פופ ארט
נסיכת אינדי שנונה עם חיבה לאקטואליה מוועדות הכנסת: נגה ארז מוציאה אלבום בכורה סקסי, מסתערת על הפסטיבלים הכי שווים באירופה וממליצה לביבי לעבור לפטריות
"שרת תרבות, עאלק", גוער ברק כהן במירי רגב, ומניס אותה אל מלתעות השרימפס במסעדה תל־אביבית. נגה ארז, עם הקפה הראשון של שישי בבוקר, כבר התעדכנה בסרטון, כרגיל לפני כולם, מסגירה חיוך קטן. "בסדר, שהשמאל יתלכלך קצת, מה קרה?" היא אומרת. "מה, חייבים להיות כאלה מצוחצחים ופוליטיקלי קורקט כל הזמן? אולי הסרטים של השמאל יהפכו להיות ויראליים. שיהיה להם קצת יותר פאנץ'. יאללה, תביאו שמאלנים אלימים!"
משרד התרבות עצמו, אגב, כבר שלח את ארז, כתקוות המוזיקה החדשה מס' 1 שלנו, להשתתף באולימפיאדת ריו. אבל המפגש המיוחל עם השרה, היא מספרת, עדיין לא התקיים.
ואולי תשתפו פעולה. יש למירי רגב טקסט שזקוק ללחן, "הסודנים הם סרטן".
"לא, הוא דווקא קיבל כבר המון לחנים. שרים אותו בכל פינה. על מה אתה מדבר, הוא המנון!" (צוחקת). "בדרך לכאן אמרתי לחבר שלי, שאתן לכם מיד את כל הכותרות: כיבוש! ביבי! התנחלויות! מירי רגב! סמים!"
קל מדי. ננסה ככה: סמים שהיית נותנת לביבי.
"פטריות! אסור שביבי יחווה דאון של אחרי אם־די. אפילו יש מצב שכולנו כבר בדאון סמים קשוח שלו".
משוכנעת? פטריות קצת מלחיץ, לא?
"סמוך עליי. פטריות יצילו את האנושות".
* * *
נא להכיר: נגה ארז, 27, נסיכת האינדי־פופ־אלקטרוניקה המקומית, עם הפנים חזק לחו"ל. היא מוכשרת, היא יפה, היא אינטליגנטית, היא יודעת לאן היא מכוונת. ובביצה העולמית כבר יש עליה באזז חזק, כמעט לא ייאמן, אחרי ארבעה סינגלים בלבד, כולל עשרות רבות של התייחסויות במגזינים הנחשבים ביותר, והזמנה להופיע על שלל במות ברחבי העולם.
ב־2 ביוני יראה אור האלבום הראשון והמדובר שלה, שנקרא Off The Radar, 'בלי שתרגישו', בתרגום חופשי. "ובלי שום קשר, אבא שלי סיפר לאחרונה על 'אוף דה רדאר' אחר, שאני חייבת לשמוע עליו", היא אומרת. "ב־73' הוא ישב על ספינת קרב והתבונן במכשיר הרדאר. באיזשהו שלב המסך כבה. אבא לא הבין מה קורה, וניסה למצוא פתרון, מסובב את הראש אחורה. ובשנייה שהוא סובב - וווש, קליע טס בדיוק למקום שהיה הראש שלו. הנה לך, 'מחוץ לרדאר'".
אבא הוא סגן (מיל') נמרוד ארז, אחד מגיבורי מלחמת יום כיפור. אז סגן מפקד ספינת דבור, שביום הראשון למלחמה נשלחה לקרב מרסא תלמאת הנורא בחזית המצרית, תוך הערכה שהסיכוי לשרוד קלוש. ארז זכה בצל"ש הרמטכ"ל, לאחר שתוך פציעה ותחת אש, גרם להצתת ספינת האויב באמצעות אקדח זיקוקין.
