{ }
ראשון 08 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    שרית יצחק . "בנס נשארתי בכלל בחיים" | צילום: צביקה טישלר
    זמנים בריאים • 04.05.2017
    "סרטן הריאה אובחן באיחור של 13 שנים"
    כבר ב־1999 סבלה שרית יצחק (45) משיעולים, ליחה וקוצר נשימה • 13 פעמים היא ביקרה אצל רופא המשפחה שלה והתלוננה על אותם תסמינים, והוא התעקש שיש לה אסתמה • גם הרופאים שאיבחנו את צילומי החזה שעברה במהלך השנים החליטו שהכל תקין • רק ב־2012 אובחן לבסוף גידול בריאה שלה, והיא נכרתה • עכשיו היא תובעת
    אריאלה איילון

    "רופא המשפחה התעקש לדבוק באבחנה שגויה במשך יותר מעשור, שלושה רדיולוגים שונים התרשלו בפיענוח צילומי ההדמיה, הגידול הסרטני לא נתגלה — וכתוצאה מכך אישה צעירה איבדה את הריאה שלה" - כך נטען בתביעת פיצויים בסך 2.5 מיליון שקל שהגישה שרית יצחק (45) נגד קופת החולים מכבי המעסיקה את רופא המשפחה שלה, בית החולים בילינסון, שם טעו לטענתה באבחון צילום הריאות, ונגד רופאה ממכון ההדמיה.

     

    "מה עוד יכולתי לעשות?" היא אומרת, "אחרי שאין סוף פעמים הגעתי לרופא המשפחה שלי כשאני סובלת מאותם תסמינים, והוא התעקש על אותה אבחנה? איזה ידע יש לי שאני יכולה בכלל להתווכח איתו? הוא הרופא. מה גם שצילומי החזה שעברתי יצאו יחסית תקינים. מישהו אחר במקומי היה חושב לרגע שאני צודקת וכולם טועים? רק אחרי שאכלתי אותה בגדול ובנס נשארתי בכלל בחיים, הבנתי שנדפקתי פעמיים: פעם - כשאובחן באיחור הגידול הסרטני בריאה הימנית שלי, ובפעם השנייה - כשנפל לי האסימון וקלטתי שכל הרופאים שטיפלו בי והיו אמורים לדאוג לבריאותי, כולם, בלי יוצא מהכלל, התרשלו בענק. זה הכי כואב לי. הרשלנות. אותה אפשר וצריך וחובה היה למנוע".

     

    באי כוחה, עו"ד עמיקם חרל"פ ושותפו למשרד עו"ד מיכאל אלנתן, הגישו בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל־אביב תביעה בגין רשלנות רפואית, שבה כתבו: "מדובר בעוד מקרה מצער של רופא משפחה, שמחליט 'להעמיס על כתפיו' מעקב רפואי שאינו בתחום מומחיותו. התנהלותו זו גרמה למרשתנו להאמין במשך שנים רבות כי היא חולת אסתמה, כשבפועל סבלה מתסמינים של גידול ריאתי".

     

    הצרות של יצחק, נשואה ואם לאיתי (24), בר (20), גל (15 וחצי) ודביר (10 וחצי), התחילו כבר בשנת 1999. "משנה זו בערך התחלתי להרגיש רע. השתעלתי, הייתה לי ליחה והרגשתי שנגמר לי האוויר", היא מתארת. בתיקה הרפואי מתועדים יותר מ־13 ביקורים במרפאתו של רופא המשפחה שלה, כשבכל אחד מהם מתוארים תסמינים דומים. "מזה יומיים שיעול ונזלת"; "שיעול שורף ובהאזנה לריאות נשמעו צפצופים בודדים"; ועוד.

     

    עו"ד עמירם חרל"פ | צילום: יח"צ
    עו"ד עמירם חרל"פ | צילום: יח"צ

     

     

    היא נשלחה לצילום ריאות, שממנו נקבע כי לקתה בדלקת ריאות. היא טופלה באנטיביוטיקה, ובניגוד לתקנות המחייבות לא הוזמנה לצילום חזה חוזר אחרי שישה שבועות כדי לוודא שהתהליך הדלקתי נעלם.

