בכל 90 דקות מקיף את כדור הארץ, כבר חודשיים, גוף מלבני באורך 30 ס"מ וברוחב של 10 ס"מ. כמעט קרטון חלב, אם תרצו. רק שלא מדובר באיזה שבר חלל מחללית שהתפוצצה, אלא בנאנו־לוויין BGUSAT, פרויקט משותף לתעשייה האווירית (תע"א), סוכנות החלל הישראלית ואוניברסיטת בן־גוריון.
ננו־לוויינים הם המושג החם בתחום החלל. שיפורים בתחום המחשוב והתקשורת מאפשרים כיום לשגר לוויינים זעירים במחיר זעיר יחסית למה שהתרגלנו מלוויינים – מאות מיליוני דולרים בדרך כלל, ועשרות מיליונים לזולים שבהם. השאלה שבוחנת כעת תעשיית החלל היא מה בעצם אפשר לעשות איתם.
גם בארץ כבר נבנו ושוגרו לחלל ננו־לוויינים, אבל BGUSAT הוא הראשון שגם יכול לבצע משימה מדעית ונושא מצלמה, אף שהוא שוקל רק 5 ק"ג. מדובר במצלמת תת־אינפרה־אדום שפיתחה "מיקרוג'יק" הישראלית ושמשמשת למחקר תופעות אקלימיות. "ממון" מביא לראשונה תמונה שהוא צילם ושידר לתחנות הקרקע בבאר־שבע ולמרכז הלוויינים של התעשייה האווירית ביהוד.
אז עכשיו אתה כמו ראש אמ"ן, יש לך לוויין משלך?
"צחוק־צחוק, יש לנו כבר מחשבות על הלוויין הבא, עם מצלמה מתוחכמת יותר שתוכננה כאן בבאר־שבע", אומר ל"ממון" סגן נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון למחקר, פרופ' דן בלומברג. "עד לא מזמן לוויינות הייתה יכולת ששמורה רק למעצמות ולתחום הצבאי. כיום, בזכות הננו־לוויינים, הם הופכים לכלי מחקר אוניברסיטאי".
מה הספקתם לגלות באמצעותו?
"כרגע לא הרבה. אנחנו משתמשים במצלמת התת־אינפרה־אדום כדי לחקור את גג האטמוספירה, אזור שאין עליו מספיק מידע. חוקרים את זוהר כדור הארץ ואת נוכחות גז החממה, CO2. המטרה היא לבחון שינויים לאורך זמן, ולכן המחקר ייארך שנתיים. במקביל אנחנו מבצעים מחקר על הלוויין עצמו – מערכות הבקרה, המסלול והבריאות שלו".
מה תרמה האוניברסיטה לתכנון הלוויין?
"תחנת הקרקע בבאר־שבע תוכננה כאן באוניברסיטה. מדובר במחקר ששותפים לו סטודנטים לגיאוגרפיה ולמדעי כדור הארץ, לצד סטודנטים להנדסת מכונות והנדסת חשמל".
עבור תע"א, יצרנית לווייני הריגול הישראליים מסדרת אופק ולווייני התקשורת מסדרת עמוס, זו הייתה התנסות ראשונה. לווייני האופק, ששוקלים עד כ־400 ק"ג, אמנם היו הקטנים מסוגם בעולם כששוגרו לראשונה, לפני כ־25 שנה, והם עדיין הטובים ביותר מבחינת יחס ביצועים־משקל, אך אפילו הם נחשבים לווייני ענק לעומת הננו־לוויינים.
"זה לוויין שלא עושה מה שעושה לוויין גדול, אבל הוא נבנה ומשוגר הרבה יותר מהר והרבה יותר בזול, ולכן החלטנו להיכנס לתחום הזה", מסביר עופר דורון, מנהל מפעל "חלל" של תע"א. "ניצלנו את זה כדי לעבוד אחרת משאר הלוויינים שלנו. כאן, כל מערך המחשוב פותח בארץ, על בסיס 'רמון צ'יפס' הישראלית, והוא יהיה הבסיס לכל מחשבי החלל בלוויינים העתידיים שלנו.