"עד לא מזמן לא התחברתי לסיפורים האלה. הבאתי לכיתה את הצל"ש ושמענו את הסיפור, אבל לא הבנתי את המשמעות שלו", אומרת הבת עכשיו. "להתגאות? אני לא מבינה מה זה 'להתגאות' בהקשר של מלחמה. אבא שלי עוד יצא מהקרב הזה הכי טוב שאפשר, אולי היחיד בלי הלם קרב קשה. היום יש בינינו שיחות שלמות בעניין. הוא מדבר על חברים שלו וזה מעציב אותו מאוד. כל הדור הזה הוא פוסט־טראומה. שרוטים. וזה מטפטף למטה, לדורות שאחרי".
נגה היא הבת השלישית מתוך ארבעה, להורים נמרוד ויהודית. ילידת עצמון שגדלה בקיסריה. "אבל בנאות גולף. הטראש של קיסריה", היא מנפצת סטיגמות, "מין מתחם של דירות נופש, עצוב והזוי ברמות. כמו לגור בבית מלון". ההורים היו מחליפים דירות ביישוב בקצב תכוף. האבא הגיבור השתלב בעסקים, עד שמצא עצמו בין מייסדי חברת סלקום, שם גם הפך לסמנכ"ל. "אבל אני לא משוחררת מטרדות כספיות. למה? סיפור שאני לא רוצה להיכנס אליו", היא אומרת, ומרפררת לנישולו של הסמנכ"ל ארז מהחברה, לפני למעלה מעשור, תמורת פרוטות באופן יחסי.
היא למדה בתיכון מעגן מיכאל, שיעורי מוזיקה ומשחק, הרבה ים, וגם הכירה את השכונה ממול. "החבר'ה מאור־עקיבא היו באים באופניים ביום כיפור לנאות ועושים בלגנים, אנחנו היינו הולכים לקניון שם, ומה אתה יודע, אפילו היה לי תחילתו של רומן עם אחד משם. אבל זה לא הגיע לסצנה שהמשפחות נפגשות, בנוסח סרט בורקס, צר לי לאכזב. 'פערים תרבותיים עמוקים מדי!'" היא צוחקת שוב, "לא ברצינות! אני משלימה במקומך את הטקסט!"
ההורים, היא מספרת, קנו יאכטה. "וזה כשהתקמצנו על החוגים שלי. וזה ממש לא חלום. משהו רעוע אך בר שיוט, תחביב מוזר ומסוכן, לא נוח". עד שיצאו למסע גדול בעולם, מותירים את החיילת לבדה, בדרכה ללהקה צבאית.
איך התקבלת? כבר היית כזו מוכשרת?
"לא. כי אני יפה. לא כל כך ידעתי לשיר ועשיתי אודישן מאוד בעייתי. ערב אחד עשיתי שמירה, פרצתי למשרדים של המדור והתחלתי לפשפש. מצאתי את תיק האודישנים שלי. והיה כתוב שם: 'נגה ארז, לא זמרת גדולה - אבל שִמחה לחייל'. צמד מילים שלא אשכח. 'שִמחה לחייל' נו, אני בוודאי לא הראשונה בארץ שנבחרה ללהקה צבאית בשל ייצוגיותה".
ההשכלה המוזיקלית של ארז רחבה ועמוקה. החל בשירי ארץ ישראל, ביטלס, אבבא ולאונרד כהן כילדה, בקסטריט בויז ובריטני, אפיזודה טינאייג'רית עם מטאל, "כולל הנורדי, עם זה שמגרגר בלי שתבין, והוא נורא שונא משהו, וכל הזמן רוצה למות", משם לפרוגרסיב שהוביל לג'אז, וללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים. במהלך הלימודים הקליטה אלבום ג'אז שנגנז. "מוזיקה בלתי נגישה בעליל, כמה שיותר שינויי סולמות ומשקלים, תצוגת תכלית, מתוך רצון להוכיח שאני מוזיקאית", היא אומרת.
