרדים, ערבים, פלסטינים — שאני מנסה למצוא את המקום שלי מולם. עומד מול סופר־דוס, שלא מבין איך אני מופיע במהלך ימי ספירת העומר. עומד מול חבר ערבי מחיפה ששואל איך זה שאני מופיע ביום העצמאות, ומסביר שהתמזל מזלנו ואחרי אלפי שנות רדיפה מצאנו את הבית. מצד שני, אני מודע להשפלות היומיות, להתנהגות הבריונית והמאוד לא שוויונית שהערבים סופגים מהשלטון. לכן ביום העצמאות כשאני עולה לבמה אני מרגיש מחובר ולא מתנצל. וכשאני יורד ממנה אני נוסע לפגוש חברים בחיפה ולהראות שדו־קיום הוא הדרך".
המלך הוא עירום
"תפקידנו כאמנים להיות הילד שצועק: המלך עירום. למרוד, להאיר, להתריס — וגם לשלם את המחיר. כשגרבוז מדבר על קמעות, צריך לסנן את דבריו דרך פילטרים של אדם שהקים דורות של ציירים והפריח את השממה בשתי ידיו. אז איך זה ששוללים ממנו פרסים ומאיימים על חייו? וזה לא רק גרבוז. את החיסיון מפני צנזורה וגילויי אלימות יש להכיל על אנשים מהשמאל והימין כאחד — מאיר אריאל, עמיר בניון, אריאל זילבר. הם נותנים הסתכלות רחבה על הסיטואציה הצרה מתוקף היותם אמנים שעסוקים בהתבוננות על המציאות ממעוף הציפור".
זכות הצעקה
"הדבר המפחיד ביותר הוא הבלתי נראה. אלו האנשים שמתכנתים אותנו לנהל את הוויכוחים הצפויים — ימין/ שמאל, חרדים/ חילונים, מזרחים/ אשכנזים, בית"ר/ הפועל — בזמן שחלקם שותים את ים המלח, שודדים את הגז, מזהמים את מפרץ חיפה, סוגרים עסקאות למכירת קרקעות ציבוריות שהיו אמורות להוזיל את יוקר המחיה. טימטמו אותנו בשנאת חינם. בזמן שאתה רב עם השכן שלך באים כל אלו ושודדים לך הארנק.
"אנשי ציבור מעורבים בשחיתויות ועדיין מחייכים למצלמות ומשחקים כאילו הם עובדים בשבילנו. המעשים שלהם מצחינים למרחוק. השימוש שלהם בכספים שבהם הם בונים לעצמם ארמונות פאר הוא חזירות לשמה. הכסף הזה בא על חשבון אנשים טובים שמגינים על הארץ הזו בגופם, גיבורים. אנשי עוטף עזה, מי שמתגורר ביישובים לצד כביש 90. יושב אדם, מופקד על הקופה הציבורית שלנו, רואה ניצול שואה מחטט בפחים. רואה נכה שלא מסוגל לקיים את עצמו. ולא נותן למצפון להפריע לו.
"אני מאמין שהזמן שלהם קצוב. אנחנו ננקה אותם מדפי ההיסטוריה. הייתי שמח לראות אנשים כמו אורלי לוי־אבקסיס, סתיו שפיר, דב חנין ומרב מיכאלי מנהלים את המדינה בניקיון ידיים, בשקיפות מלאה. אני לא יכול לחכות שהריקבון המצחין שיושב על הברזים הראשיים יפנה את מקומו, וזה יקרה בצורה כזו או אחרת, או בנחמדות או לא בנחמדות".
אני יודע שהתעוררתי
"אני לא מפחד להביע את דעתי. לא מפחד על השלוש־ארבע הופעות הבאות שלי, אני מפחד על העתיד של הילדים של כולנו. אני באמת מרגיש שישראל הופכת למקום יותר אפל ואלים. לא רוצה להישמע רדוף, אבל בעקבות שינויי האקלים, אפילו השמיים כבר לא באותו צבע".
אבא
"אבא שלי, בני אמדורסקי ז"ל, סימל הרבה דברים להרבה אנשים. הוא היה בקיבוץ, היה נהג משאית, ירושלמי, חי בפריז, באמריקה, בדרום־אפריקה, עבד בחברות תקליטים, כמפיק, כמסעדן, היה איש בוהמה, איש חיי לילה. הוא היה מיץ גזר ובריכת גורדון וסקס ואלכוהול וגם אופניים.
"לא ראיתי את אבא שלי מגיל 23. אני כרגע חי יותר זמן בלעדיו מאשר איתו. יש לזה משקל. אתה משלים עם זה שהוא לא פה. רואים אותו אצלי בבחירות, בתנועות, בסגנון, אבל אני כבר סיימתי להיפרד ממנו, המעגל הושלם".
ישראל שלי
"להופעות שלי עם ישראל גוריון מגיע קהל מגיל שמונה ועד 80. זה לא וייב נוסטלגי, אלו אנשים שאוהבים מוזיקה טובה שצלחה את הזמן. ישראל הוא פרסונה בימתית ייחודית. בן 82 שמגיע לפה כל בוקר באופניים, עם הגיטרה. דוגמה לאיש שלא מדבר הרבה ומשמש דוגמה אישית. אני רוצה להיות כמוהו".
היהודי הבודד
"אני מאמין שיהיה טוב. מאמין שנצליח לבער את השחיתות. שנוריד את הטורים של האלימות. לברוח למקום אחר? בכל מקום תמצא את עצמך. ואם לא נוח לך עם עצמך שום נוף לא יסתיר את זה. אני לא יכול לשכוח שאני יהודי, וכיהודי אין לי פינה בטוחה בעולם. יש רק מקום אחד שבו אפשר להרגיש בבית. ואם אתה בבית, אז אפשר לנקות ולסדר ולייפות אותו. הגיע הזמן לעשות ספונג'ה".
בג'ינס וטי–שירט
"קניתי לפני שנתיים שלושה זוגות מכנסיים זהים ואני לובש אותם ברוטציה. אותו הדבר עם נעליים וטי־שירט. חוץ מכלי נגינה ואמנות אני מעדיף לא להשתתף במשחק הצרכני. לא קונה כלום. לא אוהב מכוניות חדשות, לא בגדים חדשים. מעדיף ללכת 70 פעם למוסך ולא להעלות עוד מכונית על הכביש. לא צריך כלום. פעם בעשר שנים קונה גיטרה. ישנם כמה בתי אופנה גבוהים שאני נהנה לראות את התצוגות שלהם ביוטיוב — עם מוזיקה ולוקשיינים מיוחד, אבל אמשיך עם הג'ינס והטי־שירט שלי".
החדר האינטימי שלי
"אני מכבד ומעריך זוגות שחיים בעין התקשורת וצריכים לשתף פרטים מהזוגיות שלהם, אלו שאוהבים להצטלם ביחד ושואבים הנאה מכך שאנשים אחרים מדברים עליהם. כאדם, אמן ויוצר חשוב לי לשמור על כמה פינות פרטיות. לא רוצה שהקסם יהפוך לנחלת הכלל". •
לפנייה לכתב/ת 
