"באחת החזרות של להקת פיקוד המרכז התבקש כל אחד מאיתנו לבחור חיה, להיכנס לדמותה ולשחק אותה", נזכרת הזמרת דורית ראובני. "אסתי בחרה להיות ינשוף. היה ברור, בלי אומר ודברים, שנבחר בה מיד להיות השופטת שבין החיות".
זה היה בשנת 1973. ראובני הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת של הלהקה, סולנית של להיטים כמו "מסביב למדורה" ו"האיש מן הבקעה". אבל גם אסתי, הלא היא שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות, התבלטה כבר אז כמי שתגיע רחוק. "אסתי הייתה מנהיגה טבעית", מספרת חברתה ללהקה, הזמרת רונית אופיר. "דמותה נישאה מעבר לכולם. היא נישאה מעל התחרות, הקנאה והתככים".
צפו: אסתר חיות בקליפ של הלהקה הצבאית
השירות בלהקת פיקוד המרכז בשנים שלפני ואחרי מלחמת יום הכיפורים, לצד אמנים שהיו אז בראשית דרכם כמו עוזי חיטמן ז"ל, אלי גורנשטיין, גיל דור, ראובני, אופיר ואחרים, היה חוויה מעצבת בחייה של מי שתהפוך לימים לנשיאה המיועדת של בית המשפט העליון. חיות בחרה אמנם להיות משפטנית ולא אמנית, אבל עד היום היא נפגשת עם החבר'ה מהלהקה לערבי שירה. היא מעריצה של יהודה פוליקר, אוהבת את סיימון וגרפונקל, ולפני מספר שנים הייתה בהופעה של פול סיימון וסטינג בלונדון, כמו גם בהופעה של הזמרת היוונייה חאריס אלקסיו באתונה. היא חובבת מושבעת של אמנות ישראלית, צופה אדוקה ב"ארץ נהדרת" ומזילה לעיתים דמעה כשהיא צופה בתוכנית "אבודים" של צופית גרנט.
היא נשואה לעו"ד דוד (דודי) חיות, בעל משרד עורכי דין המתמחה בנזיקין ובתביעות ביטוח. אם לשני בנים - יוסי ואורי - עורכי דין בהשכלתם, וסבתא המכורה לשתי נכדותיה הפעוטות. כדי שלא לתפקד רק כ"סבתא של שבת", בכל יום שלישי היא יוצאת מוקדם מבית המשפט העליון כדי להוציא אותן מהגן, לבלות איתן ולהחזירן להורים בערב.
אם לא תהיינה הפתעות, השופטת אסתר חיות תהפוך בחודש אוקטובר לנשיאת בית המשפט העליון במקום השופטת מרים נאור, שיוצאת לגמלאות. חיות רואה בהגשמת חלומה סמל לתקווה. ילדה מבית דל באמצעים, בת ונכדה לניצולי שואה, שגדלה במעברה ולאחר מכן בעיר אילת, שטיפסה בנחישות במעלה השירות הציבורי, תוך ניצול כל הזדמנות שהחברה הישראלית מאפשרת, עד שהגיעה בשנת 2003 לכהונת שופטת עליונה.
יש באישיותה את התמהיל המיטבי לצורך כניסתה לתפקיד: חריפות שכל, חמלה, רגישות חברתית וגם קשיחות, תכונות הבאות לידי ביטוי בפסקי הדין שלה. היא מקרינה חוזק, הערכה עצמית ותחושת שליחות, אך מקפידה להחביא אותם תחת מעטה של ענייניות אפורה, כמנהלת שכבה בבית ספר.
אין בה את מה שמתנגדיה מהימין חושבים עליה. בניגוד לטענותיהם של חסידי שינוי שיטת הסניוריטי, שעל פיה נבחר לנשיא השופט הוותיק ביותר בעליון, אין לה כל רצון לנהל את המדינה באמצעות בג"ץ ולהחליף את הכנסת והממשלה. היא נמצאת באמצע הסקאלה שבין אקטיביזם לריסון שיפוטי, נטועה בהוויה הפוליטית־חברתית ומודעת היטב לניסיונות לפגוע בבית המשפט העליון. היא מכבדת את עקרון הפרדת הרשויות ומכירה בכך שתפקיד הממשלה למשול ושהכנסת מבטאת את ריבונות העם, אבל תיאבק על זכויותיו של האדם הקטן אם המוסדות הללו יפגעו בו.