     

    "גמרתי את האנטיביוטיקה, אך השיעול המשיך לאורך כל השנים הבאות", היא מספרת, "לשמחתי הצלחתי להרות פעמיים, אבל כל היריון הכביד לי את הנשימה. הייתי עסוקה בלגדל את הילדים כך שאפילו לא הבנתי שצריך לשלוח אותי בהקדם לרופא ריאות". רופא המשפחה, ראוי לציין, קבע שהיא לוקה באסתמה, אבחנה שנכתבה בתיק הרפואי שלה. לטענת התביעה, הוא עשה זאת מבלי שערך לה את הבדיקה המתאימה.

    "ללא תסמין"

     

    בכתב התביעה מוגדרות השנים 2011־2010 כ"תקופה השנייה", שבמהלכה הופנתה לחדר המיון של בילינסון בשל קוצר נשימה. היא נבדקה, ובתיקה הרפואי תועד: "שיעול, קוצר נשימה וברקע אסתמה". בגיליון המיון תועד פיענוח צילום החזה: "ללא תסמין".

     

    עו"ד מיכאל אלנתן | צילום: אלון פורת
    עו"ד מיכאל אלנתן | צילום: אלון פורת

     

     

    חודש מאוחר יותר, בשל אותם תסמינים, נשלחה פעם נוספת לאותו חדר מיון. אז נכתב: "הייתה במיון, צילום חזה תקין". למרות זאת, היא נשלחה למומחה ריאות, שלא איבחן אסתמה אלא ירידה קלה בשיעור זרימת האוויר בריאות. למרות זאת, לא נעשה לה בירור מקיף.

     

    בביקור נוסף במיון כבר הוחמרה האבחנה: "אובדן נפח של האונה הימנית האמצעית. נא לערוך צילום חזה אחרי ביקורת". למרות ההוראה הברורה הזו, לא בוצע צילום חזה. "זה כבר הפך להיות חלק משגרת החיים שלי: רופא משפחה, חדר מיון, ושימוש סרק במשאפים ואינהלציות", היא מתארת.

     

    חודשיים אחר כך, ביוני 2011, בוצע צילום נוסף שממנו ניתן היה לזהות ממצא בשער הריאה הימנית. "אז כבר הפנו אותי לסי־טי, ומשם לביופסיה. כשרופא המשפחה התקשר והזמין אותי לקבל את התוצאות במרפאה שלו, כבר הבנתי שאין בשורות טובות, אבל לא הבנתי עד כמה הן רעות. בעלי הצטרף אליי ויחד התבשרנו שאובחן גוש סרטני חוסם בריאה, בגודל 4.8 ס"מ, מסוג הגידולים שיש להם קצב התפתחות איטי יחסית", היא משחזרת.

     

    "היינו המומים", מספרת יצחק, "כל כך המומים שאפילו לא התרסנו: אז לא אסתמה, ד"ר? מרגיש לך נוח לבשר לי שלא רק שחליתי, אלא שאתה הוא זה שבגללו האבחנה כל כך התאחרה וכמעט הרגה אותי?"

     

    אחרי שעברה סבב בדיקות מקדימות, נאלצו הרופאים בסוף 2012 לכרות את כל ריאתה הימנית. בחוות דעת מומחה המצורפת לתביעה כותב פרופסור אורן פרוכטר, מומחה למחלות ריאה ומנהל מחלקת הריאות בוולפסון: "הגידול היה קיים בגופה של התובעת כבר בשנים 2010־1999. צילום החזה הדגים הצללה. צילום חוזר, כמתבקש, היה מאבחן בסבירות גבוהה פתולוגיה ומביא לגילוי מוקדם של הגידול". לדבריו, נצמדו הרופאים לאבחנה "המשוערת והשגויה של 'אסתמה', 'צפצופים', מבלי שהתובעת הופנתה לרופא ריאות או לביצוע בדיקת תפקודי נשימה, לצורך אישור או שלילת האבחנה, וזאת בניגוד לפרקטיקה רפואית ראויה".