"ניצלנו את הפרויקט כדי לבחון את התכנון מבלי לסכן לוויינים קריטיים, ועכשיו יש לנו ליבה אוויונית שבה נשתמש מעתה. ננו־לוויינים הוא תחום מרתק, הטכניון עובד כעת על שיגור שלושה לוויינים כאלה יחד, שגם יעבדו יחד וידגימו טיסת מבנה".
אז האופקים הבאים יהיו "מיני אופקים"?
"עוד לא. אמנם יש כאן מצלמה אפקטיבית, אבל היא מצלמת ברזולוציה של מאות מטרים, טוב מלווייני מזג אוויר גדולים ויקרים יותר. ניתן לפתח לננו־לוויין מצלמה ברזולוציה של כמה מטרים, אבל לווייני ריגול צריכים רזולוציה טובה בהרבה, וגם להיות גדולים משמעותית, לפחות במשקל כמה עשרות ק"ג.
"הפרויקט הזה כן לימד אותנו לעבוד יעיל יותר, כי בלוויין זול אין סיבה להשקיע את כל הבדיקות המורכבות והיקרות שאנחנו מבצעים ללוויינים הרגילים לפני השיגור. עכשיו אנחנו בודקים מה נוכל לקחת מזה ללוויינים האחרים ולהוזיל גם אותם בעקבות זאת".
איך הייתה ההתנסות בבניית לוויין כזה קטן?
"יותר מסובך ממה שחשבנו. גם עלה יותר ממה שחשבנו. התחלנו עם רכיבים מסחריים, ובאמצע הדרך החלטנו לעבור לאב־טיפוס למחשבים העתידיים שלנו. סך ההשקעה מצידנו הייתה מיליונים בודדים. אנחנו בודקים איזה משימות מסחריות נוכל לבצע מננו־לוויינים".
ב־2016 הושמד לוויין התקשורת המתקדם שבנתה תע"א עבור חברת חלל, עמוס־6, כשטיל השיגור שלו, מתוצרת חברת ספייס־X, התפוצץ על כן השיגור. חלל מיהרה לרכוש לראשונה לוויין חליפי מבואינג האמריקאית, בנימוק שהוא זול וייצורו קצר יותר מאשר לווייני התקשורת הישראליים. הפיצוץ וההחלטה עוררו דיון על עתיד הייצור בארץ של לווייני תקשורת, תחום בעל משמעויות לאומיות ואסטרטגיות. ועדה בראשות מנכ"ל משרד המדע המליצה למדינה לתמוך בייצור הלוויינים בארץ.
דורון: "אנחנו נערכים להחלטת ממשלה בנושא, ונקווה שתתקבל בקרוב. זו תהיה טעות אסטרטגית לוותר על התחום הזה. אם לווייני התקשורת לא חשובים, למה התעוררה כזו התנגדות כשדובר על מכירת חברת חלל לסינים?"
למה המדינה צריכה לסבסד ייצור לוויינים?
"גם בעולם יש תמיכה ממשלתית בייצור לווייני תקשורת. בדצמבר, למשל, התכנסו שרי החלל של האיחוד האירופי, קבעו תקציב של 11 מיליארד יורו ל־5 שנים, והקצו מתוכו 1.1 מיליארד לסבסוד לווייני תקשורת ו־600 מיליון למה שהוגדר כשיפור כושר התחרות של יצרנים אירופיים בתחום. גם בארה"ב יש תמיכה בתחום, על ידי רכישת לווייני תקשורת ממשלתיים לנאס"א ומשרד ההגנה האמריקאי, מה שמאפשר ליצרנים לבנות על בסיסם ולהוזיל את הלוויינים המסחריים.
"המתחרים שלנו מייצרים 4־9 לווייני תקשורת בשנה. אנחנו מדברים על לוויין אחד ב־4 שנים, אבל זה לא יקרה בלי תמיכה של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה. בתחום לווייני התצפית אנחנו מובילים עולמיים ומצבנו טוב, בזכות השקעה ממשלתית. נדע להשתמש בחוכמה ולטובת המדינה בהשקעה דומה בלווייני תקשורת".
מה הסיכוי שנראה בסוף עמוס 8? אתם מדברים עם חברת חלל והמדינה בנושא?
"זה מתחיל להתכנס לכיוון חיובי".