חיות ביטחוניסטית בפסיקותיה. היא מבינה שאין ברירה אלא להיענות לצורכי מערכת הביטחון כדי לשמור על שלום הציבור. אבל לא פעם, כשהפגיעה בזכויות האדם אינה מידתית, היא בולמת את דרישותיהם המוגזמות לעיתים של ראשי השב"כ, הצבא והמלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון). "היא קורעת לנציגי מערכת הביטחון את הצורה. שואלת את הנציגים מדוע דרוש הצעד החודרני הזה, אילו הוכחות מגבות אותו, מי המקור, למה אי־אפשר להפעיל חלופה אחרת למתן צו להאזנת סתר, להריסת בית, לגירוש, להפרדת בני משפחה", מספר שופט בכיר.
שחקנית כדורסל מצטיינת
חיות לבית אבני נולדה ב־1953 והעבירה את שנותיה הראשונות במעברת "שובאקי" שליד שכונת נווה עמל בהרצליה. חברי ילדותה במעברה היו עולים מתימן, מרוקו, תוניסיה ועיראק. מאחת מחברותיה למדה ספניולית (לדינו). הוריה התגרשו כשהייתה בת שנה וחצי ואביה היגר לאנגליה. היא גודלה על ידי אם יחידנית ניצולת רדיפות הנאצים שנעזרה בסבתא ובסבא, נפח במקצועו. המטרה הייתה לשרוד, להמשיך קדימה, ומעל הכל - לרכוש השכלה. בגיל העשרה עברה עם אמה, שנישאה שוב, לאילת, אז עיירה שכוחת אל. היא הייתה הילדה ששרה בכל הטקסים, שחקנית כדורסל מוכשרת ובעיקר תלמידה מצטיינת - "חנונית" שכולם רצו להעתיק ממחברותיה. אהבתה לעולם השירה והמוזיקה הובילה אותה ללהקה הצבאית, אבל בדור ההוא היה ברור שעם כל הכבוד לאמנות, צריך להצטייד במקצוע לחיים. ואסתר, כבר בנעוריה, התחברה מאוד גם לתחום המשפט.
עם סיום לימודי המשפטים באוניברסיטת תל־אביב, ולאחר נישואיה לעו"ד דוד חיות, עבדה במשרד חיים צדוק המיתולוגי, ולאחר מכן הקימה עם בעלה משרד עורכי דין שהתמחה בתביעות נזיקין, ביטוח ומיסוי. אבל עד מהרה הרגישה חיות כי ליבה נוטה לכיוון המשפט הציבורי. גם משום שמצאה את עצמה חושבת לא פעם על טענות הצד השני ורצתה להכיר את המציאות המשפטית מכל צדדיה, וגם כי בעלה קיטר שהיא לא יודעת לתבוע שכר טרחה מהלקוחות.
"אריות המשפט" דאז - עורכי הדין המנוחים חיים צדוק, שמואל תמיר ואמנון גולדנברג, המליצו עליה למשרת שיפוט. ב־1990 נבחרה לראשונה לשופטת, ועלייתה בסולם הערכאות - מבית המשפט לתביעות קטנות ועד לעליון - הייתה מטאורית. כשהייתה שופטת שלום הבחין נשיא בית משפט השלום בתל־אביב, יצחק רביבי, בכישוריה המשפטיים, והמליץ לנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק לקדמה למחוזי על פני קולגות ותיקות יותר. ברק עיין בפסקי הדין שלה והתרשם עמוקות. "השופטת חיות קורצה מהחומר ממנו עשויים שופטי עליון: כישרון מולד, חוש צדק מפותח, חוש לזכויות המתדיינים, כושר ניתוח משפטי מעולה וכתיבה עניינית", אמר אז לחבריו בעליון.