     

    לסיכום, מציין העד המומחה: "לאורך כל הביקורים לא נעשה כל ניסיון ליטול אבחנה מדויקת, שהיא חיונית בתהליך גיבוש אבחנות קליניות ובמיוחד אסתמה. בירור סוגיות פשוטות, כדוגמת סיפור משפחתי של אסתמה וכו', היה יכול לכוון את הרופא למסקנה כי לא מדובר באסתמה ועל כן שימוש במשאף משולב כתרופה אינו עולה בקנה אחד עם ניהול רפואי סביר של המקרה".

     

    חוות דעת מומחה נוספת, שנתן פרופסור אלון ילין, לשעבר מנהל מחלקת ניתוחי חזה בשיבא, צורפה אף היא לתביעה: "גילוי מוקדם במהלך התקופה הראשונה היה מאפשר טיפול באמצעות איוד של הגידול עם קרן לייזר, או באמצעות כריתה סגמנטלית, כך שניתן היה לשמר את רקמת הריאה בשלמותה. גם גילוי בשלב שבו לא ניתן היה לבצע כריתה אנדוסקופית של הגידול היה מאפשר כריתה מוגבלת יותר, ובוודאי לא כריתה של הריאה בכללותה". לדבריו, "לא בוצעו הבדיקות המתחייבות במהלך אותה תקופה, אשר יכולות היו לספק תמונת מצב מתאימה לגבי הגידול, בזמן אמת".

     

    חוות דעת שלישית נתן פרופסור יעקב בר־זיו, מומחה לרדיולוגיה אבחנתית: "בצילום החזה שנעשה לתובעת בבילינסון ניתן לזהות באופן חד־משמעי תמט (אובדן נפח) של האונה האמצעית והתחתונה של הריאה, דבר שמחשיד קיום גוש חוסם. ממצאים אלה מאוד ברורים והיו חייבים להוביל להמשך בירור על ידי סי־טי חזה, אך דבר זה לא נעשה".

     

    הוא מתייחס גם לשני צילומים נוספים, שבוצעו בהמשך בבילינסון ובמכון "רום - שירותי אבחון, רנטגן והדמיה", הנמצא בהסדר עם מכבי, וקובע: "על הבודקים היה לעלות על האבחנה של קיום גוש חוסם, אבל רק כעבור חצי שנה נוספת (בהדגשה) הומלץ על ביצוע סי־טי".

     

    "בחצי כוח"

     

    "מאוד קשה לי", מתארת יצחק, "מאז הכריתה אני בחצי כוח. אחרי כל פעילות הכי קטנה אני נאלצת להתיישב ולאזן לעצמי את הנשימה. אפשר לומר שהפכתי לנכה ולא רק כי הביטוח הלאומי מכיר בכריתת ריאה כנכות בשיעור של 60%. פעולות יומיומיות שגרתיות כמו החלפת מצעים, שטיפת הבית, שאיבת שטיחים, אני לא יכולה לבצע. וגם מה שאני כבר יכולה זה בקטנה ובקצב איטי. למשל, אחרי טיפוס של גג חמש מדרגות אני צריכה לעמוד, להתאזן, לחזור לקצב נשימה סביר ורק אז להמשיך. מה יש לדבר", היא אומרת בדמעות,"אכלתי אותה בגדול".

     

    תגובת מכבי שירותי בריאות: "קיבלנו את כתב התביעה. אנו לומדים את פרטיו ונמסור התייחסות מפורטת בבית המשפט".

     

    תגובת בילינסון: "התביעה התקבלה בימים האחרונים בבית החולים. אנו לומדים אותה ונגיב כמקובל".

     

    תגובת הנתבעת ד"ר ילנה אמלינסקי ממכון "רום - שירותי אבחון, רנטגן והדמיה": "אינני מעוניינת למסור תגובה".

     

    a@yediot.co.il־Ariela

     


    פרסום ראשון: 04.05.17 , 21:21
    ידיעות אחרונות