בין הקירות

עשר שנים היה צריך להמתין לסרט חדש של הבמאי איתן גרין. אבל היה שווה לחכות. יצירתו החדשה היא הצלולה והשלמה מבין שמונת הסרטים, שביים ב־40 שנות עבודתו בקולנוע. בסגנונו המאופק והשקט, גרין ההומניסט טווה בין דמויותיו מארג רגשי חם ונוגע לב.

הדרמה עוסקת במשבר העובר על משפחה ירושלמית, כשהאב הקבלן אברם (יובל סגל) נקלע לקשיים כספיים. בעוד אשתו (אסנת פישמן) לוקחת פסק זמן מחייהם המשותפים, הוא נותר בפנטהאוז החדש שלו עם בנו המתבגר (עידו זייד). דורון בן ה־14, משחק בנבחרת בית הספר בכדורסל ושואף לצאת עם קבוצתו לתחרות במינכן. אבל לפני הכל, הוא דואג לאביו ההלך ומתפרק לנגד עיניו, כשהנושים לוחצים ומאיימים והבנק רוצה לקחת את הפנטהאוז.

הבית שאברם השקיע בו את כל חייו ומסרב להיפרד ממנו, הוא מטאפורה לתא המשפחתי וליחסי אברם עם אשתו ועם בנו. בדיאלוג מוקפד ומדויק, המותיר מרחב לדמיונו של הצופה, מבין אברם שהחלום שלו עומד להתרסק.

גאוותו הפטריארכלית פגועה, הן לגבי הבית והן לגבי משפחתו. מה שמוביל אותו למבוי סתום ולייאוש קיומי. אבל המשבר הזה מחזק בהדרגה את הקשר בינו ובין בנו. היחסים בין האב לבן, האהבה שהם רוחשים זה לזה, הכמיהה שלהם להתחבר אחד לשני, הם מהרגעים היפים ביותר בסרט.

זוהי גם תמצית עבודתו הקולנועית של איתן גרין, הנטועה תמיד במציאות ישראלית ונשקפת מבעד לסיפור באהבה ובהומור חינני. תמצית החוזרת ונשנית בכל סרטיו, ביניהם 'זולגות הדמעות מעצמן' ו'חלומו של הנרי'. גרין, במאי נדיב ואוהב אדם, סומך על תבונת הצופה. בעבודה מוקפדת עם כל שחקניו המצוינים, הוא מעצב דמויות מרנינות לב וגורם לנו לחוות את עולמן הרגשי באופן מורכב ועשיר.