מבקריו של ברק היום, ובעיקר שוללי שיטת הסניוריטי, מותחים עליו ביקורת באומרם שכאשר בחר בה לעליון לאחר כהונה בפועל בת מספר חודשים בלבד, הוא למעשה הכתיר אותה כנשיאה לעתיד 15 שנה מראש. אבל גם היום סבור ברק שהבחירה מעולה וטבעית. "היא ישרה כמו סרגל", הוא אומר למקורביו. "היא ניחנה בהיגיון ברזל, בתפיסה מהירה של הבעיה המשפטית וחתירה למציאת הפתרון ההולם. היום כבר יש לה ניסיון מצטבר בכל תחומי המשפט. חבר השופטים בעליון וביתר הערכאות רואה בה מנהיגה טבעית וראויה. לדעתי, היום היא השופטת הטובה ביותר בעליון. כישרונותיה מגוונים והיא תהיה גם מנהלת מצוינת".
נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, שהיה שותפה של חיות להרכבים רבים, נוהג לומר על חיות: "היא קוראת תיקים ביסודיות ויודעת לאחוז את השור בקרניו. אחרי שהיא מפלחת את הקייס כמו בניתוח לב כירורגי מדויק, היא מציעה תמיד רעיונות יצירתיים לסיום הסכסוך. בדור השופטים החדש אין עליה".
שופט רם דרג מוסיף כי "בניגוד לברק, שחתר ביצירתיות ובאקטיביזם שלו ליצור תזה שתהיה מורת הלכה בעתיד, אצל חיות הקייס נמצא במרכז ולא התזה. וזה לא שאין לה מה לומר מעבר לתיק. היא פשוט לא תקבל עתירות רק כדי לקדם רעיון או עיקרון".
"ישבתי עימה בהמון תיקים", מספר שופט עליון בדימוס. "היכולת שלה לפצח את התיק, לראות היכן טמונה הבעיה האמיתית, לא מובנת מאליה כשקוראים את כתבי הטענות של הצדדים. בניגוד לשופטים שלא תורמים למהלך הדיון, קשה לסרב לפתרון שהיא מציעה". עם זאת, הוא אומר, "יש לה תדמית נוקשה, לעיתים לא נעימה, כי היא אשת עקרונות ודרישות - בראש ובראשונה מעצמה".
ואכן, במערכת המשפט נשמעת לא פעם הטענה שהיא מקרינה ריחוק, לעיתים אפילו התנשאות וחוסר סבלנות כלפי המתדיינים. אבל חבריה טוענים שהיא בסך הכל קורקטית. "נכון שבגלל הפרפקציוניזם והמקצוענות הבלתי מתפשרת שלה, הכוללת הכנה יסודית לקראת כל דיון, היא יכולה 'להתפוצץ' כשמתדיינים מגיעים לדיון לא מוכנים, לא ממוקדים, מבלבלים את המוח ומבזבזים את זמנו היקר של בית המשפט. אין לה סבלנות ל'חפיפניקים' שלא יודעים מה הם טוענים באולם", אומר אחד מחבריה של חיות.
עוזרתה המשפטית לשעבר, עו"ד אושרת אלבין־חרמון, מספרת על דרך עבודתה של חיות. "היא מגיעה לדיונים מוכנה לגמרי. לאחר מכן היא מנתחת את המקרה ומשקיעה בכתיבת פסקי הדין וניסוחם לכדי מלאכת מחשבת. טרם מתן ההכרעה היא סורקת את הנאמר ב'פינצטה' כדי לוודא שהמסקנה וההנמקות יהיו דבר דבור על אופניו. היא לא מתחמקת מהכרעות ולא נוהגת לקשט פסקי דין במליצות, או 'חפירות' כשלא צריך. לעיתים היא מצטטת משופטים גדולים מן העבר או מהוגי דעות.
"כעוזרתה הקרובה ראיתי גם את חיות האישה. אשת ספר ותרבות. שומעת קונצרטים. קוראת ספרים. להשתלמויות השופטים היא הביאה את הסופרים מאיר שלו, אמיר גוטפרוינד המנוח, צרויה שלו ואלי עמיר. היא מאמינה בהעשרת עולמו של השופט מעבר למשפט".
