מחקר מקיף שנעשה בבית־החולים שיבא מצא שבעוד שנשים עם אנמיה קלה עלולות לסבול מירידה בסיבולת ובכושר הגופני במאמץ בהשוואה לנשים ללא אנמיה, הרי שגברים עם אנמיה קלה נמצאים בסיכון של פי 2.6-1.8 למות בהשוואה לגברים שאינם סובלים מהתופעה.

החוקרים ביקשו לבדוק את הקשר בין אנמיה לביצוע מאמץ גופני. לצורך זה הם השתמשו במאגר נתונים עצום של יותר מ־16 אלף בני אדם בריאים שביצעו בדיקת מאמץ כחלק מתוך בדיקות סקר. מהממצאים עולה שנשים עם אנמיה קלה סבלו מירידה בכושר הגופני ומקשיי סיבולת במאמץ לעומת נשים שלא הייתה להן אנמיה. אבל מנגד, אותן נשים לא היו בסיכון מוגבר לתמותה.

לעומת זאת, בקרב הגברים נמצאו תוצאות הפוכות לחלוטין — בעוד גברים עם אנמיה קלה לא סבלו מירידה בכושר הגופני ומקשיי סיבולת במאמץ בהשוואה לגברים בלי אנמיה, הם נמצאו בסיכון גבוה יותר פי 2.6-1.8 למות בהשוואה לגברים ללא אנמיה כלל.

"כנראה ההבדלים בתוצאות נובעים מהסיבות לאנמיה בין המינים", מסביר ד"ר רוני שובל, רופא במחלקה להמטולוגיה ואחד החוקרים. "בנשים הסיבה לאנמיה היא על פי רוב מחסור בברזל כתוצאה מדימום במהלך המחזור או מחסרים בתזונה, בעוד אצל גברים מדובר בתהליך פתולוגי, משהו שיכול להעיד על מחלה שטרם אובחנה — האנמיה היא 'נורה אדומה' שמצריכה בירור מעמיק יותר". לדבריו, גם צורת הטיפול בין המינים באנמיה קלה צריכה להיות שונה: "כל גבר שסובל מאנמיה חייב לעבור בירור רפואי מקיף כי אנחנו חוששים שהאנמיה היא סמן למחלה שעלולה לסכן את החולה לאורך זמן".

החוקרים שהשתתפו במחקר — ד"ר רוני שובל, ד"ר שרון כץ, ד"ר שלמה שגב וד"ר אלעד מאור — סבורים שלא האנמיה עצמה היא זו שגורמת לסיבולת נמוכה במאמץ אלא החוסר בברזל שגורם לאנמיה משפיע גם על הסיבולת הנמוכה במאמצים אצל נשים.

אנמיה מתבטאת ברמה נמוכה של המוגלובין בדם או בחסר בתאי דם אדומים שיכולים לשאת את ההמוגלובין, מה שגורם לאספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף. "ככל שהאנמיה חמורה יש יותר ויותר סימפטומים שבאים לידי ביטוי בחולשה, בעייפות, במקרים מסוימים אפילו קוצר נשימה במאמץ, דפיקות לב ולעיתים תחושה שהראש מרחף", אומר ד"ר שובל.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כ־25% מכלל האוכלוסייה סובלים מאנמיה.