עד לגילוי הלפטופ ועולם הסאונד החדש. "גנבתי את אבלטון (תוכנת המוזיקה האלקטרונית המובילה), באופן חוקי כמובן, ואחרי שנתיים הפסקתי ללמוד". היא שימשה בהפקות שונות, קולות רקע, קצת קלידים, עד שנקראה להתמקצע על תוכנת הפלא אצל המוזיקאי אורי רוסו ('ספנסרוסו'), לפני כשלוש וחצי שנים. "בהתחלה זה היה מקצועי לגמרי. וגם היה לי חבר. ומפה לשם, כן", היא מחייכת. רוסו וארז הם בני זוג ושותפים מלאים לכל היצירה. באוגוסט חתמו עם לייבל האינדי הנחשב 'סיטי סלאנג', ומאותה תקופה, מתחיל עליהם ההייפ גם ברחבי העולם.
אורי ואת בעצם צמד. אבל זה נקרא "נגה ארז". כי לבחורה יפה, בפרונט, יש אפיל יותר טוב?
"כן. קיימנו שיחה על זה, אורי, אני והלייבל. והיא הייתה נוקבת וקשה. אורי אמר, אני חושב שהשם צריך להיות 'נגה ארז', ואנשי הלייבל קפצו על זה. אמרתי, מה פתאום! אבל הם עשו לי אמבוש. כולם היו תמימי דעים לגבי 'נגה ארז'. הלייבל דיבר מהמקום השיווקי, ואורי מהמקום האמנותי. הוא אמר, 'המוזיקה הזו יוצאת מנקודת מבט ספציפית, שקל לחבר אלייך. וזה יחזק את האמירה'. ועם זה אני יכולה להשלים".
ויש לה נקודת מבט. אשת שיחה מרתקת. יכולה לנתח ארוכות את המעבר של קנדריק לאמאר ב'לויאלטי' עם ריהאנה, מהבית לברידג' דווקא. ומיד לחתוך לדיון על הביטוי "ניהול הסכסוך", שהיא מחבבת במיוחד. כשנפגשנו, הייתה שקועה בדיוני ועדת הכנסת עם ההורים השכולים. "אני צרכנית חדשות בקטע רכילותי. זה בידור. דוד ביטן ואורן חזן? חולה על זה", היא מספרת.
ומהסקרנות הזו, בצידה הפחות מחויך, נולד למשל הסינגל Pity. "כולם רוצים את זה עכשיו. כולם עומדים בשורה. כולם רוצים דבר אחד. והם באו להשיג את זה", היא מטיחה. "נתקלתי בזמנו בסיפור 'אלנבי 40'", מספרת ארז. "קראתי עוד ועוד, ואז הגיעו הסרטונים. הם זיעזעו אותי. המשכתי לעקוב אחרי המשך הפרשה לאורך שבועות ארוכים. בעצם נעשה כאן משפט שדה, מאוד לא פרופורציוני. והתבאסתי מכל זה. קשות. וכשכתבתי את השיר, הרגשתי בהתחלה לא נוח להעלות שוב את הנושא. כי ההתעסקות בפרשה מייצרת קורבנוּת. עד שלבסוף אמרתי שזה יהיה לטובת העניין".
הטרדות בחיי הלילה הן לא דבר שזר לה. "הייתי ברמנית תקופה ארוכה, גם במועדון אינדי־היפסטרי תל־אביבי, כזה שלא היית חושב שיקרו בו דברים", היא משחזרת. "אז לידיעה: ברמנית היא הבחורה הכי מוטרדת שיש. אחד מבקש משקה בשקט כדי שאיאלץ להצמיד את הפנים שלי אליו. אחד אחר היה מגיע עם האופניים ועוקב אחריי כשהייתי מסיימת לעבוד, לאן שלא הייתי הולכת. לכל מקום. עד שביקשתי ממנו ללכת ממני, והוא לא רצה. וזה עוד במקום שהוא לא הארדקור, כן?
"עד לרגע אחד של התגלות. עבדתי ב'לילה הלבן', חזרתי הביתה לנחלת בנימין, טירוף ברחובות. מולי התקרבו ארבעה בחורים, וידעתי מראש שמשהו הולך לקרות. לא היה לאן לברוח. נכנסתי לדריכות. ובשנייה שחלפתי על פניהם, מישהו צבט לי את התחת, אבל ככה, כל האצבעות לפתו. הם המשיכו ללכת ואני הסתובבתי ובום, הורדתי לו אחת, בלי לחשוב בכלל על מה שאני עושה באותו רגע. למזלי, הוא היה כזה שיכור, שהוא המשיך הלאה. לא יודעת איך היה מסתיים במקרה אחר".