החפיפה כבר החלה
חיות, המכהנת גם כראש ועדת האתיקה של השופטים, מקפידה על מתן דוגמה אישית גם בחייה הפרטים. "נסענו כמה חברים לאילת", מספר עו"ד בני ברץ, חבר ותיק. "עשינו צ'ק־אין באחד המלונות שמשרדי מייצג, ופקיד הקבלה הציע לכולם שדרוג. חיות הודיעה לפקיד: 'אני מבקשת לקבל את החדר שעבורו שילמנו. לא מוכנה שישדרגו אותי'". לדבריו, "מדובר באישה מדהימה, נטולת כוחנות ודעתנית. מאוד משפחתית. סבתא מדהימה לנכדותיה. אדם הגון ותומך בחברים".
ההערכה היא שבמהלך חודש יוני יוכרז רשמית על בחירתה של חיות לנשיאה הבאה. עד אז תימשך הקזת הדם הפוליטית, כשבמוקד עומדת דרישתם של חלקים בימין להפסיק עם נוהג הסניוריטי. במערכת המשפט מספרים שחיות, כמו יתר חבריה, מוטרדת מאוד ממהלך כזה, שיאפשר לפוליטיקאים לשלוט במינויו של נשיא בית המשפט העליון. לעליון מגיעות גם שמועות על שמות כאלה ואחרים של מועמדי המערכת הפוליטית שיכהנו כנשיא הבא, אבל מסרבים שם להאמין שמישהו מתוכם יסכים לדיל כזה.
היחידה לאבטחת אישים של השב"כ כבר יצרה קשר עם הנהלת בתי המשפט כדי להכין את תשתית האבטחה של השופטת חיות, שאמורה להיכנס לתפקידה באוקטובר. אבל היא מסרבת לכך בתוקף בנימוק שעד שזה לא גמור, זה לא גמור.
באופן לא רשמי, וכפי שהיה נהוג בעבר, הנשיאה נאור כבר מכינה אותה לתפקיד, הן בצד הניהולי והן בצד הרגיש של בחירת שופטים. צומת כזו סומן בחודשים האחרונים בקרב רווי היצרים על בחירת ארבעה שופטים לעליון, ממנו יצאה חיות חבולה. התומכים בבחירתו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון, לכהונה בעליון, ייחסו לה את הנהגת המאבק נגדו. זאת על רקע חברותה עם הקליקה הוותיקה בחיפה, שתמכה בקידום יריבו השופט רון סוקול. היה מי שהדליף כי בישיבת שופטים פנימית הובילה השופטת חיות את ההתנגדות, ואף איימה להשבית את דיוני הוועדה. שרים וגורמים אחרים שהיו מעורבים בבחירה אף טענו כי מי שעומדת מאחורי חיות ומפעילה אותה היא חברתה, הנשיאה הקודמת דורית ביניש.
אין דבר שמרתיח את חיות ומקורביה יותר מהטענות הללו. "חיות בכלל לא הייתה חוד החנית של ההתנגדות, אלא שופטים אחרים", אומר שופט בכיר. מרגע שהפור נפל, אומרים חבריה, חיות מתכוונת לקבל את פניו של אלרון על שטיח אדום ולתת לו להרגיש הכי רצוי באולם ובמסדרונות העליון. "היא חברה של ביניש", מודה גורם משפטי, "אבל מי שמכיר את חיות יודע שאין דבר כזה שמפעילים אותה. למרות חוסר ניסיונה בהתנהלות מול פוליטיקאים, היא יודעת היטב מי נגד מי, מהם גבולות הגזרה, מהן הרוחות הנושבות, מה צורכי הפוליטיקאים, היכן יש להתפשר עימם והיכן לשים רגל בדלת".
לדברי המקור המשפטי, "המוטו שלה הוא 'אשרי חושש תמיד'. אין לה עור של פיל כי היא רוצה שיהיה לה עור דקיק ורגיש לכל התרחשות סביבה. חיות נוהגת לומר, 'לפוליטיקאי דנ"א שונה מזה של שופט'. אבל היא מכבדת ומעריכה את המערכת הפוליטית, בתנאי שישרור כבוד הדדי. ברור לה גם שחובה עליה להידבר עם פוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, ובראשם שרת המשפטים. גם ברור לה שלא ניתן להתעלם מאילוצים נוספים בבחירה, כמו השתייכות למגזר, מגדר או לאום. אבל תנאי הסף שלה יהיה תמיד איכות מקצועית ואישיות מתאימה".
