ממחזרים בלי בושה | "שומרי הגלקסיה 2"

בהוליווד כמו בהוליווד. אין כמו הצלחה מסחרית ענקית כדי ליצור לה סרט המשך. לפעמים הסרט השני אף עולה על קודמו. מה שאי אפשר להגיד על "שומרי הגלקסיה 2". הסרט הראשון היה מפתיע, מקורי ורענן. הסרט הנוכחי לא מפתיע, לא מקורי ורחוק מלהיות מרענן.

במרכז היקום של מארוול עומדות הדמויות הראשיות של הפרק הקודם. פיטר קווייל, הסטאר־לורד (בגילומו חסר החן של כריס פראט), שאוהב את גאמורה הזעופה (זואי סלדנה), הממשיכה לשחק אותה קשה להשגה. לצידם ממשיכים לדלג מכוכב לכוכב השרירן המוסרי דראקס, הדביבון הצלף רוקט והבייבי־עץ החמוד גרוט. הקול הצרוד והמתיילד של וין דיזל והטון המלנכולי של ברדלי קופר מוסיפים נופך חינני לגרוט ולרוקט המונפשים. הם נראים ומתנהגים הרבה יותר אנושי מהשחקנים החיים החנוטים. לסיפור ההרפתקאות האינטר־גלקטי מצטרף גם השחקן הוותיק קורט ראסל, המגלם את אגו, חצי אל המכריז על עצמו כעל אביו האמיתי של פיטר קווייל ומבקש להעביר לו את מורשתו, חוכמתו וכוחותיו הנשגבים. הסינדרום האדיפלי שהחל עם "האימפריה מכה שנית" מתגלגל שוב בסרט הנוכחי ונעשה, למרבה הצער, לקלישאה קולנועית.

התסריט, שהבמאי ג'יימס גאן היה שותף בכתיבתו, מעמיס על הסרט גיבורים שוליים וסיפורי משנה, כמו מלחמת החורמה שמנהלות גאמורה ואחותה האובססיבית, נבולה. אלה רק מכבידים על העלילה ומסיטים אותה מן העיקר. בכלל, הסרט עמוס להתפקע. גם בפטפטת העוסקת ביריבויות במשפחה, גם ביחסים בין הדמויות, גם בבדיחות של שורה אחת, הנפלטות בקצב אוטומטי כמו במכונת כדורי הלוטו של מפעל הפיס.

העומס ניכר גם בפסקול הכורע תחת להיטי שנות ה־70 וה־80. חלקם לצרכים אירוניים שובבים, חלקם לצרכים סנטימנטליים חסרי בושה. שלא לדבר על שפע האפקטים החזותיים, מרהיבים כשלעצמם, ההולכים ומאבדים מכוחם ככל שהסרט מתקדם והעלילה דועכת. חבל שבתסריט לא השקיעו רבע מן המאמץ, הריכוז והדמיון שהשקיעו בלוק של הסרט.

ילדים ובני נוער יאהבו את החומרים הממוחזרים, כמו שהם אוהבים לשוב ולאכול את המנה האהובה עליהם. אבל הפעם זוהי מנה גדושה עד להתפקע.