* * *
האלבום החדש, אם להתרשם מהסינגלים, הוא מיקס אינדי־פופ־אלקטרוני, גרובי, סקסי, וגם מתוחכם ומורכב למדי. "יש כאלה שאומרים שהוא קשה להאזנה, אחרים אומרים שהוא פופ לגמרי".
איזה "פופ לגמרי". נו, הרי את לא מצפה שגלגלצ ישמיעו אותך.
"עוד לא. אבל יהיה נחמד אם אכנס לפלייליסט. ואני מבקשת, באותה רשימה עם אייל גולן! ואם אפשר - מתחתיו. שיהיה מיסיונרי" (צוחקת).
ובכל הכבוד לגולן ולגלגלצ, ארז ורוסו מכוונים לשוק העולמי. טווים את חלומם מהבית באבן־יהודה שהם חולקים עם הכלבה אבנר. הם יוצאים בקרוב שוב לסדרת הופעות באירופה. בהן פסטיבל פרימוורה בברצלונה, שנה שנייה ברציפות, מלט בגרמניה, ויז'נס בלונדון, בלפורט בצרפת. כאן בארץ היא תספיק להיות מופע החימום של טיילר דה קריאייטור, לאחר שעברה את אישורו. "אני היפ־הופיסטית בנשמה, אבל זו לא בחירה קלאסית ויהיו פה אמנים שאולי יתעצבנו מהבחירה, 'היי, יש פה היפ־הופ בארץ'".
ארז - אחרי ששימשה כאקט חימום וכזמרת ליווי של שלומי שבן, כולל ביצוע התפקידים של חוה אלברשטיין ונינט בשיריו - מודעת לעובדה שהיא מתחרה בבלטה נחשקת אך צפופה, "בחורה צעירה, סינגר־סונגרייטר־פרודיוסר. אבל אולי אני צריכה להביא את המידל איסטרן פלייבור. אוקיופיישן, אוקיופיישן!" היא שוב מחייכת.
מציקים לך בנוגע לישראל?
"לא הצקות. אני מקבלת כתבי תרבות, שלרוב מגלים בורות מוחלטת. והשאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא, 'האם המקום שאת מגיעה ממנו משפיע על היצירה שלך?' והם ממשיכים ושואלים, 'אם המוזיקה שלך הייתה חיה, איזו היא הייתה?'"
רק אל תטעו בגלל הסרקזם: ארז פוליטית, מאוד. "יש פער עצום ומצער בין דעות שיש לאנשים לכמות הידע שלהם", היא אומרת, "אנשים מחליטים שהם ימין או שמאל, על בסיס כלום". היא הייתה כזו מהעריסה. "הזיכרונות הראשונים שלי הם מתקופת רבין, כשההורים היו עומדים בצמתים. הייתי בת חמש כשהוא נרצח. זה טילטל אותי ואת הבית שלי. ואז, לעלות בעצרת ה־20 השנה לזכרו, עם 'תרגיל בהתעוררות' של שלומי שבן - ציניות בצד, זו פשוט התרגשות עצומה".
אם וכאשר, יש גם מחשבה על לעזוב את ישראל?
"כן. המחשבות האלה קיימות. זה קשור לרצון האמנותי־אקספרימנטלי. וגם, אוקיי, לא בחרתי את המקום הזה. לטוב ולרע, הובאתי אליו. ובא לי לנסות גם מקום אחר".
ואם חלילה הזוגיות שלכם תתפרק?
"נעבור לנוהל ביבי ושרה. דה שואו מאסט גו און! ואני ביבי, כי אני בפרונט. וגם אין לי בעיה להחליף צבע שיער. נראה לי שעליי זה ייראה יותר הגיוני".
לפנייה לכתב/ת 