גורם משפטי בכיר מוסיף: "אין ברירה אלא לעשות דילים. חיות תעשה דילים במקרים של מינויים סבירים. בתחילה, כשראתה את שטף המסרונים שמחליפות ביניהן הנשיאה נאור ושרת המשפטים שקד, היא נדהמה. עכשיו היא מבינה שזה מגיע עם הטריטוריה". לדברי שופט עליון בדימוס, "מאז שהנשיא ברק עזב, אין בעליון תרבות של היוועצות בין השופטים. יש כיום מספר שופטים שהגיעו מהעולם המעשי ומחיכוך עם המערכת הביצועית, וייטב עבורה ועבור המערכת אם תשכיל להיוועץ עימם". שופט בכיר מדגיש כי "חיות מגיעה לתפקיד הזה בשלה. היא למדה מכל הנשיאים האחרונים - ברק, ביניש, גרוניס ובעיקר נאור. היא סבורה שכל נשיא בונה את ההנהגה בצלמו ובדמותו".
לא הכל פריט
פסקי הדין של חיות מפגינים ריסון שיפוטי. כך, למשל, צידדה בהתערבות העליון ב"סעיף הכבילה" של מתווה הגז לפני שנה. הנימוק המרכזי, במעין 'הפוך על הפוך', הוא דאגה לאינטרס של הכנסת כריבון. בפסק דינה כתבה: "התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל - כך ממש - כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיניי את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית, וצובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה".
בעתירה שביקשה להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה קבעה חיות כי יש לרסן את התערבות בג"ץ בהחלטות הממשלה. "במקרה שלפנינו מבקשים העותרים להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית החלטה של הממשלה הניצבת בראש ההיררכיה השלטונית בעניינים הנושאים אופי מדיני־פוליטי. כל אלה מחייבים אותנו בריסון שיפוטי מרבי".
בעתירה לגיוס חרדים לצה"ל קבעו השופטים שחוק דחיית שירותם של תלמידי ישיבות שתורתם אמנותם ("חוק טל") אינו חוקתי, ולכן הכנסת לא תוכל להאריכו במתכונתו הנוכחית. חיות, שנמנתה עם שופטי הרוב, כתבה: "בהידרשו לסוגיה זו נקט בית המשפט זהירות רבה מתוך מודעות לרגישות החברתית הכרוכה בה וכן בשל הזהירות, האחריות ומידת הענווה אשר ראוי כי ינחו תמיד את הילוכו של בית המשפט בהפעילו ביקורת שיפוטית על רשויות השלטון האחרות, ובמקרה זה על הרשות המחוקקת".
חיות ממעטת להתערב בהחלטות ביטחוניות כמו הריסת בתים או הפקעות קרקע, אבל בדיונים טרם ההחלטה היא מנסה להגיע לתוצאות מידתיות ומרוסנות שיצמצמו את הפגיעה בפרט. היא שבה ואומרת: "אנו שכונה קשה בתוך בג'ונגל לא פשוט, אך יש לשמר את זכויות האדם כמה שניתן". לפני יותר מעשור נמנתה עם שופטי דעת המיעוט, ובראשם אהרן ברק, בפסיקה שמנעה איחוד משפחות של בני זוג ערבים־ישראלים ופלסטינים מהשטחים. "אחד התפקידים המרכזיים של בית המשפט הגבוה לצדק, אם לא המרכזי שבהם, הינו הגנה על זכויותיו החוקתיות של המיעוט מפני פגיעה בלתי מידתית בהן על ידי הרוב", כתבה. היא חשבה אז שהחוק צריך להתבטל כיוון שהוא גורף מדי, ויש להתייחס לכל בקשת איחוד לגופה.
כפרח כהונה בעליון הייתה בדעת מיעוט מול הנשיא ברק והמשנה אליעזר ריבלין בעתירה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת דאז עזמי בשארה. היא סברה שקשה שלא לראות בדברי השבח וההלל שהרעיף בשארה על חיזבאללה משום תמיכה במאבק המזוין נגד ישראל. "התבטאויות אלה חוצות את 'הקו האדום' המסמן את קצה גבול הסובלנות שמוכנה הדמוקרטיה הישראלית לגלות כלפי נבחרי ציבור, ואין מקום להעניק לבשארה חסינות עניינית בגינן", כתבה בהחלטתה.
חיות דחתה עתירה של ארגוני זכויות אדם נגד תקנות ההגנה לשעת חירום המאפשרות להחרים, להרוס ולאטום את בתיהם של החשודים בחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בשנת 2014. "המציאות החדשה והאיומה שיצרו בארץ ובעולם ארגוני הטרור השונים, וגם יחידים המבצעים פעולות טרור, אינה מתחשבת בגבולות טריטוריאליים, אינה מבחינה בין זמן מלחמה לזמן שלום, וכל שעה היא שעת כושר לזריעת הרס, אלימות ופחד, ברוב המקרים ללא הבחנה בין אזרחים לחיילים", כתבה בפסיקתה. "המשפט הישראלי מתמודד עם סוגיות הנוגעות למאבק בטרור תוך שאיפה וחתירה מתמדת לשמור על האיזון העדין שבין צורכי הביטחון ובין זכויות אדם וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
שופט רם דרג מפרש את פסיקותיה של חיות: "במקום לומר אם היא שמרנית או אקטיביסטית, ניתן לומר שנקודת ההתערבות שלה בעבודת רשויות הממשל נמצאת במקום שבו היא מזהה סכנה לזכויות האדם. היא אחת השופטות האקטיביסטיות ביותר בעליון בכל הנוגע לזכויות חשודים, נאשמים, עצירים ואסירים". לפני כשמונה שנים, למשל, ביטל בג"ץ את החוק להפרטת בתי הסוהר. חיות העבירה בהחלטתה מסר חברתי כאשר קבעה כי זכויות האסירים במדינה צריכות להישאר בפיקוח הממשלה ולא לעבור לבעלים פרטיים המונעים משיקולי רווח כלכלי, וכי "לא הכל פריט".
החלטה קורעת לב
ידוע שפסקי דין בענייני אימוץ קורעים את לב השופטים נוכח ההחלטה הגורלית על עתיד הילד. "קריעת ים סוף", נוהגת חיות לכנות את התיקים הללו. את ליבה של חיות קרעו במהלך הקריירה שלה שני תיקים טעונים רגשית לא פחות. האחד עסק בנערה שחר גרינשפן, שנהג שיכור פגע בה והפך אותה לנכה קשה. הפרקליטות ערכה עם הנהג הדורס, מרק פטריק, הסדר טיעון מקל מאוד, והוא נידון ל־600 שעות עבודה לתועלת הציבור, שלילת רישיון נהיגה לשש שנים וקנס של 1,000 שקל. הוריה של שחר עתרו לבג"ץ נגד ההסדר וישבו בדיוני העליון ליד בתם, שנדונה לשבת כל חייה על כיסא גלגלים. חיות סיפרה לחבריה להרכב שהרגישה מוצפת וחנוקה למראה הילדה וכי היא מחבקת את ההורים במחשבותיה, אבל מבחינת משפטית לא היה אפשר להעניק למשפחה סעד. גם ניסיונות יצירתיים של חיות וחבריה להרכב למצוא פתרון חלופי לא נמצאו בארגז הכלים המשפטי.
האמירה של חיות בדבר "קוצר ידו של השופט" חזרה במקרה שבו אימץ העליון את ערעורה של אלמנת חלל צה"ל נגד הוריו, שביקשו להשתמש בזרע שניטל מגופו לאחר מותו. העליון פסק ברוב דעות כי משנפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה מבלי שציווה במפורש שיילקח זרע מגופו, לא ניתן להוכיח "רצון משוער" שלו להביא ילדים לעולם לאחר מותו. "לכן, ככלל, תהא בת הזוג ולא איש מלבדה - לרבות הורי הנפטר - רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא", כתבה חיות. אך הוסיפה: "לא אוכל לסיים את חוות דעתי מבלי לבטא את ההבנה ואת האמפתיה הרבה שאני חשה כלפי ההורים. ואולם, לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש. במקרה דנן לא נמצאה לי לצערי דרך משפטית כזו, וכפי שכבר ציינתי בפרשה יוצאת דופן אחרת בהקשר זה, 'קוצר ידו של המשפט הוא גם קוצר ידו של השופט'".
לשופטת חיות מודעות גדולה לזכויות חברתיות - מזכויות פנסיוניות ועד לפסיקות מאוד מתקדמות בסוגיות הקשורות לקהילה הלהט"בית. בערעור על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קבע העליון ברוב דעות כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על מטפלים סיעודיים. אבל השופטות חיות, נאור וארבל סברו בדעת מיעוט כי יש מקום להחילו גם על עובדים אלה. בשנת 2004 קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי בעלות על רכב או שימוש בו אינם מהווים עילה אוטומטית לביטול קצבת הכנסה. השופטת חיות, שהייתה בדעת הרוב, ציינה כי "הזכות שיש לכל אדם למינימום של קיום אנושי בכבוד נמנית עם הזכויות החוקתיות הראשונות במעלה". בפסיקתה שילבה את שירה המרגש ומלא החמלה לנדכאים של דליה רביקוביץ, "הצהרה לעתיד".
בפסק דין העוסק בזכות להורות של להט"בים קבע בג"ץ בהרכב מורחב של שבעה שופטים כי המצב החוקי אינו מאפשר לעותרות, בנות זוג, להביא לעולם תינוק על ידי הפריית ביצית שתילקח מגופה של אחת מהן ותושתל ברחמה של רעותה. חיות, בדעת מיעוט, הציעה להכיר במקרה כמי שקיימים בו "טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת (...) לא ניתן להצדיק את הפגיעה הנגרמת אגב כך לעותרות ולאחרות כמותן, אשר בעקבות החוק נמנעת מהן הזכות לעצב את התא המשפחתי שלהן ולהגשים את הבחירות המשמעותיות ביותר הנוגעות לחייהן. זאת בייחוד בהיעדר אינטרס חברתי או ציבורי שההגנה עליו מצדיקה את הפגיעה בהן".
קיים קשר ישיר בין חוויית השואה של משפחתה לבין דאגתה לזכויות האדם ולכך שבחרה בתחום המשפט. חיות מחוברת עד היום לספרות ולשירה ואף כותבת בעצמה שירים, אותם היא חולקת עם חברותיה. חברתה ללהקה, הזמרת רונית אופיר, מספרת שחיות חזרה נסערת מ"מצעד החיים" בפולין ושיתפה אותה בשיר מצמרר שכתבה.
אחד מחבריה הקרובים הוא סופר השואה אהרון אפלפלד, שאמו נרצחה לנגד עיניו על ידי הנאצים והוא שרד לבדו כנער ביערות פולין. אפלפלד מסמל בעבורה דמות מופת בכך שלמרות חוויותיו הקשות, לא איבד רוך, אהבת אדם וגישה אופטימית לחיים. היא גם מעריצה את סגנון הכתיבה שלו: בגובה העינים, תמציתי ומקרב. זהו גם הסגנון שמושך אותה ביצירתה של המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה ששיריה, לדעתה, משקפים את הגאונות שבפשטות.
גם פסקי הדין של חיות חותרים לסגנון הזה. כתיבה מתומצתת, המציגה סוגיות מורכבות מאוד בפשטות. אם ניתן לתאר את פסקי הדין של המשנה לנשיאה המנוח מישאל חשין כסוערים, משתפכים, לעיתים מגיעים מהבטן ומהלב, תוך אזכורים אישיים, חיות חותרת לסגנונו המיוחד של הנשיא המנוח יואל זוסמן: ערכי וקצר, אך משקף את המורכבות המשפטית.
"השופטת אסתר חיות מקובלת על כל שופטי העליון כנשיאה הבאה בזכות מנהיגותה, ניסיונה הרב, כישוריה המשפטיים המצוינים והניהוליים ויושרתה", מסכם גורם משפטי בכיר, ומדגיש כי עקרון הבכירות (סניוריטי) נהוג במדינת ישראל מאז הקמתה. "יתרונה הגדול של השיטה הוא שהיא מונעת פוליטיזציה של בית המשפט. אין מקום לשינויה של השיטה, לא כל שכן כאשר במקרה זה יש מועמדת כה מתאימה". ¿
tovazimuky@gmail.com
